עונשים קלים על נהיגה בשכרות

לגישת המערערת (מדינת ישראל) על בית המשפט בערעור להתערב בעונש ולהטיל על הנהג את עונש הפסילה המינימאלי, זאת מאחר שמדובר בעבירה נפוצה וחמורה. מספר הנהגים הנתפסים בנהיגה בשכרות הולך ועולה, כך שרק ענישה מכבידה עשויה להביא למיגורה. להלן פסק דין בנושא עונשים קלים על נהיגה בשכרות: פסק דין בפני ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה, (להלן "בימ"ש קמא"), שניתן על ידי כב' השופט ר. חוזה, ביום 4.11.07, בת"פ 2418/07. המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות עבירה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה נ"ח התשכ"א - 1961, עקב זאת שביום 25.11.06 נתפס נוהג בכביש 70, נבדק בינשוף ונמצאה בגופו כמות אלכוהול של 480 מקרוגרם, כמות העולה על הכמות המותרת לפי הדין. בימ"ש קמא הטיל עליו עונש של 6 חודשי פסילה בפועל שלא להחזיק או לקבל רישיון נהיגה, 4 חודשי פסילה על תנאי שלא לקבל או להחזיק רישיון נהיגה ולמשך 3 שנים, מאסר על תנאי של 8 חודשים ושלוש שנים קנס כספי בסך של 2000 ₪ שישולם בשני תשלומים. המערערת מלינה על כך שבית המשפט סטה מעונש הפסילה המינימאלי והטיל עונש פסילה קל ביותר ואף הקל במידה בלתי סבירה בעונש הפסילה המותנה. לא היו בפני בית משפט קמא כל נימוקים המצדיקים זאת וסטייתו מעונש המינימום אינה מנומקת, לטעמה. לגישת המערערת על בימ"ש זה להתערב בעונש ולהטיל על המשיב את עונש הפסילה המינימאלי, זאת מאחר שמדובר בעבירה נפוצה וחמורה. מספר הנהגים הנתפסים בנהיגה בשכרות הולך ועולה, כך שרק ענישה מכבידה עשויה להביא למיגורה. ב"כ המשיב אינו מקל ראש בעבירה בה הורשע מרשו, אם כי הוא הוסיף וטען כי עקב זאת שהמשיב לא היה מיוצג, לא הובאו בפני בימ"ש קמא נתונים רבים וחשובים שיש בהם כדי להצדיק את הסטייה מהענישה המינימאלית. המשיב בן 23 שנים, רווק התנדב לשירות לאומי למד"א, במסגרת התנדבותו מונה כאחראי ליחידת הכוננים באזור, התנדב במהלך מלחמת לבנון השנייה ואף קיבל תעודת הוקרה כנהג אמבולנס (ראה המסמכים שהוגשו וסומנו מש/1), מזה כחמש שנים הוא נוהג ועברו התעבורתי אינו מכביד ואשר מסתכם בעבירה נוספת על זו נשוא הדיון, כך שמדובר באדם נורמטיבי ומן הישוב. הסנגור בהגינותו, לא חלק על כך שהעונש שהוטל על המשיב קל, למרות זאת הוא סבור שעל בימ"ש זה לנהוג בהתאם להלכה הקובעת כי בימ"ש של ערעור אינו ממצה את הדין עם המשיב ואם הוא מתערב בענישה, הדבר נעשה בצורה מדודה, שקולה ותוך איזון בין מכלול השיקולים, תוך שהוא מונחה על פי ההלכה הנ"ל. הסנגור ביקש מבית המשפט שלא להטיל עליו את עונש הפסילה המינימאלית ולהסתפק בתקופה קצרה מזו. אכן הקל בימ"ש קמא עם המשיב במידה רבה וכי בנסיבות העניין, אין בידי בימ"ש זה אלא להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא. עבירות הנהיגה בשכרות הולכות ומתרבות ותאונות רבות מתרחשות כתוצאה משתיית אלכוהול. נוהג בשכרות לא זו בלבד שהוא מסכן את חייו, אלא הוא מהווה מקור סכנה לכל המשתמשים בכביש. במצבים שכאלה יש להעדיף את גורם ההרתעה על פני שיקולים אחרים במטרה להביא לצמצום התופעה - ראו ע"פ 6439/06 קריטי נגד מדינת ישראל, (2006), רע"פ 1422/06 ארנבייב נגד מדינת ישראל, (2006) ורע"פ 5297/07 קנטורוביץ נ' מדינת ישראל, (2007). עם ריבוי העבירות והנפגעים מעבירת הנהיגה בשכרות, הלך המחוקק צעד אחד קדימה וקבע לבתי המשפט עונש מינימאלי של 24 חודשים, זאת כדי להביא לכך שגם נהגים נורמטיביים יבינו ויפנימו כי חובה עליהם לשנות נורמת נהיגה פסולה, שתיית אלכוהול ונהיגה, נורמה "המסכנת את חיי הציבור ומעידה על התנהגות רשלנית וקלת דעת...בתי המשפט מצווים להרים תרומתם במלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן להרתיע בעונשים חמורים..." - רע"פ 25/04 סויסה נגד מדינת ישראל, פסקה 4 (2004). בהתאם לגישה הנ"ל, גישה המחייבת הטלת ענישה הולמת כדי להביא לצמצום התופעה והפחתת הסיכון הנובע מנהיגה בשכרות, זאת מבלי להתעלם מגישות נוספות שנקבעו בהלכות הדנות בסוגיית הענישה, כגון הגישה הבסיסית שבמקומותינו, שהענישה לעולם היא אינדיווידואלית וכי כל מקרה ונסיבותיו. ראו, ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד לד(2), 421 ,עמ' 434 (1979), אבחן את הערעור וטענות הצדדים בפניי. יחד עם כל אלה אין ביהמ"ש יכול להתעלם מנסיבות העבירה, עברו של העומד בפניו ונסיבותיו האישיות, תוך שהוא מנחה את עצמו על פי הלכה נוספת הקובעת כי בימ"ש של ערעור לא ימצה את הדין עם המשיב ולא יטיל את העונש שהיה מטיל לו היה יושב כערכאה ראשונה. ראו, ע"פ 1342/06 מדינת ישראל נגד פלוני, (2006) וע"פ 6882/06פלוני נגד מדינת ישראל, (2007). אין ספק שהמשיב אדם חיובי כפי שהעידו עליו המסמכים שהוגשו וכי לא ניתן לראות בו כעבריין תעבורתי מועד ומסוכן. ניתן להתרשם מנתוניו החיוביים כי הוא למד את הלקח, הפנים את חומרת התנהגותו והפיק את המסקנה כי מעשהו חמור, כך שעם כל אלה ניתן להניח כי הוא לא יחזור על מעשיו. כאן המקום לציין כי העבירה בוצעה לפני יותר משנה ומאז לא נרשמה לחובתו כל עבירה נוספת. על בית המשפט לתת משקל מסוים לנתונים הנ"ל, בבואו לקבוע את מידת התערבותו בענישה שהוטלה על המשיב על ידי בימ"ש קמא ולנסות ולאזן בין מכלול שיקולי הענישה, כך שהגורם הדומיננטי בענייננו, גורם ההרתעה, הגמול והשמירה על האינטרס הציבורי, יישאר בבכורה. כבר נאמר כי התערבות ערכאת הערעור מצומצמת ל"נסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1998). ראו גם, ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' בוריס ורשילובסקי, פסקה 8 (2006). בענייננו, הגעתי למסקנה שאכן העונש שהוטל על המשיב חורג באופן קיצוני מהעונש הראוי בנסיבות העניין. עוד שוכנעתי, שהנימוקים שהוצגו בבימ"ש קמא לא הצדיקו חריגה מעונש המינימום, לא כל שכן חריגה כה משמעותית. על יסוד כל אלה ובהתחשב באמור לעיל אני מחליט לקבל את הערעור ולהטיל על המשיב עונש פסילה ממשית של 20 חודשים, זאת במקום 6 חודשי הפסילה שהטיל בימ"ש קמא וכן עונש הפסילה המותנה יעמוד על שנה וכל זאת בהתאם לקביעת בימ"ש קמא ויופעל אם המשיב יבצע עבירה בה הורשע, ויורשע עליה בדין. משפט תעבורהשכרות