פסילה מנהלית בגין נהיגה בשכרות

להלן החלטה בנושא פסילה מנהלית בגין נהיגה בשכרות: החלטה ערר כנגד החלטתו של בית המשפט לתעבורה בבאר שבע (כב' סגנית הנשיא, ר. גליקליס) מיום 12.9.2006 בתיק בש 2090/06, לאשר פסילה מנהלית לתקופה של 30 ימים שהוטלה על העורר ביום 1.9.2006, על ידי קצין משטרה, פקד יוסי כהן, בגין נהיגה בשכרות. הערר מתבסס על שתיים. ראשית נטען כי נסיבות העבירה הנטענת אינן חמורות. העורר ביקש להזיז את רכבו למרחק של מטרים ספורים, לאחר שפשטה שמועה בפאב בו שהה, כי עומדים לפרוץ לכלי רכב החונים בחניה, ואין מדובר בנסיעה העלולה לסכן עוברי אורח. שנית נטען, כי פקד כהן נכח במקום העבירה, חקר את העורר, ואף הגיש נגדו כתב אישום בו הוא משמש כעד תביעה. בנסיבות אלה לא היה קצין המשטרה אמור לדון בפסילה המנהלית, והיה עליו להעביר הדיון לקצין אחר, ששיקול הדעת שלו אינו "נגוע". על פי סעיף 47 לפקודת התעבורה (נ"ח), תשכ"א- 1961, "היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית, או כי בשל עבירה שעבר הנהג אירעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש..." רשאי הוא לתת זימון להופיע בפני קצין משטרה, לצורך החלטה בדבר פסילת רשיון הנהיגה שלו. היה לקצין משטרה - בדרגת מפקח ומעלה - יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 30 ימים בגין עבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית, ולתקופות ארוכות יותר בגין עבירות תעבורה שגרמו למוות, או לנזקי גוף או רכוש. קצין המשטרה יחזיר רשיון נהיגה למי שנפסל מהחזיק בו לפי סעיף זה, אם שוכנע כי לא יוגש כתב אישום נגד בעל הרשיון. על פי הוראת סעיף 48 לפקודה רשאי בית המשפט לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור. ב-בש"פ 8450/02 - זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל, נאמר בעניין זה: "שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה...בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו; שהרי הפסילה המינהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסילה מינהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור. (השווה ב"ש 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל (תק' על'; בש"פ 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל, פד"י מח(5) 215 . לענין זה נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע עבירת התעבורה וכן להרשעות קודמות של הנהג בעבירות תעבורה (בש"פ 1661/91 צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מה(3) 145; בש"פ 513/88, מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב(3)331." אין חולקין כי בליל שבת, סמוך לשעה 02:00, פקד כהן וקצין נוסף, מפקח אריאל קידר, שהיה עימו במשמרת, הבחינו בעורר הנוהג ברכב לאחור מדוח מפקח קידר עולה כי מדובר בנהיגה בצומת - וביקשו לערוך לו בדיקת נשיפה לאחר שעורר חשד כי הינו שתוי, ומפיו נודף ריח של אלכוהול. בבדיקה שנערכה על ידי השוטר אבי הניק, נתגלה ריכוז אלכוהול מעל הכפול מהמידה הקבועה בתקנה 169א לתקנות התעבורה, (555 מיליגרם), באופן המוגדר כנהיגה בשכרות לפי תקנה 169ב(ג). פקד כהן ערך "הזמנה לדין וכתב אישום" בעבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, שעניינה נהיגה בשכרות בדרך או במקום ציבורי, הכלולה בתוספת הרביעית לפקודה. כעד תביעה מצוין שמו של מפקח קידר. למחרת היום נערך בפני פקד כהן שימוע לעורר, שאישר כי שתה "שתי כוסות" וטען כי ביקש להזיז את רכבו למרחק של מטרים ספורים באיזור החניה. פקד כהן החליט לפסול מנהלית את העורר לתקופה של 30 יום נוכח רמת האלכוהול שנמצאה וה"השלכות החמורות לנהיגה". בנסיבות אלה, המתבססות, ראש ועיקר, על בדיקת הנשיפה, בנוסף להתרשמות סובייקטיבית מהתנהגותו של העורר, יש כדי ליצור תשתית ראייתית ראויה לאישומו של העורר בעבירה של נהיגה בשכרות, יהיו מניעיה לטענת העורר, אשר יהיו. גם בנסיבות העבירה יש משום חומרה, שכן מדובר בנסיעה לאחור, המחייבת תמרון זהיר, ובתוך צומת, לכאורה, באופן העלול לסכן עוברי דרך אחרים. טענת העורר כי ביקש לבצע נסיעה קצרה בלבד אין בה כדי להמעיט ממידת הסיכון נוכח החשש לאובדן שליטה בנסיבות אלה. מסכים אני עם קביעתו של בית משפט קמא כי על אף שעברו של העורר אינו מכביד, הרי שנשקף סיכון לציבור מהמשך נהיגה של מי שנוטל הגה לידיו במצב של גילופין, ומכאן שהחלטת קצין המשטרה להורות על הפסילה המנהלית הייתה סבירה. ב"כ העורר רואה פסול בכך שקצין המשטרה שהיה עד לעבירה והגיש את כתב האישום, הוא שערך את השימוע והורה על הפסילה המנהלית. בעניין זה מסתמך הסניגור המלומד על החלטה שניתנה בבית משפט זה, בערר 1289/93, מיום 25.1.1994, באימרת אגב, לפיה "לשון החוק וגם ההיגיון העומד ביסוד ההוראה הנדונה מחייבים, כנראה, הפרדה בין השוטר שהיה עד לביצוע העבירה, לבין הקצין השוקל, בלא מעורבות אישית, את השאלה, אם יש מקום בנסיבות המקרה ועל פי עברו הפלילי הרלבנטי של הנהג לפסול אותו מלהחזיק רישיון נהיגה עוד בטרם נשפט". גם עמדתו של בית המשפט קמא דומה, אולם במקרה זה סבר כי ניתן לקיים את הפסילה המנהלית, נוכח העובדה כי היה שוטר נוסף שהיה עד ראיה לאירוע מלבד פקד כהן, ועקב חומרת העבירה ונסיבותיה. גישתי שונה מהעמדה שהוצגה על ידי הסניגור המלומד. הוראת סעיף 47 מבחינה אומנם בין השוטר המגיש את הדוח לאחר שנוכח בביצוע עבירת התוספת, לבין קצין המשטרה בעל הסמכות המנהלית. עם זאת, סבור אני כי מרכז כובדה של ההוראה בהעלאת "רף הסמכות", לצורך קבלת החלטת הפסילה, נוכח שיקול הדעת הכפול הנדרש ממקבל ההחלטה, הן לעניין בחינת סבירות הגשתו הצפויה של כתב אשום או לחלופין אי הגשתו, והן לעניין הטלת פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה, שיש עימה השלכות מגבילות לא מבוטלות על הנהג הנפסל. אינני סבור כי התרשמות ישירה, במקום העבירה, של קצין המשטרה, בעל הסמכות המנהלית, מביצוע העבירה הנטענת על ידי הנהג, מונעת הפעלת הסמכות המנהלית, המתבססת על סבירות הגשתו של כתב האישום, ודוק: אין עסקינן רק בהגשת כתב אישום על ידי קצין המשטרה, כבענייננו, אלא בהגשת אישום בעבירות תעבורה חמורות, גם בתאונות קטלניות, שאינן כלל בסמכות קצין המשטרה. בנסיבות אלה התרשמות בלתי אמצעית מביצוע העבירה, או מעורבות בחקירת העבירה, עשויה להוות כלי עזר חשוב לבחינת הגשתו הפוטנציאלית של כתב האישום. ויושם אל לב, אין בקביעה כי עשוי להיות מוגש כתב אשום כדי להוליך למסקנה, מניה וביה, כי יש לפסול מנהלית את רישיון הנהיגה. החלטה זו כפופה עדיין לשימוע ושכנוע מצד הנהג, כי אין מקום לפסילה, נוכח נסיבות העבירה ונסיבות אישיות שונות, וקצין המשטרה הסבור כי יש מקום להגשת האישום, עשוי , בד בבד, להימנע מהפסילה המנהלית. אכן,לעיתים, עלולה להיות מניעה להפקיד בידי קצין המשטרה, את הסמכות המנהלית. כך במקרים בהם קיים חשש כי בשל מעורבות קצין המשטרה במקום העבירה, עלולה ההחלטה המנהלית להיות מושפעת משיקולים זרים, הנובעים מה"חיכוך" במקום העבירה, עם הנהג העבריין. אולם אין בעצם מעורבותו של קצין המשטרה בהגשת הדוח , כדי ליצור מחסום אינהרנטי להפעלת סמכותו המנהלית, כפוף לביקורת על סבירות ההחלטה ודרך קבלתה. (השוו לעניין זה הוראת סעיף 57א לפקודת התעבורה, המקנה סמכות לשוטר הנוכח במקום העבירה, לאסור על שימוש ברכב לתקופה של עד 60 ימים, בגין הובלת מטען שמשקלו חורג מהמותר). ייתכן גם שניתן לקבוע, ואין אני בטוח בכך, כי בנסיבות בהן לא מתקיימת הפרדה בין מגיש הדוח לבין מפעיל הסמכות המנהלית, "מוטל על המשטרה נטל מוגבר להראות כי הפסילה היתה עניינית ומוצדקת ולא שרירותית", (ראו בש"פ 3810/00 - אריאל גרוסמן נ' מדינת ישראל), ואולם בענייננו, לא נטען כלל כי ההחלטה נבעה משיקולים פסולים מעין אלה. העורר הודה במהלך השימוע כי צרך אלכוהול, לא הושמעה מחלוקת לגבי עריכת בדיקת הנשיפה, או תוצאותיה, ולדרך הנהיגה כמו גם למראהו והתנהגותו של העורר היה עד ראיה נוסף, מלבד קצין המשטרה שהורה על הפסילה. בנסיבות אלה דוחה אני הערר.משפט תעבורהשכרותשלילת רישיון נהיגה