אי קבלת דוחות תנועה בדואר

המבקשת טענה כי שינתה את כתובתה בהתאם לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005, וכי לא ידעה אודות משלוח הדו"חות לבית הוריה. להלן החלטה בנושא אי קבלת דוחות תנועה בדואר: החלטה ראשיתה של הפרשה בה עוסקת הבקשה הינה בשלושה דו"חות תנועה שהוצאו כנגד המבקשת, לטענתה בשל עבירות תעבורה שנעשו ברכבה על ידי אחיה, בין השנים 2004 ו-2005. לטענת המבקשת, הדו"חות נשלחו בטעות לבית הוריה, ושולמו על ידי אחיה, מבלי שתדע על כך. משנודע למבקשת על הדו"חות, הגישה בקשה לבית המשפט לתעבורה בירושלים (ב"ש 1204/06), להסבת הרשעותיה על פי הדו"חות. בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט א' טננבוים) דחה ביום 26.10.2006 את הבקשה, בקובעו כי לא ניתן להסב את ההרשעות, שנים לאחר תשלום הדו"חות. על החלטתו של בית המשפט לתעבורה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 30781/06). בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' חבש) דחה ביום 1.3.2007 את הערעור, בקובעו כי לא מצא בנימוקים שהועלו בפניו טעם להתערבות בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה. על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"פ 2096/07). ביום 1.5.2007 דחה בית משפט זה (כבוד השופט א' א' לוי) את הבקשה, הגם שמטעם שונה מטעמיהן של הערכאות שקדמו לו. בית המשפט קבע כי הטענה היחידה המצריכה דיון היא טענתה של המבקשת כי ההמצאה בוצעה שלא כדין, וכי בעניין זה אין לה למבקשת אלא להלין על עצמה. בנסיבות העניין קבע בית המשפט כי הרשעתה של המבקשת הפכה חלוטה, ולא ניתן עוד להשיג עליה. עם זאת, בשולי החלטתו ציין בית המשפט כי אין פירוש הדבר כי בהכרח נסתם הגולל על יכולתה של המבקשת לעתור לביטול הרשעתה, באמצעות הכללים הקבועים לכך בדין. לאור האמור בשולי החלטתו של בית משפט זה הגישה המבקשת בקשה חדשה לבית המשפט לתעבורה בירושלים, בה ביקשה לבטל את הרשעותיה על פי הדו"חות (ב"ש 1204/06). ביום 18.7.2007 דחה בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט א' טננבוים) את הבקשה, בקבעו כי למעשה המבקשת מנסה לערער על החלטתו של בית משפט זה. עם זאת, אף לגופו של עניין דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה, בקבעו כי היה עליה לדעת אודות המצאת הדו"חות לביתם של הוריה. על החלטתו של בית המשפט לתעבורה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40584/07). ביום 25.10.2007 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' קמא) את הערעור, בקבעו כי למעשה בקשתה של המבקשת הינה בקשה להארכת מועד לביטול פסק דין, ובקשה לביטולו באם תינתן ההארכה. לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי אין הוא מוצא מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט לתעבורה לפיה היה על המבקשת לדעת על המצאת הדו"חות לבית הוריה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוענת המבקשת כי שינתה את כתובתה בהתאם לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005, וכי לא ידעה אודות משלוח הדו"חות לבית הוריה. מנגד טוענת המשיבה, כי אין בדין כל בסיס להליכים שביקשה המבקשת, ועל כן אין היא רואה מקום להתייחסות לגופן של טענותיה. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. בראש ובראשונה יש לציין כי עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות, במסגרת בקשתה הנוכחית לביטול הרשעתה. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. משאין בקשת רשות הערעור מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), לא ניתן לקבלה ומסיבה זו בלבד דינה להידחות. מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין אין מקום לקבל גם את הבקשה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בקשתה של המבקשת הינה למעשה בקשה להארכת מועד לביטול פסק דין. הגם שהדבר נעשה אך בשולי החלטתו מיום 18.7.2007, הרי שבקשתה זו נדחתה על ידי בית המשפט לתעבורה, מהטעם שהיה עליה מלכתחילה לדעת על המצאת הדו"חות לבית הוריה ועל תשלומם על ידי אחיה. גם אם המבקשת לא ידעה על כך בפועל, הרי שבנסיבות העניין, אין בכך כדי להצדיק היענות לבקשתה להארכת מועד לביטול פסק דין. אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משפט תעבורהקנס תעבורה / דוח תנועהדואר