פגיעת קטנוע בהולך רגל

על פי כתב האישום נהג המערער בקטנוע ברחוב בצלאל מכיוון מרכז העיר לכיוון גן סאקר בירושלים. בהגיעו למרכז ג'ראר בכר פגע המערער מתוך חוסר זהירות במתלונן אשר חצה רגלית את הכביש. להלן פסק דין בנושא פגיעת קטנוע בהולך רגל: פסק דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) בתיק תד' 3332/04 מיום 2.9.05, בו הורשע המערער בביצוע העבירות הבאות: נהיגה בחוסר זהירות, מהירות בלתי סבירה, גרימת נזק, וכן חבלה של ממש. בית משפט קמא השית על המערער עונש של פסילה בפועל למשך 6 שנים, וכן קנס כספי בסך 4,000 ₪. 2. על פי כתב האישום, ביום 10.6.04, בשעה 13:40 לערך נהג המערער בקטנוע ברחוב בצלאל מכיוון מרכז העיר לכיוון גן סאקר בירושלים. בהגיעו למרכז ג'ראר בכר פגע המערער מתוך חוסר זהירות במתלונן אשר חצה רגלית את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת המערער. המערער פגע במתלונן אף שהבחין בו מרחוק. הוא לא אפשר לו להשלים את המעבר בביטחה, נסע במהירות בלתי סבירה בהתחשב בעמדתו של המתלונן במרכז הכביש, ולא בלם את הקטנוע בעוד מועד כדי למנוע פגיעה במתלונן. בכך גרם לתאונת דרכים בה נחבל המתלונן חבלה של ממש. המתלונן סבל מדימום סבארכנויצאלי ובצקת מוחית קשה, ולאחר שעבר ניתוח הועבר לבית לווינשטיין. גם המערער נחבל בגופו והקטנוע ניזוק. 3. בא כוח המערער מנמק את ערעורו בכך שלא היה בסיס עובדתי להרשעת המערער. הוא כלל לא היה אשם באירוע התאונה; כלי רכב נוספים נסעו לפני המערער ואחריו; לא היה מקום לקביעה שהמתלונן לא התפרץ לכביש וחצה אותו במפתיע. לדידו, המערער עשה את כל לאל ידו על מנת למנוע את התאונה. ככל הנראה, המתלונן לא הבחין בקטנוע של המערער; לא היה גם מקום לקביעה שאילו נסע המערער 5 קמ"ש פחות ממה שנסע, התאונה היתה נמנעת, ולא היה בסיס עובדתי לקביעה שהמערער הגביר את מהירות נסיעתו עובר לאירוע התאונה. לחילופין, אם הערעור על ההרשעה יידחה, מבקש המערער להקל בעונשו. בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. הוא טען, כי מדובר כאן בשאלה כיצד היה על המערער להתנהג כאשר ראה אדם עומד באמצע הכביש. במצב זה חובה על הנהג להאט את מהירות נסיעתו ולצפות את הבלתי צפוי. בית המשפט קמא קבע שאילו האט המערער, ניתן היה למנוע את התרחשות התאונה. באשר לגזר הדין, טען בא כוח המשיבה כי התוצאה של התאונה הנה קשה, כך שיחסית לתוצאה מדובר בפסילה לתקופה קצרה. 4. לפי הכרעת הדין, המתלונן בחר לעבור שלא במעבר חצייה, אף שיכול היה לחצות במעבר חצייה שהיה בקרבת מקום (עמ' 3, ש' 13-14). הוא עמד על הפס הלבן שבאמצע הכביש, שאיננו מיועד להולכי רגל. הוא לא התפרץ לכביש או נכנס בו במפתיע (שם). בהודעת המערער במשטרה (ת/8), הוא העלה שתי גרסאות. בראשונה אמר: "ברגע שראיתי שהולך הרגל עומד ושותה מים ולא חוצה המשכתי בנסיעה וברגע שהגעתי למרחק של 2 עד 3 מטר בערך מהולך הרגל הוא קפץ לכביש מלפני האופנוע שלי.." (עמ' 4, ש' 20-21). בגרסה השנייה שהיתה בהמשך הוא אומר: "ש.ת: שראיתי את הולך הרגל עומד אני חשבתי שהוא רוצה לחצות את הכביש.. כן הולך הרגל המשיך לחצות את הכביש ותוך כדי הוא גם שתה מים" (שם, ש' 22-23). לפי גרסתו הראשונה, הוא סבר שהמתלונן איננו מתכוון לחצות את הכביש, כי הוא עמד עם בקבוק מים בידו ושתה. על גרסתו זו חזר המערער בעדותו בבית המשפט במספר הזדמנויות. משראה המערער את המתלונן עומד, חשב שהוא "לא רוצה לעבור את הכביש", לפיכך, המערער המשיך לנסוע ואז המתלונן "נכנס בי בתוך האופנוע. הלך הליכה מהירה ונכנס בי בתוך האופנוע, האטתי את המהירות בפעם הראשונה כי חשבתי שהוא רוצה לעבור, ושראיתי שהוא לא עובר המשכתי" (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 6-11). המערער הכחיש בתוקף את הטענה שהוא נסע בסללום, תוך כדי עקיפת כלי רכב אשר נסעו בכביש. בית המשפט קמא מצא סתירה בדבריו אלה, בעיקר נוכח עדותו של הבוחן שאמר שהמערער אמר לו "שסטה ימינה כשראה את המתלונן ואחר כך חזר שמאלה", (עמ' 5 להכרעת הדין, ש' 1). בית המשפט קמא העדיף את עדותו של הבוחן על פני עדותו של המערער, וציטט את דברי הבוחן אשר ציין: "הנהג טוען שהוא ראה אותו מקצת לפני המעבר החצייה הולך הרגל עומד שהוא מתכוון לחצות לא ראה חוצה, ביצע מעין סללום. עבר מנתיב שמאלי לימני וחזר, בגלל הרכבים, הוא לא מסביר בדיוק, שחזר לנתיב טוען שראה את הולך הרגל מולו ואז בלם החליק ופגע בו" (עמ' 5 להכרעת הדין, ש' 5-7). בית משפט קמא מצא את גרסתו של המערער כבלתי סבירה ואף ככזו אשר מעלה תמיהות רבות. מכל מקום קבע בית המשפט קמא כי: "..ברור כי הנאשם לא עשה כל שיכול במקרה זה" (שם, ש' 24). 5. בית משפט קמא מדד את התנהגות המערער לפי אמת המידה של האדם הסביר. הוא ציין שתי אפשרויות שאילו התקיימו, התאונה היתה נמנעת. האחת, אילו נסע המערער במהירות של 5 קמ"ש פחות ממה שנסע. תנאי זה מגובה בדברי הבוחן לפיהם, אילו נסע המערער במהירות של 25 קמ"ש, התאונה היתה נמנעת; השנייה, אילו בלם המערער את רכבו מיד כשהבחין במתלונן, אף שהיתה בכך סכנה שהוא ייפגע מכלי הרכב אשר נסעו מאחוריו. בנוסף לכך, מנה בית המשפט עוד תנאים למניעת התאונה, כגון "התחמקות הצידה תוך כדי נסיעה, צפצוף אזהרה, וכיוב'" (עמ' 6, ש' 25). על סמך עובדות אלט, קבע בית המשפט שהמערער "נהג במהירות שאיננה סבירה לנסיבות ולתנועה בדרך, וכן בחוסר זהירות שהתבטאה בכך שלא נקט באף מהאמצעים לעיל למנוע את התאונה" (שם, ש' 29-30). 6. ובאשר לגזר הדין - בית המשפט קמא הסביר את העונש החמור אשר השית על המערער בכך שהתוצאה של התאונה היתה קשה מאוד, בעיקר נוכח העובדה שהמתלונן בן 24 שנים, מצוי במצב של "צמח" וכך יהיה עד סוף ימיו. 7. צדק בית המשפט בעניין הרשעת המערער. הדעת וההיגיון אינם סובלים שנהג לא ייקח בחשבון את כל האפשרויות שהולך רגל העומד באמצע כביש, וינהג בזהירות המתחייבת ממצב זה. אין חולק כי מי שעומד באמצע הכביש, על קו לבן, איננו עומד שם להנאתו, אלא בכוונתו לחצות את הכביש, מצד לצד, אף שהוא עושה זאת באופן בלתי חוקי, תוך סיכון עצמו והאחרים. נדרש מכל מי שמחזיק בהגה לנהוג במשנה זהירות ולעשות את כל מה שניתן על מנת למנוע מהולכי רגל, או משתמשים אחרים בכביש, לבל יינזקו בגופם או ברכושם, אף אם הם מתנהגים בצורה בלתי זהירה. כל עוד ניתן לחמוק מתאונה, והדבר תלוי בנהג היכול ללחוץ על דוושת הבלם או להאט את מהירות נסיעתו, עליו לבכר אמצעי זה על כל אפשרות אחרת. במקרה דנן, היה על המערער לקחת בחשבון את האפשרות הגרועה ביותר לגביו, ולפיה הולך הרגל מתכוון לחצות את הכביש וקיימת אפשרות סבירה שהוא יפגע בו אם ימשיך בנסיעתו, ולנהוג בהתאם. לאור האמור, דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. 8. באשר לגזר הדין. מצד אחד, אין חולק כי הולך הרגל נהג בצורה רשלנית ומסוכנת, אף שמעבר החצייה היה בקרבת מקום הוא בחר לחצות את הכביש ממקום אסור. מצד שני, רשלנות המערער גרמה לתוצאה חמורה ביותר והיא שהולך הרגל, צעיר בשנים, הפך ל"צמח" והסיכוי שהוא יחזור לאיתנו הנו אפסי. במצב דברים זה, נחה דעתי כי אין להתערב ברכיב פסילת הרישיון, אך מנגד, שיעור הקנס נראה לי גבוה בנסיבות העניין, והריני מעמידו על 2,000₪ בלבד. הקנס ישולם בארבעה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.12.05. המערער יפקיד את רישיונו עד יום 15.12.05. הולך רגלקטנוע