מרכב משטרה שנסע בעקבותיו קיבל המערער הוראה לעצור, אך הוא לא ציית לכך. המערער פתח בנסיעה מהירה, ובין השאר נהג במהירות מופרזת תוך כדי נסיונו להימלט, עקף בפראות כלי רכב שנסעו בנתיב נסיעתו תוך סכון המשתמשים ברכב ובסופו של דבר איבד שליטה על רכבו ונפל לתעלה אחרי שרכבו הסתחרר. להלן פסק דין בנושא עונש מאסר בפועל בגין ניסיון להימלט מהמשטרה: פסק-דין זהו ערעור על חומרת העונש בעניינו של אוסיד עודה. המערער הורשע לפי הודאתו בבית המשפט לתעבורה בחדרה (כב' השופט א' גופמן; פל 80/04) בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ברכב ללא רשיון נהיגה, נהיגה ברכב ללא ביטוח תקף, אי ציות להוראת שוטר, עקיפה מסוכנת ונהיגה בקלות ראש. זאת, בעקבות ארוע מיום 22.7.04. באותה עת נהג המערער ברכב בהיותו פסול מלנהוג. פסילה זו הייתה לארבע שנים, מכוח פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה ממרץ 2004. באותו פסק דין גם נגזרו על המערער ארבעה חודשי מאסר, שנת מאסר על-תנאי, והתחייבות להימנע מעבירה על סך 5,000 ₪. המערער נהג סמוך לחצות הלילה באזור צומת כרכור. מרכב משטרה שנסע בעקבותיו קיבל המערער הוראה לעצור, אך הוא לא ציית לכך. המערער פתח בנסיעה מהירה, ובין השאר "נהג במהירות מופרזת תוך כדי נסיונו להימלט, עקף בפראות כלי רכב שנסעו בנתיב נסיעתו תוך סכון המשתמשים ברכב ובסופו של דבר איבד שליטה על רכבו ונפל לתעלה אחרי שרכבו הסתחרר". עוד הורשע המערער בכך שבנסיעה זו גרם גם לסיכון נסיעתו של רכב אחר, בכך שעקף רכב כשהדרך לא היתה פנויה במרחק מספיק לביצוע עקיפה בטוחה. בית המשפט קמא גזר על המערער חמישה עשר חודשי מאסר והפעיל את עונש המאסר על תנאי של שנה. נקבע ששני עונשי מאסר אלה יהיו חופפים. עוד נדון המערער לשנה מאסר על-תנאי לתקופה של שנתיים, לשנתיים פסילת רישיון (במצטבר לכל פסילה אחרת) ולהפעלת ההתחייבות על סך 5,000 ₪. הערעור מתמקד בעונש המאסר בפועל שהוטל. הסניגור המלומד, עו"ד רופא, ציין, כי המערער הוא צעיר כבן 20, ומה שאירע באותו לילה נבע מבהלה שנתקף המערער עקב הוראת השוטר; איש לא נפגע באותו אירוע. עוד הטעים הסניגור, כי המערער מרצה עתה עונש מאסר של ארבעה חודשים בכלא, וזאת כאשר בעת הינתנו אמור היה עונש המאסר להיות מרוצה בעבודת שירות. מסתבר, כי המערער לא התייצב במועד לריצוי העונש בעבודת שירות; כאשר התייצב מאוחר יותר "לשימוע" הנוגע לריצוי העונש, סיפר המערער על האירוע נשוא אישום זה, ובעקבות זאת נקבע כי אותו עונש מאסר יהיה בכליאה. טענה נוספת של הסניגור היא כי קודם להרשעת המערער לפי הודאתו, ניהל הסניגור מגעים עם האחראית על התביעה המשטרתית; בין השאר הוסכם לדבריו, כי לאחר הודאתו של המערער יישלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן, וכי אם התסקיר יהיה חיובי, תשקול התביעה לבקש כי יוטל על המערער עונש שיקומי ללא מאסר בפועל. נעיר כבר עתה לעניין אחרון זה, כי בפרוטוקול ביהמ"ש קמא מוזכרת טענה זו של הסניגור, ואולם מעיון בתסקיר אין ניתן לומר עליו שהוא "חיובי". התסקיר מסתיים באמירה כי השירות נמנע ממתן המלצה בעניינו של המערער: "... בשל העובדה שמדובר בהתנהגות נהיגה רצידיביסטית, חוסר נזקקות טיפולית". עניין זה עולה בדברי ב"כ המאשימה בבית המשפט קמא, ונראה כי הדבר היה בעת שנדרש לטענה זו של הסניגור, בדבר "הבטחה". בשובנו לטענות הסניגור שלפנינו, הרי, שלדעתו טעה בית המשפט קמא בהחלטתו שלא להאריך את עונש המאסר על-תנאי. עוד ציין הסניגור, כי בעקבות המשפט היה המערער עצור כחודש וחצי בכליאה, וכמה חודשים ב"מעצר בית" מלא. התובע המלומד, עו"ד עמית פרלה, ביקש לדחות את הערעור, ולדעתו העונש שהוטל הוא "מתון". התובע הטעים את העובדה, שחרף גילו הצעיר יחסית של המערער, הרי הוא הורשע בעבר בעבירות של נהיגה בזמן פסילה. בהפנותו להרשעות התעבורה הקודמות של המערער, ציין התובע כי בפסק הדין של בית המשפט בחדרה ממרץ 2004, צורפו גם שישה תיקים קודמים. המדובר בעבירות חמורות ובנהג מסוכן, וביהמ"ש קמא שקל כהלכה את השיקולים הצריכים לעניין, ובין השאר אף הורה על חפיפתם של שני עונשי המאסר. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בתיקו של בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. העבירה העיקרית שעבר המערער במקרה זה היא עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ואולם אין להקל ראש גם בשאר העבירות שעבר. ביהמ"ש קמא בחן בפסק דין מנומק היטב את היבטי הענישה הצריכים לעניין. תמים דעים אני עם עמדתו לעניין חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה. המדובר כאן במי שחרף גילו הצעיר יחסית, עבר כמה פעמים עבירה חמורה זו. בפעם האחרונה נדון לעונש מאסר לא ארוך (4 חודשים) לריצוי בפועל, ולעונש מאסר של שנה על-תנאי. עונש המאסר בפועל נועד להיות מבוצע בעבודת שירות, ואת העובדה שלבסוף הוא נעשה בכליאה יש לתלות בקולר התנהגותו של המערער. האירוע נשוא כתב האישום אירע זמן לא רב לאחר שהמערער נידון למאסר על-תנאי, והדבר לא הרתיעו מלשוב לסורו. וכדברי בימ"ש קמא: עולה בבירור ממקרה זה, שהנאשם אינו מתרשם מהעונשים שהוטלו עליו בעבר, ותוך התעלמות "מתריסה" ממשיך לעשות ככל העולה על רוחו, כשאימת הדין אינה עומדת לנגד עיניו. בנסיבות אלה הוצדק ואף התחייב להטיל על המערער עונש מאסר, ולא להאריך את עונש התנאי. ביהמ"ש קמא אכן הפעיל עונש זה, אך קבע כי כל התקופה תהיה חופפת לעונש המאסר המוטל. נראה כי טעם קביעה זו נעוץ בעובדה שמדובר באדם צעיר, ובשאר הנסיבות האישיות שהתחשב בהן. בקשר לנסיבות האישיות הזכיר בית המשפט את תסקיר שירות המבחן שהוגש לגבי המערער. כללו של דבר, נראה לי כי גזר הדין של בית המשפט קמא שקול ומאוזן, ואין מקום להתערב בו. יחד עם זאת, מורה אני כי מתקופת הכליאה ינוכו 53 יום, שבהם היה המערער במעצר בכליאה בגין עבירה זו, כפי שהוכח מהמסמכים שהוגשו לי. לניכוי זה אין התביעה מתנגדת. בכפוף לכך, נדחה הערעור. משטרה