ערעור על העונש בעבירת מהירות

להלן פסק דין בנושא ערעור על העונש בעבירת מהירות: פסק דין 1. לפני ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (כבוד סגן הנשיא השופט יגיב פוקס), פסק דין שניתן ביום 10.7.2000. הערעור הוגש לבית משפט זה ביום 14.12.04. לאחר שמיעת הערעור במעמד באי כוח הצדדים ביום 8.3.05, ניתן בזה פסק הדין לגוף הערעור. 2. המערער הואשם בנהיגת רכב במהירות של 98 קמ"ש בדרך עירונית שהמהירות המירבית המותרת בה היא 50 קמ"ש. המערער הוזמן כדין לדיון בבית המשפט (השוטר שרשם את הדו"ח ציין בגוף הדו"ח כי ההזמנה לדין נמסרה לידי המערער), אך בחר שלא להופיע לדיון. בעקבות כך נשפט המערער בהעדרו. בית המשפט קמא דן את המערער לתשלום קנס בסך של 1,000 ₪, לשלושה חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית וכן לשלושה חודשי פסילה על תנאי. 3. המערער טען בערעורו כי לא ידע כלל על פסילתו מאחר וגזר הדין לא הומצא לו "ומאוחר יותר קיבל דרך מישהו דרישה לשלם קנס בתיק שהוא לא ידע עליו". המערער טען כי הגיש בקשה לביטול פסק הדין וביום 14.1.04 נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין. המערער הוסיף וטען כי הגיש בקשה נוספת להפחתת קנס וגם בקשה זו נדחתה ביום 9.9.04. המערער הגיש בקשה לחישוב תקופת הפסילה וגם בקשה זו נדחתה. בערעורו בפני בית משפט זה טען המערער כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא התייחס לעובדה "שהנאשם נשפט בהעדרו בלי לתת לנאשם הגנה צודקת על מנת לתת את הגנתו האמידה [כך במקור! ע.ג.]. המערער טען כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא הפחית את הקנס שהוטל עליו ולא הושיט את ידו למערער והתעלם מכל תחנוניו. כך גם שגה בית המשפט קמא, לטענת המערער, בהחלטתו באשר לחישוב הפסילה. המערער טען כי - "טעה בית המשפט קמא שלא התייחס למצבו החריג של המערער שכן הרשיון הנ"ל משרת אותו כחייל בצה"ל היות שהמבקש משתמש ברכבים צבאיים רבים ולתזוזה בצירים השונים ובהיות שהוא משרת קבע והרשיון הוא מקור פרנסתו וישנו סיכוי שיפוטר אם ישלל רשיונו, מה גם המערער הינו נשוי ואב לשתי תינוקות שהם זקוקים לטיפולים רפואיים ובהיות שהוא המפרנס היחיד למשפחתו, אביו הינו נכה ואין מי שיטפל בילדיו ואביו אם יצטרכו לנסוע לבית החולים וחסרון של הרשיון יגרום לנזק בלתי הפיך ובהיותו גר בפזורה הבדואית הרחק מהאיזור המאוכלס יכביד עליו מאוד לנהל את חייו ויגרום לא עוול ונזק בלתי תקין (כך במקור! ע.ג.)". המערער הוסיף וטען כי בית המשפט שגה גם בכך שלא התחשב בעברו התעבורתי שאינו מכביד ושאינו מסוכן לציבור. במהלך הדיון בערעור הוסיף בא כוחו המלומד של המערער, עו"ד אלהוזייל מהרן, וטען, בהסתמכו על ע.פ. 1693/04 של בית משפט זה, כי בית המשפט קבע "שיש איזושהי בעיה" בקשר לשאלה אם הדרך שבה מדובר הינה דרך עירונית אם לאו וכי המערער באותו ענין זוכה בדינו. 4. המשיבה התנגדה לערעור. בא כוחה המלומד, עו"ד ערן בר-אור, טען כי אין ללמוד מפסק הדין בענין ע.פ. 1693/04 כי הדרך הנדונה אינה דרך עירונית. בא כוח המשיבה טען כי באותו ענין נשמעו ראיות והמערער טען שם כי לא הוכח בבית המשפט קמא שהדרך הינה דרך עירונית. בית המשפט קבע כי אומנם לא הוכחו יסודות ההגדרה של "דרך עירונית" ועל שום כך זיכה את המערער באותו ענין. בא כוח המשיבה טען כי בענייננו המערער לא התייצב לדיון, לא כפר בעובדות כתב האישום ולא נשמעו ראיות. בא כוח המשיבה טען כי בבקשה שהגיש המערער לביטול פסק הדין, הוא טען כי "ההזמנה שהיתה לו ביד אבדה לו בבסיס (...)". בא כוח המשיבה טען כי העונש שהושת על המערער אינו חמור ואינו מצדיק התערבות של בית משפט של ערעור. בא כוח המשיבה הוסיף וטען כי גם באשר לחישוב תקופת הפסילה, אין בערעור כל ממש, שכן המערער לא הפקיד את רשיונו ולא הגיש תצהיר כנדרש על פי תקנה 557 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. 5. אין בערעור זה כל ממש ודינו להדחות. המערער הוזמן כדין לדיון שהתנהל בבית המשפט קמא. ההזמנה לדין נמסרה לידיו והוא עצמו טען בבקשה שהגיש לבית המשפט קמא כי ההזמנה "אבדה לו". גם אם אבדה ההזמנה, אין בכך כדי להצביע על פגם כלשהו בהליך שהתקיים בבית המשפט קמא. אכן, העונש שהוטל על המערער אינו עונש קל. עם זאת, לא מדובר בעונש חמור במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. איני רואה כל צורך לדון בטענות המערער באשר לחישוב תקופת הפסילה: המערער לא הפקיד את רשיונו ואף לא הגיש תצהיר כאמור בתקנה 557(ב) לתקנות התעבורה. ממילא, על כן, לא התחיל מנין חישוב הימים לתקופת הפסילה. גם טענתו של המערער המסתמכת על פסק דינו של בית משפט זה בע.פ. 1693/04, לאו טענה היא. פסק הדין הנ"ל לא קבע כי הדרך שבה נהג המערער שלפני, אינה דרך עירונית. פסק הדין קבע כי באותו ענין שנדון בפני בית המשפט לתעבורה לא הוכיחה המאשימה את יסודות העבירה בכך שלא הניחה את התשתית העובדתית להוכחת היסוד "דרך עירונית", כאמור בסעיף ההגדרות, סעיף 1 לתקנות התעבורה. זו היתה הסיבה לזיכויו של המערער באותו ענין. למותר לציין כי בענייננו המצב שונה בתכלית. על שום כך, אין המערער יכול להוושע מפסק הדין הנ"ל. 6. אחרית דבר דין הערעור להדחות וכך אני מורה. משפט תעבורהערעורמהירות מופרזת / דו"ח מהירות