הארכת מועד בגלל טעות בדין

בעבר הכלל היה שטעות שבדין או טעות משרדית אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. אולם, כפי שנפסק בהחלטות רבות של בית המשפט העליון, חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין, וכי מקום שעצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה, כל מקרה ונסיבותיו. השיקול המרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור הוא סיכויי הערעור. להלן החלטה בנושא הארכת מועד בגלל טעות בדין: החלטה 1. לפני בקשות שונות הנוגעות לערעור שהגיש המערער על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב מיום 7.3.07 (השופטת אריאלה גילצר-כץ; בש"א 10120/06) בדבר מחיקה על הסף של התביעה כנגד המשיבים 2 ו-3, ועיכוב הליכים של חלק מהתביעה, בשל הסכם בוררות. הרקע העובדתי: 2. המערער הגיש תביעה לבית הדין קמא לתשלום רכיבים הנובעים מיחסי העבודה בינו לבין המשיבה 1 (להלן: "החברה"). בתביעתו, טען המבקש כי החברה הפרה את הסכם העבודה בינו לבינה, וחבה לו תשלומים שונים בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו. כן טען, כי יש לחייב אישית את המשיבים 2 ו-3, אשר הם המנהלים ו/או בעלי מניות בחברה, הן בעילה של הרמת מסך והן בעילה של הפרת חובת תום לב. 3. המשיבים הגישו לבית הדין קמא בקשה לסילוק על הסף של התביעה כנגד המשיבים 2 ו-3, ולעיכוב הליכים עקב קיומו של הסכם בוררות בין המערער לבין החברה. 4. בהחלטה מושא הבקשה קבע בית הדין קמא כך: 4.1. הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד המשיבים 2 ו-3 התקבלה, ונקבע כי יש למחוק את המשיבים מכתב התביעה, כיוון שבכתב התביעה לא ניתן פירוט ראוי לעילות התביעה כנגד משיבים 2 ו-3. 4.2. הבקשה לעיכוב הליכים התקבלה באופן חלקי, ונקבע כי עקב קיומו של הסכם בוררות בין המערער לבין החברה, "תוקפא התביעה" בכל הנוגע לעילות שאינן נובעות מחוקי המגן. 5. ערעורו של המערער מופנה כנגד קביעות אלה של בית הדין קמא: מחיקת המשיבים 2 ו-3 מכתב התביעה; עיכוב ההליכים לגבי חלק מרכיבי התביעה. 6. המשיבים הגישו את הבקשות הבאות: 6.1.1. בקשה להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם בדיון בערעור. 6.1.2. בקשה למחוק סעיפים מכתב הערעור, הנוגעים להחלטת בית הדין קמא בדבר עיכוב ההליכים עקב הסכם הבוררות, בטענה כי היה צריך להגישן במסגרת בקשת רשות ערעור. 6.1.3. בקשה לראות בבקשתם כערעור שכנגד. 6.2. בהחלטה מיום 17.6.07 הורה בית הדין למשיבים להגיש ערעור שכנגד נפרד ובמועד. לפיכך, ביום 19.6.07 פנו המשיבים בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. 6.3. בעקבות בקשת המשיבים מיום 14.6.07, פנה המערער בבקשה חלופית לבית הדין, ליתן לו ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר עיכוב הליכים, עד למועד הגשת הערעור בפועל, ולראות בכתב הערעור כבקשת רשות ערעור בכל הנוגע להחלטה בדבר עיכוב ההליכים. 7. במסגרת החלטה זו אדון בשלוש הבקשות הבאות: 7.1. בקשה לחייב את המערער בהפקדת ערובה. 7.2. בקשת המשיבים למחיקת סעיפים מכתב הערעור. 7.3. בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר עיכוב הליכים. 7.4. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. הבקשה לחייב את המערער בהפקדת ערובה 8. המשיבים טענו כי יש לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בערעור, מהטעמים הבאים: 8.1. המערער לא פרע את ההוצאות שהוטלו עליו במסגרת ההליך בבית הדין קמא. 8.2. מוסר התשלומים הנמוך של המערער מתבטא גם במסגרת תביעה שהגישה נגדו המשיבה 3 בבית המשפט לתביעות קטנות, בה הוא הודה בחובו אך סירב לשלמו. 9. המערער מתנגד לבקשה, מהטעמים הבאים: 9.1. הבקשה לא נתמכה בתצהיר, למרות שהועלו בה טענות עובדתיות. 9.2. המערער לא חייב בתשלום הוצאות בגין ההליך בבית הדין קמא, שכן עומדת לו טענת קיזוז לגביהן. 9.3. התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות מוכחשת על ידו, היא טרם הוכרעה, וממילא עומדת לו טענת קיזוז גם לגביה. 10. צודק המערער בטענתו כי במסגרת הבקשה הנדונה, העלו המשיבים טענות עובדתיות לגבי הליכים משפטיים המתנהלים בינם לבין המערער ובדבר אי עמידת המערער בתשלום חובותיו, אולם לא הוגש תצהיר התומך בטענה. 11. כיוון שקיימת מחלוקת בנוגע לטענות המשיבים בדבר חובו של המערער, ומשאלה לא נתמכו בתצהיר, אין מקום להיעתר לבקשה להפקדת ערובה. 12. לאור האמור, הבקשה לחייב את המערער בהפקדת ערובה נדחית. הבקשה למחיקת סעיפים מכתב הערעור 13. לטענת המשיבים, יש למחוק את סעיפי הערעור העוסקים בהחלטה בדבר עיכוב הליכים בשל הליך בוררות, מהטעמים הבאים: 13.1. מדובר בהחלטת ביניים, אשר הערעור עליה טעון קבלת רשות ערעור. 13.2. על פי סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), החלטה לפי חוק הבוררות ניתנת לערעור ברשות. 14. המערער התנגד לבקשה מטעמים אלה: 14.1. סעיף 38 לחוק הבוררות אינו חל על בתי הדין לעבודה. 14.2. על פי ההלכה הפסוקה, ערעור על החלטת בית הדין לעבודה בנוגע לבוררות הינו בזכות. 15. אין לקבל את טענת המשיבים לפיה חל בענייננו סעיף 38 לחוק הבוררות, שכן על פי הפסיקה, סעיף זה אינו חל על בתי הדין לעבודה [בג"צ 1520/94 יהושע שלם נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מח (3) 227]. 16. ואולם, דין טענת המשיבים לפיה הערעור על החלטת בית הדין קמא לעכב הליכים, להתקבל, וזאת מהטעם כי ערעור על החלטה בדבר עיכוב הליכים עקב קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים, מהווה החלטה אחרת שהערעור עליה ברשות. זאת, כיוון שהבקשה הנוגעת לעיכוב הליכים הינה בקשה שהוגשה במסגרת תביעה שנותרה תלויה ועומדת בבית הדין האזורי, וההחלטה בבקשה אינה מסיימת את הדיון ואינה יכולה לסיימו [דב"ע נו/262-3 אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' מיכאלה טאוב, לא פורסם, ניתן ביום 23.8.98]. 17. ויובהר, פסקי הדין עליהם מסתמך המערער אינם רלוונטיים לענייננו, שכן הם אינם עוסקים בהחלטות על עיכוב הליכים בשל הסכם בוררות, אלא בהחלטות אחרות הנוגעות להליך הבוררות המהוות "פסק דין" לפי מהותן, או בהחלטות של רשם אשר הערעור עליהן הוא ממילא בזכות לערכאה בה מכהן הרשם. כמו כן, לנוכח העובדה שהחלטה בדבר עיכוב הליכים היא במישור היחסים שבין המערער לבין החברה, אין היא נבלעת בפסק הדין בו נמחקה התביעה כנגד המשיבים 2 ו-3. 18. לאור האמור, צודקים המשיבים בטענתם כי היה על המערער להעלות את טענותיו כנגד ההחלטה בדבר עיכוב הליכים, במסגרת בקשת רשות ערעור, ולפיכך, המערער לא נקט בהליך הנכון ולא העלה טענות אלה במועד. 19. אולם, אין לקבל את הבקשה למחיקת סעיפי הערעור, וזאת לאור החלטתי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור מטעם המערער, כמפורט להלן. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר עיכוב הליכים 20. בתגובה לבקשה למחיקת סעיפים מכתב הערעור, המערער הגיש ביום 8.7.07 בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר עיכוב הליכים, וביקש לראות בטענות שהעלה בעניין זה בערעור כבקשת רשות ערעור. 21. נימוקי הבקשה להארכת מועד הם: 21.1. האיחור נבע מטעות שבחוק לגבי השאלה אם ערעור על ההחלטה הינו ברשות או בזכות. 21.2. ב"כ המערער שהה בשירות מילואים במהלך חודשים אפריל ומאי 2007, ומכאן שממילא היה מבקש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. 21.3. בפני בית הדין כבר תלוי ועומד ערעור בנוגע ליתר ההחלטות של בית הדין קמא, ולמשיבים לא ייגרם כל נזק אם יוארך המועד. 21.4. רצוי לדון בערעור על החלטת בית הדין קמא על שני ראשיה, במאוחד. 21.5. סיכויי הערעור גבוהים, שכן החלטת בית הדין מביאה לפיצול בלתי מוצדק של הדיון בתביעתו של המערער. 21.6. הערעור שכנגד מהווה הסכמה מכללא להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור מטעם המערער. 22. המשיבים התנגדו לבקשה, מנימוקים אלה: 22.1. לא ברורים התאריכים בהם שהה ב"כ המערער במילואים, ומכל מקום אין בהם כדי להצדיק הארכת מועד של שלושה חודשים. 22.2. אין לראות בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, הסכמה להארכת המועד לבקשת רשות ערעור של המערער. 23. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה, "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא." [עא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ; לא פורסם, ניתן ביום 23.5.2005]. במקרה הנדון, התקיימו טעמים מיוחדים להארכת המועד, מנימוקים שיפורטו להלן. 24. אכן, בעבר הכלל היה שטעות שבדין או טעות משרדית אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. אולם, כפי שנפסק בהחלטות רבות של בית המשפט העליון, "לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה מחמת טעות שבדין, וכי מקום שעצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה ... כל מקרה ונסיבותיו." (ההדגשה הוספה). [רע"א 9073/01 יהודית פרנקו - סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים; דינים עליון כרך סא 32]. 