ערעור על פסילה על תנאי

להלן פסק דין בנושא ערעור על פסילה על תנאי: פסק דין לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה (להלן: "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 24.02.08 על ידי כב' השופט משה גינות בתיק תד' 1237/07. המדובר בערעור המדינה המופנה כלפי גזר הדין של בימ"ש קמא, אשר נמנע מלהטיל עונש פסילה בפועל. מעיון בכתב האישום עולה, כי ביום 01.02.07 בשעה 12:45 נהגה המשיבה ברכבה הפרטי בחדרה ברח' ביאליק, פנתה ימינה לרח' בן צבי. אחרי הפנייה מסומן על הכביש מעבר חצייה להולכי רגל. בהגיע המשיבה בסמוך למעבר החצייה, חצו את הכביש אותה עת 3 הולכי רגל, שפרטיהם הובאו בכתב האישום. אציין, כי המדובר באם ובנה הפעוט בן ה- 3 שנים ובן נוסף יליד 1997. המשיבה נהגה בקלות ראש בכך שלא נתנה תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחינה בהולכי הרגל ולא אפשרה להם להשלים את חציית הכביש בבטחה. היא עלתה על מעבר החצייה ופגעה בהולכי הרגל ובעגלת התינוק, כך נטען בכתב האישום. כתוצאה מההתנגשות נחבלו בגופם שלושת הולכי הרגל ונזקקו לטיפול רפואי. בגין האירוע הנ"ל, הורשעה המשיבה על פי הודאתה ודינה נגזר לקנס של 1,000 ש"ח בלבד וכן פסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים ולמשך שנתיים. המערערת טוענת כי בימ"ש קמא שגה כאשר לא הטיל על המשיבה עונש של פסילה בפועל. המדובר בתאונת דרכים שבה נפצעו 3 הולכי רגל, עת היו במהלך חציית הכביש במעבר החצייה. מכאן הפן המחמיר שבתאונה נשוא הדיון. עוד טענה המערערת כי בימ"ש קמא לא נימק את גזר דינו ואם אנו נעיין בפסה"ד לא נמצא טעמים ונימוקים שהניעו אותו לסטות מעונש המינימום. על כן, ביקשה המערערת מבית המשפט לקבל את הערעור ולהשית על המשיבה עונש פסילה ממשית. בפתח הדיון בערעור הגיש ב"כ המשיבה, אשר ייצג את המשיבה בבימ"ש קמא, תצהיר מטעמו ובו פירט את התנהלות העניינים בפני בימ"ש קמא. ב"כ המשיבה טען כי בהגיעו לדיון בפני בימ"ש קמא התכוון לכפור באשמה, זאת לאור הבעייתיות שקיימת בחומר הראיות ועליה הצביע תחילה בפני נציג המערערת ותוך כדי דין ודברים עם האחרון, הוצע לו ע"י האחרון כי המשיבה תודה בעובדות כתב האישום, חומר החקירה יוצג בפני בימ"ש קמא ואכן חומר החקירה הונח בפני בימ"ש קמא, כך עולה מתצהיר ב"כ המשיבה. ההליך שתואר לעיל, לרבות עיון בימ"ש קמא בחומר החקירה, והתבטאויות כל הצדדים לא מצאו ביטוי בפרוטוקול בימ"ש קמא. עוד טען ב"כ המשיבה כי התובע המשטרתי, נציג המערערת, הסביר לו כי הוא "חייב לבקש עונש של פסילה, אך בהכרי את הנפשות הפועלות יסתיים התיק ללא פסילה כלל". על יסוד דברים אלה, טען ב"כ המשיבה בפני בימ"ש קמא כי הצדדים הגיעו "להבנה" שמשמעותה לדבריו, הודעה על הסדר טיעון לכל דבר המבטא את עמדת המערערת והבנתה את הדברים, לתפיסתו והערכתו. ב"כ המשיבה הודיע במהלך הדיון, כי לאור ההתנהלות המתוארת בתצהירו, הוא יסכים שהערעור יתקבל אך הציע ואף ביקש שפסק הדין של בימ"ש קמא יבוטל, הדיון יוחזר אליו לשלב של ההקראה. ב"כ המערערת ביקש לאפשר לו להגיש תגובה ביחס לנטען בתצהיר ב"כ המשיבה. נעתרתי לבקשה ותגובתו הונחה בפניי ביום 09.07.08. מעיון בתגובתו עולה כי התובע המשטרתי אמר לב"כ המשיבה ש"קיימת סבירות גבוהה מאוד שלא תפסל כלל בהנחה שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו וזאת כפי (ש)ראיתי בתיקים דומים". התגובה לא הוגשה בתצהיר אלא על דרך של הודעה מטעם ב"כ המערערת. ב"כ המערערת הוסיף וטען כי התובע המשטרתי ביטא בדברים הנ"ל את "דעתו האישית" וכי מדברים אלה לא ניתן להסיק שהתגבש הסדר טיעון כלשהו. אין בתגובת המערערת כל התייחסות להצגת חומר הראיות בפני בימ"ש קמא ולהתבטאות וההתנהלות של כל הצדדים במהלך פרק זה של הדיון. המערערת גם לא הודיעה את עמדתה ביחס להצעת ב"כ המשיבה לבטל את פסה"ד ולהחזיר את התיק לשלב של ההקראה. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בתצהיר של ב"כ המשיבה, תגובת נציג המערערת ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לבטל את פסק דינו של בימ"ש קמא ולהורות על החזרת ההליך אליו לשלב של הקראה. מתצהיר ב"כ המשיבה מתברר כי התנהל הליך של משא ומתן בין נציג המערערת, התובע המשטרתי, לבין ב"כ המשיבה עו"ד ארבל, אשר הגיש תצהיר ובו העלה טענות ביחס להתנהלות חלק מההליך שלא קיבל כל ביטוי בפרוטוקול בית משפט קמא וספק אם היה מקום לתיעודו ולמעט עניין הצגת חומר החקירה בפניו. מדבריו עולה כי הוא האמין שהוצע לו הסדר טיעון, ממנו הבין שלא יוטל על המשיבה עונש פסילה ועל יסוד התרשמות זו, המליץ בפניה להודות. אינני מקבל את טענות ב"כ המערערת, שכביכול התובע המשטרתי הביע בפני ב"כ המשיבה ובפני בימ"ש קמא את דעתו האישית. שכן הוא בעצם שימש בתפקיד כנציג המערערת ואת כל אשר אמר ועשה ביחס לדיון שהיה קבוע בעניינה של המשיבה, הוא אמר ועשה במסגרת תפקידו ולא כאדם פרטי, שהזדמן לשם באופן אקראי. מעיון בתגובת המערערת ניתן להתרשם שהתובע המשטרתי לא סתר את טענות עו"ד ארבל כפי שעלו מתצהירו ואף לא התייחס לחלק של ההליך שבו הונח חומר הראיות בפני בימ"ש קמא. ההתנהלות בבימ"ש קמא מעידה על כך שאכן ב"כ הצדדים הגיעו לסיכום כלשהו שלא נרשם בפרוטוקול ואם תרצו ניתן לומר שהתהליך שהתקיים, יצר אצל ב"כ המשיבה הרושם שלא יוטל עליה עונש פסילה ועפ"י רושם זה הוא המליץ בפני מרשתו לסיים את ההליך, חרף כוונתה לכפור בעובדות כתב האישום ולנהל את ההליך של שמיעת ראיות, תימוכין לכך ניתן למצוא בתוצאה הסופית של גזר הדין, כלומר הימנעות בימ"ש קמא מלהטיל עליה עונש פסילה בפועל. לכאורה וכך טוענת המשיבה, שהיא הודתה בעובדות כתב האישום, משום שהיתה תחת הרושם שלא יוטל עליה עונש פסילה ואכן בסופו של יום בימ"ש קמא, לא הטיל על המשיבה עונש של פסילה ממשית ו"אפילו לא יום אחד", כטענת המערערת. בנסיבות הנ"ל נראית לי הצעת ב"כ המשיבה כסבירה וראויה. בין אם כך ובין אם אחרת היו פני הדברים, המשיבה טוענת כי הודתה עקב המצג שהוצג בפניה, מצג שהתוצאה הסופית נתנה לו ביטוי ממשי, ומכאן, ניתן לשער להעדרם של נימוקים וטעמים בפסק דינו של בימ"ש קמא, לסטיה מעונש הפסילה המינימאלי. המשיבה חוששת מהאפשרות שבית משפט זה יקבל את הערעור ויחמיר בדינה, לטענתה היא הודתה עקב דברי נציג המערערת וצפתה שלא יוטל עליה עונש של פסילה ממשית, צפייה הנובעת מהתנהלות הצדדים בבימ"ש קמא, צפייה שאכן התממשה בפס"ד בימ"ש קמא, ולכן ראוי הוא שבית המשפט יאפשר לצדדים בירור ההליך המשפטי לגוף העניין ולא "יכלא" את המשיבה בהודאתה, תוצאה זו מתיישבת גם עם הזכות של המשיבה להליך הוגן, זכות יסוד המעוגנת בדין. אשר על כן ומבלי להתעלם מכך שבפני ערעור המערערת על קולת העונש, אני סבור כי מהנימוקים הנ"ל ומטעמי צדק ובין השאר הזכות להליך הוגן, והתנהלות התובע בבימ"ש קמא, לרבות המצג שנוצר, אני מחליט לבטל את פסק דינו של בימ"ש קמא ומורה על החזרת ההליך לדיון בפניו מן השלב של ההקראה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהערעור