פגם בייצוג הנאשם

הטענה המרכזית של המערער הנה, שבהליך בבימ"ש קמא נפלו פגמים בייצוגו, מכאן שהוא מבקש לחזור בו מהודייתו ולבטל את פסק הדין של בימ"ש קמא, לחלופין הוא גם מערער על חומרת העונש.

בבואו של בית המשפט לבחון את שאלת תקינות ייצוג הנאשם בבית המשפט, יש הבחנה בין שני מישורים נפרדים:

  1.      האחד, הליך מינוי ובחירת סנגור על ידי הסנגוריה הציבורית.
  2.      השני, תקינות הייצוג שהוענק לנאשם בבית המשפט.


להלן פסק דין בנושא פגם בייצוג הנאשם:

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה בעכו (להלן, "בימ"ש קמא"), שניתן ביום 17.9.07 בתיק ת' 10395/07 על ידי כב' השופט י. בכר.

בימ"ש קמא הרשיע את המערער (להלן, גם "הנאשם") על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות וגזר עליו את העונשים הבאים: מאסר מותנה בן 4 חודשים, שפרטיו הובאו בגזר הדין, קנס על סך 1,500 ₪ שישולם בתשלומים, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים, בניכוי חודש פסילה מנהלית, פסילה על תנאי למשך 4 חודשים וחתימה על התחייבות על סך
1,500 ₪.

הטענה המרכזית של המערער הנה, שבהליך בבימ"ש קמא נפלו פגמים בייצוגו, מכאן שהוא מבקש לחזור בו מהודייתו ולבטל את פסק הדין של בימ"ש קמא, לחלופין הוא גם מערער על חומרת העונש.

לאור טענה זו אפרט להלן, את מהלך הדיונים, שלושה במספר, שהתקיימו בבימ"ש קמא, תוך התמקדות בשאלת הייצוג.

בישיבה הראשונה, שהתקיימה ביום 28/2/07, הצהיר ב"כ המאשימה, כי בכוונתו לעתור לעונש של מאסר, במידה והנאשם יורשע. היות והנאשם לא היה מיוצג, הוא ביקש שביהמ"ש ימנה לו סניגור ולאור חובת מינוי סנגור, נתן בימ"ש קמא את ההחלטה הבאה: "הנני ממנה בזה את הסניגוריה הציבורית ליתן לנאשם ייצוג משפטי בתיק זה." והדיון נדחה להקראה ליום 12/6/07 (להלן, "הישיבה השנייה").

בישיבה השנייה, הופיע הנאשם וכן עו"ד חאלד בולוס, שתואר בפרוטוקול "הסניגור הציבורי" והודיע לביהמ"ש: "כתב האישום הוקרא באוזני הנאשם והסברתי לו את תוכנו. מרשי מודה בעובדות המפורטות בכתב האישום.".

על סמך הודאה זו, הרשיע בימ"ש קמא את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ובהמשך הישיבה, טענו הצדדים לעונש, המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל בנוסף לעונשים אחרים ועו"ד חאלד בולוס, העלה מספר שיקולים לקולא וביקש להסתפק בפסילה ומאסר על תנאי. בהמשך נדחה התיק ליום 17.9.07 להשמעת גזר הדין. (להלן, "הישיבה השלישית").

בישיבה השלישית, הופיע הנאשם וכן, עו"ד גב' פלורה תומא, ממשרדו של עו"ד חנא בולוס, שתוארה בפרוטוקול "הסניגור" ביהמ"ש הקריא את גזר הדין, כפי שהובא לעיל.

לכאורה, מתיאור ניהול המשפט, עולה שהכל התנהל באפן מסודר ועל הצד הטוב ביותר. אמרתי לכאורה, כי הנתונים הבאים, יכולים לשנות את התמונה ולהצביע על פגמים כלשהם. מתברר כי עפ"י החלטת בימ"ש קמא מהישיבה הראשונה, מינתה הסנגוריה הציבורית את עו"ד חנא בולוס לייצג את הנאשם, ונשלח לנאשם מכתב בעניין זה. לטענת הנאשם, לאחר מכן הוא יצר קשר עם עו"ד חנא בולוס וסוכם כי הם יפגשו ביום הדיון השני, קרי, 12/6/07.

באותו יום כמובהר לעיל, התייצב עו"ד ח'אלד בולוס במקום עו"ד חנא בולוס ובמהלך המפגש שנערך עם הנאשם, הציג עו"ד ח'אלד בולוס את עצמו כעו"ד שמופיע ממשרדו של עו"ד חנא בולוס. לטענת הנאשם, באותו מפגש שנערך במסדרון בית המשפט קמא, הבהיר לו עו"ד ח'אלד בולוס, כי אין טעם בניהול המשפט לאור תוצאת בדיקת הינשוף ולאור הדברים שמסר בתחנת המשטרה וכי אם לא יודה, הוא יהיה צפוי לעונש מאסר בפועל. לאור דברים אלו החליט הנאשם להודות.

לאור הטענות שהעלה המערער נגד עו"ד חנא בולוס ועו"ד ח'אלד בולוס ועיקרן הפרת חובת הנאמנות כלפיו -אשר ארחיב עליהן בהמשך- הומצאה לביהמ"ש תגובת עו"ד חנא בולוס וכן שמעתי את דעתה של הסנגוריה הציבורית. ואלה הם תגובותיהם.

עו"ד חנא בולוס מסר את הדברים הבאים:

ראשית, היה ראוי שעו"ד יאיר נדשי, ב"כ המערער יבקש את תגובתו בטרם יגיש את הערעור. שנית, הייצוג שניתן לנאשם היה ברמה גבוהה ואי העלאת טענות ביחס למכשיר הינשוף מושתת על ההלכה הקיימת. שלישית, עו"ד ח'אלד בולוס נמנה על רשימת הסנגורים הציבוריים וכי אושר להופיע בשמו בהליכים מסוימים. רביעית, עקב טעות, לא צולם חומר החקירה ולכן נשלח עו"ד ח'אלד בולוס לבימ"ש קמא, עיין בחומר החקירה וגילה כי קיימות ראיות רבות שבכוחן להביא להרשעת הנאשם, הוא קיים שיחה איתו -עם עו"ד חנא בולוס- ולאור חומר הראיות, חומרת העבירה ועמדת בימ"ש קמא הוחלט בסוף ההתייעצות לנצל את ההזדמנות ולהודות ועו"ד חנא בולוס הנחה את עו"ד ח'אלד בולוס בעניין הטיעונים לעונש. חמישית, בסופו של יום בימ"ש קמא לא הטיל מאסר בפועל על הנאשם, על אף דרישת התביעה. שישית, הנאשם הבין טוב את התמונה כפי שתוארה לעיל ועל סמך זה, הודה.

בישיבה ביום 5/12/07 התייצבה לדיון עו"ד דיתי בנאי, הסנגורית הציבורית המחוזית ומסרה את הדברים הבאים:

ראשית, המינוי שניתן לעו"ד חנא בולוס הנו אישי, מכאן שהיה מצופה שעו"ד בולוס יופיע בתיק. שנית, עו"ד ח'אלד בולוס, התראיין לפני מספר חודשים על ידי הסנגורית הציבורית הקודמת ונמצא מתאים להופיע בדיונים מסוימים - שלא כוללים טיעונים לעונש והוכחות. שלישית, הופעת עו"ד ח'אלד בולוס לצורך דחיית מועד הדיון היתה בסמכות, היות והוא מופיע ברשימת הסנגורים הציבוריים, יחד עם זאת, ההמשך לא היה בסמכות עו"ד ח'אלד בולוס, שכן אינו מוסמך להופיע בטיעון לעונש.



לאחר שפרשתי את התמונה העובדתית והבאתי את עמדת הצדדים המעורבים, אפנה עתה לטענות הצדדים בערעור:

טענות המערער

זכות המערער להליך הוגן בבימ"ש קמא, הופרה באופן קשה, עקב הפרת חובת הנאמנות כלפיו. לטענתו, לעו"ד ח'אלד בולוס לא היה ייפוי כוח מטעם הנאשם או מטעם הסנגוריה הציבורית וזאת בניגוד לסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב- 1982 (להלן, "החסד"פ"). מכאן שהודאת הנאשם שנמסרה לבית המשפט מפיו של עו"ד ח'אלד בולוס, אינה קבילה ודין הכרעת הדין להתבטל.

לטענת ב"כ המערער, אם בימ"ש קמא היה יודע שלעו"ד ח'אלד בולוס אין ייפוי כוח מטעם הסנגוריה הציבורית, הוא לא היה מקבל את הודאת הנאשם. ב"כ המערער הפנה לפסיקה שבה הותרה חזרה מהודיה כאשר מופרת חובת הנאמנות מצד עורכי הדין. לפסיקה זו אתייחס בהמשך. לטענת ב"כ המערער, מרשו לא הבין את משמעות הודייתו וחש שלא קיבל ייעוץ משפטי נכון, דבר שנתמך בניתוח המשפטי שערך ב"כ בערעור בסעיפים 26- 40 לבקשה לחזרה מההודיה וזאת בנוסף להפרת חובת הנאמנות.

ב"כ המערער, חולק על חלק מהעובדות שהעלה עו"ד חנא בולוס בתגובתו, לעניין תוכן השיחה שהתנהלה בין עו"ד ח'אלד בולוס לבין המערער בישיבה השנייה. עוד מפנה ב"כ המערער לסתירות שהתגלו בתגובת עו"ד חנא בולוס.

באשר לגזר הדין, טוען המערער, שהעונש נוטה לחומרה, שכן הוא לא מתחשב בנזק הכלכלי הכבד שעלול להיגרם למערער, אם רישיונו יפסל לתקופה ארוכה, ובעניין זה צירף המערער מכתב ממעבידו שמחזק דברים אלו. לטענת המערער, היה ראוי כי בימ"ש יסייג את הפסילה, כך שיותר לו לנהוג במסגרת עבודתו.



טענות המשיבה

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור וזאת מן הטעמים הבאים: ההליך בבימ"ש קמא היה תקין והוגן, שעה שהנאשם היה מיוצג על ידי עורך דין לכל דבר ועניין. הנאשם ידע שמי שמייצג אותו הנו עו"ד חאלד בולוס ממשרדו של עו"ד חנא בולוס. דרישת החוק בעניין חובת הייצוג קוימה. גם ב"כ המשיבה הפנה לפסיקה לפיה, הודאת נאשם עפ"י המלצת הסנגור אינה טעם לחזרה מהודיה. ייתכן והסנגוריה הציבורית, צריכה לבדוק את ההתנהלות בתיק זה, יחד עם זאת, הדבר לא משנה מן העובדה שהמערער היה מיוצג בבימ"ש. עוד הוסיף ב"כ המאשימה שהעונש שהושת על המערער בסופו של יום, היה סביר ואף נוטה לקולא, שעה שלא הוטל עליו עונש מאסר בפועל ותקופת הפסילה היתה פחותה מעונש המינימום.

דיון והכרעה

עומדות לפני שתי שאלות להכרעה: האחת, האם נפל פגם בייצוג הנאשם בבימ"ש קמא? אם התשובה חיובית, אז נשאל, מה נפקותו? האם הוא מביא לבטלות ההליך והחזרת הדיון לבימ"ש קמא? או שמא למערער לא נגרם עיוות דין כך שניתן לעשות שימוש בסעיף 215 לחסד"פ?

בהנחה והתשובה של השאלה הראשונה, תהיה שלא נפל פגם או שאין להחזיר את התיק לבית משפט קמא, כי אז אבחן את השאלה השנייה, והנה, האם נסיבות המקרה דנן, מצדיקות בקשת הנאשם לחזור בו מהודייתו?

בבואי לבחון את שאלת תקינות ייצוג הנאשם בבימ"ש קמא, אני רואה לנכון להבחין בין שני מישורים נפרדים: האחד, הליך מינוי ובחירת סנגור על ידי הסנגוריה הציבורית. השני, תקינות הייצוג שהוענק לנאשם בבימ"ש קמא. לאור נסיבות העניין, המישור העיקרי והחשוב לענייננו, הנו המישור השני, אם כי הוא מושפע גם מהמישור הראשון ואפרט את דבריי.

לאור נסיבות המקרה דנן, איני מתכוון לבחון את הליך מינויו של סנגור ציבורי על ידי הסנגורית הציבורית ובעניין זה אסתפק ואציין שמדברי עו"ד גב' דיתי בנאי עולה כי המינוי של עו"ד חנא בולוס הנו אישי, יחד עם זאת, היא טענה כי עו"ד ח'אלד בולוס היה מוסמך להופיע בבקשות לדחיית הדיון, אך לא לניהול הוכחות או טיעון לעונש. לדעתי, בהתנהלות בבימ"ש נפל פגם, יחד עם זאת, פגם זה נשאר במישור המנהלתי וסדרי העבודה של הסנגוריה הציבורית, ובטוחני שהוא יטופל על ידי הסנגוריה הציבורית בדרך שימצאו לנכון, כך שמהמקרה דנן יופקו הלקחים המתבקשים כדי למנוע הישנותו. פגם זה, אינו חותר תחת מהות הייצוג שניתן לנאשם, שכן איכות הייצוג, אינה נגזרת מאישור הסנגוריה הציבורית. כמובן שאיני מקל ראש בהליך הקבלה שעורכת הסנגוריה הציבורית, יחד עם זאת, היעדר אישור להופעה מצד הסנגוריה הציבורית אינו מעיד על יכולות עורך הדין המופיע.

איני מסכים עם ב"כ המערער שלעו"ד ח'אלד בולוס, לא היה ייפוי כוח להופיע כלל ועיקר ובמצב זה רואים את הכרעת הדין כמבוטלת. עם כל הכבוד לטענה זו, הרי שיש לזכור שייצוג יכול להתקיים ללא המצאת יפוי כוח ולעניין זה ראו: דנ"פ 2192/00 נוי, עו"ד נ' אמינוף - שופט בית-המשפט המחוזי בנצרת פ"ד נד(2) 138 (2000). בענייננו, יש לזכור את העובדות הבאות: ראשית, עו"ד ח'אלד בולוס, מוסמך לעסוק בעריכת דין בהתאם לחוק הקיים. שנית, הסנגורית הציבורית אישרה שהוא נמנה על רשימת הסניגורים הציבוריים בדיונים מסוימים וכי היה מוסמך להופיע בשם עו"ד חנא בולוס לדחיית הדיון. שלישית, עו"ד ח'אלד בולוס עובד במשרדו של עו"ד חנא בולוס ומתגובת האחרון, עולה שבמהלך הייצוג היה קשר טלפוני בין השניים וכי ההחלטה התקבלה על ידי עו"ד חנא בולוס ועו"ד ח'אלד בולוס. רביעית, הנאשם היה מודע שמי שמיצגו אינו עו"ד חנא בולוס, אלא עו"ד אחר ממשרדו, הלא הוא, עו"ד ח'אלד בולוס והנאשם לא התנגד לכך ולא העלה כל טרוניה בעניין זה, על אף שהוא ידע שהעו"ד שקיבל את מלאכת ייצגו הנו עו"ד חנא בולוס, דבר שעולה מהמכתב שנשלח לו (ראו נספח ג' לבקשה לחזרה מהודיה).

אם כן, הופעת עו"ד ח'אלד בולוס במקום עו"ד חנא בולוס, היתה בניגוד להנחיות הסנגוריה הציבורית הפנימיות. יחד עם זאת, סטיה מהנוהלים וההנחיות הפנימיות, נמצאת כאמור במישור הניהולי וסדרי העבודה של הסנגוריה הציבורית ואיני מוצא מקום להרחיב עליה את הדיון.

להשלמת התמונה אציין, שגם אם ניתן לראות בהתנהלות זו פגם, הרי שפגם זה לא גרם לנאשם כל עיוות דין, שכן הנאשם היה מיוצג לאורך כל הדרך, הטיעונים לעונש התייחסו וכללו שיקולים רבים לקולא, בסופו של יום לא הוטל עליו מאסר בפועל כדרישת התביעה ואף עונש הפסילה שהוטל עליו, פחות מהמינימום. עוד יש לציין שעו"ד ח'אלד בולוס התייעץ טלפונית עם עו"ד חנא בולוס, מכאן שגם אילו הופיע עו"ד חנא בולוס לדיון בעצמו, הרי שהתוצאה של הדיון לא היתה שונה כלל ועיקר, מכאן שקשה לטעון שנגרם עיוות דין לנאשם. לעניין גרימת עיוות הדין ופרשנות המונח, יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (2007):

"המונח "עיוות דין" פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט היתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך (ראו ע"פ 1057/96 אמסלו נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(5), 160) או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין ללא צורך בהצבעה על קשר סיבתי בין הפגם לתוצאה (ראו מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 529)."

ראו גם, ע"פ 3197/07 וואהבי עיאט נ' מדינת ישראל, פסקה נ"א (2007).

לאור דברים אלו, נותר לבחון את השאלה השנייה, האם הייצוג שניתן לנאשם בפועל, מצדיק היענות לבקשת המערער לחזור בו מהודאתו בערכאת הערעור.

סעיף החוק שמסדיר את סוגיית החזרה מההודיה הנו, סעיף 153 שקובע:

153. (א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

(ב)התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות.

המערער, מבקש לחזור בו מההודיה במהלך הערעור כשהוא מבסס את בקשתו על שני נימוקים מרכזיים: האחד, פגמים בייצוג שהתבטאו בהפרת חובת הנאמנות של עו"ד שייצג אותו ושנית, רשלנות בייצוג שהתבטאה בחוסר מקצועיות. לטענת ב"כ המערער, היה ניתן לתקוף את חוקיות בדיקת הינשוף במספר מישורים, עצם חוקיותה וכן הפעלת המכשיר ואף הפרת זכויות יסוד של הנאשם. על סמך שני נימוקים אלו, טוען המערער שהודייתו בבימ"ש קמא לא היתה חופשית ומבקש לחזור בו ממנה.

ההלכה בעניין זה קובעת מבחנים ברורים ולפיהם, יש להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו במקרים חריגים, כך הדבר לאחר שניתן גזר הדין וקל וחומר כאשר מדובר בחזרה מהודיה בערכאת הערעור. די אם אפנה לע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (2004), אשר סקר בהרחבה את הנימוקים והנסיבות שמצדיקים חזרה מההודיה. כך למשל נקבע: "...כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו (ע"פ 1958/98 הנ"ל, בעמוד 621; ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 152)."

לענייננו חשוב הנימוק שמתייחס לפגם בייצוג או בייעוץ המשפטי ובעניין זה נקבע: "...טענות נגד הייעוץ המשפטי שניתן לנאשם, יכול שיצדיקו, בעיקרון, חזרה מן ההודיה. הצדקה לכך תמצא, למשל, במקום שבו בא כוחו של הנאשם פועל מתוך מניעים זרים תוך הפרת אמונים כלפיו (ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 153). אולם, המלצתו של סנגור לנאשם להודות, תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לו עונש כבד יותר, אינה מצדיקה מתן היתר לחזור מן ההודיה. בהמלצה כזאת אין פסול, כל עוד אין בה כדי לשלול את הרצון החופשי של הנאשם וכל עוד ההכרעה והבחירה החופשית אם להודות נשארת בידי הנאשם (ע"פ 945/98 הנ"ל, בעמודים 577-578)."
     
עוד יש לבחון, האם הודאתו עומדת בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו. שיקול נוסף שהובא הנו, "מידת העוול שיגרם לנאשם באם לא יתאפשר לו לחזור בו מהודייתו וההשלכות של ההרשעה על שמו הטוב ומקצועו (ראו: דעת הרוב בע"פ 3754/91 סמחאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 798, 802-803".

משקל ניכר ניתן גם, לעיתוי העלאת הבקשה של החזרה מההודיה, ככלל "היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה לאחר שניתן גזר דין בעניינו, יינתן רק בנסיבות נדירות, "שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד" (ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 152)."'אפשרות תמרון' זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק" (ע"פ 945/98 הנ"ל, בעמוד 579).""
     
ראו גם, רע"פ 10705/05 מסיקה נ' מדינת ישראל, (2006), אליו הפנה ב"כ המשיבה.

העולה מכל האמור לעיל הנו, שהמלצה מצד עו"ד ללקוחו להודות, אינה מהווה טעם לחזרה מהודיה, שכן תפקידו של עורך הדין לבדוק את התמונה הכוללת ולייעץ ללקוחו, להצביע על נקודת החוזק ונקודת החולשה שבחומר הראיות ולהציג בפניו את הסיכונים והסיכויים וההחלטה בסופו של יום נמצאת בידי הלקוח. הרהורים מאוחרים וחכמה לאחר מעשה אינם נימוקים שמצדיקים חזרה מההודיה.

בענייננו, הטענות שהעלה ב"כ המערער לא מצביעות על הפרת חובת הנאמנות או חובה אחרת מצד עורכי הדין שייצגו את הנאשם בבימ"ש קמא. לדעתי, הטענות הקשות שהעלה ב"כ המערער לעניין הפגם שנפל בייצוג, אינן מלמדות על הפרת חובת הנאמנות, כפי שהדבר פורט לעיל ולכל היותר ניתן לראות בהם כהפרת הכללים וההנחיות הפנימיות, שנקבעו על ידי הסנגוריה הציבורית, זאת מבלי להתייחס לנפקותן המשפטית.

הטענות המשפטיות שמעלה ב"כ המערער לעניין הרמה המקצועית של הייצוג, אינן מקובלות עליי, כל עו"ד וגישתו הוא, ניתן לקבל את הגישה שהנחתה את עורכי הדין שייצגו את הנאשם בבימ"ש קמא לפיה הומלץ בפני המערער להודות, לאור תוצאות בדיקת הינשוף והדברים שמסר בתחנת המשטרה, שכן מדובר בראיות אובייקטיביות, מה גם, שמדברי הנאשם בתחנת המשטרה עולה שהוא הודה בשתיית משקאות חריפים. (ראה סעיף 4 להודעת הערעור). נכון הוא שסנגור אחר יכל לבחור בגישה אחרת לפיה, הוא יתקוף את חוקיות הבדיקה או לחלופין את תקינות הבדיקה וינסה לתת הסברים לדברי הנאשם, יחד עם זאת, הבדלי גישות כאלו, אין בכוחם בכדי להצדיק חזרה מההודיה, כל עוד רמת הייצוג הנה סבירה ומקובלת, כפי שהיה במקרה דנן.

זאת ועוד, יש לזכור כי ".. זכותו של נאשם לבחור בסנגור שייראה לו, היא חלק מזכותו לקיומו של הליך הוגן. אולם זכות זו חובה בצידה, היינו, כפי שהנאשם ישמח לחלוק עם הסנגור את פרי ההצלחה, אין הוא יכול להתנער לאחר מעשה מתוצאת הכישלון בהליך הפלילי, ולהטיל את האשם לפתחו של סנגורו בלבד. קביעתו של קו ההגנה במשפט פלילי נעשית בהיוועצות משותפת בין הסנגור ללקוחו, כאשר זה האחרון תורם את חלקו במישור העובדתי, בעוד שהסנגור ממונה על ניהול ההליך במישור המשפטי." ע"פ 678/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2007).

ב"כ המערער הפנה לשני פסקי דין בהם הותר לנאשם לחזור בו מהודייתו: האחד, ע"פ 5622/03פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נח(4) 145 (2004). יש לציין, שהנסיבות שם שונות בתכלית השינוי מנסיבות המקרה דנן ואין ללמוד ממנו גזירה שווה לענייננו ודי אם אציין זאת: ראשית, הנאשם שם ביקש לחזור בו מההודיה בעוד הדיון מתקיים ובטרם גזירת הדין, דבר שהיווה שיקול מרכזי לקבלת הבקשה, לא כך הדבר בעניינינו. שנית, ההאשמות שמיוחסות לנאשם שם הן חמורות ביותר וכללו עבירות מין. שלישית, בפסק הדין לא מצוין מה הטענה שמיחס הנאשם לסנגוריו וביהמ"ש נמנע מלפרטה מחמת חומרתה והנזק שהיא עלולה לגרום לעורכי הדין וזאת בניגוד לעניינינו.

גם בע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל, פסקה 17-11 (2007), אין בכדי להועיל למערער שכן שם דובר בנסיבות מיוחדות ביותר. הנאשמים היו אחים שהואשמו ברצח, בשלב מסוים נרקמו הסדרי טיעון משולבים ביחס לשני האחים, כך שהאחד הודה ברצח והשני בניסיון לרצח. בימ"ש הצביע על המצב הנפשי של המערער שהודה ברצח ועל הנסיבות המשפחתיות והאחרות שהיו אחרי האירוע, עוד התייחס ביהמ"ש לפגם שנפל בייצוג, שכן "כפל הייצוג של שני האחים בידי אותו סניגור יצר, בנסבות העניין שלפנינו, מציאות משפטית בלתי ראויה, שיש בה ניגוד עניינים מובנה המועד לכשל בייצוג." (שם, פסקה 15).

לסיכום, הנסיבות של המקרה דנן אינן מצדיקות את חזרת הנאשם מהודאתו: ראשית, השלב המאוחר בו הועלתה הטענה. שנית, בייצגו של המערער בבימ"ש קמא לא נפל כל פגם שנוגע לטיב ואיכות הייצוג. שלישית, השתכנעתי שההודאה נבעה מרצונו הטוב של הנאשם ולא הושפעה מכל גורם חיצוני אחר וכי העלאתה בשלב זה, באה בכדי לשנות את גזר הדין.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

דין הערעור על גזר הדין, גם הוא להידחות, שכן העונש שהוטל על הנאשם ניתן לאחר שבימ"ש קמא בחן את השיקולים לחומרה ולקולה והטיל עונש סביר והולם, שאינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור כלל ועיקר (ראו, ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, (2006)). לעניין הסיוג, הרי שהבקשה לא מתאימה לנסיבות דנן וקבלתה מייתרת את גזר הדין והופכת את עונש הפסילה לחסר כל משמעות.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הערעור על שני חלקיו. תשלום הקנס יהיה כפי קבע בימ"ש קמא, אם כי התשלום הראשון ישולם ביום 1/2/2008 ובראשון לחודש שלאחר מכן.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ייצוג בלתי הולם

  2. טענת כשל בייצוג

  3. ייצוג הולם לנשים

  4. פגם בייצוג הנאשם

  5. בקשה לשחרור מייצוג

  6. ייצוג על ידי ידיד קרוב

  7. ייצוג הולם לעולים חדשים

  8. זכות הייצוג בועדת חקירה

  9. שחרור מייצוג בהליך פלילי

  10. ערעור בשל העדר ייצוג משפטי

  11. זכות ייצוג בפני ועדת משמעת

  12. ניהול תביעת ביטוח ללא ייצוג משפטי

  13. זכות הייצוג בהליך ביקורת פנימית בעבודה

  14. תקנות הביטוח הלאומי (ייצוג בפני המוסד) תש''ל-1970

  15. חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס, התשס"ה-2005

  16. תקנות בתי משפט (ייצוג מטעם היועץ המשפטי), תשי''ג - 1953

  17. צו סמכויות שעת חירום (מעצרים) (זכות הייצוג), תשל"ט-1979

  18. תקנות הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס (אגרות), התשס''ו-2005

  19. תקנות הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועץ מס (בחינות), התשס''ט-2009

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון