שתיית אלכוהול לשיכוך כאבים - נהיגה בשכרות

המערער אשר הורשע בעבירת נהיגה בשכרות, העלה טענה פשוטה בבסיסה לפיה שתה לשוכרה לאחר התאונה על מנת לשכך את כאביו. להלן פסק דין בנושא שתיית אלכוהול לשיכוך כאבים לאחר תאונת דרכים: פסק - דין פתח - דבר 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ר' זוכוביצקי, סגנית נשיא), מיום 19.9.06, בתיק תד 2641/04 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות בעניינו, בביצוען של העבירות הבאות: רשלנות - עבירה על תקנה 62(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: תקנות התעבורה או התקנות); נהיגה בשכרות - עבירה על תקנה 26(2) לתקנות התעבורה; אי שמירת מרחק - עבירה על תקנה 49 לתקנות; גרימת תאונה - עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות; חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: פקודת התעבורה). המערער זוכה מעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב כמתחייב - עבירה על תקנה 2 לתקנות התעבורה. בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; 3 שנות פסילה בפועל, וכן 3,000₪ קנס אשר ישולם ב- 9 תשלומים. 2. כמתואר בכתב האישום, ביום 31.10.04, בסמוך לשעה 20:30, נהג המערער אוטובוס "מאן" בכביש לטרון, לכיוון צומת נחשון, אזור שיפוט ירושלים. בהגיע המערער כ-50 מטרים לפני הצומת, נהג המערער ברשלנות, כאשר פגע בחזית רכבו, בחלקו האחורי של אוטובוס "אגד" נהוג בידי המתלונן, אשר נסע לפני המערער ובכיוון נסיעתו. רשלנותו של המערער באה לידי ביטוי בעובדה, שהוא לא הבחין מבעוד מועד, כי רכבו של המתלונן מאט בהתקרבו לרמזור אדום. המערער סטה ימינה מנתיב נסיעתו, פגע ברכבו של המתלונן ונעצר על גדר ההפרדה בימין הדרך. בזאת גרם המערער לתאונת דרכים - בעטיה נחבל המערער, אשר ספג חבלות של ממש, שבר מרוסק בברך שמאל, וחתכים בפניו שהצריכו תפרים. כמו כן, נחבלו 16 נוסעים נוספים ברכבו של המתלונן. בנסיבות האמורות נהג המערער אוטובוס, כשהוא שיכור, ובדמו אלכוהול בריכוז של 170 מ"ג אחוז. כמו כן, נהג המערער ללא רישיון רכב תקף - עבירה ממנה זוכה כאמור. טענות הצדדים לערעור 3. בפניי העמיד ב"כ המערער את ערעורו על סוגיית הרשעתו של המערער בנהיגה בשכרות - ועליה בלבד, נוסף לערעורו על חומרת העונש. ב"כ המערער העלה טענה פשוטה בבסיסה, בהאי לישנא: המערער שתה לשוכרה לאחר התאונה על מנת לשכך את כאביו. בהמשך לאמור ציין ב"כ המערער, כי בית המשפט הסתמך על עדותו הכבושה של העד טובול, אחד מנוסעי האוטובוס. 4. ב"כ המשיבה התנגד לערעור. לדידו, הכרעת הדין הנה מנומקת היטב ובית משפט קמא לא הותיר טענה או מענה - אליה לא התייחס, בין באשר לעדויות הצדדים ובין באשר למסמכים מטעמם. דיון 5. לאחר עיון בטענות הצדדים, בהכרעת דינו של בית משפט קמא ובמסמכים השונים סבורני, כי דין הערעור להידחות. תחילה אציין, כי כל הקורא את הכרעת הדין יגיע בנקל למסקנה, כי המדובר בהכרעת דין, אשר יאה לה האמרה - דבר דבור על אופניו. בית המשפט התייחס לכל טענה מטענותיו של המערער בצורה ממצה, וניתח הממצאים שבפניו באופן מעמיק, סדור והגיוני כמובן. 6. ככל שנוגע הדבר לערעור על הכרעת הדין - עיון מעמיק בממצאיה כאמור למדני, כי לא נפלה בה כל טעות, המחייבת בהתערבותה של ערכאת הערעור ובקביעותיו העובדתיות בפרט של בית משפט קמא. הכרעת הדין כאמור הייתה מפורטת וממצה, כך שאין כל טעם לחזור כאן על כלל קביעותיה, ואך אדרש במסגרת זו לעיקריה. אין חולק, כי בדמו של המערער נמצא אחוז אלכוהול ברמה גבוהה מאוד (170 מ"ג אחוז לכל 100 מ"ל), וכן אין חולק, כי אף המערער עצמו נפגע קשות בתאונה. המערער טען כאמור, כי שתה לשוכרה לאחר התאונה, ובית משפט קמא, אשר נדרש לטענה, התמודד עימה היטב, ומצא כי זו אינה עומדת במבחן ההיגיון, המציאות וניסיון החיים. במסגרת זו עמד בית משפט קמא על הסתירות המהותיות, שנתגלו בגרסתו של המערער, כלהלן: ראשית, המערער לא ידע להסביר בהודעתו במשטרה, אשר נגבתה ממנו כחודש וחצי לאחר האירוע, בשל מצבו הרפואי, את רמת האלכוהול הגבוהה בדמו. הוא הסתבך בגרסאות שונות וסותרות. מחד טען, כי הושקה באלכוהול על ידי מחלציו מן האוטובוס: "אולי הם נתנו לי משהו לשתות"; "אני זוכר ששתיתי משהו ואמרו לי שזה יקל על הכאבים" (ת/1, ש' 58-61). בעדותו אמר מאידך, כי שתה וודקה מבקבוק, אשר נתן לו חברו במתנה, ביודעין, במטרה לשכך כאביו. המדובר בסתירה מהותית, המציירת טענתו האמורה, בדבר נסיבות הימצאות רמת אלכוהול כה גבוהה בדמו, כבלתי אמינה. בדין דחה בית משפט קמא הטענה, כי אדם בלתי ידוע השקה את המערער וודקה, כאשר הוא נמצא פצוע קשה; שנית, סתירה נוספת, לא פחות מהותית ובלתי ניתנת ליישוב, טמונה בטענתו של המערער בדבר מצבו הרפואי, המונע בעדו שתיית אלכוהול, שכן זו מסבה לו כאבים דווקא. הכיצד, אם כך, ביקש לשכך כאביו באמצעות חומר, הגורם לו כאבים? ההיגיון מחייב בדחיית הטענה מכל וכל; שלישית, לא מתקבל על הדעת ואין גם כל היגיון בטענה, כי המערער יבחר לשתות, ולשוכרה, וודקה, הידועה בריכוז האלכוהול הגבוה שבה, כשפיו פצוע ושיניו שבורות! נוסף לכל אלה לא נמצא כל בקבוק וודקה באוטובוס, ומכאן יש ללמוד, כי המערער שתה את כל הבקבוק והשליכו בטרם החל בנסיעה. אלמנט נסיבתי נוסף, המלמד, כי המערער נהג במצב של שכרות הנו אופן נהיגתו הרשלני וחסר הזהירות, אשר גרם, בסופו של דבר, לתאונה. 7. על יסוד האמור יש לקבוע, כי משלא הוכיח המערער טענותיו, ואך לקה בסתירות, עת ניסה להבהירן, בדין הסיק בית משפט קמא, כי המערער היה שיכור עוד בטרם אירעה התאונה, כעולה מנסיבותיו של האירוע. 8. באשר לגזר דינו של המערער - אין צורך להכביר מלים. דינו של נהג, הנתפס נוהג במצב של שכרות - לשלילת רישיון הנהיגה שלו משך שנים. במקרה דנן, הוכחה מפורשות הסכנה הגלומה בנהיגה במצב של שכרות, כאשר בשל התנהגותו של המערער ורשלנותו, ארעה תאונה קשה - בעטיה נחבל המערער קשות ונחבלו 16 אנשים נוספים, אשר השתמשו לתומם בשירותי התחבורה הציבורית של "אגד". אל נוכח תוצאה שכזו, ולאור עברו התעבורתי המכביד של המערער, נטה בית משפט קמא חסד למערער עת הסתפק בשלוש שנות פסילה בלבד. 9. סיכומם של דברים - הערעור, על שתי חלופותיו, נדחה בזאת. המערער יפקיד רישיונו עד יום 15.4.07. אם טרם שולם הקנס, יש לשלמו בתנאים אשר קבע בית משפט קמא, החל מיום 1.5.07. לא ייפרע תשלום אחד במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.משפט תעבורהשכרותמשקאות משכרים / אלכוהול