הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין לעבודה

להלן החלטה בנושא בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין לעבודה:

החלטה

  1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק עב 5299/06. ההחלטה ניתנה ביום 1.10.07 והומצאה - לפי רישומי המנ"ת-נט - למבקש ביום 15.10.07 ולב"כ המבקש ביום 22.10.07.
  2.      הרקע הדרוש לעניננו הוא כדלהלן:
  3.      ביום 14.5.06 הגיש המבקש (שיכונה להלן גם - התובע) כתב תביעה כנגד המשיב (שיכונה להלן גם - הנציגות). בסעיף 2 לכתב התביעה נטען כי המשיב הוא "נציגות הבית המשותף (ועד הבית) ברח' מנורה 2 - נאות אופקה בהתאם לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969". בכתב התביעה נטען כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד בתקופה 1/79 - 5/04. התובע טען שפוטר והוא זכאי לזכויות שונות מתחום משפט העבודה.
  4.      ביום 27.6.06 הגישה הנציגות כתב הגנה ובו לא הכחישה את האמור בסעיף 2 לכתב התביעה (סעיף 6 לכתב ההגנה). למשמעות העדר ההכחשה אתייחס בהמשך. בכתב ההגנה דחתה הנציגות את הטענה לקיומם של יחסי עובד ומעביד וטענה בין היתר כי דין התביעה נגדה להדחות על הסף ולחלופין להמחק מאחר ואין היא "ישות משפטית".
  5.      בעקבות ישיבת הקד"מ בבית הדין קמא ביום 1.4.07 הגישה הנציגות בקשה נפרדת למחיקת התביעה על הסף. לא ברור מתי הוגשה הבקשה, אך בבית הדין קמא נפתחה בש"א 8322/07 רק ביום 24.9.07. לבש"א זו הוכנסה גם תגובת התובע כשהיא נושאת חותמת 'נתקבל' מיום 27.5.07.
  6.      כך או כך ביום 1.10.07 נתן בית הדין קמא, בהחלטת האב"ד בלבד וללא נציגי הציבור, את ההחלטה נשוא הליך זה כדלהלן:

"לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ועד בית אינו אישיות משפטית ועל המשיב היה להגיש תביעתו נגד כל בעלי הדירות, לפיכך דין הבקשה להתקבל. עם זאת אין בכך כדי למנוע מהתובע, כפי שאמנם עשה, להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה."
2.5.     בין לבין, ביום 25.9.07 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה (בש"א 6191/07) (להלן - הבקשה לתיקון כתב התביעה), ובה עתר לתקן את כתב התביעה בדרך של צירוף בעלי הדירות בבית המשותף כנתבעים נוספים.
2.6.     ביום 22.11.06 הגיש התובע לבית הדין קמא בקשה לביטול ההחלטה נשוא הליך זה (בש"א 9719/07). בבקשה נטען כי ההחלטה נשוא הליך זה ניתנה במעמד צד אחד ומבלי שניתן לו להגיב לבקשה מיום 17.9.07. ביום 4.12.07 ניתנה החלטת האב"ד לפיה "החלטת ביה"ד מיום 1.10.07 בבקשה למחיקה על הסף הינה החלטה מסוג פסק דין. על כן, אם מבקש המבקש להשיג על החלטה זו דרך המלך הינה להגיש ערעור" (להלן - ההחלטה השניה).
3.     נימוקי הבקשה הם:
3.1.     ההחלטה נשוא הליך זה ניתנה במעמד צד אחד. פניה לבית הדין קמא לבטלה נדחתה.
3.2.     לחלופין ככל שיסתבר כי ב"כ התובע טעה וכי ההחלטה נשוא הליך זה לא ניתנה במעמד צד אחד הרי שיש למנות את המועד להגשת הערעור מיום 4.12.07 (מועד ההחלטה השניה).
3.3.     סיכויי הערעור טובים מאד, כמפורט בהודעת הערעור שצורפה.


