תקיפת מאבטח במועדון

הנאשם וחברתו הגיעו למועדון באילת. בכניסה למועדון ביקש מאבטח המועדון מהנאשם לרכוש לחברתו כרטיס כניסה. הנאשם התעלם מבקשת המאבטח ומשך את חברתו אל תוך המועדון. המתלונן פנה אל חברתו של הנאשם, ובתגובה הכה הנאשם את המתלונן בראשו. המתלונן דחף את הנאשם, ואז תפס הנאשם את המתלונן בחולצתו ובעט ברגליו בבטנו של המתלונן. להלן גזר דין בנושא עונש על תקיפת מאבטח במועדון: גזר דין כללי 1. הנאשם הובא לדין בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק"), פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334+335 (א) לחוק, החזקת סכין, לפי סעיף 186 (א) לחוק, תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק, 2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו הגישה התביעה כתב אישום מתוקן, בו הוכנסו שינויים מסויימים בעובדות ובהוראות החיקוק ביחס לכתב האישום המקורי, והנאשם הודה בעובדותיו. 3. אלה עיקרי עובדות כתב האישום המתוקן: בתאריך 21/07/07, בסמוך לשעה 3 לפנות בוקר, הגיעו הנאשם וחברתו למועדון ה"וייו" באילת. בכניסה למועדון ביקש מאבטח המועדון (להלן: "המתלונן"), מהנאשם לרכוש לחברתו כרטיס כניסה. הנאשם התעלם מבקשת המאבטח ומשך את חברתו אל תוך המועדון. המתלונן פנה אל חברתו של הנאשם, ובתגובה הכה הנאשם את המתלונן בראשו. המתלונן דחף את הנאשם, ואז תפס הנאשם את המתלונן בחולצתו ובעט ברגליו בבטנו של המתלונן. כרבע שעה מאוחר יותר, שב הנאשם אל המועדון כשהוא חמוש בסכין, ודקר מאבטח אחר במועדון, בבטנו. כתוצאה מכך נגרמו למאבטח חתך ברוחב 5-6 ס"מ בדופן הבטן ונקב במעי הדק. משהתגונן המאבטח מפני הנאשם, חתך הנאשם, באמצעות הסכין, את אגודל ידו הימנית של המאבטח. המאבטח הובהל לבית החולים, שם נותח ואושפז. 4. על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, כאמור, הוא הורשע בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333+335 (א)(1) לחוק, החזקת סכין, לפי סעיף 186 (א) לחוק ותקיפה, לפי סעיף 379 לחוק. טענות הצדדים 1. כחלק מהסדר הטיעון, עתרו הצדדים להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה של 28 חודשים החל מיום מעצרו - ה 21.07.07 , להפעיל עונש מאסר על תנאי של 10 חודשים - שהוטל עליו ביום 01.11.05 בת.פ. 517/05 של בית המשפט המחוזי לנוער ב"ש, באופן חופף לעונש המאסר שיוטל עליו בתיק זה, להטיל עליו מאסר מותנה משמעותי וכן פיצוי למתלונן בסך 29,000 ₪ וקנס בסך 1000 ₪. 2. ב"כ התביעה טענה, כי העונש המוצע מאזן כראוי בין חומרת העבירות מחד וגילו הצעיר של הנאשם ולקיחת האחריות על מעשיו, מאידך. היא ביקשה לאשר הסדר הטיעון. 3. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם בן 20, שוהה כבר 8 חודשים בתנאי מעצר קשים, לוקח אחריות על מעשיו וחש בושה וחרטה. היא הפנתה לתסקיר שירות המבחן בו נאמר כי הנאשם ביצע את העבירה על רקע של תסכול רגעי. הודאתו חסכה זמן שיפוטי. כתב האישום תוקן משמעותית, והאינטרס הציבורי הוא לשקם הנאשם. לטענתה, עונש המאסר עליו ממליצים הצדדים הינו גבוה ואינו חורג מהעונש המקובל למקרים אלה. היא ביקשה לאשר את הסדר הטיעון. 4. הנאשם עצמו הביע חרטה וצער על מעשיו. תסקיר שירות המבחן שירות המבחן הגיש תסקיר אודות הנאשם ממנו עולה כי הנאשם בן 20, רווק, סיים 11 שנות לימוד ולא גויס לצבא בשל עברו הפלילי, על אף שעשה מאמצים להתגייס. טרם מעצרו התגורר בבית הוריו ועבד כמפעיל מתקנים ב"עיר המלכים" באילת. שירות המבחן התרשם כי המדובר בבחור המתפקד בתחומי חייו באופן תקין, אך מתקשה להתמודד עם תחושות לחץ, כעס והשפלה, ומגיב להן באופן חסר שליטה ואלים. הנאשם תיאר בפני שירות המבחן מערכת יחסים קרובה עם משפחתו. בהתייחסו לעבירות, לקח הנאשם אחריות מלאה על ביצוען והביע בושה וחרטה. כמו כן הכיר בעובדה כי אלכוהול משפיע עליו לרעה, כך שאינו מצליח לשלוט בהתנהגותו. שירות המבחן התרשם כי התנהגות הנאשם נבעה מתחושות של תסכול וזלזול, עימם התקשה להתמודד, אשר הובילו להתפרצות האלימה. שירות המבחן התרשם כי לנאשם שאיפות להשתלב בחברה ולשרת בצבא, וכי בשמונת החודשים בהם הוא נתון במעצר חווה קושי על רקע חשיפתו להתנהגויות שאינו מכיר. דיון והכרעה 1. התופעה המכונה "תת תרבות הסכין" היא תופעה חמורה ומסוכנת הפוגעת בתחושת הבטחון של הציבור, ביכולת של אדם להעיר לאחר הערה פשוטה בלא להסתכן בכך שהדבר יביא לפגיעה חמורה בו, באפשרות לצאת לבילוי תמים במועדון בלי שיציאה זו תהפוך ליציאה לזירת קרב והיא מביאה לכך ששומר נפשו נמנע ממגע ומהימצאות בקרבת זרים. החשש מתגובה אלימה מביא אנשים לוותר ולהתעלם מדברים שראוי שלא להתעלם מהם והדבר רק מחזק את האלימים, המנצלים את הרתיעה הטבעית של אנשים מהוגנים מפני כל מעשה אלימות. מצב זה יכול להביא לניכור ולריחוק ולתחושה כללית של סכנה מתמדת גם במקומות ובנסיבות שאין לכך הצדקה. יש להילחם בתופעה זו, מלחמת חורמה. בית המשפט העליון עמד על דברים אלה ועל הצורך בתגובה עונשית הולמת להם, בשורה ארוכה של פסקי דין. בע"פ 9184/06, מ"י נ' אושר ("אושרי") כהן נאמר: "למרבה הצער אנו עדים למקרים ההולכים ומתרבים של צעירים המגיעים למקומות בילוי מצויידים בסכין הנשלפת וננעצת בגופם של צעירים או צעירות אחרים בשל ויכוחים של מה בכך. תופעה נלוזה זו שהפכה שכיחה מדי במקומותינו והקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה שימוש פוגעני ולעיתים קטלני בסכין, מחייבת תגובה עונשית הולמת שבמרכזה יעמדו שיקולים של הרתעה וגמול". 2. לעניין העונש הראוי להטיל במקרים אלה, קבע בית המשפט העליון בע"פ 8314/03 רג'ח נ' מדינת ישראל תק על 2005 (2) 3016: "בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר...". ובע"פ 2115/05, יבגני גינזבורג נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(4), 2678, מוצאים אנו את הדברים הבאים: "בתי המשפט חזרו והדגישו את הצורך לשרש את "תת תרבות הסכין" אשר פשטה במקומותינו, וזאת על-ידי עונשים קשים, שיהיה בהם להחמיר עם הדוקר ולהרתיע עבריינים פוטנציאלים אחרים (ע"פ 6720/04 מדינת ישראל נ' זחאיק (לא פורסם, ניתן ביום 3.11.04); ע"פ 9133/04 גורדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 20.12.04)). אכן, התופעה של סכין המשמשת מכשיר לישוב חילוקי דעות או סכסוכים, היא תופעה מדאיגה המחייבת את בית המשפט לתרום את תרומתו למיגורה. אותם צעירים, הנושאים סכינים, ומשתמשים בהם כנגד זולתם, אינם בהכרח עבריינים". 3. לחובתו של הנאשם יש לזקוף הן נסיבותיו האישיות והן נסיבות המקרה, המפורטות להלן: · חרף גילו הצעיר של הנאשם, אין זו הסתבכותו הראשונה עם החוק. בחודש נובמבר 2005 הוא הורשע בת.פ. 517/05 של בית המשפט המחוזי לנוער בב"ש, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הרקע לעבירה היה קטטה שהתרחשה במועדון בבאר שבע שם בילה הנאשם. כאשר המשטרה שהוזעקה, הגיעה למקום, עזב הנאשם את המקום בריצה, דילג מעל חומה ונכנס לרכבו, במטרה להימלט משם. שוטר לבוש מדים שעמד מול רכב הנאשם, סימן לו לעצור, אך הנאשם לא שעה להוראה, ותחת זאת, לחץ בעוצמה על דוושת התאוצה ונסע קדימה ובמהירות ובאופן שדריסתו את השוטר נמנעה רק הודות לכך שהשוטר הצליח לקפוץ הצידה. הנאשם הורשע גם בעבירות של הפרת הוראה חוקית ותקיפת שוטר. הרקע להן היה שבית המשפט הורה על שחרור הנאשם בערובה - בתיק הנ"ל - שבין תנאיה חיובו להימצא במעצר בית מלא. הוא הפר את צו בית המשפט, נמצא כשהוא מבלה עם חבריו ביער בבאר-שבע וכששוטר ביקש ממנו לעצור ולהזדהות, הוא היכה את השוטר. בית המשפט גזר על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בין היתר בהתחשב בכך שהנאשם היה במעצר בגין האירועים האמורים תקופה של חודשיים ותוך שהוא כותב: ".. ברצוני לקוות ולהאמין, כי היה במעצר זה, ויהיה בו, כדי לשמש בפניו גורם להפקת לקחים ולהרתעה בעתיד, כפי שהתרשם שירות המבחן". · אין המדובר במעשה שנעשה כתגובה ספונטאנית לדברים שנאמרו לנאשם או נעשו כלפיו. לאחר הויכוח עם המתלונן, עזב הנאשם את המקום וחזר אליו רק כעבור כרבע שעה ואז דקר את המאבטח האחר. · הדקירה גרמה למאבטח חתך של 5-6 ס"מ בבטן הדופן ולנקב במעי הדק והוא נזקק לניתוח ולאישפוז. · בעת ביצוע העבירות היה תלוי ועומד כנגד הנאשם מאסר על תנאי. 4. בנסיבות החמורות המתוארות, העונש הראוי לנאשם, הוא עונש של מאסר ארוך ומשמעותי, העולה על התקופה עליה הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון, אשר יהא בו כדי להלום את סלידת בית המשפט ממעשי הנאשם, וכדי להרתיע אחרים מביצוע עבירות דומות. 5. הודאת הנאשם באה, כאמור, במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה לעניין העונש שהצדדים ימליצו בפני בית המשפט להטיל על הנאשם. נתון זה, כשלעצמו, הוא שיקול בעל משקל בקביעת עונשו של הנאשם. בע"פ 1958/98, פלוני נ' מדינת ישראל, נז (1) 577 עמוד 608-609, סוכמה סוגיית הסדרי הטיעון והאופן שעל בתי המשפט להתייחס אליהם, וכב' השופטת (כתוארה אז) ד. בייניש, אמרה הדברים הבאים: "הנה-כי-כן, לפי השקפתי, קיומו של הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בשיקוליו של בית-המשפט הגוזר את העונש. ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון... שיקול משמעותי שעל בית-המשפט להביא בחשבון בטרם יכריע אם לקבל הסדר טיעון או לדחותו, הן ציפיותיו של הנאשם. נאשם אשר הודה על סמך הסדר טיעון ויתר על זכותו לניהול הליך, ויתר על הזכות לחקור את עדי התביעה, ואף ויתר על הסיכוי לזיכוי. אמנם, מבחינה משפטית צרופה ההסכם בינו לבין התביעה הוא הסכם למאמץ מצד התביעה ולא הסכם לתוצאה. התביעה יוצאת ידי חובתה בבקשה עונש בהתאם להסדר הטיעון ובהביאה את נימוקיה לקולת העונש. בכך מולאו ההתחייבויות החוזיות שבין הצדדים. הנאשם אף מוזהר על-ידי סניגורו, ובעיקר על-ידי בית-המשפט, כי האחרון אינו קשור בהסכם. עם זאת אין ספק שהנאשם מפתח ציפייה לכך שהתביעה תשכנע את בית-המשפט בצדקת טיעוניה. שיקול זה הוא בוודאי שיקול משפיע, שעל בית-המשפט לשקול בטרם דחיית הסדר טיעון..." ובהמשך: "...האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את בתי-המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון. קיום הסדרי טיעון מאפשר פריסה רחבה יותר של אכיפת החוק ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. הסדר טיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועל-פי שיקולים ראויים, מקצר את עינוי הדין של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב-אישום נגדם. ההסדר מסייע לרשויות האכיפה בהעמדת עבריינים נוספים לדין, והוא מבטיח ענישה שאינה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה. הוא חוסך את המשאבים הרבים המושקעים בניהול הליך פלילי, לעתים מורכב וממושך, המכביד הן על התביעה הן על הנאשם, והוא מפנה את בית-המשפט העמוס לעייפה לעיסוק בתיקים אחרים. מבחינה ערכית, יש להסדר הטיעון ערך מוסף כאשר העבריין מקבל על עצמו אחריות למעשיו". 6. בהביאי בחשבון את חומרת מעשי הנאשם ועברו מחד, ואת גילו הצעיר - הנותן סיכוי לתיקון דרכיו, את הודאתו באשמה קודם שמיעת הראיות, את החרטה שהביע ואת הדברים שנכתבו בתסקיר שירות המבחן, מאידך, ובנותני דעתי לכך שהודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון ושגם התוצאה לה עותרים הצדדים תורמת תרומתה למלחמה בתופעה, שכן המדובר בעונש של מאסר ממשי, שאין לזלזל בו - נראה לי כי יש לקבל את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. 7. אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: א. 28 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום 21.07.07 . ב. אני מפעיל את המאסר על תנאי של 10 חודשים, שהוטל על הנאשם ביום 01.11.05 בת.פ. 517/05 של בית משפט מחוזי לנוער ב"ש. המאסר שהוטל בתיק זה והמאסר על תנאי שהופעל, ירוצו באופן חופף. ג. 18 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע. ד. פיצוי למתלונן, מר ב.א.,- בסך 29,000 ₪. ה. קנס בסך 1000 ₪ או 7 ימי מאסר תחתיו. 8. בשולי גזר הדין ועל רקע גילו הצעיר של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירות, אמליץ לשירות בתי הסוהר לנסות ולשלב את הנאשם בתוכניות השיקומיות והטיפוליות האפשריות בין כותלי הכלא. ענף השמירהאלימותתקיפהעובד אבטחה (מאבטח)