נהיגה תחת השפעת סמים

להלן פסק דין בנושא נהיגה תחת השפעת סמים: פסק דין השאלה הניצבת על מדוכת הדיון בערעור זה היא האם הניחה התביעה לפני בית משפט קמא תשתית ראיות מספקת לשם הוכחת נהיגה תחת השפעה של סם מסוכן. תמצית הנסיבות שאינן שנויות במחלוקת היא זו. ביום 14.10.04, סמוך לפני חצות הלילה, נעצר המערער בידי שוטר שהבחין בו נוהג ברכב, "בפרפור גלגלים" (לשון השוטר). השוטר סבר שהמערער שיכור. נערך חיפוש ברכב שגילה בו כלי מסוג "באנג" (אמצעי לשימוש בסמים, בדרך כלל מסוג מריחואנה או חשיש). נערכה גם "בדיקת מאפיינים" [לשימוש באלכוהול] שלא העלתה ממצא חיובי זולת זה שהתנהגות המערער הייתה "עליזה" ועיניו היו אדומות. המערער התבקש לתת דגימת שתן לבדיקה מעבדתית אך הוא סירב ועמד בסירובו גם לאחר שהוסברו לו ההשלכות האפשריות של סירוב כזה). המערער נחקר בידי המשטרה לאחר שהוזהר בהקשר לעבירות המיוחסות לו. בהודעתו לחוקר אמר בין היתר שהשתמש בחשיש כ-24 שעות לפני שנעצר. המערער התייצב לדיון בבית המשפט לתעבורה, כפר באשמה שיוחסה לו (יוחסו לו מספר עבירות אך לענייננו שוקלת העבירה של נהיגה תחת השפעת סמים) ולא התייצב לדיון שבו נשמעו הראיות. הוא שב והתייצב בבית המשפט לדיון בשאלת העונש. על פי התשתית הנסיבתית המתוארת מצא בימ"ש קמא את המערער (הנאשם שם) אשם, בין היתר, בנהיגה תחת השפעת סמים. ההרשעה נומקה כך: הנאשם לא התייצב לשמיעת הראיות במשפטו ולכן לאור הוראת סעיף 240[א][2] לחוק סדר הדין הפלילי יש לראותו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום. הוכח בפני כי לאור אופן נהיגת הנאשם, התנהגותו, עיניו וה"באנג" שנמצא במכוניתו, הוא נחשד בשימוש בסם מסוכן. מתן בדיקת שתן נדרש כדין והנאשם סרב לכך... [ההרשעה היא] על סמך הראיות שהוצגו על ידי התביעה, ולאור הוראת סעיף 240[א][2] לחוק סדר הדין הפלילי. המערער טוען שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת להרשעתו בדין בעבירה הנדונה. ככל הנראה חל בלבול אצל השוטרים שעסקו בעניין בין "שכרות" שהיא תוצאה של צריכת אלכוהול לבין "שכרות" שהיא תוצאת שימוש בסמים. בדיקת מאפיינים היא חסרת משמעות בהקשר לשימוש בסמים, מה גם שהבדיקה לא הפיקה שום תוצאה חיובית זולת "עליזות" ו"עינים אדומות" שהם נתונים שאינם אומרים דבר. בהעדר בדיקה של דם או שתן אין כל ידיעה על שימוש בסמים והודאת פי המערער בחקירתו מתייחסת לשימוש שנעשה 24 שעות קודם לחקירה. הכרעת הדין מבססת עצמה על "ראיות שהוגשו על ידי התביעה" אולם עדי התביעה לא העידו דבר. הם הגישו מזכרים ודוחות פעולה שאינם מוכיחים כל שימוש בסמים. ב"כ המשיבה טענה הכרעת הדין מבוססת היטב. בית משפט קמא צדק בהשתיתו את ההרשעה על החזקה החלוטה שבסעיף 240[א][2] לחוק סדר הדין הפלילי המעמידה אי התייצבות של הנאשם לשלב הראיות במשפט בחזקת הודאה בעובדות הנטענות בכתב האישום; חזקה שאיננה ניתנת לסתירה. ממילא מערכת הנסיבות הנוספת מחזקת את ההרשעה ובוודאי שאינה גורעת ממנה. אני סבור שהרשעת המערער בדין יסודה. בראשונה אציין שנסיבות ענייננו אינן מעוררות את שאלת היקף החזקה לנהיגה תחת השפעת סמים הנובעת מהמצאות שרידי סם או תוצרי חילוף חומרים של סמים בבדיקה מעבדתית של דגימות שנתן הנהג (ראו בהקשר זה את פסיקת בית המשפט העליון בע"פ 398/04 מ"י נ' בניאשווילי; רע"פ 637/06 לוי נ' מ"י וראו גם את פסק דין שיצא מלפני בע"פ [ת"א] 71136/02 קביטלשווילי נ' פרקליטות מחוז ת"א-פלילי. אינני נדרש להבחנה בין פסיקת בית המשפט העליון הנ"ל לבין פסיקתי. אניח את הדבר לעת מצוא). נסיבות ענייננו הן שאין ראיה ישירה להימצאות שרידי סם בדמו או בשתן של המערער. בימ"ש קמא יכול היה להסתפק לשם הרשעת המערער בהוראת סעיף 240[א][2] לחוק סדר הדין הפלילי. הנאשם לא התייצב לדיון במשפט בחלק של הצגת הראיות והוא מוחזק לכן כמי שהודה בעובדות הכלולות בכתב האישום. הרשעת נאשמים שלא התייצבו למשפט בעבירות תעבורה היא מעשה יום יום ואינני מבין את ההשגה על כך שנשמעה מפי ב"כ המערער. חככתי בדעתי מהי המשמעות של שאר הראיות, גם תוך התעלמות מסוגיית ההתייצבות למשפט. ככל שידיעתי מגעת (והצדדים לא הראו אחרת) אין בדין הוראה המקימה חזקת שימוש בסמים מכח העובדה שאדם סרב לתת דגימה לבדיקת מעבדה לשם גילוי שימוש בסמים. קל וחומר שאין חזקה מן הדין שנהג שסרב לתת דגימה לבדיקת המעבדה, נהג תחת השפעת סם מסוכן. זה הטעם לכך שמתקין תקנות התעבורה ייחד עבירה מיוחדת לסרוב למסור שתן לבדיקת שכרות (תקנה 169ו[א] לתקנות התעבורה). אילו ראה המחוקק או מתקין התקנות ליצור חזקת שימוש בסמים או חזקת נהיגה תחת השפעת סמים, מן הסתם לא היה צריך לקבוע איסור פלילי של הסרוב למסור דגימה לבדיקת שכרות. באין חזקה מן הדין שאלתי את עצמי האם לא מתקיימת כאן חזקה עובדתית. חזקה עובדתית איננה פרי יצירת הדין אלא היא מסקנה הנובעת מנסיון החיים. דומה לי שמארג הנסיבות הקיים הכולל הודאה מפי הנאשם בשימוש בסמים 24 שעות לפני מעצרו, המצאות כלי שימוש בסמים במכוניתו בעת שנעצר והסרוב למסור דגימה לבדיקת מעבדה מקימים חזקה עובדתית בדבר שימוש בסם סמוך לפני שהמערער נעצר בידי שוטר. כל בר-בי-רב שהיה מתבונן בתשתית נסיבתית זו היה מסיק ממנה הנחה לכאורה של שימוש בסם זמן קצר לפני שהמכונית והנהג שלה נעצרו. היא הנותנת שנסיון החיים מלמד שמערכת נסיבות כזו מקימה את חזקת השימוש התכוף האמורה. זו חזקה עובדתית. חזקה עובדתית ניתנת לסתירה וההבדל בינה לבין חזקה מן הדין שגם היא ניתנת לסתירה נעוץ במידת הראיה. חזקה מן הדין אפשר לסתור באמצעות ראיות העומדות "במאזן ההסתברויות". חזקה עובדתית אפשר לסתור ביצירת ספק. לאמור בעניננו צריך היה המערער לעורר ספק בשאלה האם השתמש בסמים או האם השימוש היה בנסיבות כאלה שהשפעתו חלה בעת הנהיגה. די היה לו להראות שבין השימוש לבין הנהיגה מתקיים פער זמנים היוצר ספק בדבר כח ההשפעה של הסם על הנהג. המערער לא עמד בנטל השכנוע שהוסב אליו. הוא, כאמור, לא התייצב לדיון ולא השמיע ראיות מצידו. בנקודה זו מצטלבים שני בסיסי ההרשעה (הוראת חוק סדר הדין הפלילי ואי סתירת החזקה העובדתית). משנמצאה הרשעתו של המערער בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים מוצדקת ממילא מוצדקת גם הרשעתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62[2] לפקודת התעבורה והרשעתו בסרוב למסור שתן לבדיקת שכרות לפי תקנה 169ו[א] לתקנות התעבורה. הטיעון החלופי הוא לעניין העונש. המערער נדון לקנס בסך 2,000 ₪ ולפסילת רשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים וכן למאסר על תנאי. הטענה נגד העונש מבוססת על כך שזו לו פעם ראשונה למערער שהורשע בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, למערער מיעוט הרשעות קודמות בכלל וכי נוכח "קלקולי האישום והראיות מן הראוי היה להסתפק בעונש מתון". אין בטענות אלה כל ממש. עונש הפסילה הוא לתקופת המינימום הקבועה בחוק. אין צריך לומר מהם הסיכונים הטמונים בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים ולא זו בלבד שהעונש אינו מופרז לחומרה אלא שהוא אפילו נוטה לקולא. הערעור על שני מרכיביו נדחה.משפט תעבורהנהיגה תחת השפעת סמיםסמים