4.     המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה:
4.1.     הבקשה לא הוגשה במועדים הקבועים בחוק.
4.2.     טענת התובע כאילו ההחלטה נשוא הליך זה ניתנה במעמד צד אחד נטענת בחוסר תום לב ותוך הסתרת העובדות לפיהן הוגשה תגובתו לבקשה עוד ביום 27.5.07. עוד צוין כי הבקשה למחיקה על הסף לא הוגשה מחדש ביום 17.9.07.
4.3.     אין סיכויי ערעור.
לחלופין, התבקש לחייב את התובע לפרוע את ההוצאות שנפסקו לטובת הנציגות כתנאי להחייאת ההליך בבית הדין קמא.
5.     משסברתי כי "הפתרון" של הענין שבפני פשוט הוזמנו הצדדים לישיבה במטרה לנסות ולהגיע להסכמה שתחסוך את ההליכים הדיוניים בקשר לבירור התביעה לגופה. ביום 11.3.08 התקיימה הישיבה אליה התייצבו הצדדים בואי כוחם. משלא עלה בידי להביא את הצדדים להסכמה, אין מנוס מלהכריע בבקשה.
6.     בדיון עלתה בפני הסוגיה הנוגעת ל"סטטוס" של התיק בבית הדין קמא, דהיינו, האם ההחלטה נשוא הליך זה סיימה את התיק כולו או שמא הותירה להכרעה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. גדר הספקות נבע גם מכך שמעיון במנ"ת-נט עלה כי התיק סגור. לאי הודאות בקשר לאופן בו יש לפרש את ההחלטה נשוא הליך זה תרמו גם חילוקי דיעות שבין הצדדים בקשר להחלטות בית הדין קמא בקשר לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה, אשר נטען בפני כי ניתנו לאחרונה.
7.     נוכח אי הבהירות עייינתי בתיק בית הדין קמא. לאחר עיון בתיק בית הדין קמא עולה כדלהלן:
7.1.     ביום 7.2.08 נתן האב"ד החלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה, ולפיה הותר התיקון משטרם הוגש כתב התביעה.
7.2.     ביום 11.2.08 הגישה הנציגות "בקשה להבהרה ומתן ארכה וכן תגובה", ובמסגרתה נטען כי לאור ההחלטה מיום 1.10.07 (ההחלטה נשוא הליך זה) נמחק ההליך. נטען שגם התובע סובר כך והגיש בקשה בהתאם לבית הדין הארצי.
7.3.     ביום 14.2.08 ניתנה החלטה ולפיה ההחלטה מיום 7.2.07 ניתנה בטעות והיא מבוטלת.
8.     לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להתקבל, ואלה טעמיי:
9.     ההחלטה נשוא הליך זה היא פסק דין, יהיה אשר יהיה האופן שבו תפורש. שכן, אם היא הביאה לסגירת כל ההליך ודאי שהיא בגדר פסק דין, ואם היא הביאה לסגירת ההליך רק כלפי הנציגות תוך הותרת הבקשה לתיקון כתב התביעה פתוחה, היא פסק דין בכל הנוגע ליחסים בין התובע לנציגות. לפיכך, המועד האחרון להגשת הערעור על ההחלטה (בשים לב למועד המצאתה כמפורט לעיל ולתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן- תקנות בית הדין)) היה, לכל המאוחר, ביום 21.11.07. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 31.12.07, ולכן באיחור.
10.     עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא.
11.     בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון:
"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..".
וכן:
"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין, וכי מקום שעצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה. .. כל מקרה ונסיבותיו".
12.     במקרה הנוכחי, מעיון בתיק מה שנראה לי סביר הוא כי המבקש סבר בטעות כי הוגשה בקשה חדשה ביום 17.9.07 ולכן נקט בהליך של ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. טעותו של המבקש היתה נמנעת אילו היה מעיין בתיק ומגלה כי פתיחת התיק ביום 17.9.07 לא היתה יותר מאשר צעד מנהלתי אליו הוכנסו הבקשה המקורית ותגובתו וזה מה שעלה להחלטת בית הדין קמא. יחד עם זאת, איני סבור כטענת הנציגות כי מדובר כאן בטענה שהיא פרי הסתרת עובדות וחוסר תום לב. כך או כך, טעותו של המבקש כאמור נראית לי כעולה כדי טעם מיוחד, בהצטרפן לנסיבות להלן.


