אי מתן חשבונית מונית

להלן פסק דין בנושא אי מתן חשבונית מונית:

פסק דין

לפני ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב (כב' השופט דרורי) בתחת 188/05 מיום 9.4.06 המזכה את המשיב מעבירות של אי הפעלת מונה - עבירה לפי סעיף 4 לצו הפקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), התשל"ד 1974, ואי מתן חשבונית - עבירה לפי סעיפים 29(א)(ב); 30(ג)(4) ו 39ב' לחוק הפקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח 1957.

הערעור הוא של משרד התחבורה והמשיב הוא יעקב שרנגה, הנהג והבעלים של מונית מסוג "מרצדס" (להלן: "המונית") הנושאת את מס' הרישוי 61-016-25 (להלן: "מס' הרישוי") ובעלת רישיון הסעה להפעלת מונית שמספרו 359 (להלן: "מס' רשיון ההסעה" המופיע על "כובע" המונית המותקן על גג הרכב). רישיון ההסעה מתיר לבצע במונית נסיעות מיוחדות בלבד.

הנסיבות
ביום 14.7.04 בשעה 10:05 ובסמוך לשעה זו, הסיע המשיב את מר אברהם רייני (להלן: "המתלונן") וגיסתו, בנסיעה מיוחדת, מהתחנה המרכזית החדשה בת"א ועד לרחוב ויצמן בעיר (להלן: "הנסיעה"). לטענת המתלונן, המשיב לא הפעיל מונה במהלך הנסיעה ונטל מן המתלונן מראש את דמי הנסיעה בסך 45 ש"ח. המשיב נתן למתלונן חשבונית על סך 45 ש"ח שבה השורה הכוללת את מס' הרישוי ומס' רישיון ההסעה של המונית מטושטשת עד לבלי הכר. כשבקש המתלונן חשבונית אחרת בה מופיעים הפרטים האמורים, ענה לו המשיב כי אין צורך להנפיק חשבונית חדשה אולם נאות לרשום את מס' הרישוי של המונית על פני החשבונית שנתן למתלונן (להלן: "החשבונית").

כשיצא המתלונן מהמונית, שם לב שמס' הרישוי שרשם המשיב, שונה מן המס' המופיע בלוחית הזיהוי ומהר לרשום את המס' הנכון. כמו כן, רשם המתלונן את מס' רישיון ההסעה כפי שהופיע על גג המונית על פני החשבונית. החשבונית הוגשה כראיה לבית המשפט. בשלב החקירה הראשית של המשיב, הוגש לביהמ"ש סרט החשבוניות השלם שרשם המונה המותקן במונית באותו היום (להלן: "סרט החשבוניות").

פסק הדין של הערכאה הראשונה
בית המשפט זיכה את המשיב מן העבירות המיוחסות לו משום שספק ניטע בלב השופט בכך: "שהמונית שביצעה את העבירה הינה המונית של הנאשם". למקרא נימוקי השופט לזיכוי מתברר כי הלכה למעשה הספק שנפל, נפל בעניין זיהויו של המשיב כמי שנהג את המונית.

כל כך מפני שהמתלונן טען בהודעתו בחקירה במשרד התחבורה כי נהג המונית הוא אדם כבן 35 - 45 שנים ואילו הלכה למעשה מתברר שהנאשם בן 53. נוסף לכך בבית המשפט התבונן המתלונן בנאשם (שנה ו-7 חודשים לאחר התרחשות הנסיעה נושא התלונה) ואמר שהוא אינו בטוח שהנאשם הוא מבצע ההסעה.

השופט גם ציין כי בהודעת המתלונן נרשם שמספר המונית הוא 6106125 בעוד שאל נכון מספר המונית הוא 6101625 (כאן המקום להעיר שעל פני החשבונית כתב המתלונן את המספר הנכון התואם למספרה של המונית ואילו אצל החוקר מטעם משרד התחבורה התחולל שיבוש קל שכלל לא ברור מי האחראי לו).

נוסף לכך נאמר בהכרעת הדין שהמתלונן שהיה בעבר שוטר ציין בהודעתו במשרד התחבורה שהמונית שהסיעה אותו היא מסוג "סקודה" בעוד שבמציאות מתברר שזו מונית מסוג "מרצדס". השופט גרס שטעות כזאת אינה סבירה אצל שוטר האמון על זיהויים של כלי רכב והיא מחזקת את הספק שבלב השופט.

דיון
בחנתי בעיון את החשבונית ואת סרט החשבוניות. ניתן לראות בברור על החשבונית את שעת הנפקת החשבונית (10:05) ואת סכומה (45 ש"ח). ניתן לראות בברור את מס' הרישוי ומס' רישיון ההסעה שרשם המתלונן על פני החשבונית. בסרט החשבוניות נקוב בדיוק בשעה 10:05 חיוב בסך 45 ש"ח. מתקיימת התאמה מוחלטת בין מספר הרישוי שרשם המתלונן על פני החשבונית ומספר ה"כובע" (הוא מס' רשיון ההסעה) שגם הוא נרשם בידי המתלונן על החשבונית.

צרוף שלושת הרכיבים הללו (שעת החשבונית וסכומה, מס' הרישוי ומס' רישיון ההסעה) יחדיו מלמדים בבטחון מוחלט שהמונית בה נסע המתלונן בשעה 10:05 ביום 14.7.04 היא המונית שבבעלות המשיב.

אכן המשיב כפר בטענה שהוא ביצע את ההסעה הניטענת. הוא לא הכחיש שבמועד ובשעה הנטענת בתלונה ביצע נסיעה שהחיוב בה היה 45 ש"ח בלי הפעלת מונה, אלא שלגרסתו מדובר בביצוע משלוח של חבילה.

אין קביעה בפסק הדין של הערכאה הראשונה שהמתלונן אינו נאמן על דברו. מכאן משמע שהרישום שביצע על פני החשבונית (שמספר הרישוי ומספר רשיון ההסעה) הוא רישום נכון ומהימן. אם כך, בלתי אפשרי שהמשיב דובר אמת באומרו שבמועד ובשעה האמורה ביצע נסיעה לשם הובלת חבילה כלשהי. אכן החשבונית חסרה את מספר הרישוי ומספר רשיון ההסעה. אולם, האפשרות שהמתלונן כתב על פני החשבונית בטעות או במכוון מספר רישוי ומספר רשיון הסעה זהים לאלה של המונית ומתברר כי בדיוק באותו תאריך ובאותה שעה ביצע נהג המונית נסיעה ללא הפעלת מונה בסכום שנגבה מן המתלונן שלא היתה הסעת המתלונן היא אפשרות כה קלושה מבחינה סטטיסטית (ואני אומר את זה גם בלי ידיעה ממשית בתורת ההסתברות) עד שהיא נופלת מן התחום המוגדר כספק סביר. לדידי אפילו אין מדובר בספק ספיקא שממנו כידוע אין צורך לחשוש לשם פסיקה גם בדיני נפשות.

הספק שניטע בלב בית המשפט מבוסס על נימוקים שקשה להבין אותם. העובדה שהמתלונן שגה בהערכת הגיל של הנהג היא בעיני חסרת כל משמעות. אין טענה שהמתלונן התלונן כלפי נהג שהוא בחור צעיר או נער שהתברר להיות קשיש או מבוגר. מדובר בטעות בתחום גיל העמידה. איזו מין טעות זו בכלל? העובדה שבביהמ"ש לא הצליח המתלונן לזהות את הנאשם בבטחון גם היא חסרת משמעות שכן כבר ציינתי שחלפה יותר משנה וחצי מן ההתרחשות ועד לעדות.

הטעות שהיא לכאורה קצת בולטת יותר נוגעת לדברי המתלונן שנאמרו בבטחון שהמונית היא מסוג "סקודה" בעוד שהלכה למעשה זו מונית מסוג "מרצדס". מדובר במתלונן שהוא שוטר לשעבר והעובדה הזאת כנראה הותירה רושם על בית המשפט שחשש שטעות כזאת ספק יכולה להתרחש אצל שוטר האמון על זיהוים של כלי רכב.

לדעתי גם הטעות הזו אינה מספקת לשם יצירת הספק. ראשית, הודעת המתלונן בחקירה במשרד התחבורה שבה צויין לראשונה סוג המונית נמסרה כ-7 חודשים אחרי ההתרחשות. משך הזמן הזה יכול להשפיע על זיהוי סוג הרכב ולגרום לטעות שיכולה להיות לא מודעת. שנית, והוא העיקר, התופעות הללו של "זכרון כוזב" אלו תופעות אנושיות הבטלות בשישים נוכח משקלן המכריע של שלושת רכיבי הזיהוי שצוינו למעלה מכאן.

בנסיבות אלה סברתי שאף על פי שמדובר בהתערבות בממצאי עובדה שנפסקו בידי הערכאה הדיונית עלי לקבל את הערעור ולהרשיע את המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שהן:

א.     אי הפעלת מונה - עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על המצרכים ושרותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) התשל"ד 1974, בזיקה לתקנה 510(א) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961, עבירה לפי סעיף 39(ב) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957.
ב.     אי מתן חשבונית - עבירה לפי סעיף 29(א)(ב), סעיף 30(ג)(4) וסעיף 39(ב) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח - 1957.

משהכרעתי את הדין כך, אני מחזיר את הדיון אל הערכאה הראשונה כדי לגזור את דינו של המשיב.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון