פסילת רישיון בעבירת הריגה

להלן החלטה בנושא פסילת רישיון בעבירת הריגה: החלטה ההליך שבפני בית המשפט: כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת.פ. 7071/08, בו מואשם המשיב בעבירות של הריגה ואי מתן זכות קדימה. הבקשה שבפני הינה בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים. על פי עובדות כתב האישום, המשיב נהג במשאית מסוג איסוזו בכביש עירוני בו שני נתיבים לכל כיוון ובהגיעו למעגל תנועה בו קיים מעבר חציה החל המנוח, אוליצקי ויטלי, יליד 1936, לחצות את הכביש במעבר החצייה מימין לשמאל כיוון נסיעת המשיב. בהתקרב המשיב למעבר החצייה כשהוא נוסע בנתיב השמאלי לא הבחין כלל במנוח החוצה את הכביש במעבר החצייה וחזית הרכב פגעה במנוח לאחר שהספיק לחצות 4 מ' מרוחב הכביש. למרות הפגיעה המשיב המשיך בנסיעתו ועצר רק כעבור 694 מ', כל זאת כאשר המנוח לכוד מתחת למשאית ועל אף צעקות וקריאות עוברים ושבים שביקשו ממנו לעצור. כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של המנוח לאחר שנגרמו לו חבלות רבות ומותו נקבע במקום. תמצית טענות הצדדים: ב"כ המבקשת טוענת כי יש לפסול את רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו וזאת משום שלמבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב כגון הודאת המשיב בחקירתו כי לא הרגיש את הפגיעה במנוח ולא הסתכל לכיוון הגעת המנוח; הודעותיהם של עדים נוספים; דו"ח הבוחן + צילומים + תרשים; ניסוי שדה ראיה שנערך על ידי הבוחן; הודעת פטירה של המנוח; והודעות אנשי הכיבוי לעניין חילוץ המנוח מתחת למשאית. עוד טוענת ב"כ המבקשת כי חזקה היא שכל נהג המעורב בתאונת דרכים קטלנית הינו מסוכן לציבור אלא אם יוכיח אחרת (תיקון 78 לפקודת התעבורה). המבקשת טוענת כי מעשיו ומחדליו של המשיב מצביעים על המסוכנות הטמונה בהמשך נהיגתו. המבקשת מציינת כי מדובר בתאונת דרכים קטלנית שאירעה במעבר חצייה כאשר על הנהג המתקרב למעבר חצייה מוטלת חובה ליתן את הדעת ולצפות אפשרות גם של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל. המבקשת מציינת גם כי המשיב מחזיק ברישיון הנהיגה שלו משנת 1993 כאשר לחובתו 8 הרשעות קודמות בתעבורה. לטענת המבקשת, גם העדר עבר תעבורתי מכביד אינו מצביע על היעדר מסוכנות ובמקרה זה, לאור העובדה שהמשיב לא הבחין במנוח, נסיבות התרחשות התאונה מעידות על מסוכנותו של המשיב. ב"כ המשיב טוען כי לא מתקיים יסוד נפשי של פזיזות וכי מדובר ברשלנות בלבד. נטען כי המשיב הגיע למעבר החצייה, האט, עצר, הסתכל ימינה לפני שנעצר, לא ראה הולכי רגל ואז המתין על מנת לתת זכות קדימה לרכב שהגיע משמאל בכיכר וכשהתחיל לנסוע לאחר שהרכב עבר לא הסתכל שוב לימין. כן נטען כי כתב האישום אינו מייחס למשיב נהיגה במהירות מופרזת או במהירות בלתי סבירה וכי קיימים במקום, מטרים ספורים לפני מעבר החצייה, שני פסי האטה גבוהים שאינם מאפשרים אלא נסיעה איטית בוודאי כאשר מדובר במשאית. ב"כ המשיב טוען כי הראיות כולן מצביעות על רשלנות מצדו של המשיב. עוד טוען ב"כ המשיב כי תוצאות התאונה, למרות שהן קשות, אינן מלמדות על רשלנות ברף הגבוה, כי עברו התעבורתי של המשיב הינו קל יחסית למי שנוהג במשאית משנת 93' ובכל יום שעות רבות על הכביש וכי נסיבותיו האישיות של המשיב הינן קשות מכיוון שלילדו בעיות רפואיות ואשתו עברה ניתוח לא מזמן. המשיב זקוק לרישיון הנהיגה לשם נסיעה לטיפולים הקשורים בילד וגם באישה ופרנסתו תלויה ברישיון הנהיגה. למשיב עצמו בעיה רפואית המונעת ממנו הליכה ממושכת ונסיעה באופניים. דיון והכרעה: להלן אבחן בקצרה את הראיות שהוצגו בפני. בתיק הראיות קיימות עדויות של עדי ראיה אשר ראו את נהג המשאית נוסע ופוגע בהולך הרגל אשר עבר במעבר החצייה שלפני הכיכר, אך נהג המשאית לא הבחין בהולך הרגל והמשיך בנסיעה כאשר הולך הרגל לכוד מתחת למשאית ולא שמע את צעקות האנשים מסביב שקראו לו לעצור את המשאית. חלק מהעדים העידו כי נהג המשאית לא עצר את נסיעתו לפני מעבר החצייה וחלקם לא שמו לב האם הוא עצר לפני שפגע בהולך הרגל. על פי ניסוי ראיה שערכו הבוחן והחוקר עם המשאית והנהג שהיו מעורבים בתאונה נקבע כי ניתן להבחין ממרחק של 60 מ' בתנועת הולכי רגל בקרבה למעבר החצייה. כאשר המשאית עוצרת בסמוך למעבר החצייה ניתן להבחין בבירור בהולכי רגל ובמעבר חצייה. הרכב עצמו נמצא תקין. מהודעותיו של הנהג במשטרה עולה כי הביט ימינה לפני שעצר, הסתכל שמאלה כשהיה בעצירה והחל בנסיעה לאחר שרכב שהיה משמאלו בכיכר חלף. הנהג לא הביט ימינה שוב לפני שהחל לנסוע. על פי דו"ח בוחן התנועה אילו היה הנהג מפנה מבטו לימין היה מבחין בהולך הרגל שחצה במעבר חצייה והתאונה הייתה נמנעת. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפני, סבור אני כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו של המשיב בחלק מן העבירות המיוחסות לו. ספק בעיני אם תוכח, בסופו של יום, עבירת ההריגה, ככל שהדבר נוגע ליסוד הנפשי. אני סבור כי לעת הזו ניתן להסיק מן הראיות כי המשיב נהג ברשלנות, מאחר והמשיב לא סיפק כל הסבר סביר לכך שלא הבחין במנוח ולא הביט שוב לימין לבדוק את מעבר החצייה לפני חידוש הנסיעה. עם זאת, לא מיוחסת למשיב נהיגה במהירות גבוהה מן המותר. לאור האמור לעיל, סבור אני כי סביר יותר על פי הראיות כי בסופו של יום יורשע המשיב בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ולא בעבירת ההריגה המיוחסת לו בכתב האישום. בהינתן קיומן של ראיות לכאורה ליסוד העובדתי של העבירה, ותוך הבאה בחשבון של העבירה בה סבור בית המשפט כי המשיב יורשע בה, יש לשקול האם נסיבות העניין מצביעות על מסוכנות הנהג במידה כזו המצדיקה את פסילתו מלנהוג עד לסיום המשפט. כן יש ליחס משקל מסוים גם לנסיבותיו האישיות, ובכלל זה, את הצפי להתמשכות המשפט. ראה: ע"פ 3883/04 כמיל אבו סיביה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(5), 481, עמ' 485-486 (להלן: "ע"פ 3883/04"). נותר, אם כן, לשקול האם חומרת הנסיבות ועברו של המשיב מצביעים על סיכון לציבור. עברו של המשיב בעבירות תנועה אינו מכביד, אך חלק מן העבירות בהן הורשע הינן חמורות, כגון אי ציות לתמרור עצור ונסיעה במהירות מופרזת. יש להתחשב גם בנסיבותיו האישיות של המשיב אשר נזקק לרישיון הנהיגה לשם הסעת בני משפחתו לטיפולים רפואיים ולפרנסתו. עם זאת, נסיבות התרחשותה של התאונה מלמדות על המסוכנות הנשקפת מהמשיב כנהג וזאת משום שלא הבחין כלל במנוח אף לאחר שפגע בו וגרר אותו מתחת למשאית. המשיב הינו נהג מקצועי הנוהג שעות רבות מידי יום ומכיר את המשאית עליה נהג. לכן צריך היה לנקוט זהירות יתרה ולהיזהר שבעתיים בהתקרבו לכיכר ולמעבר חצייה להולכי רגל. המשיב התרשל בכך שלא היה דרוך די הצורך למתרחש בכיכר ולא שם לבו לכך שהמנוח החל בחצייה. המשיב החל בנסיעה מבלי שהביט שוב לצד ימין כדי לבדוק אם מעבר החצייה פנוי מהולכי רגל. יש לזכור כי מדובר בתאונה קטלנית בה מצא המנוח את מותו כתוצאה מפגיעת המשאית ומשום כך מאזן השיקולים להמשך הפסילה נוטה לחומרה ושיקולי הגנת הציבור מפני מסוכנותו של המשיב הם בעלי משקל רב. ראה: בש"פ 8161/06 אליעזר גבריאל נ' מ"י, לא פורסם (2006). על פי תיקון 78 לפקודת התעבורה אשר הוסיף את סעיף 46ב' לפקודה יש להורות על פסילתו של בעל רישיון נהיגה שהואשם בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם אלא אם שוכנע ביהמ"ש כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור. סעיף 46ב' לפקודה קובע חזקת מסוכנות החלה על נהגים אשר מעורבים בתאונות דרכים קטלניות ונטל ההוכחה על מסוכנות נהיגתו עובר לנהג. ראה: בש"פ 9588/07 משה טרבלסי נ' מ"י, לא פורסם (2007). המשיב לא הצליח להוכיח כי בהחזרת רישיונו בשלב זה אין משום סכנה לציבור. כפי שטען ב"כ המשיב, פרנסתו של המשיב היא בנהיגת משאית והדבר פועל לשני כיוונים: מחד - פסילת הרישיון מקפחת את פרנסתו ופרנסת משפחתו. מנגד, דווקא בשל היותו נהג מקצועי, המצוי רוב שעות היום על הכביש, צפויה סכנה גדולה יותר מנהיגתו לשלום הציבור, ויש להקפיד עמו שבעתיים. ראה: בש"פ 4744/06 יחיאל יהושוע נ' מ"י, לא פורסם (2006); רע"פ 8839/05 עמוס ראובן נ' מ"י, לא פורסם (2006); ע"פ 3883/04 הנ"ל. בנסיבות העניין, מאחר ומדובר בתאונה קטלנית אשר המנוח מצא בה את מותו, מאחר וישנן ראיות לכאורה לרשלנותו של המשיב, סבור אני כי יש בכך כדי להביא אל המסקנה כי יש להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לתום בירור דינו. שקלתי גם את בקשתו של ב"כ המשיב לסווג את הפסילה באופן שתאפשר למשיב לנהוג רק ברכב פרטי אך לא ראיתי להיעתר לה. במקרה זה סבורני כי מדובר בהתרשלות של המשיב שלא נקט באמצעי הזהירות הדרושים ובשל חוסר זהירותו ואי צפיית הנולד נגרם מותו של המנוח. על כן, סבורני כי מסוכנותו נשארת על כנה ואין נפקא מינה מהו סוג הרכב עליו ינהג. אוסיף עוד כי מטעוני ב"כ המשיב עולה כי בפועל לא צפוי הדיון בתיק העיקרי להתארך. גדר המחלוקת מצומצם. רוב העובדות מוסכמות. ניתן יהיה להכריע בתיק העיקרי בתוך זמן קצר. סיכום: אשר על כן, לאור כל המפורט לעיל, אני נעתר לבקשת המבקשת ומורה על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים בתיק העיקרי ת.פ. 7071/08. משפט פליליהריגהמשפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה