מעצר על נהיגה בשלילה

על פי כתב האישום, בארבע הזדמנויות שונות נפסל העורר מלהחזיק רישיון נהיגה אך העורר לא הפקיד את רישיונו ואף לא הפקיד "תחליף רישיון" והמשיך לנהוג בכלי רכב. להלן החלטה בנושא מעצר על נהיגה בשלילה: החלטה 1. ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט מר א' סלאמה) מתאריך 30.3.06 בתיק ב"ש 1824/06. 2. לבית המשפט קמא הוגש על העורר כתב אישום ובו מיוחסות לעורר שלוש עבירות, והן: נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, ובית המשפט נעתר לבקשה. 3. על פי כתב האישום, בארבע הזדמנויות שונות נפסל העורר מלהחזיק רישיון נהיגה אך העורר לא הפקיד את רישיונו ואף לא הפקיד "תחליף רישיון" והמשיך לנהוג בכלי רכב. בתאריך 20.3.06 נצפה העורר נוהג במכונית ברחובות קרית טבעון ונעצר על ידי ניידת משטרה סמויה. עוד נטען, כי כבר בתאריך 15.7.97 פקע תוקף רישיון הנהיגה שהעורר החזיק. 4. בית המשפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות נגד העורר בכתב האישום ועוד מצא, כי קיימת עילת מעצר. בהתחשב בעברו של העורר, קבע בית המשפט קמא כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר. מכאן הערר שלפני. 5. לטענת ב"כ העורר, שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי קיימות ראיות לכאורה. ב"כ העורר מוסיף, כי בא כוחו הקודם של העורר שגה כאשר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה, ולטענת ב"כ הנוכחי של העורר, קיימות עדויות של אנשים המעידים על כך שהעורר לא נהג במכונית אלא ירד במדרגות ביתו, ואז קפצו עליו השוטרים ואסרו אותו. לטענת ב"כ העורר "תמוה הדבר כיצד ב"כ דאז הסכים לקיומה של תשתית לכאורית". עוד הוסיף ב"כ העורר וטען, כי בנסיבות העניין היה מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, שכן הן בת זוגו והן מעבידו מוכנים לפקח עליו, ובפיקוח נאות ניתן להשיג את מטרת המעצר באופן שהפגיעה בחירותו של העורר תהיה קטנה יותר. עוד מוסיף ב"כ העורר וטוען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, אשר יבחן את נסיבותיו האישיות של העורר ואת חלופות המעצר שהציע "כאשר שימת הדגש שחירותו של אדם להתהלך חופשי הינה זכות חוקתית והגבלה ו/או כרסום בזכות זו יעשה במקום שלא ניתן להשיג את התכלית באמצעים פחות חמורים". 6. לעומת טענות ב"כ העורר, טענה ב"כ המשיבה כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ויש להותירה על כנה, ככתבה וכלשונה. להלן אדון בטענות הצדדים, ומהנימוקים שאפרט להלן, הנני סבור כי בית המשפט קמא, בהחלטתו המפורטת והמנומקת כדבעי, יישם את הדין על העורר כראוי, ואין כל מקום להתערב בהחלטתו. 7. ראיות לכאורה: אמנם, ב"כ הקודם של העורר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום. עם זאת, בית המשפט קמא, בחריצותו ובדייקנותו, לא חסך טרחה מעצמו ולא הסתפק בהצהרת בא כוחו של העורר, ובחן את הראיות בעצמו, ובהחלטתו קבע כי אף הוא הגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום "שכן מצד אחד אין מחלוקת על היותו של המשיב [העורר שלפני - י"כ] פסול, ומאידך בתיק קיימים מזכרים ודו"חות פעולה של שוטרים אשר הבחינו במשיב נוהג ושמרו עם הרכב ועמו על קשר עין רצוף עד לעצירתו". נוכח טענת בא כוחו הנוכחי של העורר, כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט קמא, החלטתי אף אני לבחון את התשתית הראייתית הלכאורית, ובסופו של דבר מצאתי, כי לטענת ב"כ העורר אין כל בסיס שתסמוך עליו. אין אני מוצא טעם בציטוטים ארוכים מתוך דו"חות הפעולה של השוטרים, ורק אציין, כי לפי דו"חות אלה שלושה השוטרים ראו את העורר נוהג במכונית וזיהו אותו, והיו עמו בקשר עין רצוף מרגע שראו אותו נוהג במכונית ועד שעצרו אותו לאחר שירד ממנה. בהערת אגב אציין, כי אין פלא שהשוטרים הכירו אותו, שכן לעורר היכרות ארוכה עם המשטרה, וגיליון ההרשעות הקודמות שלו ארוך, מלא וגדוש. העורר עצמו הכחיש כי נהג במכונית, ובא כוח העורר טען, כי יש עדים המעידים על כך שהעורר נעצר כאשר ירד במדרגות ביתו. ראיות אלה, הבאות מפי העורר ועדיו, יישקלו על ידי בית המשפט שישמע את המשפט, והוא שיתן דעתו על משקלן. בשלב הנוכחי יוצאת התביעה ידי חובתה בהניחה את הראיות הלכאוריות שאספה, וכאלה מצויות בתיק החקירה במידה הדרושה לצורך הבקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. על כן, הנני דוחה טענות ב"כ העורר, כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. 8. עילת מעצר: במקרה שלפני מתקיימת בעורר עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996, שעניינו חשש סביר שהעורר יסכן בטחונו של אדם או את בטחון הציבור. על מנת להבין ענין זה, יש להתפנות ולדון בעברו "התעבורתי" של העורר. אין זה כתב האישום הראשון המוגש נגד העורר בגין עבירת נהיגת כלי רכב בזמן פסילה, ובעברו כבר ארבע הרשעות, ואלה הן: (א) בתיק פל' (קריות) 124/03, הורשע העורר בתאריך 6.7.03 על פי הודייתו בשורה של עבירות שונות, ונדון בנוכחותו ל- 23 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ולפסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים. (ב) בתיק פל' (תעבורה חיפה) 8422/02, הורשע העורר בתאריך 7.7.03 על פי הודייתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ונדון בנוכחותו ל- 7 חודשי מאסר (מתוכם 6 חודשים בחופף לעונש המאסר בתיק פל' 124/03) וכן ל- 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ול- 18 חודשי פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. (ג) בתיק פל' (תעבורה חדרה) 7537/03, הורשע העורר בתאריך 14.9.03 על פי הודייתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ונדון בנוכחותו ל-6 חודשי מאסר בפועל (בחופף לעונש המאסר שהוטל בתיק פל' 124/03) ל-7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ועוד 3 שנות פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. (ד) בתיק פל (תעבורה חיפה) 3895/02, הורשע העורר בתאריך 13.4.04 על פי הודייתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ונדון בנוכחותו ל- 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וכן שנתיים פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה (בחופף עם עונש הפסילה שהוטל עליו בתיק פל' 8422/02). מלבד עבירות אלה, לעורר עבירות תעבורה נוספות, ולא מעט, וכן הרשעות קודמות רבות בעבירות פליליות שונות שאינן עבירות תעבורה, לרבות עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973. 9. עברו התעבורתי של העורר מלמד, כי עונשי המאסר ועונשי המאסר המותנה שהוטלו עליו, לא הרתיעו אותו ולא גרמו לו לשנות את התנהגותו, וצווי בית המשפט שפסלו אותו מלנהוג בכלי רכב היו בעיניו כהמלצות בלבד. ככל הנראה פרש העורר באופן לא נכון את יחסו הסלחני של בית המשפט. כמו בית המשפט קמא, אף אני סבור כי העורר מסוכן לציבור, ויש להרחיקו מהכביש על מנת למנוע כל אפשרות שיפגע באנשים תמימים המשתמשים בכביש כחוק. מתקיימת אפוא בעורר עילה המצדיקה את מעצרו עד לתום ההליכים. 10. חלופת מעצר: בבסיס שחרור של אדם לחלופת מעצר עומדת מידת האמון שבית המשפט מוכן לרכוש לו, ובצדק ציין בית המשפט קמא כי אין הוא מוכן לרכוש לעורר אמון כלשהו "ולא ניתן להרחיקו מהכביש מבלי שיהיה מאחורי סורג ובריח". הזלזול שהפגין העורר בצווי בית המשפט שפסלו אותו מלהחזיק רישיון נהיגה, וחזרתו שוב ושוב אל מושב הנהג, למרות הרשעותיו והמאסרים המותנים שהושתו עליו, מלמדים כי אין ליתן כל אמון בעורר, ומקובלת עלי עמדת בית המשפט קמא, כי לא ניתן להבטיח את הציבור מפני פגיעתו בחלופת מעצר. בית המשפט לא הטיל על העורר כל מורא, והמאסרים המותנים שציינתי לעיל - שלפי חישובי כולם בני הפעלה, והם מסתכמים כדי תקופה כוללת בת 35 חודשים - לא הכניסו בעורר כל יראה. עתה מבקש העורר כי אאמין לו, שזוגתו היא שתשמור ותפקח עליו בתקופת שחרורו לחלופת מעצר, והיא שתפעיל את המורא ותיצור את היראה, שבתי המשפט לא הצליחו להפעיל ולייצר. אמנם לכל אדם זכות לחירות ולחופש תנועה כפי שציין ב"כ העורר, אך אלה הן זכויות יחסיות. כאשר בהתנהגותו של אדם יש סיכון לציבור, זכויות אלה נסוגות לאחור, ועל בית המשפט להבטיח, בראש ובראשונה, את בטחון הציבור ובטיחותו. ככל שמדובר בעורר שלפני, אין אני מוכן בשום פנים ואופן לחשוף את הציבור למידת נכונותו של העורר לקיים את צווי בית המשפט, שכן במבחן המציאות העורר נכשל במשימה זאת כשלון חרוץ. 11. כאמור, טען ב"כ העורר, כי יש מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. עם כל הכבוד אין אני מקבל טענה זו. בנסיבות העניין, הסיכון מפני העורר גלוי וברור, ואין אני סבור כי יש להטריח את שירות המבחן, שגם כך עסוק הוא עד מעבר לראשו, לעסוק בעניינו של העורר. 12. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את הערר. שוב ושוב נדרש בית המשפט לשוב ולדון בעניינו של העורר, אשר אינו מסוגל להפנים את העקרון שאת החוק יש לכבד. במשפט האזרחי, אדם הנזקק לשירותי בית המשפט נדרש לשלם אגרת משפט, ולעומת זאת, במשפט הפלילי, זה המפר ברגל גסה את שלטון החוק שוב ושוב, אינו נושא בהוצאות המשפט שגרם להן, והוא רשאי לנקוט בכל הליך, חינם אין כסף. הנני סבור כי המקרה שלפני בולט בחומרתו, ולפיכך, משנדחה עררו של העורר, ראוי שהעורר ישא בהוצאות המשפט שנגרמו. לפיכך, הנני מחייב את העורר לשלם למשיבה הוצאות משפט, בסכום מתון, בסך 3,000 ₪. מעצרמשפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהנהיגה בשלילה