בקשה למעצר בית בעבירות תעבורה

הסניגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה למעט היסוד של הכוונה המיוחדת הנדרשת בעבירה של סיכון חיי אדם ועוד טען לכרסום מסויים בראיות בנושא הזיהוי. הוא הציע שהמשיב ישהה במעצר בית בפיקוחם של שלושה ערבים שהעידו בפני.

להלן החלטה בנושא בקשה למעצר בית בעבירות תעבורה:

החלטה

1.     מונחת בפני בקשה מטעם המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום מייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה ללא רישיון רכב, נהיגה ללא ביטוח, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, מעשה פזיזות בנהיגה, חבלה במזיד לרכב ואיומים. על פי סיפור המעשה, בתאריך - 25.1.07 בסמוך לשעה 20:40, נהג המשיב בכביש ברהט באזור שכונה 19 ברכב שרישיונו אינו בתוקף. בתוך הרכב במושב הקדמי עמד פעוט כבן שנתיים על יד המשיב. המשיב והפעוט לא היו חגורים בחגורת בטיחות. שני שוטרים שנסעו בניידת משטרתית, הבחינו ברכב המשיב ובפעוט כשהם נוסעים בצומת מולם. השוטרים נסעו אחר הרכב, הפעילו אור כחול מהבהב וכרזו למשיב לעצור בצד. המשיב התעלם מהוראות השוטרים, הגביר את מהירות נסיעתו ונסע לעבר כיכר נוספת כאשר השוטרים נוסעים צמוד מאחוריו. המשיב נכנס לכיכר במהירות משמאל, בניגוד לכיוון התנועה. בה בעת נסע מול המשיב בכיכר, רכב שנהגו נאלץ להסיט את הגה הרכב מדרכו של המשיב לכיוון המדרכה כדי למנוע התנגשות בין כלי הרכב. המשיב המשיך לנסוע במהירות ובפראות עד שהגיע לחניית ביתו, האט את מהירות הרכב עד שכמעט ועצר, ברח מהרכב אל תוך הבית כשהוא מותיר ברכב המונע את הפעוט. השוטרים הגיעו מיד אחרי המשיב לחצר הבית, שם החנו את הרכב המשטרתי, החלו לצאת מהר כדי לרדוף אחרי המשיב ולעצרו, אולם הרכב בו נסע המשיב החל להדרדר לאחור כשהפעוט בתוכו לעבר הניידת עד שהתרחשה התנגשות בין כלי הרכב. סמוך לאחר מכן יצאו המשיב ובני משפחה נוספים, התאספו על יד הניידת המשטרתית, ונדנדו אותה עד שהשוטרים החלו לנסוע לאחור ויצאו מהחצר. המשיב ניגש לשוטרים ואיים על אחד מהם באומרו "אם לא תזיז מפה את הניידת אני אשרוף לך אותה".

2.     הסניגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה למעט היסוד של הכוונה המיוחדת הנדרשת בעבירה של סיכון חיי אדם ועוד טען לכרסום מסויים בראיות בנושא הזיהוי. הוא הציע שהמשיב ישהה במעצר בית בפיקוחם של שלושה ערבים שהעידו בפני. לטענת הסניגור אנשי המשטרה טעו בנושא זיהוי הרכב לגבי צבעו ובכל מקרה, טען שאין ראייה שנהג הרכב היה מודע לכך שעוקבים אחריו.

     שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. שני השוטרים מזהים את המשיב כאדם שנהג ברכב. הם מסרו את מספר הרישוי של הרכב ולנקודה זו לא התייחס הסניגור המלומד. המשיב אף תרם לחיזוק התשתית הראייתית של התביעה. לדבריו, הוא הגיע לבית הרלוונטי רק לאחר שהסתיים כל האירוע אך זאת בניגוד לעדות אחיו של המשיב שטען שהמשיב היה בבית בזמן שהגיעו השוטרים. העיקר הוא שעדויות הזיהוי דיין בשלב זה כדי לבסס לכאורה את המרכיבים העובדתיים של כתב האישום.

     הסתייגות נוספת בפי הסניגור והיא הוכחת המרכיב של הכוונה המיוחדת בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בע.פ. 217/04 אלקורעאן נ' מ"י, קבע כב' הנשיא ברק שהכוונה הנדרשת לביצוע העבירה האמורה נבדקת על פי מבחן הציפייה. לפי כלל זה, אדם עבר את העבירה אם ראה מראש את השגת היעד של פגיעה בנוסע בנתיב תחבורה כלי תחבורה או סיכון בטיחותו, כאפשרות קרובה לוודאי. הסניגור המלומד מפנה להכרעת דינו של כב' השופט עמר עליו השלום בעניין טורשן (ת.פ. 8007/05). בהחלטה זו הובאה עמדתו של כב' השופט רובינשטיין בעניין אלקורעאן, לפיה הואיל ומדובר בעבירה המצוייה בסולם הענישה במדרג גבוה, יש לבחון את הכוונה בהתאם מכח עקרון המידתיות. מכאן ציין כב' השופט עמר שיש לבחון מספר פרמטרים כגון מהירות הנסיעה ואורכה. הסניגור מדגיש כי אין הוכחה שבמקרה זה נסע הנהג במהירות גבוהה ובכל מקרה הנסיעה היתה לטווח קצר. בעניין זה אשיב בשתיים. אחת, כב' השופט עמר הדגיש כי אין בכוונתו לקבוע אמות מידה ממצות. קבלת עמדת הסניגור לפיה נסיעה במהירות שאינה גבוהה מונעת את המסקנה שהתמלאו רכיבי הכוונה בעבירה הנדונה, פירושה, בין היתר, שקשה יותר לעבור את העבירה בתוך העיר מאשר מחוץ לה. ברם, ההגיון אומר שבדרך כלל ניתן לעבור את העבירה הנדונה במהירות פחותה בתוך העיר ממהירות בנסיעה בכביש בינעירוני. כך או כך, וזה העיקר לתשובה הראשונה לטענה, אין נוסחה קבועה מראש ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו באופן כולל. מסקנה זו מובילה לתשובה השנייה לטענה. עסקינן בראיות לכאורה. הסתייגות הסניגור בנושא הכוונה תוכרע סופית במסגרת השלב של שמיעת ראיות בתיק העיקרי. אולם, בשלב זה עסקינן כידוע, בראיות לכאורה. מכאן ניתן להסתפק בבחינת גירסאות עדי התביעה - השוטרים - והגיון הדברים. עיון בעדותם של אנשי המשטרה מאפשר לכאורה את הקביעה שהמשיב עבר את העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. השוטר מושייב תיאר בעדותו במשטרה שהנהג אשר נסע בכיוונו הנגדי של המשיב "נאלץ לסטות הצדה בכיוון המדרכה וגם נעצר וטנדר עלה עם שני גלגליו על הכיכר". אמת שהמשיב נהנה מחזקת החפות הן ברובד העובדתי והן ברובד המשפטי, אך ראיות לכאורה ישנן.

     האמור מוביל לצורך לבחון את נסיבות המקרה. לכאורה המשיב נהג בחוסר אחריות. הפעוט נחשף לסכנה בדומה לכלי רכב שנסעו בכיוון הנגדי. התנהגותו של המשיב מלמדת על כך כי הוא היה מודע לנסיונות השוטרים להביא לכך שיעצור את רכבו. תחת זאת הוא נהג בצורה פרועה, הוסיף חטא על פשע בדרך בה השאיר את הפעוט בתוך הרכב בעודו מותנע ונכנס לביתו - מחדל אשר גרם להדרדרות הרכב בעוד הפעוט לבדו בתוכו.

3.     ההתנהגות הלכאורה של המשיב מצביעה על היותו מסוכן לציבור. התאור העובדתי שהובא לעיל מחייב את המסקנה שלכאורה המשיב נוהג כאילו שלית דין ולית דיין בכבישים. ברי כי המפר חוק באופן שכזה כאשר כלי קטלני - רכב מנועי - בידיו עלול לסכן עוברי דרך. המשיב אף איים על אחד מהשוטרים שהגיע לביתו שאם לא יזיז את הניידת, הוא ישרוף אותה. התמונה המצטיירת הינה שאין מקום להעניק אמון ממשי למשיב שיקפיד לשמור על תנאי השחרור. בהגיעי למסקנה זו, אינני מתעלם מכך שאין למשיב הרשעות קודמות לפי חוק העונשין. ברם, מעשיו מתחילתם עד סופם, מהווים שרשרת אחת המורכבת מחוליות שונות של פעילות אנטי חברתית שאף יש בה להדאיג. בהקשר זה ראוי ליישם את החלטת כב' השופט לוי בבש"פ 329/07 שאוזכרה בבקשת המדינה בה נקבע: "התרענו בעבר וחזרנו והתרענו כנגד תופעת המרדפים המתנהלים בכבישים, כאשר נהגים מבקשים בדרך זו למנוע את מאסרם ע"י אנשי החוק. בתופעה קשה זו כרוכה סכנה רבה לציבור המבקש לנהל את שיגרת יומו מבלי חשש שרכב נמלט יפגע בו. על כן, נראה לי כי ככלל נכון לעצור נאשמים החשודים בנהיגה מסוג זה עד תום ההליכים" כב' השופטת ברלינר הבהירה בעניין אלטסד בש"פ 9701/06 שהתייחסה, בין היתר, לתוצאה של מעצר כ"דרך התמודדות חיונית והכרחית במלחמה בנגע הנהיגה הפרועה והמסוכנת".

     אכן לכאורה נהג המשיב כאילו הכביש הינו שטח פרטי שלו. התנהגותו טומנת בחובה סכנה רבה, והנפגע הפוטנציאלי אינו אלא כל אדם הבוחר לצאת מביתו כדי להתקרב לכביש זה או אחר. לשם הדיוק, הנפגע הפוטנציאלי הינו אדם שאף נטול בחירה במקרה זה והכוונה היא לפעוט שנסע במושב הקדמי. אף ניתן להניח כהסקה נסיבתית שהמשיב מכיר את הפעוט, עובדה שלא מנעה ממנו לחשוף אותו לסכנה של ממש.

     בראייה זו לא מצאתי שהערבים שהוצעו בכוחם להשיג את מטרות המעצר. הקושי אינו נעוץ בהם אלא במשיב. על סמך החומר הלכאורה מסופקני אם ניתן לסמוך על המשיב שיעמוד בכבוד בתנאי השחרור.

4.     המשיב ייעצר עד לסיום ההליכים.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון