שוד לאחר משיכה מכספומט

המתלוננת הלכה לסניף בנק לאומי ומשכה שם סכום של 1,500 ₪.

אדם שהבחין בה יצר קשר עם הנאשמים והודיע להם כי ראה את המתלוננת מושכת כסף וקרא להם להגיע למקום כדי לשדוד אותה.

להלן פסק דין בנושא שוד לאחר משיכה מכספומט:

גזר דין

1.     הנאשם מס' 1 (להלן - "הנאשם"), צעיר יליד 1988, תושב חיפה, הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק"), ושוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי הסעיפים 402(ב)+29 לחוק.
     
     בכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה הנאשם, מסופר סיפורה של המתלוננת ילידת שנת 1926 (להלן - "המתלוננת"), אשר נפלה קורבן למעשה מכוער של שוד מתוכנן היטב ע"י חבורה של צעירים.

2.     הנאשם הועמד לדין על פי כתב אישום שבו הואשמו שלושה נאשמים. בפתח הישיבה הראשונה שנקבעה לשמיעת הראיות חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו.

     משפטם של שני הנאשמים האחרים נמשך ואנו מצויים בעיצומה של שמיעת הראיות ביחס אליהם.

אני רואה להדגיש ולהבהיר שכל שייאמר בגזר דין זה, ביחס לנאשמים 2 ו-3, נאמר לכאורה בלבד לאור העובדה שכך נטען בכתב האישום שבעובדותיו הודה הנאשם.

3.     המתלוננת הלכה לסניף בנק לאומי שברחוב הרצל 33 בחיפה (להלן - "הבנק") ומשכה שם סכום של 1,500 ₪. באותה עת שהה מאיר אזוואט (להלן - "מאיר") וראה את המתלוננת מושכת כסף בדלפק הבנק. מאיר יצר קשר עם הנאשם מס' 3 (מרדכי פדידה) שהיה יחד עם נאשם 2 (שני מוניס) והודיע להם כי ראה את המתלוננת מושכת כסף וקרא להם להגיע למקום כדי לשדוד את המתלוננת.

     לאחר האמור לעיל, עקב מאיר אחרי המתלוננת עד שפגש בנאשמים 2 ו-3, כאשר הנאשם 2 נהג באותה עת ברכב מסוג וולבו בצבע לבן שמספרו 40-618-17 (להלן - "הרכב"), ומאיר הצביע על המתלוננת והלך מן המקום.

     כעבור מספר דקות פגש הנאשם אושרי קבלאוי בנאשמים 2 ו-3 וחבר עליהם במטרה לשדוד את המתלוננת.

     בעוד המתלוננת עושה את דרכה מרח' הרצל לבית אחותה שברח' ארלוזרוב 22 (להלן - "הבית"), עקבו אחריה שלושת הנאשמים עד הבית.

     בסביבות השעה 12:30, כאשר הגיעה המתלוננת למדרגות הכניסה לבית, תקף אותה הנאשם אושרי קבלאוי מאחור, הפיל אותה בחוזקה ארצה ומשך בכח את תיקה חרף התנגדותה, וגנב אותו.

     לאחר האמור לעיל, ובעוד המתלוננת שרועה על הרצפה כשהיא שותתת דם, נמלטו הנאשם אושרי קבלאוי והנאשם פדידה ברכב שבו המתין הנאשם 2 (שני מוניס) שנהג ברכב ללא רשיון נהיגה וללא רשיון רכב, והשלושה ברחו מהמקום בנסיעה מהירה.

     כתוצאה מן המעשים המתוארים לעיל נחבלה המתלוננת קשות בפניה ובשיניה ונגרם לה שבר בשורש כף היד.

4.     המתלוננת עצמה העידה בפני במסגרת הראיות לענין העונש.

המתלוננת סיפרה שכתוצאה מן הארוע נגרמו לה הן נזקים נפשיים והן נזקים גופניים וכן נגרמו לה הוצאות רבות. המתלוננת סיפרה על הבהלה הרבה שתקפה אותה, על כך ש"עפו לי השיניים, היד היתה שבורה ולא יכולתי להזיז אותה. התיק שלי נעלם והיו לי מסמכים. על מנת לשחזר הייתי צריכה להוציא הוצאות רבות. הייתי צריכה לשחזר את כרטיסי האשראי ואת תעודת הזהות ודברים אישיים רבים".

המתלוננת סיפרה שמזירת הארוע פונתה לבית החולים בני ציון לצורך קבלת טיפול רפואי. לדבריה, מצבה הגופני עדיין "לא בסדר": "על היד יש לי מתקן שזה לא יזוז ממקומו. האורטופד הודיע לי שזו נכות לכל החיים. הוא אמר לי שהוא יכול לתקן את היד אם הוא ישבור לי את היד ואז בכח הוא יסדר את זה אבל הודיתי לו על זה וויתרתי".

המתלוננת סיפרה כי היא, העוסקת בהוראה, בורכה בכתב יד "לתפארת". על כתב ידה זה זכתה למחמאות רבות מכל תלמידיה ומהמורים שהדריכה במשך השנים. ואולם, עתה אין היא יכולה לשוב ולכתוב באותו כתב יד "יפה ומיוחד במינו".

המתלוננת ציינה כי גם החשיפה הציבורית לה "זכתה" גרמה לה לעוגמת נפש והוציאה אותה מאלמוניותה בעל כורחה. היא הפכה להיות, כלשונה, "שחקנית טלויזיה". בכל מקום שאליו פנתה התעניינו בשלומה ושאלו אותה כיצד היא מרגישה. זאת, משום שכל אחד ידע וראה אותה פצועה.

המתלוננת טענה כי בדבריה בבית המשפט היא משמשת לפה לכל הקשישים. לדבריה היא דיברה עם קשישים רבים ואלה אמרו לה כי "אין מה לפנות למשטרה כי מה המשטרה תעשה? הם יגיעו למשפט ויצאו בעונש קל". על שום כך דרשה המתלוננת "בשם כל הקשישים שהותקפו ושלא יותקפו בעתיד, כי ינתן העונש המקסימלי שיכול להנתן, כי אנחנו לא נוכל להדביר את האלימות הזו".

5.     טענות המאשימה לעונש
     
באת כח המאשימה, עו"ד גב' שלומית ניסים, טענה כי המתלוננת נמנית על אוכלוסיית הקשישים והקשישות בישראל שנפלו קורבן למעשי שוד, אלימות ותקיפות שונות "כמעט על בסיס יומיומי".

עו"ד ניסים הפנתה לדו"ח הנושא את הכותרת: "התעללות בקשישים והזנחת קשישים בישראל - נתונים ודרכי התמודדות" שהוגש ביום 28.5.06 לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.

באת כח המאשימה הצביעה על כך שלא בכדי בחרו הנאשם ושותפיו לעבירה במתלוננת כקורבן לשוד. זאת, משום שעבירות נגד קשישים הן בדר כלל קלות לביצוע ופגיעתן בקורבן העבירה קשה מאד, שכן מן המפורסומות שאדם זקן מתקשה יותר מצעיר להתגבר על הטראומה שהיא מנת חלקו של כל נפגע עבירה.

עו"ד ניסים הצביעה על החבלות הקשות שנגרמו למתלוננת ועל השבר בשורש כף ידה ש"לא ברור אם הוא בר החלמה, לאור גילה של המתלוננת".

באת כח המאשימה הצביעה על התכנון, ועל קשירת הקשר שקדמו לביצוע המעשה בפועל, שיש בהם כדי להעצים את חומרת המעשה החמור ממילא.

אכן, טענה התובעת, אין לנאשם עבר פלילי. תסקיר שרות המבחן בעניינו "רחוק מלהיות חיובי". הנאשם חוצה גבולות ע"י התנהגות פלילית ואלימה יחד עם ביטויי חרטה שהוא מביע, הוא מתקשה להבין את הפגיעה בקורבנות. ואמנם, בסופו של יום שרות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו של הנאשם.

התובעת הקדימה ואמרה כי היא צופה כי סנגורו של הנאשם יטען לכך שיש להתחשב בנסיבות חייו של הנאשם כמפורט בתסקיר, כמו גם בעברו הנקי ובהודייתו בבית המשפט.

ואולם, לטענתה, על בית המשפט לראות לנגד עיניו לא רק את הנאשם הספציפי אלא את האינטרס הציבורי ואת העובדה שעבירות כנגד קשישים הפו למכת מדינה ולהעדיף את הצורך בהרתעת הרבים על פני שיקומו של הנאשם.

באת כח המאשימה הצביעה על כך שלא בכדי ראה המחוקק לתקן את חוק העונשין ולהוסיף את תיקון 97 שהוסיף את סעיף 368ו' לחוק תחת הכותרת "תקיפת זקן". בסעיף זה הועלה רף הענישה בעבירות אלימות כלפי קשישים.
באת כח המאשימה טענה כי נפשו של הציבור נקעה מתופעת העבריינות כלפי קשישים ובקשה מבית המשפט "לשמוע את קול זעקתם של הקשישים בישראל ולשמש שופר עבורם וזאת על ידי השתת עונש ההולם את חומרת העבירה והעלאת רף הענישה בעבירות הללו".

עו"ד נסים טענה כי במקרה שלפנינו יש להעדיף את האינטרס הציבורי ואת הצורך להרתיע את הרבים על פני האינטרס האישי של הנאשם.

     על שום כך בקשה באת כח המאשימה "(...) להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת שברור כי לא ניתן לכמת את הנזק שנגרם לה (...)".

6.      טענות הסניגור לעונש

סניגורו של הנאשם, עו"ד וליד מסארווה מטעם הסניגוריה הציבורית, בקש להדגיש את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, "בשל היותו בן לשני הורים ממוצאים שונים, יהודיה וערבי" שהביאוהו לביצוע מעשה העבירה.

     הסניגור טען כי הוא ושולחו אינם מקלים ראש בחומרת העבירה. לדבריו, הואיל והנאשם חש תחושה עמוקה כי טעה את "טעות חייו" בכך שביצע את העבירה הנדונה, הוא בחר להודות בעובדות כתב האישום ו"לסיים את הפרשה".

     הסניגור טען כי אין מקום להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס של הנאשם. לדבריו, שומה על בית המשפט לבחון לא רק את מעשה העבירה אלא גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את עברו, וטען כי שיקומו של הנאשם יביא תועלת לציבור.

     הסניגור הדגיש כי הנאשם הודה בפתח הישיבה שנועדה לשמיעת הראיות, וכי אין לנאשם עבר פלילי כלשהו. זוהי הפעם הראשונה שהנאשם עומד לדין ונתון למרותו של בית המשפט.

     הסניגור טען כי הנאשם הביע חרטה כנה. לדבריו, אין יסוד לטענת באת כח המאשימה על כך שתסקיר שירות המבחן רחוק מלהיות חיובי. כל מבצע עבירה הוא אדם "שיש לו בעיות מסויימות שכן בן אדם נורמטיבי לחלוטין, סביר להניח כי לא יעשה מעשה עבירה". הנאשם פירט באוזני שירות המבחן את נסיבותיו האישיות הקשות ואת הבעיות שבאישיותו. הוא לא ניסה להציג עצמו כמלאך. הנאשם מתבייש במעשהו.

     הסניגור טען כי -

"אני לא מבקש לתת צל"ש לנאשם על פי ההודאה במעשה, ואני לא מבקש להגיד שטוב שעשה את המעשה והודה. ברור לנאשם ולי כי טוב היה אלמלא, או אילו כלל לא היה מעורב במצב אליו נקלע שהביא לביצוע העבירות המיוחסות לו. אולם אני מבקש שבית המשפט ינהג עם הנאשם במידת הרחמים כפי שנהג עם נאשמים שיצעו מעשים דומים למעשה שלו, ולו בשל העובדה לפיה אין לשלול כי העונש אותו יקבל הוא התחיל לרצות (...). אין לשלול כי אותו עונש יהווה (...) גורם הרתעתי אשר יש בו כדי להניא אותו, למנוע בעדו מלשנות את המעשים שעשה".

     הנאשם עצמו קם ואמר באוזני המתלוננת שנכחה באולם כי -

"אני מביע חרטה על מה שעשיתי ואני באמת מצטער על מה שעשיתי ומהווה שתסלחי לי".

     הנאשם הגיש לבית המשפט מכתב שבו בקש מחילה. לדבריו, "אני בסך הכל ילד ולא מבין את חומרת מעשיי. התפתיתי מקצת כסף ועשיתי את מה שעשיתי".

     הנאשם כתב במכתבו כי המצב בביתו אינו טוב. שני הוריו אינם עובדים. "המצב הבריאותי של אמי כרגע לא יציב והיא חולה וזה כל כך קשה לה שאני רחוק ממנה ומהבית, אבא גם לא בן אדם יציב והמצב גרוע".

     הנאשם כתב כי אביו השתחרר ממאסר עולם וכי שנה לאחר השחרור הוא היה מעורב בתאונה "ומאז המצב לא טוב, החיים בבית מתחת לקו העוני, אבא לא עובד וחי מביטוח לאומי".

     הנאשם טען כי הוא לא רוצה להתדרדר לפשע ובקש שלא להכנס לכלא.

7.     דיון

     א.      רבות נאמר ונכתב על הקושי שבגזירת הדין. בעניין ע"פ 344/81 מדינת ישראל נגד שחר סגל, פד"י לה' (4), 313 כתב כבוד השופט (כתוארו אז) מנחם אלון, לאמור:

"מדידת מידת העונש קשה היא לשופט כקריעת ים סוף. משבא הוא לשקול אם להרשיע או לזכות, מצויים בידו עקרונות וכללים, פרטי דינים ודקדוקי דקדוקים של תלי הלכות, אותם הוא מיישם לענין המסויים שבפניו. לא כן משסיים מלאכה זו ועלה בידו שיש להרשיע את הנאשם. המחוקק מסר בידו מידת עונש - במיוחד כשמדובר בעונש מאסר - שיש לה שעור למעלה ואין לה שעור כל שהוא למטה (פרט למקרים יוצאים מן הכלל) (...)". (שם, בעמ' 321).

          וכבוד השופט אליקים רובינשטיין כתב:

"(...) גזירת הדין היא מן הקשות שבמטלות השיפוטיות, כי עניינה דיני נפשות לנאשמים - אך דיני נפשות הם גם לקורבנות וזולתם, וכך דיברו חכמים, "אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנום פתוחה לו מתחתיו..." (בבלי סנהדרין ז' א')". (ע"פ 2163/05 דג'מיל אלייב נגד מדינת ישראל, דינים עליון כרך עה' 629).

     ב.      אכן, המקרה שלפני אינו קל ואינו פשוט. מן הצד האחד, מדובר בנאשם צעיר, יליד 1988 ללא כל עבר פלילי שביצע, לראשונה בחייו פשע חמור של שוד קשישה בנסיבות מחמירות; מן הצד האחר, לפני אשה קשישה שנפלה קורבן למעשה אלים של שוד שגרם לה נזקים גופניים ונפשיים, שרכושה נגנב ממנה וחייה שוב לא יהיו לעולם כפי שהיו.

     ג.      בעניין אחר שבו דנתי בעבר כתבתי כי העבירה של שוד קשישים -

"(...) הינה עבירה מאוסה הראויה לכל גנאי. תופעת שוד הקשישים הינה תופעה עבריינית בלתי נסבלת וככל שמתרבים חסרי הלב והמצפון המוכנים והמסוגלים לבצע פשעים שכאלה, מתחזק ומתעצם הצורך להגן על הציבור מפניהם. צורכי ההגנה על הציבור אינם יכולים לבוא על סיפוקם אלא בכליאת עבריינים שכאלה לתקופות ארוכות. בכך יהיה אף כדי להעביר מסר לכל עבריין פוטנציאלי כי בית המשפט יכביד את ידו על מי שיפגע בקשישים וזקנים ויגזול מהם את רכושם".
(תיק פלילי 5186/06 מדינת ישראל נגד מוהדי עומר, גזר דין מיום 23.1.07).

          על ענישתם הראויה של מי שתוקפים ושודדים קשישים כתב בית המשפט העליון, בענין ע"פ 2163/05 דג'מיל אלייב נגד מדינת ישראל, דינים עליון כרך עה' 629, לאמור:

"(...) "כסדום היינו, לעמורה דמינו" (ישעיהו א', ט') חברה שבה תחושת הביטחון האישי של בניה ובנותיה, ובמיוחד החלשים שבהם, כגון קשישים, מעורערת - זקוקה לשיקום ולחיזוק, כדי שתחושה ראויה תשוב על כנה. זו תפיסת ה??÷ <)&page=1&queryId=rfdd%20cxyfp_DG1216008980524&chunkSize=20000000&pdfPagesPerChunk=1000&pdfStartPage=1&bookmarkTitle=%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F%C2%A0-%C2%A0%D7%A2%22%D7%A4%202163%2F05%D7%93%D7%92'%D7%9E%D7%99%D7%9C%20%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%91%C2%A0%D7%A0'%C2%A0%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C> והסדר, Law And Order, שתושבי המדינה מצפים לה ומייחלים כי רשויות הממשל יתנו לה מענה ופתרונות. בית המשפט הוא אחת הכתובות ההכרחיות לציפיה זו. אין בידו ארנק של תקציבים לחיזוק הביטחון האישי, אך יש בידו חרב שבמקרים המתאימים עליו להניפה, היא חרב הענישה. (...)".

ד.      במקרה שלפני מדובר בצעיר ללא הרשעות קודמות. הוא בן למשפחה קשת יום ונסיבותיו האישיות אינן פשוטות. כמובן שעובדות אלו ילקחו בחשבון במסגרת כלל שיקולי.

אני רואה להדגיש כי אני נותן משקל רב לעובדה שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום וחסך מזמנו של בית המשפט ומזמנה של התביעה. כך גם אתן משקל לחרטה שהביע הנאשם ולעובדה שהפנים כי עשה טעות קשה.

עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שבהסתבכותו הראשונה עם החוק בחר הנאשם לעשות כן תוך ביצוע עבירות חמורות כאמור לעיל.

8.      אחרית דבר

     אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את טענות באי כח הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, אני דן את הנאשם כדלקמן:

     א.      אני דן את הנאשם ל- 6 (שש) שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי הימים שבהם היה הנאשם נתון במעצר בקשר לתיק זה, מיום 19.11.07 ועד היום.

     ב.      אני דן את הנאשם ל- 3 (שלוש) שנות מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור, בתוך 3 שנים עבירה מסוג פשע ויורשע עליה.

ג.      אני מחייב את הנאשם לשלם למתלוננת גב' מלכה יריב, פיצוי בסך של 30,000 ₪.

פיסקה 8 של גזר דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות הנאשם וסניגורו עו"ד וליד מסארווה ובאת כח המאשימה עו"ד גב' שלומית נסים, ועו"ד גב' הילה אייזנבנד והעתק מודפס מגזר הדין נמסר לבאי כח הצדדים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סיוע לשוד

  2. שוד קשישים

  3. שוד בחבורה

  4. שוד עובדת זרה

  5. שוד נהג מונית

  6. שוד אלים בדירה

  7. שדידת נהג מונית

  8. שוד באיומי סכין

  9. ניסיון שוד קשישה

  10. הרשעה בעבירת שוד

  11. העונש על שוד קשישה

  12. שותפות לביצוע שוד

  13. שוד - עבודות שירות

  14. מעצר על ניסיון שוד

  15. עונש על שוד וחטיפה

  16. שוד בנסיבות מחמירות

  17. שוד לאחר משיכה מכספומט

  18. ביטוח גניבה פריצה ושוד

  19. שוד כרטיס אשראי - מעצר

  20. עונש על שוד בנסיבות מחמירות

  21. מה ההבדל בין שוד לבין גניבה

  22. ניסיון שוד - מעצר עד תום ההליכים

  23. עונש על שוד אדם שמוציא כסף מכספומט

  24. מעצר עד תום ההליכים בגין שוד בנסיבות מחמירות

  25. מעצר עד תום ההליכים בעבירת שוד בנסיבות מחמירות

  26. תקנות רישוי עסקים (אבטחה מפני שוד והתפרצות בבנקים), התשנ''ו-1996

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון