ביטול זיכוי בעבירת נהיגה בשכרות

להלן פסק דין בנושא ביטול זיכוי בעבירת תעבורה: פסק - דין 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' חן), מיום 30.10.06, בתיק ת 15600/05 - במסגרתו זוכה המשיב מעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961, ובניגוד לתקנות 26(2) ו-169ב(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. הכרעת דינו של בית משפט קמא 2. בית המשפט קבע דבר זיכויו של המשיב, בראשיתם של דברים, תוך שציין, כי ניהולו של התיק - מרגע שפגשו שוטרי המג"ב במשיב ועד אשר נרשם כתב האישום כנגדו והוא שוחרר לדרכו - לקה בפגמים חמורים. בית המשפט הבהיר, כי באפשרותו להתייחס לטענות המערערת בעניינים כגון דא רק לאחר עבודה רצינית ויסודית מטעמה של המשטרה, ולאו כאשר המשטרה מבצעת עבודתה כלאחר יד. 3. בית משפט קמא תיאר השתלשלות הליקויים כדלהלן: בתחילת האירוע טופל המשיב על ידי שוטרי מג"ב. בית המשפט לא יכול היה לדעת מה ארע במקום שכן דו"ח בנדון נרשם רק על ידי אחד מן השוטרים, והוא לא התייצב לדיון, בעניינו של המשיב. לאחר מכן הוזעקו למקום שני שוטרי סיור, לובשי מדים כחולים, הם פרץ וממן. ממן התייצב לדיון והעיד, אך לא ניתן היה ללמוד מעדותו מאומה, שכן דבריו בדו"ח הפעולה הנם העתק של הכיתוב בדו"ח המאפיינים, אשר נרשם על ידי חברו פרץ. ממן התקשה להסביר לבית המשפט נסיבות אמירתם של הדברים ומה קלט מן הדברים, אשר יוחסו לנאשם, בחושיו שלו. לא הוזמן למקום בוחן תנועה, המשיב לא הובא בפני קצין את"ן על מנת לבדוק אפשרות לעריכת שימוע ולפסילה מנהלית ואף לא הובא בפני חוקר, על מנת לגבות הודעתו, בסמוך לאירוע. המשיב גם לא נבדק כלל - ולו באחד משלל אמצעי הבדיקה, העומדים לרשותם של השוטרים, כבדיקת דם (אשר הצריכה אז אישורו של רב פקד) או בדיקת ינשוף (אשר היה זמין לשימוש). בית משפט קמא קבע, כי המשיב לא נחקר או נבדק בטרם שוחרר, וכי החומר המצוי בתיק כולל אך גרסאותיהם של השוטרים - וגם זאת, באופן הלוקה בחסר. 4. בסופו של עניין קבע בית המשפט, כי אם לא די בניהולו הכושל של התיק בשטח, אזי לא התייצבו גם שניים מתוך שלושת העדים, אשר זומנו לדיון בעניינו של המשיב, ובאופן כזה, אין ביכולתו של בית המשפט לנהל דיון, הראוי לשמו. בית המשפט ציין עוד, כי שקל דבר הטלתן של הוצאות על המערערת, בעבור קופת המדינה, ברם הסתפק, בסופו של דבר, בהפניית פרטי התיק האמור, ואופן ניהולו על ידי המשטרה, לקצין את"ן ולסממ"ז ירושלים. טענות הצדדים 5. ב"כ המערערת תיארה השתלשלות ההליכים כלהלן: המשיב הכחיש האשמה המיוחסת לו ובית משפט קמא קבע בהתאם, מועד להוכחות. למועד האמור התייצב רק אחד מעדיה של המערערת בעוד השניים האחרים נעדרו. לאחד נמסרה הזמנה כדין וישנו אישור מסירה בעוד עם האחר שוחחו בטלפון, והזמינוהו לדיון. משסיים השוטר, אשר התייצב למועד האמור, להעיד, קבע בית משפט קמא, כי תמה בזאת פרשת התביעה. המשיב נמנע מלהשיב לאשמה וסנגורו ביקש לזכותו. בית משפט קמא נענה לבקשת הסנגור, וזיכה בהתאם את המשיב. לאור האמור, לטענת ב"כ המערערת, לא נתן לה בית המשפט, ההזדמנות הראויה להביא עדיה ולמצות ההליך. מדובר בדיון הוכחות ראשון - אליו התייצב עד תביעה אחד מני שלושה, ומאחר שבעבירה חמורה עסקינן, מן הראוי לבררה עד תום. 6. ב"כ המשיב ביקש להדגיש, כי לאחר עיון בחומר הקיים בתיק, מצא בית משפט קמא כשלים רבים בניהולו, ואף שקל להטיל, בעטיים, הוצאות כנגד המערערת. לטענת ב"כ המשיב, אין בעדותם של שני העדים הנותרים כדי להוסיף לגרסתה של המערערת או לחזקה, כך שהשבת התיק לבית משפט קמא לא תועיל במאומה. דיון 7. עיון בטענות ב"כ הצדדים לעניין למדני - לאחר לבטים לא קלים - כי דין הערעור להתקבל, ולהלן אבהיר דבר מסקנתי. הכרעת דינו של בית משפט קמא משקפת - באין חולק - התנהלות עניינים תמוהה ולקויה, למן הרגע - בו פגשו שוטרי המג"ב במשיב ועד למועד הגשת כתב האישום נגדו. ב"כ המערערת לא חלקה על מסקנתו זו של בית משפט קמא וברור, כי נציגי אכיפת החוק כשלו במלאכתם, ככל שנוגע הדבר לעניינו של המשיב. שניים מתוך שלושת השוטרים, אשר פגשו במשיב במועד האירוע, המתואר בכתב האישום, לא הגיעו לעדות במשפטו של המשיב, הגם שזומנו (ולפחות לגבי אחד מהם ישנו אישור מסירה כדין) ונתבקשו להגיע, מטעמה של המערערת. בשלב זה, ולאחר עיון בחומר הקיים בעניינו של המשיב, מצא בית משפט קמא לנכון לזכותו, מחמת הכשלים הרבים, אשר ליוו הליכי חקירתו - הן על ידי המשטרה והן בבית המשפט. 8. מן האמור עולה, כי עובדת זיכויו של המשיב נסמכה על שני רבדים עיקריים: האחד, כשלי החקירה בעניינו; האחר, היעדרות שניים מתוך שלושת עדי התביעה, בעניינו של המשיב. ככל שנוגע הדבר לרובד הראשון, בדבר כשלי החקירה בעניינו של המשיב, אזי הלכה ידועה היא, כי לא די בליקויי חקירה ובמחדליה כדי להוביל לזיכויו של נאשם, אלא אם המדובר ברשת מחדלים, אשר בכוחה להחליש התשתית הראייתית ואף לאיין אותה כליל, כך שלא יהא מנוס מקביעת זיכוי. בית משפט קמא לא קבע ממצא פוזיטיבי, המעיד בבירור, כי ניתן לזכות המשיב על סמך כשלים אלה בלבד, ולכן אין לקבוע, כטענת ב"כ המשיב, כי לא יהא בעדותם של יתר העדים, מטעמה של המערערת, כדי להבהיר האישום, המיוחס למשיב. ככל שנוגע הדבר לרובד השני, בדבר אי הגעת עדיה של המערערת לדיון, אזי לא די גם בזאת, כדי להורות על זיכויו של המשיב. בית המשפט העליון, אשר נדרש לעניין זה בעבר הבהיר, כי משהוגש הליך פלילי נגד נאשם, אין המדובר בעניין שבין השוטר לנאשם, אלא עניין שבין המדינה, כמאשימה, לבין הנאשם. על כן, יש לאפשר למדינה, היא המערערת בענייננו, להציג ראיותיה לדבר (ע"פ 247/87 מדינת ישראל נ' נסאסרה, פ"ד מא(4) 783, 784 (1987)). עוד יצוין, כי במצב דברים זה, יש להתחשב בשני אינטרסים ראשונים במעלה: אינטרס הציבור אל מול זכויותיו של הנאשם (ע"פ (מחוזי, י-ם) 30688/06 מדינת ישראל נ' אנדשאו; ראו גם ע"פ 30763/06 (מחוזי, י-ם) בלביסי נ' מדינת ישראל). אם המדובר בעדות בעלת חשיבות לשירות האינטרס הציבורי, יטו בתי המשפט לקבל בקשות הדחייה, לשם שמיעתה. הדברים יפים ונכונים לענייננו, כאשר בעבירה של נהיגה בשכרות עסקינן - עבירה המהווה גורם סיכון עיקרי לחיי אדם ולציבור המשתמשים בדרכים, וכן לאור העובדה, שקוימה ישיבת הוכחות אחת וראשונה בעניינו של הנאשם. 9. בטרם אחתום פסק הדין, חשוב לציין, כי העומס המוטל על כתפיהם הצרות, של שופטי בית המשפט לענייני תעבורה, הנו כבד מנשוא. במצב דברים זה, שומה על מערכת האכיפה והמשפט לסייע לבית המשפט במלאכתו, תוך עמידה בלוח זמנים מאומץ ואינטנסיבי. על כן, מחובתה של מערכת התביעה להתכונן היטב לדיונים השונים, ולוודא, בין היתר, מבעוד מועד, דבר הגעתם של העדים הנדרשים והבנתם דבר נחיצותה של העדות. כל עיכוב, כבענייננו, הנו מיותר ומעמיס על מערכת המשפט שלא לצורך. 10. סיכומם של דברים - הריני מבטל בזאת פסק דינו של בית משפט קמא. התיק יושב לבית משפט קמא לשם המשך ניהול ההוכחות, בעניינו של המשיב. בית משפט קמא רשאי כמובן, כמיטב שיקול דעתו, להטיל הוצאות על הצדדים, בגין בזבוז זמנו שלא לצורך, כבמקרה דנן. בנסיבות אלה, מן הראוי לדידי, לפסוק למשיב הוצאות סמליות בסך כולל של 2,000₪, בגין הוצאותיו. משפט תעבורהשכרות