25. זאת ועוד, שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור הוא סיכויי הערעור [בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה; לא פורסם, ניתן ביום 21.8.2005]. בענייננו, אכן נראה כי יש לבקשת רשות הערעור סיכוי להתקבל. המערער טוען כי ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים בנוגע לחלק מנושאי התביעה, תביא לפיצול הדיון בתביעה, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה. ואכן, בדב"ע נד/163-3 הלסקו ישראל בע"מ נ' עזבון המנוח אלי גל און, פד"ע כח 66, נקבע כך: הן בתי המשפט והן בתי הדין לעבודה קבעו כי יש להרחיב את האפשרות לפתור סכסוכים בהליכי בוררות; מאידך - קיימת מדיניות שיפוטית שאין לפצל את הדיון בין הבורר לבין בית הדין, ובלשונה של פרופ' אוטולונגי, בספרה הנ"ל: "השיקולים הנגדיים שעומדים בפני בית משפט הם חוסר הנוחיות של הצדדים בפיצול הדיון, לעומת עקרון כיבוד הסכמים" (בסע' 137). המדיניות הראויה והרצויה היא "לשאוף לריכוז כל התביעות הנובעות מעילה אחת למהלך דיוני אחד, ולמנוע ריבוי התדיינויות סביב אותה עילה" (ע"א 532/86 המועצה לייצור ושיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ פ"ד מג(1)252, 258). לאור האמור, החלטת בית הדין קמא לעכב את התביעה באופן חלקי, ככל שהיא נוגעת לרכיבי תביעה שאינם נובעים מחוקי המגן, על פניה אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה, שכן היא מביאה לפיצול הדיון בתביעות המערער. בכל מקרה, מן הראוי להבהיר את שאלת הפורום הנכון לדיון בתביעת המערער בשלב מקדמי של הדיון, ולא לאחר השלמת ההתדיינות בבית הדין. 26. זאת ועוד. במקרה הנדון, בכל מקרה תלוי ועומד ערעור בעניין אחר על ההחלטה מושא הבקשה. עובדה זו מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, לפחות כלפי המשיבים 2 ו-3, הן על פי פסיקת בית המשפט העליון והן על פי פסיקת בית דין זה: "... קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין בפני בית המשפט מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. בשל כך, במקרה כזה, הדגש הוא על קיומו של טעם סביר לאיחור, ואף אם טעם זה אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד למתן ארכה, הרי שבשים לב לקיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט, די בו בדרך כלל כדי להצדיק מתן ארכה." [בש"א 2124/03 -א דולב חברה לביטוח בע"מ נ' עכסה כהן ואח', לא פורסם, ניתן ביום 1.4.04] ...הליך התלוי ועומד לפני בית הדין מהווה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד, במיוחד במקרה שלפנינו בו מדובר באותם צדדים, כששני ההליכים מכוונים כלפי ערעור על אותו פסק דין. [עא"ח 1005/02 קובטי הישאם נ' מועצת בעדה האורתודוקסית בנצרת; לא פורסם, ניתן ביום 16.6.02]. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד 27. ערעורו של המבקש הומצא למשיבים ביום 6.6.07. כבר ביום 14.6.07, דהיינו בתוך המועד להגשת ערעור שכנגד, הודיעו המשיבים על כוונה להגיש ערעור שכנגד. עובדה זו, כשלעצמה, מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. כמו כן, ככל שתינתן רשות ערעור, ויידון ערעורו של המערער על ההחלטה בנוגע לעיכוב הליכים, הרי משתלוי ועומד ערעור על אותה החלטה, מהווה הדבר טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. לפיכך, ככל שתינתן רשות ערעור על ההחלטה ויידון ערעורו של המערער על החלק בהחלטה הדן בעיכוב הליכים, מוארך המועד להגשת ערעור שכנגד. 28. כללו של דבר: הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור מתקבלת, ויש לראות את האמור בערעור בנוגע להחלטה בדבר עיכוב הליכים, כבקשת רשות ערעור. כמו כן, מתקבלת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, ככל שיידון ערעורו של המערער על ההחלטה. 29. הוצאות הבקשות יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין. הארכת מועדטעות בדין