דיני תעבורה באשדוד | עוֹרך דין רונן פרידמן

קיבלתם זימון למשפט תעבורה באשדוד ? מתלבטים אם לפנות לעורך דין תעבורה ? אתם לא לבד

##האם להימנעות מלהתייעץ עם עורך דין תעבורה באשדוד יש מחיר ? ## רבים שואלים את עצמם האם מומלץ להתמודד עם עבירות תעבורה באשדוד ללא עורך דין ? כאשר אדם חשוד בעבירת תעבורה ונמצא לפני חקירה במשטרה או חמור מכך, אם כבר הוגש נגדו הגשת כתב אישום, השאיפה שלו, מטבע הדברים, תהיה לשכור עורך דין תעבורה "הכי טוב בארץ". מרבית הנאשמים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין תעבורה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה לתעבורה באשדוד, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא מבינים כראוי.

 

באיזה שלב פונים לעורך דין תעבורה באשדוד ?

מומלץ לפנות לעורך דין לענייני תעבורה באשדוד בהקדם האפשרי, על מנת לקבל ייעוץ משפטי, הדרכה ובסופו של דבר ייצוג. לא כל עבירת תנועה מסתיימת בקנס כספי זניח, ישנן עבירות שהעונש עליהן הוא שלילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה ואף מאסר בפועל. התייצבות לדיון בבית משפט תעבורה יכולה להיות חוויה לא נעימה, הכרוכה בלחץ נפשי ומתח ועלולה להסתיים במפח נפש. ייצוג על ידי עורכי דין מומחים לדיני תעבורה באשדוד כבר מהשלב הראשוני, ולא רק בשלב של ערעור תעבורה, יכול להוות את הגורם מכריע בין קבלת עונש חמור, עונש קל או זיכוי מוחלט.

 

איך לבחור עורך דין תעבורה באשדוד ?

אנו מאמינים כי לקוח ש"עשה שיעורי בית" ולמד לעומק על סוג עבירת התעבורה הרלוונטית לגביו, יפיק תועלת רבה יותר מהייעוץ עם עורך הדין ואף את סיכויי ההצלחה בתיק. אי לכך, העמדנו לרשותכם פלטפורמה משפטית ייחודית בנושא דיני תעבורה באשדוד, המורכבת מספרות מקצועית, מקבץ פסקי דין והחלטות שניתן לאתר בקלות באמצעות ##מערכת חיפוש פנימית מהמתקדמות בעולם##, שתיתן לכם מענה מלא, מקיף ומקצועי תחת קורת גג אחת. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין תעבורה אשדוד מומלץ לקרוא בעיון על שלל בסוגיות בתחום דיני תעבורה באשדוד, הרלוונטיות עבורכם במדריך משפטי זה, ואף אל פי שהמידע אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, אין ספק כי תפיקו ממנו תועלת רבה. לרשימה המלאה - 🔍 נהיגה בשכרות🔍 מהירות מופרזת🔍 שלילת רישיון נהיגה🔍 זכות קדימה🔍 נהיגה ללא ביטוח🔍 נהיגה ללא רישיון🔍 נסיעה באור אדום🔍 סטיה מנתיב / עקיפה🔍 אי ציות לתמרור🔍 שמירת מרחק🔍 תאונה מאחור🔍 פניית פרסה🔍 כללי נסיעה בכיכר 

דוגמאות

##(1) עבירת תעבורה של פגיעה בהולך רגל באשדוד## הנאשם נתקל בהולך רגל תוך כדי נהיגה. השוטרים שהגיעו למקום הבחינו כי הנאשם מריח אלכוהול בפיו, דיבר באטיות והפך מנומנם. הנאשם הואשם ברשלנות בעת שנהג ברכב סמוך לשעה 00:30 ביום 19.4.97, ובהשפעת שכרות גרם לתאונת דרכים, לפציעות הולכי רגל ולפגיעות קשות בניגוד לש '. סעיף 62 (2), סעיף 38 (1) (2) לתקנות התעבורה (תשנ"א) וסעיף 26 (2), 169 (1) (א) לתקנות התעבורה, שהם עיקרי אשדוד הדרך ##הכרעת בית המשפט:## לאחר שדחיתי את טענות הנאשם וקבעתי שהוא נוהג בהשפעת אלכוהול, נהג ברשלנות, פגע בהולכי רגל וגרם נזק ממשי, שוכנעתי באופן סביר שהוא ביצע את כל הפשעים המיוחסים לו והרשעתי אותו בהתאם. ##(2) הרשעה בנהיגה בשכרות באשדוד## ההאשמה נגד הנאשם היא כי ביום 21 בדצמבר 1997, סמוך לשעה 01:00, הוא נסע בקלילות ובחוסר זהירות ברחוב רוגוזין באשדוד. במקרה זה, זה היה נגד הציבור בכביש, עצמו ונגד האדם מהווה סכנה. במהלך בדיקת הדם נמצא כי הרעלת האלכוהול הייתה 188 מ"ג, והנאשם נהג לאחר שתייה. הנאשם עקב אחר רכב אחר ולא שמר מספיק מקום כדי שיוכל לעצור בבטחה ובנוחות מרכבו, התנגש חזיתית ברכב אחר, וגרם לתאונת דרכים. הרכוש ברכב ההיברידי נפגע. פגיעה, פגיעת נוסעים - עבירה לפי סעיף 62 (2) לסעיף 38, פסקה 2 לפק"ט, וסעיף 62 פיסקה 3 ו- s לפק"ט. אי עצירה בזמן הצביעה על כך שזה בעיקר בגלל שהיה שיכור, ולכן עליו לדעת שתגובתו איטית מהרגיל, מה שמנע ממנו להרוויח מספיק. ##הכרעת בית המשפט:## לנוכח כל האמור לעיל, הייתי ללא ספק משוכנע שהנאשם ביצע את הפשע שיש להאשים אותו, ולכן הרשעתי אותו. ##(3) זיכוי מעבירת מהירות באשדוד## הנאשם הואשם בהפרת סעיף 54 (א) לתקנות בכך שנהג ברכב במהירות של 154 קמ"ש בכביש עירוני בשעה 15:15 ביום 31 בינואר ובחרגה מהמהירות המרבית המותרת של 70 קמ"ש. הוראות התנועה. בנוסף הוגשה גם הודעה מיום 2/2/03 (ת / 7) של הנאשם ודוח הודעה ופעולה מיום 5/2/03 של הנאשם. החלטתי להצהיר שהרשעתי את הנאשם בפשעו. ##הכרעת בית המשפט:## לאור כל הנסיבות הנ"ל, מאחר שהתביעה לא ביצעה את הנטל המוטל להוכחת הפשעים השייכים לנאשם, הוא היה חף מפשע ופטור מהפשעים המיוחסים לו. אני דוחה את בקשת הסנגור לגבות את שכר טרחת הנאשם מהמדינה. ##(4) עבירת עקיפה מסוכנת באשדוד שגרמה לתאונת דרכים## הטענה המיוחסת לנאשם היא שנהג ברכב חד כיווני בעל ארבעה מסלולים על רכב פיאט ברחוב הרצל בצפון לדרום אשדוד בסביבות השעה 14:40 ביום 11.9.2004. כביש, הוא לא שם לב לכביש כשהוא התקרב למעבר החציה, הוא שקל לחצות את הכביש ולעקוף רכב מסחרי של מיצובישי שחנה בנתיב השמאלי לנוסעים ישירים כדי לאפשר להולכי הרגל כהנא שרה, ילידת 1937, ולכהנא ישראלי ז"ל יליד 1931 לעבור את הכביש. כיוון הנסיעה שלו משמאל לימין. התוצאות הקטלניות של התאונה נגרמו ממעשיו של הנאשם והתרשלותו. הנאשם לא איפשר להולכי רגל במעבר החצייה, לא נהג בזהירות כשניגש למעבר החציה, ולא נהג במהירות שאפשרה לעצור כלי רכב. לפני שחצה את הכביש הוא לא הבחין במעבר הולכי הרגל, לא שם לב לחניה לפני שחצה את הכביש, ובמקרה זה לא נסע מהיישוב כנהג - על פי סעיף 64 לתקנות התעבורה (מהדורה חדשה) 1961, ועומד בסעיף 67 לתקנות התעבורה משנת 1961. ##הכרעת בית המשפט:## לאור כל הנסיבות הנ"ל, במיוחד בהתבסס על ממצאי החוקר, הצהרותיו של הנאשם ועדיו, אני חושב שרשלנותו של הנאשם היא שלמרות שהיה קרוב למעבר, מהירותו לא אפשרה לו לעצור; התנועה מולי האטה, איש לא עשה זאת אפשר להולכי רגל לחצות את הכביש במהירות קרובה לאפס; ולמרות שראיית המעבר שלו חסומה, הוא מצמצם את המרחק בינו לבין האוטובוס כדי לגרום לו לעבור בצד ימין. בגלל רשלנות זו, המנוח נפטר, אני משוכנע מלבד חשד סביר, סביר להניח שהוא ביצע פשע המיוחס לו. ##(5) עבירת תעבורה שגרמה לתאונת דרכים באשדוד## להעמיד לדין את הנאשם בגין נהיגה רשלנית בהתאם להוראות סעיף 62, פסקה 2 לתקנות התעבורה (להלן "הפקודה"), בגרימת תאונות דרכים, נזקים ונדליזם - בהתאם לסעיף 21 ב ', פסקאות לתקנות התעבורה משנת 5771. 2 הוראות 1961 (להלן תקנות), מה שגרם להפרת פגיעה ממשית בסעיף 38 (3) לתקנות אלה, ולהפרת מהירות בלתי סבירה של סעיף 51 לתקנות. נאסף בבית הנאשם. הנאשם טען שכאשר נהג בג'יפ איסוזו הוא עזב את העיר אשדוד. לדבריו: "פניתי ימינה ופניתי לכיוון היציאה מאשדוד. תנתק אותי, תנתק אותי, משם יש לי לא זוכר. ידעתי שמישהו חתך לי את הדלת ואז ניסיתי לברוח. לא זכרתי איפה עמדתי וכל מה שקרה אחר כך והגעתי לבית החולים. אושפזתי. היום חזרתי מבית החולים לפני שעה-שעתיים, בדיוק ככה. " בחקירתו העיקרית טען הנאשם כי ביום התאונה הוא נסע לכיוון מאשדוד. לדבריו, הוא מתגורר באשדוד, עבר אלפי פעמים בצמתים הנ"ל, ודרך נסיעתו ביום התאונה לא הייתה יוצאת דופן. ##הכרעת בית המשפט:## לכן, אני דוחה את הגנת הנאשם כי פעל בנסיבות בלתי נשלטות, וסבור כי הגנה זו אינה מהימנה, ואין ספק סביר כי הנאשם היה בשליטה בזמן התאונה. לאור כל הנסיבות הנ"ל הרשיעתי את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

 

תקנות התעבורה - חניה על המדרכה באשדוד

##להלן הכרעת דין בנושא חניה על המדרכה באשדוד:## נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של העמדת/החניית רכב על מדרכה, עבירה לפי הוראת סעיף 6(ה)(17) לחוק עזר לאשדוד (העמדת רכב וחנייתו), תשנ"א-1991 (להלן- חוק העזר). עפ"י הנטען בכתב האישום, ביום 13/9/06 בשעה 10:47, בטיילת, העמידה הנאשמת את רכבה מ.ר. 3911735, כאשר כולו על המדרכה. בדיון שהתקיים לפניי ביום 2.12.08, ב"כ הנאשמת לא חלק על כך שהנאשמת החנתה את רכבה במקום בו ניתן לה הדו"ח (ורכבה אף צולם ע"י הפקח), ואף הגיש תמונות מטעמה של אותו מקום. אלא שלטענתו, אין מדובר ב"מדרכה", אלא ב"מבנה שנמצא בתוך מגרש חנייה, זה לא כביש. מדובר במבנה שהוא חלק מוגדר מאד שמטרתו להכווין את המכוניות שנכנסות למגרש החנייה... מדובר בקטע מאד מוגדר שלא מיועד להולכי רגל". ב"כ המאשימה טען מנגד, כי בפסיקה ניתנה למונח "מדרכה" פרשנות רחבה מאוד. מעיון בתמונות שהוגשו ע"י הצדדים, ומשמיעת תגובת הנאשמת לכתב האישום, עולה כי אין חולק שהנאשמת העמידה את רכבה עם ארבעת הגלגלים על משטח מוקף באבני שפה, מרוצף במרצפות, ומוגבה מעל פני הכביש, המצוי בתוך מגרש חניה. בתמונות נראים משטחים דומים ברחבי מגרש החניה, כשלצידם, במפלס הנמוך יותר, מצויים מקומות חניה מסומנים ושטחים המאפשרים נסיעת כלי רכב בתוך מגרש החניה. במצב דברים זה, כאשר המחלוקת בין הצדדים אינה עובדתית, אלא משפטית, באשר לפרשנות המונח "מדרכה", הוריתי לצדדים להגיש פסיקה רלוונטית, וכך נעשה. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בתמונות המקום ובפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענותיה של הנאשמת, ולקבוע כי המשטח המדובר, מהווה "מדרכה" בהתאם לחוק העזר. סעיף 1 לחוק העזר מגדיר את המונח "מדרכה" "כמשמעותה בתקנות התעבורה". בתקנה 1 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן- תקנות התעבורה), מוגדרת "מדרכה" כ"חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו". המונח "דרך", שבהגדרת "מדרכה", מוגדר בסעיף 1 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] "לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם". והמונח "כביש", שבהגדרת "מדרכה", מוגדר בתקנות התעבורה כ"חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו, למעט שולי הדרך". מכאן כי המונח "מדרכה" מבוסס על שני יסודות עיקריים: המיקום והייעוד. ובענייננו, נראה לי כי מקום חנייתה של הנאשמת עונה על שני היסודות האמורים. לעניין זה, יפים הדברים שנקבעו בע"פ 50/71 בר-שלום נ' מדינת ישראל, פ"ד כה(1) 679, 680: "ישנו שלב שבו מפסיק צד הדרך להיות מקום סתם ומתחיל להיות ראוי להקרא מדרכה. שלב זה הוא לדעתי שלב הפרדתו מן הכביש בדרך בולטת (למשל על-ידי אבני שפה) והקצאתו לשימושם הבלעדי של הולכי רגל. זהו לכן גם השלב שבו מתחילה לחול תקנה 80 (2) (היום תקנה 72 (2)) האוסרת על החניית כלי רכב". מבחינת מבחן המיקום, אין ספק כי מגרש החניה הינו "דרך", בהיותו מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בו. על כן, המשטח המוגבה, הממוקם לצד נתיבי הנסיעה שבמגרש החניה, ואשר יוצר הפרדה בין נתיבי הנסיעה לבין מקומות החניה המסומנים, הוא "חלק מרוחבה של דרך, שאינו כביש, המצוי בצד הכביש". מבחינת מבחן הייעוד, אינני יכולה לקבל את טענת ב"כ הנאשמת, כי המשטח נבנה על מנת לכוון את כלי הרכב שנכנסים למגרש החנייה, שכן ניתן היה להשיג מטרה זו באמצעים פשוטים וזולים יותר, כגון: סימון, שילוט, הצבת גדר וכיוצ"ב, וודאי שלא היה צורך לרצף את המשטח. לדעתי, לא יכול להיות ספק, כי המשטח המוגבה והמרוצף, כמו השטחים הדומים הנוספים המצויים במגרש החניה, נועד לאפשר להולכי רגל ללכת אל ומאת הרכבים החונים, וכן לצאת ולהכנס מהרכבים בבטחה, ולא להסתכן בהליכה על נתיב הנסיעה. זאת ועוד, מעיון בתמונות, ברור כי מדובר ב"מדרכה" לפי הפרשנות הברורה והרגילה, כפי שכל אדם מהיישוב היה מפרש מונח זה. אין הדבר דומה למקרים שתוארו בפסקי הדין שצירף ב"כ הנאשמת, בהם המאשימה ביקשה לפרש את המושג "מדרכה" בהרחבה, כך שיכלול חורשה המצויה לצד הדרך, או גינה. לפיכך, ולאור העובדה שלא התעוררה כל מחלוקת עובדתית, הרי שמשקבעתי כי השטח בו החנתה הנאשמת את רכבה הינו "מדרכה" כמשמעותה בחוק העזר, מתקיימים כל יסודות העבירה נשוא כתב האישום. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.משפט תעבורה