להלן הכרעת דין בנושא שריפת פסולת - כתב אישום: הכרעת דין בפתח הכרעת הדין ברצוני לציין כי לאחר שעיינתי בראיות שהובאו בפניי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ויתר נסיבות הענין, החלטתי לזכות את הנאשם 2 ואת הנאשם 3 מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. כתב האישום כנגד הנאשמים בתיק זה הוגש ביום 19.8.99, בו הם מואשמים בעבירות הבאות: 1. גרימת ריח חזק ובלתי סביר - עבירה לפי סעיפים 3 ו-11 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (להלן: החוק למניעת מפגעים), ותקנות 2 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) התש"ן-1990 (להלן: "התקנות"), ולגבי נאשמים 2 ו-3 ביחד עם סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים. 2. גרימת זיהום אויר חזק או בלתי סביר - עבירה לפי סעיפים 4 ו-11 לחוק למניעת מפגעים ותקנות 2 ו-12 לתקנות, ולגבי נאשמים 2 ו-3 ביחד עם סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים. 3. אי נקיטת אמצעים מספיקים למניעת זיהום אוויר וריח - עבירה לפי תקנות 3 ו-12 לתקנות, ולגבי נאשמים 2 ו-3 ביחד עם סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים. 4. אי נקיטת אמצעים מספיקים למניעת בעירה ולכיבויה - עבירה לפי תקנות 4,5 ו-12 לתקנות, ולגבי נאשמים 2 ו-3 ביחד עם סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים. 5. העדר כיסוי והעדר החזקת חומרי כיסוי בכמות מספקת - עבירה לפי תקנה 6 ו-12 לתקנות, ולגבי נאשמים 2 ו-3 ביחד עם סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים. 6. העדר ציוד מכני מתאים וזמין - עבירה לפי תקנה 7 ו-12 לקתנות, ולגבי נאשמים 2 ו-3 ביחד עם סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים. 7. מניעת השלכת פסולת בתחום האתר אלא במקום שיקבע לכך - עבירה לפי תקנה 8 ו-12 לתקנות, ולגבי נאשמים 2 ו-3 ביחד עם סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים. 8. העדר שער כניסה גידור ושילוט - עבירה לפי תקנה 9 ו-12 לתקנות, ולגבי נאשמים 2 ו-3 ביחד עם סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים. 9. העדר נוהל להפסקת בעירה - עבירה לפי תקנה 10 ו-12 לתקנות, ולגבי נאשמים 2 ו-3 ביחד עם סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים. 10. אי קביעת אתרים לסילוק פסולת - עבירה לפי סעיפים 7 ו-13 (ב) (4) לחוק שמירת הנקיון התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הנקיון"), בצירוף סעיף 15 לחוק שמירת הנקיון. הנאשמת 1 הנה רשות מקומית. הנאשם 2 כיהן מאז שנת 1978 לערך כראש הנאשמת 1, וכיהן בתפקידו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. הנאשם 3 שימש מאז 1980 לערך כמנהל המחלקה הטכנית של נאשמת 1, ונושא פינוי הפסולת היה נמצא בתחום אחריותו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. על פי עובדות כתב האישום, במועדים כמצויין בכתב האישום, בערה פסולת באתר אשר נטען כי הוא נמצא בשליטתה ו/או בניהולה ו/או בפיקוחה ו/או באחריותה ו/או בתפעולה של הנאשמת 1. נטען כי המדובר הוא באתר לא מאושר לפינוי וסילוק פסולת בתחומי הנאשמת 1 (להלן: "האתר"). עוד נטען כי כתוצאה מבעירת הפסולת נפלטו עשן, אדים, אבק וכדומה, אשר התפשטו באזור והוו זיהום חזק או בלתי סביר של האוויר, אשר גרם לריח חזק או בלתי סביר שהפריע או שעלול היה להפריע לאנשים המצויים בקרבת מקום או לעוברים ושבים. בנוסף, נטען כי במועדים הרלוונטים לכתב האישום נמצאו באתר ערימות של פסולת מגוונת גלויה ובלתי מכוסה בחומר כיסוי של אדמה, חול, עפר, כורכר וכדומה, ובין היתר נמצאה באתר פסולת גושית, לרבות גזם ופסולת בנין. זאת ועוד, נטען כי במועדים הרלוונטים לכתב האישום לא הוחזק באתר חומר כיסוי בכמות מספקת, ולא הוחזק באתר ציוד מכני מתאים וזמין כמתחייב מהתקנות. בנוסף, נטען כי עד לחודש אפריל 1998 או בסמוך אליו, לא היה שער בכניסה הצפונית לאתר. כמו כן, נטען כי במועדים הרלוונטים לכתב האישום נמצאו השערים דרך הגישה הצפונית והדרומית לאתר פרוצים. כמו כן, נטען כי במועדים הרלוונטים לכתב האישום לא היה מותקן באתר שילוט וגידור, כמתחייב מהתקנות. עוד נטען כי הנאשמים לא נקטו בכל האמצעים הסבירים הנדרשים בתקנות למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים, למניעת בעירה של פסולת ולכיבוי בעירה שארעה באתר. בנוסף, נטען כי במעשיהם ו/או במחדליהם, גרמו הנאשמים לזיהום חזק ובלתי סביר של האויר ולריח חזק או בלתי סביר. הנאשמים טוענים מס' טענות חלופיות. ראשית, כי לא ניתן כלל להרשיע את הנאשמת 1, שכן היא אינה קיימת עוד כאישיות משפטית. בנוסף, לטענתם, האתר אליו מתייחס כתב האישום מעולם לא היה מצוי בשטח השיפוט של הנאשמת 1 אף בעת שנתקיימה כאישיות משפטית, ובוודאי שלא שימשה בשום שלב כמפעילת האתר ו/או כאחראית עליו. זאת ועוד, הנאשמים טוענים כי התקנות למניעת מפגעים אינן חלות במקרה שבענייננו וממילא אין מקום להרשיעם מכוחן. כך אף נטען ע"י הנאשמים כי הם אינם נושאים באחריות לפי חוק שמירת הנקיון. בנוסף, לטענת הנאשמים, מיד על פי הנחיית פקח מטעם המשרד לאיכות הסביבה ועל פי הנחייתו, הם פעלו בהתאם ועל פי הנחיית הנאשמים 2 ו-3 נוקה האתר לחלוטין, וזאת עוד בטרם הוגש כתב האישום כנגדם. כמו כן, לטענתם, יש לקחת בחשבון כי ניקוי האתר הנו חלק מתהליך ארוך וממושך. בנוסף, "אתר הפסולת" נשוא כתב האישום איננו אתר מוסדר המיועד ע"י המועצה לשפיכת פסולת, אלא המדובר הוא ב"אתר פסולת פיראטי". כלומר, הנאשמים לא היו אמונים על תפעול האתר אלא פעלו כנגד המשך קיומו, ולכן מכיוון שאינם מפעילי האתר הם אינם אחראים למפגעים הקשורים בו. לחילופין, הנאשמים טוענים כי הם נקטו בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע את המפגעים ולהסירם, ולראיה, טרם הגשת כתב האישום ולאחר מאבק ארוך וממושך נוקה האתר. לפיכך, עומדת להם ההגנה הסטטוטורית מפני אישום פלילי. כאמור, הנאשמים הובאו לדין בגין העבירות שצויינו כאמור לעיל. מהראיות שהובאו בפניי, משמיעת עדי התביעה ומעיון בהודעותיהם ובעדויותיהם של עדי ההגנה ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי הנאשמת 1 הנה "מפעילת" האתר ועונה להגדרה הקבועה בתקנה 1 לתקנות למניעת מפגעים. אין ספק שהפסולת באתר באה בין היתר מפסולת באזור שיפוטה של הנאשמת 1 ופסולת של אזרחיה וכל עוד לא מצאה הסדר לפינוי הפסולת של אזרחיה ומשתמשים באתר נשוא כתב האישום ולכן ראתה הנאשמת 1 חובה עליה לדאוג שהאתר יענה לדרישות וטיפלה בענין, הרי היא הפכה למתפעלת האתר ואחראית לכל מה שנעשה בו. כמו כן, מהראיות שהובאו בפניי ניתן לקבוע ברמה הנדרשת בפלילים כי הנאשמת 1 השתמשה באתר הפסולת באופן לקוי. למרות שלא היה זה אתר מוסדר, שימש המקום לפינוי וסילוק פסולת. הנאשמת 1 נמנעה מטיפול ראוי באתר ולא קיימה אחר חובותיה על פי דין ופעלה בניגוד לחוק ולתקנות מכוחו, במשך התקופה בה פעל האתר וקלט פסולת. מכיוון שהנאשמת 1 לא עשתה את המוטל עליה בהתאם לחוק ולתקנות ולא נקטה באמעצים הדרושים לתיחזוק האתר והפעלתו באופן שימנע זיהום אויר וריח בלתי סבירים מהאתר, אני מחליט להרשיע את הנאשמת 1 בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום אמנם האתר נוקה עוד במהלך שנת 1998. ואולם, כתב האישום עוסק בעבירות של אי מניעת מפגעים וזיהום התאריכים בהם פעל האתר. בהתחשב באמור לעיל, ולאחר עיון בראיות שהובאו בפניי מטעם הצדדים ולאחר שקילת יתר נסיבות הענין, אני מחליט להרשיע את הנאשמת 1 בעבירות המיוחסות לה בתב האישום, דהיינו גרימת ריח חזק ובלתי סביר - עבירה על סעיפים 3 ו-11 לחוק למניעת מפגעים ותקנות 2 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים, גרימת זיהום אויר חזק או בלתי סביר - עבירה לפי סעיף 4 ו-11 לחוק למניעת מפגעים ותקנה 2 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים, אי נקיטת אמצעים מספיקים למניעת זיהום אויר וריח - עבירה לפי תקנה 3 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים, העדר כיסוי והעדר החזקת חומר כיסוי בכמות מספקה - עבירה לפי תקנה 6 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים, מניעת השלכת פסולת בתחום האתר אלא במקום שנקבע לכך - עבירה לפי תקנה 8 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים, העדר שערי כניסה גידור ושילוט - עבירה לפי תקנה 9 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים, העדר נוהל להפסקת בעירה - עבירה לפי תקנה 10 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים, אי קביעת אתרים לסילוק פסולת - עבירה לפי סעיפים 7 ו-13(ב) (4) לחוק שמירת הנקיון. הנאשמים 2 ו-3: לאור דברי ב"כ הנאשמים בדיון מיום 20.3.01, כאמור, אין חולק כי הנאשמת 1 הנה רשות מקומית. עוד אין חולק כי הנאשמת 1 הנה רשות מקומית. עוד אין חולק כי הנאשם 2 שימש כראש הנאשמת 1 בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. עובדה נוספת שאינה שנויה במחלןוקת היא כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הנאשם 3 שימש כמנהל המחלקה הטכנית של הנאשמת 1, ובין היתר, היה האחראי על פינוי הפסולת. שלושת הנאשמים בפניי הואשמו, ביחד וכל אחד לחוד, בעבירות שונות על פי חוק למניעת מפגעים, בעבירות על פי התקנות למניעת מפגעים, וכן בעבירה של אי קביעת אתרים לסילוק פסולת - עבירה על סעיפים 7 ו-13(ב)(4) לחוק שמירת הנקיון, התשמ,ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הנקיון") והכל כאמור בכתב האשיום. בין יתר תפקידיה, על הנאשמת 1, כמועצה, ישנה חובה לפעול ולטפל בעניינים הנוגעים לציבור בתחומה ובכלל אלה ענייני תברואה, וזאת מתוקף סמכויותיה לפי סעיף 63 לצו המועצות המקומיות (מועצות איזוריות) תשי"ח-1958 (להלן: "הצו"). זאת ועוד, על פי סעיף 3 לצו: ”(א) מועצה תפעל באמצעות ראש המועצה. אין בהוראה זו כדי לפגוע בסמכויות המועצה לפי כל דין. (ב) ראש המועצה אחראי לכך שהתפקידים שהוטלו על המועצה בצו זה או בכל דין אחר, יבוצעו כראוי.” בנוסף, סעיף 11ג' לחוק למניעת מפגעים, קובע: ”(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 11 על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו. המפר הוראה זו, דינו - כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. לענין סעיף זה "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. (ב) נעברה עבירה לפי סעיף 11 על ידי התאגיד או עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא המשרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.” כאמור, הנאשמים 2 ו-3 כיהנו כנושאי משרה בנאשמת 1. כפי שנקבע לא אחת, ראה למשל בע"פ 3027/90, חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נגד מדינת ישראל, פ"ד מ"ה(4)364, 384: ”בצד האחריות האישית של התאגיד בפלילים, קיימת האחריות של בני אדם, הפועלים בתאגיד.אחריות אישית זו של בני אדם הפועלים בתאגיד בין שהם ארגונים ובין שאינם אירגונים - עומדת על רגליה שלה. האחריות האישית של התאגיד לחוד, ואחריות הפועלים בשמו לחוד... הפועלים בשם התאגיד עשויים להיות אחראים אישית בפלילים, מבלי שהתאגיד יהיה אחראי אישית בפלילים. עצם העובדה, שפלוני פועל כאורגן של תאגיד, אינה משחררת אותו מאחריות פלילית לה היה נתון, לולא פעל כאורגן.” עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל (ראה עמ' 385) כי במספר הולך וגובר של מקרים קבע המחוקק הישראלי הוראות מיוחדות בדבר אחריות פלילית - אישית של נושאי תפקידים בכירים. בענייננו, השאלה הנשאלת היא האם נעברה עבירה ע"י התאגיד או עובד מעובדיו, ואם כן, שאלה נוספת היא האם אותו עובד (או עובדים) עשו כל שניתן כדי למלא את חובתם. האם הנאשמים 2 ו-3 עשו כל שניתן למניעת עבירות על החוק? כאמור, מבלי להכביר במילים פניתי מיד לשאלה השניה, שכן, וכפי שראינו, אין בליבי ספק כי הנאשמת 1 עברה על החוק. סגירת האתר ע"י הנאשמים 2 ו-3 בוצעה טרם הגשת כתב האישום - במהלך 1998. עובדה זו מרמזת על כך שאם אכן נעשו פעולות למניעת והסרת המפגעים, הם היו צריכות להתבצע במועדים המוזכרים בכתב האישום. הנאשם 2 העיד בפניי כי כראש המועצה הוא ראשית ערך חוזה עם קבלני אשפה, אשר לקחו את האשפה הביתית והגזם ופינו אותם למקומות המיועדים לכך (ראה עמ' 32) שור' 11-12 לפרוט') בנוסף, הנאשם 2 העיד כי בנה שער כניסה בכדי למנוע מאנישם לשפוך אשפה מוצקה וגזם. כמו כן, הוסיף הנאשם 2 והעיד כי ישנה כניסה צפונית לאחר שלא ניתן לסגור אותה, מאחר והצבא משתמש בה: ”פניתי מס' פעמים למנהל שיגדרו את השטח, או שישימו שמירה, וזה לא עזר שום דבר. אני מיוזמתי לקחתי מס' פעמים טרקטור כבד, כדי לשים אבנים או מחסומים כדי למנוע את כניסה הרכבים, אשר באים לשפוך אשפה...” (עמ' 33 שורה 13-15 לפרוטוקול) כמו כן, הוגש המכתב נ/2 אשר נכתב בהמשך לסיור משותף עם אנשי איכות הסביבה, בו פנה הנאשם 2 אל המשרד לאיכות הסביבה, בבקשה לאשר הקמת תחנת מעבר לפסולת מוצקה. הנאשם 2 העיד כי נתקבל תידרוך מאנשי המשרד לאיכות הסביבה, כי הפסולת תובל לאתר ומשם תועבר במכולות למקום מאושר ע"י קבלן. אולם, הנאשם 2 העיד כי הדבר לא צלח ונחל כשלון חרוץ (ראה עמ' 33 שור' 19-23 לפרוט'). זאת ועוד, הנאשם 2 העיד בהודעת ת/7: "... זו פגישתנו השלישית וסיירנו בשטח ביחד. נתתי הוראות מה אפשר לעשות כדי לפתור את הבעיה, נתתי לו"ז כפי שזכור לי ובסיור לאחר מכן בשטח סיירנו ביחד ובדקנו שהשטח נקי והופעל לפי בקשותיך הקודמות".(עמ' 3 שור' 26-27, עמ' 4 שור' 1-2 לת/7). הנאשם 2 הוסיף והעיד בהודעתו ת/7 כי לאחר שנודע לו שהאתר פועל בניגוד להוראות המשרד לאיכות הסביבה, ולאחר שקיבל הוראות מהפקח על מנת לפתור את הבעיה, פעל בשטח על פי ההוראות כאמור והשטח נסגר לצמיתות (ראה עמ' 8 שור' 1-5 לת/7). בהקשר לכך, העיד הנאש 2 בעדותו בבית המשפט כי כאשר קיבל הודעה מאת הפקח וידע שעליו לנקות את השטח העצום וידע כי אין בידיו התקציב הכספי לכך, פנה אל מפעלי "נשר" וביקש מהמנכ"ל לסייע בידו בנקיון השטח: ”נעניתי מהמנכ"ל ושלח לי עובדים וציוד מכני כבד מאוד שעלה הרבה מאוד כסף, אני אישית עמדתי עם העובדים בשטח במשך שבוע ימים בחום, ווידאתי שינקו את השטח, גם פינוי, גם הטמנה ובלילה נשארתי לשמור על הכלים שלא יגנבו אותם". (עמ' 33 שור' 29-30, עמ' 34 שור' 1-3 לפרוט'). ובהמשך העיד הנאשם 2: ”בנוסף לקבלן שעובד עם הרשות המקומית, שילמנו כסף... פיניתי כל מה שיכולתי. זה לא היה רק זבל של הרשות המקומית אלא זבל מכל המקומות בארץ... הבאתי ציוד לפנות האשפה. לא רק שפינינו, אלא חרשתי את כל השטח וזרעתי שם חיטה ושעורה.” (עמ' 34 שור' 4-5 לפרוט') כאשר הנאשם 2 נשאל בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ המאשימה, העיד כי נעשתה סגירת שערים לאתר וכי כל עובדי הרשות היו מצווים לבדוק אם מישהו נכנס לשפוך אשפה באתר (ראה עמ' 33 שור' 13-15 לפרוט'). כמו כן, הנאשם 2 העיד בחקירתו הנגדית כי אף פנה לצבא בכדי שלא יכנסו לשפוך אשפה במקום וכן על מנת למנוע כניסת משאיות לשטח (עמ' 38 שורות 21-22 לפרוטוקול). בנוסף, גם כאשר נשאל בחקירתו הנגדית מה עשה על מנת למנוע שריפות, העיד הנאשם 2: ”ניקיתי את כל השטח הזה, איפה שהיתה שריפה באתי עם הכלי וניקיתי". (עמ' 39 שור' 28 לפרוט') ובהמשך, העיד הנאשם 2: ”ניקיתי כדי שלא יהיו שריפות וסגרתי שערים שלא יזרקו גזם שיכול להידלק.” (עמ' 40 שור' 1 לפרוטוקול) כאמור, אין חולק כי בתוקף תפקידו של הנאשם 3 כמנהל המחלקה הטכנית בנאשמת 1, בין יתר סמכויותיו, הטיל עליו הנאשם 2 לטפל בענין אתר הפסולת. הנאשם 3 העיד כי בתקופה הרלוונטית לכתב העאישום גזם פונה ע"י קבלן בשם "קרן כרפיס", וכל דבר שנעשה שם היה בשיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה: ”... כל דבר שנשפך שם נעשה בשיתוף פעולה עם איכות הסביבה, גב' יהודית זיו. ביקשתי ממנה אישור לנסיון, לעשות מן תחנת מעבר בנושא הגזם... הנסיון לא צלח מבחינת הכלים שלא עמדו ברשות המועצה והיינו חייבים להיעזר בקבלנים. אז קיבלתי הוראה לנקות את האתר ולהביאו למצב של כיסוי עם חומר כרכר או כל חומר אחר המכסה את האתר, בסיוע מפעל נשר שהביא את הכלים. אני במקביל הזמנתי את חב' קרן קרפיס, עם רמסות/מכולות של 63 קוב לפנות הגזם לאתר מורשה.” (עמ' 43 שור' 21-26 לפרוט') בנוסף, הנאשם 3 העיד כי כיום הגזם מפונה ע"י משאית המפנה אותו לאתר מורשה ע"י המשרד לאיכות הסביבה בצורה מסודרת. כמו כן, הנאשם 3 העיד כי האתר נקי ומסודר והם ממשיכים לשמור על הוראות המשרד לאיכות הסביבה (עמ' 44 שור' 21-23 לפרוט'). בהודעתו ת/8, הנאשם 3 העיד לגבי פעולותיו באתר: ”... לפני הכניסה למפעל פרמוט שמתי שלטים האוסרים על זריקת פסולת במקום וגם באתר היו...” (עמ' 4 שור' 16-17 לת/8). בנוסף, העיד הנאשם 3 בהודעתו: ”לגבי הדרכים הפרוצות מצד צפון אין לי שליטה (מצד הבסיס הצבאי) כי הן נפרצות כל הזמן. מהצד הדרומי (דרך מפעל פרמוט) יש הנחיה לעובדים בסוף כל יום לדאוג שהשער יהיה סגור.” (עמ' 5 שור' 20-22 לת/8) בהמשך הודעתו הנאשם 3 העיד כי כאשר פרצו בעירות באתר, דאג לכך שיהיו כוחות כיבוי אש במקום (ראה עמ' 6 שור' 4 לת/8). כמו כן, הנאשם 3 העיד כי כאשר היו תלונות מאת הציבור לגבי האתר היתה הגברה של הפעילות בשטח וטיפלו בדרישות התושבים (עמ' 6 שור' 12 לת/8). בע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נגד מדינת ישראל, פ"ד מ"ה(4), 385 נקבע: ”המחוקק קבע מקרים של אחריות פלילית אישית של נושאי תפקידים בכירים בחברה - עבירות נושאי משרה. תנאי לאחריותו של נושא משרה הוא שהתאגיד עצמו יהיה אחראי.” וכיצד יכולים להתגונן אותם נושאי משרה כנגד האשמות המיוחסות להם, כך משיב פרופ' אלי לדרמן במאמרו "אחריות פלילית של ארגונים ושל נושאי -משרה בכירים אחרים בתאגיד: "דרך ההתגוננות המתאפשרת מכל אחד מנושאי תפקידים מרכזיים אלה היא להוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעה או שנקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של החוק, הפרק או ההוראה הנידונים". (פלילים ה', חוברת מס' 1 תשנ"ו-1996 הוצאת אוניברסיטת תל אביב, עמ' 101). בעניינינו ברור, מהסעיפים שצוטטו לעיל מתוך צו המועצות המקומיות, מהחוק למניעת מפגעים והתקנות וכן על פי חוק שמירת הנקיון, שעל הנאשם 2 והנאשם 3 הוטלה אחריות. אולם, אין מקום להטילן על הנאשמים 2 ו-3 אחריות באופן אוטומטי רק משום שבמועדים הרלוונטים לכתב האישום היו נושאי משרה בנאשמת 1, אלא יש לקחת בחשבון את הפעולות ו/או המעשים שננקטו על ידם. בהתחשב בכל האמור לעיל, לאחר שעיינתי בראיות שהובאו בפניי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונסיבות הענין, בראותי את התמונה הכוללת, הגעתי לידי מסקנה כי הנאשם מס' 2 והנאשם מס' 3 עשו מאמצים ונקטו באמצעים הסבירים שעמדו לרשותם על מנת למנוע את המשך קיום המפגעים הסביבתיים. אשר על כן, אני מחליט לזכות את הנאשם מס' 2 והנאשם מס' 3, מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. בסיכום, לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם 2 והנאשם 3 מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ומרשיע את הנאשמת 1 בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. משפט פלילישריפהפסולת