ערעור בגין אי מתן זכות לטעון טענות

המערער מפנה את ערעורו כנגד הכרעת הדין ובעיקר מתמקד בנקודה אחת שבה מלין על כך שבימ"ש קמא התיר למדינה להשלים את סיכומיה באופן חד צדדי ומבלי לתת לו הזכות להשיב ולהוסיף על טענותיו שבעל פה. להלן פסק דין בנושא ערעור בגין אי מתן זכות לטעון טענות: פסק דין בפני ערעור הן על ההרשעה בדין והן על גזר הדין. המערער הורשע ביום 04.09.07 בבית משפט לתעבורה בעכו, (בפני כב' השופט מ. אלטר), (להלן, "בימ"ש קמא") בתיק ת. ד. 10769/04. המערער הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 38(3) וסעיף 39 א' לפקודת התעבורה (נ"ח), התשכ"א 1961, (להלן "הפקודה"), נהיגה ברשלנות לפי סעיף 62 (2) בצירוף סעיף 38(2) וסעיף 38 (3) לפקודה, גרימת נזק, עבירה על תקנה 21(ב) (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961, (להלן "התקנות") בצירוף סעיף 38(3) וסעיף 68 לפקודה וסטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות בצירוף סעיף 38 (3) וסעיף 68 לפקודה. המערער נידון לעונשים הבאים: 5000₪ קנס, שישולם בעשרה תשלומים, פסילה ממשית של רישיון הנהיגה למשך 24 חודשים, ממנה הופחתה הפסילה המנהלית של 60 ימים ופסילה על תנאי של 5 חודשים למשך 3 שנים. המדובר באירוע שהתרחש ביום 15.4.04, בשעה 19:00, (להלן "יום התאונה"). ביום התאונה נהג המערער ברכב פרטי ברח' הנפח בכרמיאל מכיוון מזרח למערב. המדובר בכביש דו - סטרי. המערער נהג ברכב בהיותו שיכור ובבדיקת דוגמא של דמו נמצא 105% מ"ג אלכוהול. המערער איבד שליטה וסטה לנתיב הנגדי וחסם דרכו של רכב שנסע בנתיב מולו וגרם להתנגשות, שכתוצאה ממנה נפגעו חמשה אנשים כשאחד מהם סבל מחבלה ממשית ובבדיקה נמצא שהוא סובל משבר בקלויקולה, עקב זאת אושפז בבית החולים עד ליום 12.5.04, כך נטען בכתב האישום. המערער כפר ובית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים. המערער מפנה את ערעורו כנגד הכרעת הדין ובעיקר מתמקד בנקודה אחת שבה מלין על כך שבימ"ש קמא התיר למשיבה להשלים את סיכומיה באופן חד צדדי ומבלי לתת לו הזכות להשיב ולהוסיף על טענותיו שבעל פה. לחילופין טען המערער כי העונש שהושת עליו חמור הוא. מתברר כי ביום 21.9.07 עתרה המשיבה להשלמת סיכומיה בבימ"ש קמא, שם טענה כי הבוחן העיד על אופן נטילת הדם מהמערער, כך שלא היה צורך בהבאת הרופא כעד מטעמה. המערער טוען כי היה במעשה זה "מקצה שיפורים" באופן חד צדדי. כאמור המערער טוען כי בימ"ש קמא טעה באלה: בהתירו למשיבה להשלים סיכומיה כאמור לעיל, טעה גם בקביעתו שההגנה לא טענה ביחס לתקינות הליך נטילת הדם או הליך בדיקתו, טעה עוד בהסתמכו על עדויות שמיעה בלתי קבילות כאמור במוצגים ת/2, ת/3 ו- ת/4. מכאן שלא הוכחה שרשרת המוצגים הנוגעת לבדיקת הדם ועקב כך המשיבה לא עמדה בחובותיה על פי דין, קרי, נטל ההוכחה. על יסוד האמור לעיל ביקש המערער ביטול הכרעת הדין "שניתנה תוך קיפוח זכויות המערער, בהליך בלתי שוויוני, לדון או להעביר דיון למוטב ( כך במקור - כ.ס.) בית משפט קמא". מכאן שאין בפני עתירה לזיכוי המערער. המערער בטיעונו בפני הדגיש את טענותיו ביחס לבקשה להשלמת סיכומי המשיבה וכאן "החטא הוא כפול", לטעמו, זאת כי הבקשה כללה גם את הסיכומים עצמם ואיש לא יערוב לנו, לגישתו, שהאמור בבקשה לא השפיע על בימ"ש קמא. יצוין כי ברישא של הודעת הערעור ביקש המערער להשיג על חומרת העונש, אולם בסיפא של נימוקי הערעור הוא לא שב לנושא זה, זנח אותו ועתר לביטול פסק הדין בלבד. גם בטיעוניו בפני המערער וב"כ המשיבה לא התייחסו לנושא זה, חרף זאת אזדקק בהמשך, למען הזהירות גם אליו. המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות משום שהיו בפני בימ"ש קמא ראיות למכביר, שמבססות את העובדות שנטענו בכתב האישום. הבוחן העיד על אופן נטילת הדם, המסמכים שהוגשו ייתרו העדת הרופא שביצע פעולת נטילת דגימת הדם, כך שגם שרשרת נטילת המוצג הוכחה כדבעי ומכאן שדין הערעור להידחות. יודגש כי במהלך שמיעת הראיות הוגשו בהסכמת המערער המסמכים הבאים: ת/3 שנושא את הכותרת "דרישה למסירת דם" המדובר בהצהרת הסכמה של הנבדק למסור דגימת דם, בענייננו מסמך זה מכיל הסכמת המערער למסור דגימת דם והוא אף חתום עליה, כך שמסירת דגימת הדם הוכחה במידה הדרושה במשפט פלילי. ת/4 שנושא את הכותרת "טופס לנטילת דוגמת דם" טופס זה מפרט את תהליך נטילת דגימת הדם מהמערער. הבוחן מאיר רוט, מוסר בו כי הוא ליווה את המערער לבי"ח נהריה, שם נטלו ממנו את דגימת הדם. המסמך מפרט את אופן הנטילה וסוג החיטוי שנעשה למערער, חיטוי בפולידין. לאחר נטילת דגימת הדם, המבחנה פוקקה היטב ע"י אותו שוטר, מר רוט, הועברה על ידו למעבדה הטוקסיקולוגית. הדגימה נבדקה והבדיקה הראתה כי נמצאו בדמו של המערער 105% מ"ג אלכוהול - ראה ת1/ ו- ת/2. הבוחן רוט העיד בבימ"ש קמא. עורך המסמכים דר' גופר העיד, גם הוא, בבית המשפט ונחקר על ידי הסנגור. חקירת המומחה לא הביאה לשינוי המסקנות שבחוות הדעת ועדותו נותרה איתנה הן בהקשר לתהליך הבדיקה והן בהקשר לתוצאות ולמסקנותיו. על אף שהמערער התמקד בערעור זה רק בנקודות שהובאו לעיל, אומר כי קראתי את פסק הדין של בימ"ש קמא שדש ודן בכל טענות המערער הן בשאלת אחריותו לאירוע התאונה והן בשאלת הנהיגה בשכרות, סקר את הראיות, בחן את טענות הצדדים והכריע בהן. באשר לטענה כי המשיבה השלימה את הסיכומים בכתב מבלי לקבל את תגובת המערער ולהתיר לו להשיב לסיכומים אלו, אומר כי בימ"ש קמא לא נתן כל החלטה ולא התיר הגשת הבקשה, אף אם היא כללה טענה משפטית בלבד. המערער הזדרז והגיש תגובה ובקשה, שככל הנראה, הגיעה לשולחן בימ"ש קמא, לאחר מתן הכרעת הדין - ראו החלטת בימ"ש קמא בבקשה מיום 30.10.06 - (הכרעת הדין ניתנה ביום 16.10.06). כאן המקום לציין כי קריאת פרוטוקול בימ"ש קמא - ראה החלטתו מיום 16.1.06 ומיום 18.9.06, ובקשת המשיבה להשלמת הסיכומים, מראה כי בשלב מסוים קבע בימ"ש קמא שהמשיבה סיימה הבאת ראיותיה על אף שביקשה להשמיע מטעמה את העדים: זוהר יניב וגב' נעמי מגני. העדה האחרונה שהתה בחו"ל והראשון לא אותר ובהמשך לכך הפנתה המשיבה למוצג ת/4 והוסיפה כי לטעמה, אין חובה עליה לגבות עדות מנוטל הדגימה ולהביאו למתן עדות וכי הימנעות המערער מלהעיד בפני בימ"ש קמא מחזקת את עדויותיה, טענות אלו אינן טענות חדשות ומפתיעות שמטות את הכף לחובת המערער ונותנות יתרון, אפילו דיוני, למשיבה. המשיבה העבירה עותק מהבקשה להשלמת הסיכומים למערער - ראו סעיף 6 בבקשה והראייה שהמערער הגיב באופן מיידי לבקשה זו. העובדה שהמערער לא העיד ולא הביא ראיות מטעמו, קיבלה ביטוי בפרוטוקול בימ"ש קמא, בדברי בא כוחו - ראה עמ' 20 ש. 3, עובדה שהייתה בידיעת בית המשפט ואין כל משמעות להזכרתה על ידי המשיבה בבקשתה הנ"ל שהיוותה, גם כן, הודעה לגבי העדים שטרם העידו מטעמה. כאן המקום להדגיש כי בימ"ש קמא לא נתן בהכרעת דינו כל משקל לעובדה שהמערער נמנע מלהעיד ולהביא עדים מטעמו, כך שבפועל לא היה לבקשת המשיבה בכדי להוסיף טענות על סיכומיה, וכל משקל ממשי בהכרעת הדין. דעתי אינה כדעת ב"כ המערער ואינני מסכים עם הטענה כי זכויותיו של המערער קופחו ובימ"ש נתן למשיבה יתרון כל שהוא, נהפוך הוא, בימ"ש קמא קבע כי המשיבה סיימה להביא ראיותיה למרות שביקשה להביא שני עדים נוספים ולא אפשר לה לעשות כן. בבקשת המשיבה לא הובאו ראיות ואף הטענות היו מונחות בפני בית המשפט ובידיעתו, מפיו של המערער עצמו, חרף זאת, הוא לא נזקק לטענות אלו בהכרעת דינו, כך שטרונייתו של המערער, מעיקרא חסרת כל ערך וטוב היה עושה לו לא היה מעלה אותה. הרשעת המערער מבוססת על ראיות שהוגשו בהסכמת הסנגור וכי היה די בראיות אלו כדי לבסס את העובדות הנטענות בכתב האישום ולהוות תשתית מספקת למסקנות אליהן הגיע בימ"ש קמא. לאחר ששבתי ובחנתי את טענות המערער בהקשר להכרעת הדין, אני סבור כי דין טענות אלו להידחות, כך שהכרעת הדין מבוססת ומנומקת, אשר על כן, אני דוחה את הערעור בחלקו זה. על אף שהמערער זנח את ערעורו בהקשר לעונש ולא פרט טענותיו הן בהודעת הערעור ולא טען דבר בעניין זה בפני, בחנתי את העונש שהוטל עליו ולא מצאתי מקום להתערב בו, על כן, אני דוחה את הערעור גם בחלקו זה. התוצאה איפוא היא, שאני דוחה את הערעור על שני חלקיו. כדי להסיר ספק אומר כי יתרת הקנס, בניכוי הפקדון - ראה החלטת בימ"ש קמא בעמ' 5 לגזר הדין מיום 4.9.07, תשולם בהתאם להחלטת בימ"ש קמא, כשהתשלום הראשון יהיה ביום 1.1.08 וכלה בכל 1 לכל חודש שלאחר מכן.ערעור