הארכת תקופת התנאי - סעיף 56 לחוק העונשין

בית המשפט פסק מכוח סמכותו לפי סעיף 56 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ולאור הנסיבות המיוחדות של המקרה דנן כפי ובעיקר המלצת שירות המבחן על הארכת המאסר המותנה שהוטל על הנאשם ביום 26/10/04 בתיק 5498/01 בבימ"ש לתעבורה בעכו לשנתיים נוספות. להלן סעיף 56 לחוק העונשין: 56. הארכת תקופת התנאי א. בית-המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית-המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צורך להפעיל את המאסר על תנאי. ב. לא ישתמש בית-המשפט בסמכות לפי סעיף זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת. ג. האריך בית המשפט את תקופת התנאי לתקופה נוספת לפני תום תקופת התנאי, תחל תקופת התנאי הנוספת בתום תקופת התנאי; חידש בית המשפט את תקופת התנאי לאחר שתמה תקופת התנאי, תחל תקופת התנאי הנוספת מיום מתן פסק הדין, והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת. להלן פסק דין בנושא הארכת תקופת התנאי - סעיף 56 לחוק העונשין: פסק דין א. כללי לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו (להלן, "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 1/6/08 על ידי כב' השופט א. קאופמן בתיק תת"ע 7045/06. ב. פסק דינו של בימ"ש קמא המערער הורשע עפ"י הודאתו בנהיגה ללא רישיון תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א -1961 וכן נהיגה ללא תעודת ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. רישיונו של המערער פקע בשנת 1999 ואף על פי כן הוא נמצא נוהג בשנת 2006. בבואו לגזור את דינו של המערער, התייחס בימ"ש קמא לעברו התעבורתי של המערער ולעובדה שהוא לא נרתע לבצע עבירות תעבורה גם כאשר מרחף מעל ראשו מאסר מותנה בן שבעה חודשים שהוטל עליו ביום 26/10/04 בתיק 5498/01 בבימ"ש לתעבורה בעכו. בימ"ש קמא ציין שאין להקל ראש בעבירה בה הורשע המערער שכן הוא עשה דין לעצמו והמשיך לנהוג ללא רישיון ולעניין זה ציין בימ"ש קמא שהסיבה לאי קבלת הרישיון אינה רלבאנטית. בפני בימ"ש קמא הונח תסקיר שירות המבחן שלא בא בכל המלצה טיפולית עקב גישת המערער לנושא הנהיגה והקושי לתת טיפול מתאים במסגרת שירות המבחן. בהיעדר כל המלצה משירות המבחן, הטיל בימ"ש קמא על המערער את העונשים הבאים: שלושה חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל את המאסר המותנה, למשך שבעה חודשים, שפרטיו הובאו לעיל, באופן חופף. כמו כן הטיל על המערער, שישה חודשי מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 9 חודשים, 6 חודשי פסילה על תנאי כמפורט בגזר הדין. ג. טענות הצדדים ב"כ המערער ביקש מבית המשפט לקבל את הערעור, לבטל את עונש המאסר ולהאריך את תקופת המאסר המותנה וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, רישיונו של המערער פקע עקב אי תשלום קנסות שהצטברו כנגדו במשך השנים ואשר לא שולמו עקב מצבו הכלכלי הקשה. עובדה זו יש בה בכדי להביא להקלה משמעותית בעונש שכן פקיעת הרישיון נעוצה בחסרון כיס ותו לא. שנית, המערער הסדיר את חובו אל מול המרכז לגביית קנסות. שלישית, נסיבותיו המשפחתיות והאישיות של המערער ובמיוחד מצבה הרפואי של בתו. רביעית, הודאתו והחיסכון בזמן השיפוטי היקר. חמישית, העונש שהוטל על המערער חרג מהעונש הסביר בנסיבות העניין שכן היה על בימ"ש קמא להימנע מהטלת עונש מאסר ובכך היה ניתן להאריך את תקופת המאסר המותנה. שישית, תסקיר המבחן שהוגש בבימ"ש זה הנו חיובי ביותר וממנו עולה שהמערער שינה את דרכו, למד לקח, הפנים חומרת התנהגותו וישולב במסגרת טיפולית. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטענתו מדובר בעבירה חמורה שאין להקל בה ראש. שכן רישיונו של המערער פקע כבר בשנת 1999 ומאז הוא המשיך לנהוג וכבר ביצע 29 עבירות תעבורה. עוד נטען כי גזר הדין אינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור וכי תסקיר שירות המבחן שהוגש בבימ"ש קמא, לא בא בכל המלצה ומכאן שגזר הדין בדין יסודו. לעניין תסקיר המבחן שהוגש בבימ"ש זה טען ב"כ המשיבה, שהשינוי שחל אצל המערער נובע מחששו מתוצאת ההליך המשפטי, קרי מהמאסר שמרחף מעל ראשו ולא מטעם אחר ועל כן חזר וביקש לדחות את הערעור. ד. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור שמעתי ובחנתי את טענות הצדדים ותסקיר שירות המבחן שהונח בפניי, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להתקבל. אקדים ואומר שהנימוק המרכז שהביא אותי לקבל את הערעור הנו תסקיר שירות המבחן שהוגש בערעור ואשר ממנו עולה שאצל המערער חלה תפנית משמעותית ומרכזית ומכאן המלצתם הטיפולית. חשוב לציין ולהדגיש שללא התסקיר החיובי שהונח לפניי, לא הייתי שוקל להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא שכן מדובר בגזר דין מאוזן וסביר בהתחשב במכלול השיקולים שהונחו בפניו. קביעותיו של בימ"ש קמא בעניין חומרת העבירה בה הורשע המערער והצורך בהרתעתו מלחזור ולבצע עבירות נוספות מקובלות עליי. בתסקיר שירות המבחן צוינו הדברים הבאים שלאור חשיבותם אביאם כלשונם: "התרשמנו כי, נימר נמצא במצב חרדתי גבוה כתוצאה מהעונש שהוטל עליו בבית המשפט לתעבורה, גילה מודעות למצבו ולהשלכות מעשיו. להערכתנו ההליך המשפטי המנוהל נגדו והעונש אשר הוטל עליו בבית משפט לתעבורה היה להם אפקט הרתעתי ומציב גבולות....". ובהמשך צוין: "בשל השינוי המשמעותי שחל בהתייחסותו של נימר למשמעות הסתבכותו והשלכותיה, ונכונותו לבדוק את מניעי התנהגותו, הצענו לו להשתלב בתוכנית טיפולית קבוצתית אשר נפתחה לאחרונה...נימר גילה נכונות לקחת חלק ולהסתייע בהליך טיפולי כזה." מכאן המליץ שירות המבחן שלא למצות את הדין עם המערער ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנה. במסגרת צו המבחן ישתתף המערער בתוכנית טיפולית. עוד הומלץ להטיל על המערער 400 שעות של"צ, עונש שבמהותו ובתכליתו הוא עונש חינוכי הרתעתי. עוד יש לציין כי בימים אלה חלים חגים שונים שמגמתם סליחות וכפרות, הגם שאין בנימוק זה כדי להיות נימוק מכריע, הרי שלא ניתן להתעלם ממנו כליל. לאור ההמלצה החיובית ביותר מצד שירות המבחן כפי שהובאה לעיל, מחלת בתו והעובדה שהוא לא ריצה עד היום מאסר מאחורי סורג ובריח, הודאתו בבימ"ש קמא והסדרת חובותיו בפני מרכז הגבייה, חובות שהביאו לעיכוב הנפקת הרישיון והעובדה שהעבירה נבעה מהליכים טכניים ומנהליים, כך שהעדר הרישיון לא נבע מעבירת תעבורה ומכך שבפנינו נהג מסוכן למשתמשים בדרך, חרף כל אלה, לא בלי התלבטות החלטתי לקבל את הערעור במובן הבא: אני מבטל את עונש המאסר בפועל בן שלושה חודשים שהטיל בימ"ש קמא וכן את עונש המאסר המותנה שהוטל עליו. מכוח סמכותי לפי סעיף 56 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן, "חוק העונשין") ולאור הנסיבות המיוחדות של המקרה דנן כפי שפורטו לעיל, ובעיקר המלצת שירות המבחן אני מאריך את המאסר המותנה שהוטל על הנאשם ביום 26/10/04 בתיק 5498/01 בבימ"ש לתעבורה בעכו לשנתיים נוספות. עונשי הפסילה שהטיל בימ"ש קמא יישארו על כנם. אני מטיל על המערער צו מבחן למשך שנה במסגרתו ישתתף בתוכנית שהציע שירות המבחן. כמו כן אני מטיל על הנאשם צו שירות כמשמעותו בסעיף 71 א לחוק העונשין. היקף הצו יהיה 300 שעות בהתאם לתוכנית שיציע שירות המבחן תוך שבועיים מהיום ותובא לאישור ביהמ"ש. משפט פליליחוק העונשין