בקשה להישפט על דוח תנועה

בית המשפט דחה בקשה להישפט על דוח תנועה וזאת בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ובהעדר פירוט הטעמים שמנעו מן המערער לפעול בדרכים שהתוו בחוק.

להלן פסק דין בנושא בקשה להישפט באיחור:

פסק דין

לפניי ערעור פלילי על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן, "בימ"ש קמא"). ההחלטה ניתנה ביום 30/3/08 על ידי כב' השופט א. סלאמה בתיק ב"ש 1460/08 ועל פיה דחה את בקשת המערער להאריך את המועד להשפט ביחס לשלושה דו"חות תעבורה.

העובדות שצריכות לעניין

המערער טוען שהעבירות שמופיעות בשלושת הדו"חות הבאים לא בוצעו על ידו, אלא על ידי העובדת שלו, מכאן שהוא מבקש להאריך את המועד להישפט ואלו הם פרטי הדו"חות: דו"ח מס' 3034700652 מיום 18/5/04, דו"ח מס' 1144066766 מיום 5/1/05 ודו"ח מס' 1100737664 מיום 5/6/07.

המערער טען בבימ"ש קמא וגם בפניי שידע על הדו"חות בתחילת חודש פברואר כאשר קיבל תדפיס מביהמ"ש וכן מהודעת המרכז לגביית קנסות (להלן, "המרכז") שנשלחה לו ביום 13/2/08.

המערער פנה למרכז ובתגובה נמסר לו כי פנייתו הועברה למשטרה. כמו כן פנה המערער לבימ"ש קמא בבקשה להאריך את המועד, אליה צירף תצהיר מטעמו וכן מטעם שרה טוויז (להלן, "העובדת") שהצהירה שהיא זו שעברה את שלוש העבירות שצוינו לעיל, אך מחששה מהמעביד- המערער, היא לא יידעה איתו.

בימ"ש קמא דחה את הבקשה וזאת בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ובהעדר פירוט הטעמים שמנעו מן המערער לפעול בדרכים שהתוו בחוק. בקשה נוספת שהגיש המערער ביום 2/4/08 אף היא נדחתה על ידי בימ"ש קמא.
לדיון שהתקיים בפניי, לא התייצב המערער וב"כ כוחו העלה אותן טענות שהעלה בבימ"ש קמא וציין כי השארת ההחלטה על כנה אינה צודקת ותגרום למערער לשאת באחריות על עבירות שלא ביצע שכן מהתצהירים עולה בבירור שהעבירות בוצעו על ידי העובדת ולא על ידו. כמו כן, המרכז הקפיא את ההליכים בעניינו של המערער שפעל במרץ שעה שנודע לו על הדו"חות. עוד נטען כי ראוי שבימ"ש קמא ידון ויכריע בטענותיו של המערער.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור וטענה שהחלטת בימ"ש קמא, החלטה סבירה והעלתה מספר טענות שפוגעות במהימנות ונכונות גרסתו העובדתית של המערער: ראשית, הדו"ח מיום 18/5/04, לא מופיע בהודעת המרכז דבר שסותר את טענתו כי ידע על הדו"ח מהודעת המרכז. שנית, מהודעת המרכז עולה שביום 5/6/07 עבר רכב המערער שתי עבירות באותו רחוב, כאשר המערער מתכחש רק לעבירה אחת. שלישית, מאז האירועים עבר זמן רב, מכאן שקשה לשחזר בוודאות מי נהג ברכב ורביעית, התוצאה אליה הגיע בימ"ש עולה בקנה אחד עם עקרון סופיות הדיון.
דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, שמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את החלטת בימ"ש קמא, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות ולהלן נימוקיי:

הוראת החוק החולשת על הסוגיה שבפנינו הנה סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982. המערער לא פעל בהתאם להוראת החוק שכן היה עליו לפנות לתובע משטרתי בטרם פנייה לבימ"ש קמא וזאת עפ"י סעיף 229 (ה). אך גם אם אתעלם ממחדל זה הרי שהחלטת בימ"ש קמא בדין יסודה. בימ"ש קמא דחה את הבקשה לאור חלוף הזמן ועקרון סופיות הדיון ומאחר שלא ניתנו טעמים משכנעים לסיבה שמנעה מהמערער לפעול בדרכים שהותוו בחוק.

ביהמ"ש העליון דן בסוגיה ברע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל, (2007) (להלן, "פרשת כוכבי") זו וקבע שהמבחן להארכת המועד להישפט, הנו ידיעת המערער על הדו"ח. וכך באו הדברים לידי ביטוי:

"...על הסוגיה חולשות הוראותיו של סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, כמו גם הכללים הנוהגים ברגיל באשר להידרשות מחודשת להרשעה חלוטה בפלילים. אלה גם אלה סוללים בפני אדם, אשר קנס הושת עליו בגין עבירת תעבורה שביצע, לרבות בפני מי ששילם את הקנס, דרכים שונות להתגונן מפני הרשעה או לשנות ממנה. בחלקן, מוגבלת הפעולה בזמן, וזאת משיקולים של סופיות הדיון ושל יעילות ההליך. ברם, מקום בו לא ידע ולא יכול היה אדם לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו, עשויה להימצא הצדקה לחריגה מסד זמנים זה." (ההדגשה לא במקור)

ראו גם, המשך ההליך, שגם בסופו נדחתה בקשת המערערת: רע"פ 9996/07 כוכבי נ' מדינת ישראל, (2008). ביהמ"ש העליון חזר על הלכת כוכבי גם ברע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל, (2008). ראו גם, ע"פ (מחוזי חי') 2626/07 אבני נ' מדינת ישראל, (2007).

בענייננו הטענות שמעלה המערער בהקשר לאי ידיעתו, הנן בלתי סבירות ובלתי הגיוניות ומעוררות ספק באשר לאימתותן, מכאן שלא ראיתי כל מקום להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא כדי לבחון אותן. ראשית, בהודעת המרכז מצויין שהדו"ח מיום 5/1/05 נמסר למערער ביד, מכאן שהדבר פוגם בהצהרת הנוסעת. שנית, הדו"ח מיום 18/5/04 אינו מופיע בהודעת המרכז והמערער לא נתן כל טעם, הכיצד ידע עליו ומה המועד שבו נודע לו על דו"ח זה. שלישית, העובדה שביום 5/6/07 ניתן דו"ח נוסף למערער עליו אינו חולק, מלמדת שהוא זה שנהג ברכב. רביעית, המערער נמנע מלצרף העתק מהדו"חות שניתנו לעובדת, דבר שיכל לעזור לו מאוד בהוכחת טענתו, שכן מדובר בדו"חות שניתנו במעמד הנהג. חמישית, אכן צודקת באת כוח המאשימה שקשה לזכור במדויק מי נהג ברכב אחרי תקופה כל כך ארוכה.

לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי שדין הערעור להידחות.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון