נסיעה נגד כיוון התנועה

להלן פסק דין בנושא קנס על נהיגה בכיוון הלא נכון - נסיעה נגד כיוון התנועה: פסק דין זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופטת ר. זוכוביצקי) ב-ת 7632/05 מיום 7.3.05. המערערת הורשעה, בהעדרה, בנהיגה שלא בכיוון החץ שסומן בנתיב ממנו נכנסה לצומת, בניגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. העונש אשר הושת עליה היה קנס בסך 500 ₪. לטענת המערערת, ביקשה היא להישפט בבית המשפט לתעבורה, על מנת להוכיח את חפותה, שכן כלל לא ביצעה את העבירה. ובאשר לאי התייצבותה למועד הדיון, טענה כי לא קיבלה את ההזמנה לדיון, ובידיה אף מכתב מרשות הדואר המאשר זאת. היא הוסיפה כי "עשתה מעבר למוטל עליה", כלשונה, בכך שפנתה למשטרה על מנת לברר את מועד הדיון, וכי שם נאמר לה שהדיון יתקיים ביום 8.3.05, וזהו מקור הטעות לשיטתה. המערערת אף פנתה פעמיים לבית משפט קמא בבקשה לביטול פסק דינו, אך נענתה בשלילה (ראה החלטות כב' השופטת זוכוביצקי מיום 17.3.05 ומיום 14.4.05). בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. לדבריו, עת ביקשה המערערת להישפט, מסרה היא ככתובת למשלוח ההזמנה את מספר תיבת הדואר שלה, הדבר בוצע ויש אישור לכך, ולפיכך, האחריות לאי ההתייצבות מונחת על כתפי המערערת. 3. ביטול פסק דין שניתן בהעדר חריג לכלל בדבר נוכחות הנאשם במשפטו, קבוע בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ). סעיף זה דן בסדרי דין מיוחדים בעבירות קלות, והוא קובע כדלקמן: "(א) בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה: ... (2) נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו; (3) בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר... (ב) על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט)". סעיפים 130(ח)ו-(ט) לחסד"פ, אליהם מפנה סעיף 240 האמור, עניינם ביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. סעיף 130(ח), הרלבנטי לענייננו, קובע: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין;..." וברע"פ 4549/02 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, תקדין (2003) פורש הסעיף באופן הבא: "הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק הדין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו" (סעיף 8 לפסק הדין). בית המשפט העליון פסק לא אחת, כי לנוכח ריבויים של מקרי אי ההתייצבות, במיוחד בתיקי תעבורה, יש לקבוע כי ברגע שהנאשם הוזמן כדין, ניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפטו ולנסות להוכיח את חפותו. ומשלא התייצב, אין לו אלא להלין על עצמו, ודי בכך כדי שיהיה לו יומו בבית המשפט (ראה למשל: רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל, תקדין (2004); רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל, תקדין (2003); ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 279 (1985)). 4. באשר לענייננו, מעיון בתיק בית משפט קמא, עולה כי ההזמנה לדיון הומצאה למערערת ביום 19.11.04, בדואר רשום, לכתובת: "מאיר גרשון תד 27623 21/9 ים". בבקשתה להישפט, צוינה כתובתה של המערערת, וכן היא הוסיפה: "אני מבקשת לשלוח את הדואר לת.ד. 27623". ובאשר למכתב מאת רשות הדואר, המוכיח לטענת המערערת כי לא קיבלה את ההזמנה לדיון, אותו הציגה המערערת אף בפני בית משפט קמא, הרי שאין בו כדי להוכיח את טענתה. וזוהי לשון המכתב: "ברור שנערך בנושא העלה, כי המכתב שנשלח ב-16.12.04 הוחזר לשולח בתאריך 3.1.05, מהסיבה 'לא נדרש'. באשר לטענתך כי לא נתקבלו ברשותך הודעות לסור לקבל את דבר הדואר הנדון - הנוהל מחייב משלוח שתי הודעות. הודעות אלה נשלחו בדואר רגיל, ומשום כך, אין כל אפשרות לבדוק טענתך, כי אף אחת מאלו, לא הגיעה אליך". מכל האמור עולה, כי המערערת הוזמנה לדיון כדין, ומכאן כי גם אין לשעות לטענותיה של המערערת בדבר תאריך שגוי אשר נמסר לה טלפונית על ידי המשטרה. די בכך כדי לקבוע כי למערערת היה יומה בבית המשפט. מה גם, שלא שוכנעתי כי הותרת פסק הדין על כנו עלולה לגרום למערערת עיוות דין. אמנם, המערערת טוענת כי כלל לא ביצעה את העבירה, וכי הדו"ח "אינו נכון", כלשונה. לדבריה, היא ציינה זאת אף בפני השוטרת אשר כתבה את הדו"ח, אך לא ניתן לברר זאת, שכן עותק מן הדו"ח איננו מצוי בתיק, ולפי דברי המערערת הדו"ח המקורי אינו בידה ואין לה אף לא צילום ממנו. ומכל מקום, יובהר, כי אין בדברים אלה כדי להוות סיבה לביטול פסק הדין. ראה את שנפסק בעניין אלעוברה הנ"ל: "העובדה שהמבקש כפר בפני השוטר שרשם את הדו"ח ובפני בית המשפט אין משמעותה שיש לבטל את פסק הדין כדי למנוע עיוות דין. לשיטה זו - כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק-דין, ולא היא" (סעיף 5 לפסק הדין). 5. הערעור נדחה במובן זה שפסק דינו של בית משפט קמא נותר על כנו. ודוק: המערערת טרם שילמה את הקנס אשר הוטל עליה, ולפיכך עומד גובהו כיום, בתוספת ריבית פיגורים על סך 750 ₪. אמנם, לא נטען דבר בעניין זה, אך לאור הנסיבות, השתלשלות העניינים, כמו גם העובדה שהמערערת אינה מיוצגת, ולפנים משורת הדין, הנני מעמיד את הקנס על שיעורו המקורי, בסך 500 ₪, ומורה למערערת לשלמו עד ליום 1.9.05. משפט תעבורהנסיעה נגד כיוון התנועה