תביעה למחיקת קנסות

להלן פסק דין בנושא תביעה למחיקת קנסות: פסק דין 1. בפני תביעה למחיקת קנסות, אשר הוטלו על התובע בגין עבירות תעבורה. הקנסות, אשר מחיקתן מתבקשת הוטלו בגין שני דוחות: דוח מס' 1100141091, ודוח מס' 1100118392 (להלן: "הקנסות שבמחלוקת"). התובע טוען, כי הוא שילם את הקנסות במרוצת השנים 1992 - 1993, וכי עם חידוש רשיונו, ביום 10.6.97, הוא שילם גם את כל הקנסות אשר נותרו לתשלום עד אז, וכי הוא לא ידע על הקנסות שבמחלוקת. לתביעתו צירף התובע אישור על דרישת תשלום קנסות, אשר נשלחה אליו ע"י הנתבע סמוך לחודש מרץ 1998. הרשימה הנ"ל של הדוחות, ואשר הקנסות בגינם שולמו ע"י התובע (כולל תוספות פיגורים), כוללת ארבע דוחות אחרים, אך אינה כוללת את הקנסות שבמחלוקת. 2. בחודש יוני 2002, כאשר ביקש התובע, שוב, לחדש את רשיונו, דרשה הנתבע מהתובע לשלם את הקנסות שבמחלוקת. תחילה הוריתי על מחיקת הקנסות שבמחלוקת, לאור כך שהנתבע לא טענה שהם לא שולמו, אולם ביהמ"ש שלערעור החזיר את הדיון על מנת ששאלת פרעון הקנסות תתברר לגופה. לאחר שהתברר, כי מדובר בקנסות אשר הושתו על תובע קרוב ל- 10 שנים בטרם נקלטו במרכז לגביית קנסות, המלצתי בפני הנתבע לוותר על תשלומם, אך הנתבע סרב. בסופו של דבר ויתרו הצדדים על חקירות וסיכמו טיעוניהם בעל פה, וניתנה שהות להמצאת אישור על תוקף רשיון הנהיגה של התובע. 3. בהודעת הנתבע, אשר הוגשה לתיק ביהמ"ש ביום 12.11.06, טוען הנתבע לקיומם של שני קנסות, אשר טרם שולמו: האחד - קנס בסך 1,000 ₪, אשר הוטל על התובע בתיק תעבורה 75478/92, ביום 5.10.92 (להלן: "הקנס הראשון"), וקנס בתיק מס' 75593/93 (להלן: "הקנס השני"), הם הקנסות שבמחלוקת. אדון תחילה בקנס הראשון: 4. הנתבע צירף, להודעה הנ"ל, את גזר הדין של הקנס הראשון. לטענת הנתבע, רשיונו של התובע עוכב, בגין קנס זה, עד לשנת 1997, ולכן לא חלה התיישנות על גבייתו, מה גם שהתובע, לטענת הנתבע, לא טען התיישנות. סבורתני שאין לומר שהתובע לא טען טענת התיישנות. מאחר שהתובע אינו מיוצג, הוא לא ידע לכנות את הטענה בשמה המשפטי, אולם הוא טען בתביעתו, כי הנתבע, אשר לא כלל, בפירוט רשימת הקנסות אשר נותרו לתשלום, המצורפת לתביעתו, את הקנס, אשר הוטל מספר שנים לפני משלוח הרשימה, אינו יכול כעת לדרוש את תשלומו. טענה זו כוללת בחובה הן טענת התיישנות והן טענת מניעות. 5. על פי תעודת עובד ציבור, אשר הוגשה ע"י הנתבע ביום 16.2.06 (להלן: "תעודה א'"): הקנס הראשון נקלט במרכז לגביית קנסות, רק ביום 25.6.92. ביום 2.11.03 נשלחה לתובע דרישה ראשונה לתשלום, בדאר רגיל, וביום 2.12.03 נשלחה לו דרישה שנייה, בדאר רשום. עבירת תעבורה הינה עבירה מסוג עוון, ולפיכך תקופת ההתיישנות לגבייתה הינה 10 שנים, כפי שקובע סעיף 10 (2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. לפיכך, תקופת ההתיישנות של גביית הקנס הראשון מהתובע, מסתיימת, לכאורה, ביום 5.10.02 (10 שנים מיום גזר הדין בתיק התעבורה). 