13.     בפסיקת בית דין זה נקבע כי סיכויי הערעור מהווים שיקול שיש להביאו בחשבון בהליך שעניינו הארכת מועד להגשת ערעור או להגשת בקשת רשות ערעור. במקרה הנדון למבקש סיכויי ערעור העולים, לכשעצמם - וודאי בהצטרף לטעות של המבקש כאמור, כדי 'טעם מיוחד', וזאת מן הטעמים להלן:
א)     ככל שההחלטה נשוא הליך זה כוונה לסגירה של ההליך כולו, הרי שמדובר בהחלטה שלכאורה אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות בית הדין לאפשר את תיקון כתבי הטענות תחת מחיקתן, מקום שהתיקון ירפא את הפגם. מדובר בהליך שנפתח בחודש 5/06 ולהחזיר את התובע כיום לאחור מבחינת בירור תביעתו מקום שאין הדבר מחוייב בכך, יהיה תוצאה קשה.
ב)     גם ככל שההחלטה נשוא הליך זה כוונה אך ורק למחיקת ההליך כנגד הנציגות תוך הותרת הפתח לתיקון כתב התביעה, עדין יש לתובע סיכויי ערעור ממשיים ואסביר:
     סעיף 65 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן - חוק המקרקעין) מקים את מוסד "נציגות הבית המשותף" "לשם ניהול עניני הבית המשותף". סעיף 69 לחוק המקרקעין קובע כי :
"הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות."
     הנה כי כן, הטענה לפיה הנציגות - היא המשיב דכאן, אינה כשירה להיות צד להליך המשפטי בבית הדין קמא היא טענה קשה. כבר נקבע, לא אחת וגם בענין קדמת לוד, כי נציגות בית משותף היא אישיות משפטית מוגבלת אמנם אך היא כשירה להיות צד להליכים משפטים, תחת יתר בעלי הדירות, מקום ש"הענין" הוא החזקתו התקינה וניהולו של הבית המשותף. בענינים אחרים אכן אין "מוסד" זה כשיר לתבוע או להתבע. על פני הדברים, נראה כי עניני ניקיון וגינון בבית המשותף - אשר הם אלה שעמדו בבסיס ההתקשרות שבין התובע לבין הנציגות - נופלים בגדרו של "ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף". משכך, נראה שלא היה מקום לקבוע שהנציגות במקרה זה לא אישיות משפטית.
ג)     למען הזהירות ולשלמות התמונה אוסיף ואציין כי בבקשה למחיקה שהוגשה לבית הדין קמא טענה הנציגות, או - כך לפחות משתמע, כי מי שנתבע הוא "ועד הבית" וכי אין בנמצא אישיות משפטית שכזו וכי היה על התובע להגיש את תביעתו "נגד הנציגות החוקית" (סעיף 4 לבקשה). ראשית, טענה זו יותר מאשר מעוררת תמיהה, ובמה דברים אמורים: תקנה 30 (א) לתקנות בית הדין קובעת כי:
"כל טענת עובדה בכתב התביעה שלא הוכחשה בכתב ההגנה, במפורש או מכללא, או שלא נאמר עליה כי אין מודים בה, רואים אותה כטענה שמודים בה, זולת אם נטענה נגד פסול-דין, אך בית הדין רשאי, לפי שיקול דעתו, לדרוש שעובדות כאמור יוכחו שלא על דרך ההודאה האמורה."
כאמור בסעיף 2 לכתב התביעה נטען כי המשיב כאן (והנתבע בבית הדין קמא) הוא "נציגות הבית המשותף (ועד הבית) ברח' מנורה 2 - נאות אופקה בהתאם לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969". דהיינו, התובע התכוון מלכתחילה לתבוע את "הנציגות החוקית". בסעיף 6 לכתב ההגנה טען המשיב באופן ספציפי כי הוא לא מכחיש את סעיף 2 לכתב התביעה. מכאן, שלכאורה המשיב/הנתבע הודה כי הוא נציגות הבית המשותף כמשמעה בחוק המקרקעין. שנית, גם אם תמצא לאמר אחרת, הרי שיש בפנינו שאלה עובדתית הנוגעת לזיהויה של הישות אליה הומצא כתב התביעה ואשר הגישה כתב הגנה. שאלה עובדתית זו היתה טעונה בירור עובדתי, קל וחומר בן בנו של קל וחומר משהבקשה למחיקה כלל לא נתמכה בתצהיר (רא' סעיף 10 לבקשה).
ד)     לאמור לעיל אוסיף - הגם שהדבר לא נטען, כי מאחר והחלטת בית הדין קמא ניתנה ללא נציגי ציבור ולא עולה מתוכה כי הם הוזמנו ולא באו (סעיף 22 לחוק בית הדין), הרי שלכאורה נפלה טעות היורדת לשורשו של ענין.
14.     לאור האמור הבקשה מתקבלת. הנציגות תשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ, תוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.
15.     המזכירות תרשום את הערעור, בכפוף לתשלום אגרה נוספת לפי התקנות. ניתנת למבקש אורכה של 15 ימים לתשלום האגרה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הארכת התיישנות בדיני עבודה

  2. הגשת תמליל לבית הדין לעבודה

  3. פטירת התובע בבית הדין לעבודה

  4. דחייה על הסף בית הדין לעבודה

  5. ערובה להוצאות בבית דין לעבודה

  6. תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה

  7. סירוב עד להיחקר בבית דין לעבודה

  8. סכסוך משפחתי בדיני עבודה

  9. עורך דין טוב לדיני עבודה

  10. חוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969

  11. יפוי כח לייצוג בבית הדין לעבודה

  12. עדות בוידאו קונפרנס בדיני עבודה

  13. דחיית מועד דיון בבית הדין לעבודה

  14. הזמנת עדים ביוזמת בית הדין לעבודה

  15. ערעור על החלטת רשם בית הדין לעבודה

  16. חובת הנמקה בפסק דין בבית דין לעבודה

  17. קביעת אחוזי נכות ע''י בית הדין לעבודה

  18. החזר אגרת בית דין לעבודה ששולמה בטעות

  19. תביעה לזכויות מכוח חוקי המגן בדיני עבודה

  20. ערעור על החלטה אחרת של רשם בית הדין לעבודה

  21. ערעור על החלטה בדיון מהיר בבית הדין לעבודה

  22. תקנות בית-הדין לעבודה (אגרות), התשס''ח-2008

  23. תקנות בית הדין לעבודה (פישור), התשנ''ג-1993

  24. זכויות עובדים בישראל דיני עבודה - עורך דין

  25. מחיקת סעיפים מכוח תקנה 40 לתקנות בית הדין לעבודה

  26. תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ''ב-1991

  27. הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין לעבודה

  28. תקנה 49 לתקנות בית דין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991

  29. הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין לעבודה

  30. צו בתי-דין לעבודה (הקמת בתי-דין אזוריים), תשכ"ט-1969

  31. בקשה לדחיית תשלום אגרה - תקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה

  32. תקנות בית הדין לעבודה (תשלום לנציגי ציבור), תשל''ח-1978

  33. בקשה להורות ליתן פרטים נוספים - תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה

  34. תקנות בית הדין לעבודה (סמכויות שניתן להעבירן לרשם), תשל''ה-1975

  35. תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ''א-1991

  36. תקנות בית הדין לעבודה (קביעת סכום התביעה בדיון מהיר), התש''ן-1990

  37. צו בית הדין לעבודה (מספר השופטים בבתי הדין האזוריים), התשמ"ו-1986

  38. צו בית הדין לעבודה (הגדלת סכום התובענות שבסמכות הרשם), התשמ"ח-1988

  39. צו בתי המשפט (הקמת מחלקות לניתוב תיקים בבתי הדין לעבודה), התשס"ד-2004

  40. צו בית הדין לעבודה (הרכב בית דין בסוגים מסוימים של הליכים), התשנ"ו-1996

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון