נהיגה בשכרות בדיקת שתן

המערער טען כי בית-משפט שגה כשהרשיע רק על בסיס הימצאות החומרים המפורטים בחוות דעת בדגימת שתן. בממצאים אין כדי להוכיח כי המערער נהג בשכרות. להלן פסק דין בנושא נהיגה בשכרות בדיקת שתן: פסק דין 1. לפנַי ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב ב-תיק 222/03 (כב' השופט ויטלסון), בו הורשע המערער בנהיגה בשִׁכרות. העונש שנגזר בגין העבירה: קנס בסך 500 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 24 חודשים, בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית; 6 חודשי מאסר על-תנאי ל-3 שנים, שלא יעבור על עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשִׁכרות וסירוב לבדיקת דם. 2. בנימוקי הערעור נטען: א. בית-משפט קמא שגה כשהרשיע רק על-בסיס הימצאות החומרים המפורטים בחוות-דעתו של ד"ר גופר ת/7 - בדגימת שתן. בממצאים אין כדי להוכיח כי המערער נהג תחת השפּעת סמים משכּרים. ב. בית-משפט קמא טעה, משקבע כי על ההגנה לסתור חזקת השפּעת הסם, משום צריכת הקוקאין זמן רב לפני הנהיגה (16 שעות, שעל כך, לטענת המערער, אין מחלוקת), בעוד החזקה קיימת רק מקום שהסם נצרך בסמוך למועד הנהיגה. ג. לא היה צורך כי המערער יסתור החזקה, משום שנהיגתו והתנהגותו היו ללא דופי. מפנה לדו"ח-הפעולה - ממנו לא עולה חשד כי נהיגת המערער היא תחת השפּעת סם. טופס המאפיינים של עת/3 ללא דופי. לפיכך אין מקום להנחת בית-משפט קמא כי המשתמש בסמים שווה לנהיגה תחת השפּעה. ד. לחלופין - העונש כבד מדי, לא היה מקום לגזור העונש הקבוע בחוק, אלא להפחית ממנו, שכּן לא הייתה חוּמרה מיוחדת בנהיגה. יש מקום לאנלוגיה למידות צריכת האלכוהול (פי-3, פי-5 וכיו"ב), וּלהשוות אל מול תקנה 26(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 לנהיגה תחת השפּעה, שעונש המינימום בגינה הוא 3 חודשי פסילה. המערער שוּקם ונגמל, וּתקופת פסילה ארוכה עלולה להחזירוֹ למעגל הסם. 3. לטענת באת-כוח המשיבה, המערער נעצר לביקורת לא בשל נהיגתו, אלא עקב חשד שהתעורר כלפי נוסע שהיה עימו. המערער הודה מיד כי הוא בדרכו לקנות סם. הודה כי צרך 16 שעות קודם לנהיגה קוק פרסי. הודה כי משתמש בסמים תקופה של כחודשיים. בבדיקת שתן נמצאו בגופו שלושה סוגים שונים של שרידי סם. משמע, שיקר בעניין סוג הסם שצרך, ואולי גם שיקר לעניין מועד נטילת הסם טרם הנהיגה (16 שעות אמר), וּמרגע שנמצאו בבדיקת שתן שרידי סם, נהג תחת השפּעת סם. נקבע על-ידי מומחים כי השפעת סם אינדיווידואלית ולא ניתנת לכימות. לכן לא נקבע בחוק הריכוז הנדרש, שכּן על אחד ההשפּעה קצרת-טווח, על אחֵר ארוכת-טווח. באי-כוח הצדדים הגישו פסיקה התומכת בטענותיהם. 4. לגופו של עניין דין הערעור להידחות. מתוך חוות-דעתו של ד"ר גופר ת/7 - בשתן נמצאו מורפין מעל 20,000 mg/ml; קודאין מעל 5,000 mg/ml; חומצת חשיש שהיא תוצר חילוף החומרים של החומר הפעיל בחשיש/מריחואנה בכמות של 81 mg/ml; וּבנזואיל אקגונין, שהוא תוצר חילוף החומרים של קוקאין, בכמות של 1,809 mg/ml. אלה מעידים על שימוש בקוקאין, חשיש/מריחואנה, וכן בהיאורין או מורפין או באופּיום. מחקירת ד"ר גופר (עת/4) עולה, כי משמעות הימצאות חומרים אלה בשתן, הינה כי אלה קיימים גם בדם. קאנביס/חשיש פוגע בעירנות, פוגע בזמן תגובה, וּפוגע בזיכרון הקצר (עמ' 6 לפרטיכל בית-משפט קמא, ש' 11-8). יש לכך השלכות על נהיגה. הירואין הוא סם מעכב, ועל-כן מאט פעולת מערכת העצבים המרכזית. יכול לגרום לישנוניות ולפגוע בנהיגה. הקוקאין, סם ממריץ, ויכול לקצר זמן תגובה. פועל על מערכת העצבים המרכזית, וּמשנה האופן בו אדם מתפקד, עשוי לגרום לעלייה בביטחון העצמי, שינוי באופן נטילת סיכונים ואינו מתיישב עם נהיגה. השימוש בסם נעשה מעל 3 שעות לפני עריכת הבדיקה (עמ' 7 לפרטיכל, ש' 13-9), וּבעמ' 8 לפרטיכל: "על-סמך בדיקות השתן אני לא יכול לקבוע שהאיש היה תחת השפעת סם וגם אם הייתה בדיקת דם וגם אם היו ריכוזים בדם, אני לא יכול על-סמך המדע אם נפגעה נהיגתו, זה עניין משפטי. אבל ברור שלכל הצדדים האלה יש עניין בפוטנציאל בנהיגה." 5. ב-ע"פ 398/04, 7237/04 מדינת ישראל נ' דני בניאשווילי, תק-על 2004(4), 2831, קבע כב' השופט א.א. לוי, ב-פיסקה 15: "...החוק אוסר על אדם שיכור לנהוג ברכב (סעיף 62(3) לפקודה). "שיכור" מוגדר בסעיף 64ב(א) לפקודה כ"מי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים..."... בניגוד לאלכוהול, חל איסור מוחלט על השימוש בסמים מסוכנים, בכל כמות שהיא, ואף נקבע בחוק כי הדבר מהווה עבירה... השימוש בסמים מסוכנים נאסר כליל... כל נהג העובר על איסור זה, מקים נגדו חזקה שהינו נוהג כשהוא נתון תחת השפעתם של סמים, ומכאן ואילך עובר אליו הנטל להפריך חזקה זו..." עוד נקבע בפסק-דין זה, כי שימוש בסמים בכל כמות שהיא, יוצר חזקה כי הנהג נתון תחת השפעת סמים. חזקה זו הינה בבחינת "הכרח בל-יגונה וצעד סביר ומידתי לנוכח הסיכון שהוא יוצר", (שם, עמ' 2482). חזקה זו, יכול הנהג לסתור בהבאת ראיות מטעמו מהן ניתן ללמוד אם צריכת הסם היא אצלו עניין שבנוהג או מקרה חריג, וּמה מידת השפּעת הסם עליו בדרך-כלל - ועובר לנהיגה בה נעצר. לא די בהעדר סימנים חיצוניים - לנהיגה פרועה, קיומה של התנהגות ללא דופי כדי להוות ראיה לכך שלסמים שנטל המערער אין השפּעה עליו ולא הייתה השפּעה עובר לנהיגה בה נעצר. עצם ההתנהגות ללא דופי- לרבות נהיגה ללא דופי - אין בה לכשעצמה לסתור את החזקה כי המערער נתון תחת השפּעת סמים משאֵלֶּה נמצאו בבדיקת שתן ונמצאים גם בדם (עדות עת/4). יש צורך בהבאת ראיות מטעם נאשם לעניין השפּעת/אי-השפּעת סמים על נהיגתו. 6. נוכח האמור לעיל, אני חולקת על עֶמדת חברי כב' השופט א. שיף ב-ת.פ. (חיפה) 157/02 מדינת ישראל נ' ראני בן גמאל שנבור, תק-מח 2002(3), 11747, לפיה אין די בשימוש בסם בטרם נהיגה כדי להרשיע בנהיגה בהשפּעת סם, וכי על התביעה להוכיח הן את השימוש בסם והן את השפּעת הסם על הנהג בעת נהיגתו. 7. בהעדר ראיות מאת המערער בבית-משפט קמא מהן עולה כי אין לכמות הסם שנמצאה בגופו של המערער כל השפּעה עליו, הרשעתו בדין היא. 8. וּלעניין העונש - מתוך כמות הערעורים המגיעה למותב בעניין נהיגה בשִׁכרות/תחת השפּעת סמים, ניתן לומר כי שילוב שימוש בסמים/משקאות משכּרים וּנהיגה, הפכו זה מכבר ל"נֶגע". נֶגע אותו יש לשרש, להילחם בו בכל הכלים העומדים לרשותו של בית-המשפט, מתוך תקווה שלֶקח המערער יהווה גם לִקחם של אחרים. אמצעים אֵלֶּה באים לידי ביטוי בעֲנישה. וּבמקרה זה, שקל בית-משפט קמא את כל השיקולים הראויים, והגיע לעונש ראוי, הולם, אינו מחמיר מדי, גם לא מקל עם המערער. עונש מאוד מאוזן. לא מצאתי להתערב בו. הערעור נדחה.משפט תעבורהשכרותבדיקת שתןמחלות מערכת השתן