6. הנתבע טוען, כי בגין קנס זה עוכב חידוש רשיון הנהיגה של התובע, והוראת העיכוב הוסרה רק ביום 2.4.97, ולכן טרם חלפה תקופת ההתיישנות. על פי התדפיס אשר צורף לתעודת עובד ציבור אשר הוגשה ע"י הנתבע ביום 19.12.06 (להלן: "תעודה ב'"), אכן עוכב רשיון הנהיגה של התובע, בגין הקנס הראשון, מיום 24.3.93 ועד 2.4.97, ופעולת עיכוב רשיון נהיגה, היא פעולת גבייה. לפי הרישא של סעיף 10 לחוק, יש למנות את התקופה של 10 שנים, החל מיום הפסקת פעולת הגבייה, כלומר מיום 2.4.97, ולכן צודק הנתבע בטענתו ואני קובעת, כי הקנס טרם התיישן. התובע לא הוכיח כי הקנס שולם על ידו, ולפיך נדחית תביעתו בכל הנוגע לקנס הראשון. הקנס השני: 8. הנתבע לא צירף כל מסמך לגבי הקנס השני, לא את גזר הדין, ולא כל מסמך אחר, למעט טופס ריכוז חובות לחייב, אשר צורף לתעודה א'. לטענתו, לגבי קנס זה נעשה הסדר תשלומים עם התובע, אולם התובע לא עמד בו, והחוב עומד ע"ס 7,450 ₪, נכון ליום 12.11.06. 9. קנס זה אינו כלול ברשימת הקנסות, אשר בגינם עוכב רשיון הנהיגה של התובע (נספח לתעודה ב'). הנתבע גם לא הראה כי בוצעה על ידו פעולה כלשהי לגביית הקנס השני, ואף טענתו, כי לגבי קנס זה נעשה הסדר תשלומים לא הוכחה בכל מסמך שהוא. בנוסף, הקנס אינו כלול ברשימות הקנסות, לא זו אשר צורפה ע"י התובע לכתב תביעתו (קנסות אשר שולמו על ידו בעת חידוש רשיונו בשנת 97), ולא ברשימות הקנסות של הנתבע, והוא מופיע, לראשונה, בריכוז החובות מיום 7.2.06. עם זאת, לאור כך שמדובר (על פי רשימת ריכוז הקנסות), בעבירה שנעברה ביום 22.9.92, וגזר הדין ניתן, מן הסתם, לאחר מועד זה, ולאור כך שהתובע עצמו טוען, בתביעתו, כי כאשר ביקש לחדש את רשיונו, ביוני 2002, הוא לא יכול היה לעשות כן בשל אי תשלום הקנס, הרי שיש לומר שגם קנס זה טרם התיישן, שכן טרם עברו 10 שנים מיום שהוטל הקנס, ועד שנאמר לנתבע, כי הוא אינו יכול לחדש את רשיונו בשל אי תשלום הקנס, דהיינו - ננקטה פעולת עיכוב, אשר מעת נקיטתה מונים מחדש את תקופת ההתיישנות. גם לגבי קנס זה לא הוכיח התובע כל תשלום, וחובה זו מוטלת עליו. לפיכך, אני דוחה את התביעה גם לגבי קנס זה. 10. האם מנוע הנתבע מלגבות את הקנס - אינני סבורה שאי הכללת הקנסות שבמחלוקת, ברשימת הקנסות אשר צורפה לתביעה, עולה כדי מניעות. אדם אשר מקבל דו"ח תעבורה, או נשפט בבימ"ש לתעבורה ונגזר עליו קנס, חייב, מיוזמתו, לשלם את הקנס במועד. האחריות לשלם דו"ח, או קנס אשר הוטל בגזר דין, מוטלת על החייב. אין הוא יכול להעבירה לאחר, ואין הוא יכול להיות פטור מתשלום, מפני ש"לא הזכירו לו" לעשות כן. הדין קבע תקופת התיישנות לביצוע עונש, וכל עוד לא עברה תקופת ההתיישנות, החובה למלא אחר גזר הדין מוטלת על הנאשם. לפיכך, ומשקבעתי, כי טרם עברה תקופת ההתיישנות, אין הנתבע מנוע מלגבות את החוב. 11. על פי הודעת הנתבע מיום 12.11.06, הסכים הנתבע, לפנים משורת הדין, להעמיד את הקנס הראשון על סכום הקרן, דהיינו - 1,000 ₪, וגם בסיכומיה אישרה ב"כ הנתבע הסכמה זו. לפיכך, אני מעמידה את סכום הקנס הראשון על 1,000 ₪. הקנס השני ישולם במלואו, כולל ההפרשים עליו, על פי הדין. 12. בשולי פסק הדין אומר, בלשון המעטה, כי, למרות האמור בסעיף 10 דלעיל, אין דעתי נוחה מהעובדה שברשימת קנסות תשלום, אשר נשלחת אל חייב, במועד מסויים, לא נכללים כל הקנסות בהם הוא חייב, נכון לאותו מועד. לא תמיד אדם זוכר בדיוק את כל הדוחות אשר נרשמים לו, ומשלוח רשימה חלקית, בה כלולים קנסות מאוחרים, עלולה להטעותו. אמנם, על אדם העובר עבירה לדאוג לתשלום הקנסות בגינה, ואין במחדלו לעשות כן כדי לפתור אותו מתשלום, אולם ראוי שהנתבע ישלח דוחות מלאים, ובטוחתני שאף ניתן לעשות זאת, טכנית, גם אם הקנסות נמצאים בשלבים שונים של טיפול. בנסיבות הענין, הגם שנדחתה התביעה, אינני עושה צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו. קנס