שיהוי בהגשת כתב אישום

המחלוקת היא, האם אין, בנסיבות המיוחדות של התיק שבפנינו, הצדקה לדחות את בקשת המדינה לשלול את רשיונו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת בעיקר לאור השיהוי הרב שחלף מיום הארוע (9.7.04) ועד להגשת כתב האישום (4.12.05).

להלן החלטה בנושא שיהוי בהגשת כתב אישום:

החלטה

1.     כנגד המשיב הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו ביצוע עבירת הריגה ועבירות נלוות נוספות. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לשלילת רשיונו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ובקשה זו הינה נשוא החלטתי דלקמן.

     בפתח הדברים אציין, כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לביסוס עובדות כתב האישום וכן אין מחלוקת, כי על פניה ישנה עילה לבקשת הפסילה של המדינה. המחלוקת היא, האם אין, בנסיבות המיוחדות של התיק שבפנינו, הצדקה לדחות את בקשת המדינה, וזאת בעיקר לאור השיהוי הרב שחלף מיום הארוע (9.7.04) ועד להגשת כתב האישום (4.12.05).

2.     בכתב האישום נטען, כי בתאריך 9.7.04, החל משעה 15:30 או בסמוך לכך, נהג המשיב באוטובוס זעיר, כאשר הוא מסיע ברכבו 10 תושבים זרים ששהו בישראל שלא כדין, אותם אסף מהשוק בבאר-שבע, כשבכוונתו להוביל אותם עד לגבול שבאזור אשכולות.
     המשיב הסיע ברכבו 10 נוסעים, כאמור, למרות שהיה ברשותו רשיון נהיגה מסוג 02 על פיו מותר לו להסיע 8 נוסעים בלבד ברכב מהסוג בו נהג.
     תוך כדי הנסיעה, בכביש מס' 3255, בקטע הכביש אשר עובר בסמוך לגבול, הבחין הנאשם בג'יפ של מג"ב, אשר נמצא על הכביש ליד הגבול, בסמוך למקום בו התכוון להוריד את נוסעיו.
     על מנת להתחמק מהג'יפ, ביצע הנאשם פנית פרסה והחל לחזור על עקבותיו, כאשר הוא נוסע בכביש 3255 בכיוון ההפוך לכיוון הנסיעה המקורי. בהגיעו לק"מ 2.500, לפני עקומה חדה שמאלה, נסע המשיב במהירות שלא פחתה מ-179 קמ"ש (!), מהירות אשר לא תאמה את תנאי הדרך, כאשר המהירות המירבית המותרת בכביש האמור היא 80 קמ"ש בלבד. עקב כך, סטה המשיב עם רכבו לתוך מסלול הנסיעה הנגדי, וכשניסה לחזור למסלול הנסיעה המקורי, נסע בזיג-זג באזור מרכז הכביש, תוך שהוא עובר בין המסלולים מספר פעמים. לבסוף, נזרק רכבו של המשיב שמאלה, עבר את מסלול הנסיעה הנגדי, התהפך לתוך שטח העפר שמעבר לשוליים השמאליים, ונעצר על גלגליו, כשחזיתו לכיוון ממנו הגיע.

     כתוצאה מהתאונה מצאה את מותה נאיפה אלורידאת ז"ל, אשר נסעה ברכבו של המשיב, נוסע נוסף נחבל חבלות של ממש ונחבלו קלות 6 נוסעים נוספים והמשיב עצמו. פרט לכך, נגרם לרכב נזק.

     נוכח עובדות אלו נטען, כי המשיב גרם לתאונת הדרכים וגרם למותה של המנוחה ולפציעתם של אחרים ושלו עצמו עקב נהיגתו הפזיזה, כדלקמן:
א.     המשיב נהג במהירות מופרזת של 179 קמ"ש לפחות, כשהוא יודע שהמהירות המותרת בקטע זה של הכביש היא 80 קמ"ש בלבד וכשהוא יודע שמהירות זו אינה תואמת את תנאי הדרך, דהיינו, העקומה החדה שמאלה, שהייתה בכביש לפניו, לא תאפשר לו את השליטה המוחלטת ברכב;
ב.     המשיב סטה לתוך מסלול הנסיעה הנגדי בזיג-זג, כשהוא יודע שהדבר עלול לגרום להפרעה ולסיכון;
ג.     המשיב עשה את המעשים האמורים, כשהוא יודע שכתוצאה ממעשיו עלולה להגרם תאונה, שבה יקופחו חיי אדם.

אשר על כן, יוחסו למשיב עבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; נהיגה במהירות העולה על המותר לפי תק' 54(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; אי האטה - לפי תק' 52(4) לתקנות התעבורה; סטייה מנתיב הנסיעה לפי תק' 40(א) לתקנות התעבורה; נהיגה שלא בהתאם לתנאי רישיון הנהיגה לפי סעיף 10(א) סיפא לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 בצירוף תקנה 178(א)(2א) לתקנות התעבורה ו-הסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

3.     בישיבת יום 15.1.06 הסביר התובע המלומד, עו"ד סיגל, כיצד קרה שכתב אישום כה חמור הוגש באיחור כה רב וכיצד הוחזר למשיב רשיון הנהיגה שלו, בתום הפסילה המנהלית של 90 יום. התובע הסביר, כי תיק החקירה הגיע לפרקליטות בתאריך 14.4.05 (9 חודשים לאחר התאונה), ועל פניו הראה דו"ח הבוחן, כי המשיב נהג במהירות של 60 קמ"ש בלבד. במצב זה, לא נתנו קדימות לתיק (כנראה שגם לא במשטרה), אך משבחן התובע את חישוביו של הבוחן מצא, כי חלה טעות של ממש בחישובים, ומהירות נסיעתו של המשיב היתה, לכל הפחות, 179 קמ"ש ולא כפי שסבר הבוחן מלכתחילה. לפיכך, ובתאריך 8.9.05, הוחזר התיק למשטרה להשלמת חקירה וחזר לפרקליטות בתאריך 17.11.05. ימים ספורים לאחר מכן, בתאריך 4.12.05 - הוגשו כתב האישום והבקשה נשוא החלטה זו.

     כבר כאן אעיר, כי עולה מתיק החקירה, שהבוחן אכן בדק את חישוביו ותיקן את הטעות שהיתה בדו"ח המקורי שהכין, אך במקום לכתוב דו"ח נוסף, מתוקן, ולהסביר את טעותו, תיקן הבוחן את הדו"ח המקורי שהגיש (פשוט קשקש על המספרים המקוריים, ממש כך!), בלא כל הסבר. במידה והתובע, בהגינותו הרבה, לא היה מסב את תשומת לב המשיב וביהמ"ש לטעות ולתיקונה - יתכן והדבר לא היה מתגלה. נוהג זה פסול, ואני תקווה, כי הפרקליטות תדע לתת את ההוראות הראויות בהתאם, על מנת שמעשים שכאלה לא יחזרו על עצמם.

4.     לגופה של הבקשה, חזר הפרקליט המלומד על עיקרי האמור בבקשה שבכתב, וציין, כי הציבור אינו צריך לצאת נפסד מדרך ההתנהלות של החקירה, שהיתה עד כה.
     התובע הוסיף וציין, כי הטעות של המדינה לא צריכה להכריע במקרה זה את הכף, שכן טובת הציבור דורשת שאדם כמו המשיב, שהוא נהג צעיר, ואשר כבר לחובתו 6 הרשעות תעבורה, ואשר לא חידש את רשיונו כבר מזה מספר חודשים (כך, שלדבריו גם לא נהג תקופה ארוכה), ואשר לכאורה עבר עבירות כה חמורות, כמצויין בכתב האישום - ייפסל מלהחזיק רשיון נהיגה.

5.     לעומתו טען הסניגור המלומד, כי משהוחזר למשיב רשיון הנהיגה שלו, בתום פסילה של 90 ימים, לא ראוי לשוב ולשלול אותו כעת. לדבריו, אם לא היתה מניעה שהמשיב ינהג במשך כשנה, עד להגשת כתב האישום, אין גם מניעה שימשיך וינהג בעתיד. אמנם, המשיב לא חידש את רישיון הנהיגה שלו מזה מספר חודשים, ולכן גם לא נהג בפועל, אך המדינה, שהחזירה את הרישיון למשיב ואשר סברה שאיננו מסוכן במשך תקופה ארוכה - אינה יכולה לבקש עתה לשלול אותו.

     הסניגור הוסיף וטען, כי המשיב הוא בחור צעיר, נשוי, אשר מתגורר באזור יתיר, ושלילת רישיונו תגביל את חופש תנועתו באופן ממשי. אמנם, נכון שהמשיב ממילא לא חידש את רישיונו מזה מספר חודשים (מאז 8/05), ולפיכך אינו נוהג מתקופה זו, אך הוא יכול לחדש את הרישיון על ידי תשלום האגרה, והוא ביקש לאפשר לו לעשות כן.
     
     הסניגור ביקש לתת את מלוא המשקל הראוי למחדלי החקירה, במיוחד נוכח עברו התעבורתי, שאינו מכביד, של המשיב.

6.     אין חולק, כי התנהלות החקירה עד להגשת כתב האישום לא היתה ראויה, אולם צודק התובע בדבריו, כי הציבור אינו צריך לצאת נפסד עקב התנהלות זו גם בעתיד. די בכך, שעקב מחדלי החקירה איפשרו למשיב להמשיך ולנהוג עד כה, חרף המסוכנות הרבה שיש בכך לציבור.
     עלינו לזכור, כי המשיב נהג, לכאורה, באופן מסוכן ביותר, כשבריכבו 10 נוסעים (כשמותר לו להסיע 8 בלבד לפי תנאי הרישיון) וכשלכאורה נהג במהירות העולה, לכל הפחות, ב-100 קמ"ש מעבר למותר! במהירות מופרזת זו ניסה המשיב להתחמק מהמשטרה, מאחר והסיע שלא כדין ברכבו שוהים בלתי חוקיים, איבד שליטה, נסע בזיג-זג ומידי פעם נכנס לנתיב הנסיעה הנגדי ונסע בניגוד לכיוון התנועה, עד שלבסוף ארעה התאונה, אחת מהנוסעים נהרגה ו-7 נפצעו, כולל המשיב.

     עוד יש לזכור, כי המשיב הינו נהג חדש (קיבל את רישיונו בתאריך 2.9.03 בלבד, דהיינו, כ-10 חודשים בלבד בטרם התאונה!) ומאז ועד התאונה צבר לחובתו 6 דו"חות, כאשר בגין אחד מהם אף נשלל רישיונו למשך חודשיים.

     אין ספק, כי נהג שכזה הוא מסוכן לציבור, וביהמ"ש לא יתן ידו להמשך נהיגתו, גם לא נוכח מחדלי החקירה. במקרה זה לא ניתן לטעון, כי העובדה שהמדינה לא הזדרזה בהגשת כתב האישום מלמדת שלא נשקפת מהמשיב סכנה לציבור. ההשתהות, לכשעצמה, אינה יכולה להכריע בשאלת מסוכנותו של המשיב, הגם שיש לתת לה משקל מה במכלול השיקולים. ובמקרה שבפנינו, נוכח כל האמור לעיל, יש לתת עדיפות להגנה על הציבור ולהורות על שלילת רישיונו של המשיב.

7.     אשר על כן אני נעתרת לבקשה - כמבוקש, ומצווה על פסילת רשיון נהיגתו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובמקרה והמשפט יימשך מעבר ל-6 חודשים, אני מורה, כי הפסילה תמשך גם מעבר לתקופה זו, עד גמר ההליכים המשפטיים נגדו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון