בריחה מניידת משטרה

מתנדבי מתנ"א דרום עמדו במחסום, שהוצב בכניסה הדרומית לאשדוד, וסימנו למשיב לעצור בצד הדרך לצורך בדיקה שיגרתית. המשיב לא שעה לסימוניהם, המשיך בנסיעה מהירה ופרועה תוך כדי סטייה מנתיבו, ונמלט מהמקום. מתנדבי מתנ"א שנסעו בניידת משטרתית עם סירנה פועלת, החלו במרדף אחרי המשיב כשהם כורזים לו לעצור, אך המשיב נמלט מהם בנהיגה פרועה ומסוכנת. להלן החלטה בנושא מעצר על בריחה מניידת משטרה: החלטה 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח, בכך שבתאריך 28.11.06 בסמוך לשעה 10:00, נהג ברכב מסוג מיצובישי בכביש אשדוד - אשקלון, מכיוון צפון לדרום, כשלצידו יושב חלף אבו קרינאת. באותה עת, מתנדבי מתנ"א דרום, אברהם בן שיטרית ואמליה אוזן (להלן: "השוטרים") עמדו במחסום, שהוצב בכניסה הדרומית לאשדוד, וסימנו למשיב לעצור בצד הדרך לצורך בדיקה שיגרתית. המשיב לא שעה לסימוניהם, המשיך בנסיעה מהירה ופרועה תוך כדי סטייה מנתיבו, ונמלט מהמקום. השוטרים, שנסעו בניידת משטרתית עם סירנה פועלת, החלו במרדף אחרי המשיב כשהם כורזים לו לעצור, אך המשיב נמלט מהם בנהיגה פרועה ומסוכנת. בין היתר עלה המשיב, במהלך נהיגתו המסוכנת, על אי תנועה, נסע במהירות גבוהה ביותר, חצה צומת מספר פעמים באור אדום, סיכן את המשתמשים האחרים בכביש ואפילו נסע בניגוד לכיוון התנועה. 2. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובהחלטה מיום 11/12/06 (להלן: "ההחלטה הראשונה") קבעתי, כי חומר הראיות שבתיק החקירה מכיל ראיות לכאורה המספיקות לשלב זה של הדיון וכי קמה עילת מעצר בעניינו של המשיב. יחד עם זאת, ובטרם החלטה סופית בשאלת מעצרו של המשיב, התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו. 3. מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב למדנו, כי המשיב יליד 1974, נשוי ואב ל-3 ילדים. עד למעצרו התגורר המשיב עם משפחתו בכפר ערוער ועבד כמפעיל שופל באזור המרכז. המשיב שלל כל מעורבות פלילית עובר למעצרו, ואכן - הוא חסר הרשעות פליליות קודמות. לדבריו, רישיון הנהיגה שלו לא חודש במהלך שנת 2002 בשל אי תשלום קנסות. גם את הביטוח לא חידש בשל קשיים כלכליים, ומאז, לדבריו, לא נהג ברכב. ביום האירוע החלטי לנהוג, לטענתו, באופן חד פעמי ו"לדבריו מדובר בהחלטה פזיזה מצידו" (אגב, גירסה דומה מסר המשיב גם בחקירתו). שירות המבחן שוחח עם בני משפחתו של המשיב, אשר הוצעו כחלופה עבורו, וקצין המבחן התרשם, כי המשפחה הופתעה מהתיק הנוכחי, לאור עברו הנורמטיבי של המשיב ובני המשפחה בטוחים שיוכלו להציב לו גבולות. וכך סיים שירות המבחן את תסקירו: "אנו מתרשמים מאדם בעל יכולת תיפקודית תקינה בבסיסה המציג את עיקר תפקידו כמפרנס למשפחה. להתרשמותנו, מעצרו ממחיש לו את המחיר שמשלם בעיקר בתחום של פגיעה בתפקידו כמפרנס. עם זאת, נראה כי קיימים בהתנהגותו קווים של נטייה להתנהגות פזיזה ללא שיקול דעת. בעייתיות זו עשויה להוות סיכון בהתנהגותו. במהלך החקירה התרשמנו מרגשות אשמה ומסימנים ראשונים של מודעות לקשיו. להערכתנו, מצב זה מצביע על נכונותו לקבל על עצמו את עובדת היותו נתון בתנאים מגבילים. כן אנו מתרשמים כי גם בני המשפחה שהציעו עצמם כחלופה יוכלו לסייע לו בהצבת גבולות. לאור זאת, ולאור התרשמותנו משיחה עם בני משפחתו, אנו ממליצים לשחררו לחלופת מעצר המוצעת. כן אנו ממליצים להעמידו בפיקוח מעצר שירותנו כגורם נוסף מציב גבולות עבורו." 4. ב"כ המשיב ביקש לאמץ את המלצות התסקיר ואף הציג בביהמ"ש את החלופה ששירות המבחן המליץ לקבלה. לעומתו, חזר ב"כ המבקשת על עיקרי הבקשה המקורית, והיא לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, כשעיקר טיעוניו מבוססים על הפסיקה ועל המסוכנות הקמה מהמשיב לאור מעשיו הליכאוריים. כן, הדגיש התובע, כי אם המשיב לא שעה להוראות השוטרים במהלך המרדף ולפניו, הרי שלא ניתן ליתן בו אימון וספק אם יקיים את הוראות ביהמ"ש. 5. כפי שכבר נכתב בהחלטה הראשונה הרי שמסוכנותו של המשיב נלמדת מאופיה של נהיגתו ומאופיו של המרדף אחריו, כאשר כל אחת מהפעולות שעשה במהלך המרדף טומנת בחובה פוטנציאל של תאונה קשה. אכן, רק בנס הסתיים המרדף בלא נפגעים, לא בנפש ולא ברכוש. עוד ניתן ללמוד מנהיגתו (הליכאורית) של המשיב, כי הוא מפגין זלזול בנורמות וערכים בסיסיים של שמירה על חיי אדם וחוק. הפסיקה במקרים הדומים למקרה שבפנינו מגוונת, וכל מקרה נבחן בה על פי נסיבותיו המיוחדות, אם כי, כחוט השני עוברת בין פסקי הדין ההלכה לפיה יש להילחם בנגע הנהיגה המסוכנת והפראית. יחד עם זאת, בכל מקרה, וגם במקרים חמורים במיוחד, מחוייב ביהמ"ש לבחון אפשרות של חלופה, שמא ניתן לאיין את המסוכנות הליכאורית הקמה מהמשיב בדרך שתפגע פחות בחירותו. 6. ומה בענייננו? אמנם תסקיר שירות המבחן סבר, כי ניתן לשחרר את המשיב לאותו מקום ממנו יצא עם רכבו, בלא שהיה ברשותו רישיון נהיגה תקף, ואף סבר, כי בני משפחתו יוכלו להוות לו גורם מרסן, אולם, חומרת מעשי המשיב (לכאורה) ונכונותו לסכן את שלום הציבור כולו והשוטרים שרדפו אחריו בפרט, מעידים, כי אין די בחלופה זו. בחינתן של הראיות בתיק החקירה, כמו גם נסיבותיו של האירוע, מלמדות, כי מהמשיב נשקפת רמת מסוכנות גבוהה וכי הוא אינו נתון למורא החוק. נהיגתו האלימה והביריונית של המשיב, במקום סואן, כשהוא בורח משוטרים שדלקו אחריו, אם ברכב ואם, לאחר מכן, ברגל, סיכנה באופן ישיר ציבור רחב, הכל בשל חשש מדו"ח פשוט בלבד. התעלמותו של המשיב מגורמי אכיפת החוק וזלזולו הבוטה בהם ובפועלם, מעמידים בספק של ממש את יעילותה של החלופה שהוצעה ואת כוחה להציב למשיב גבולות. מי שאינו מציית לשוטרים שעומדים פיזית לפניו, ספק אם ניתן ליתן בו אמון שיציית להוראה ערטילאית של ביהמ"ש (ר' לעניין זה בבש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' סלים אלטסד, לא פורסם, מיום27/11/06). בנסיבות אלו, עשית שימוש בחלופת מעצר כמו זו שהוצעה על ידי שירות המבחן, אינה יכולה, לדעתי, לענות על זכותו של הציבור לביטחון ולהגנה, ולכן אני מאריכה את מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.משטרהבריחה משוטר