שוד באיומי סכין

להלן גזר דין בנושא שוד באיומי סכין: גזר דין 1. העובדות והעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום. א. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בשוד בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בהחזקת סכין שלא כדין - עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, בנהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 (להלן: פקודת התעבורה), בשימוש ברכב מנועי ללא פוליסת ביטוח בת תוקף- עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי), ובהחזקת סם מסוכן שלא כדין - עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג - 1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים). ב. הנאשם ביצע את העבירות באופן המתואר להלן: בתאריך 11.6.07 בסביבות השעה 10:50 (להלן: יום האירוע), בחניון ליד בנק הפועלים בפרדס חנה, בעת שהמתלוננת התניעה את רכבו של אביה, מסוג מיצובישי לנסר (להלן: הרכב), פתח הנאשם את דלת הרכב, איים עליה באמצעות סכין באורך של 13-12 ס"מ, (להלן: הסכין), ודרש ממנה למסור לו את כל הכסף שברשותה, שאם לא כן ידקרנה. בעקבות האיום, מסרה לו המתלוננת סכום של 600 ₪. בהמשך, אמר לה הנאשם למסור לידיו את הרכב, אך היא אמרה לו שתסיע אותו למחוז חפצו. הוא נכנס לרכב דרך דלת הנהג, בעוברו מעליה, התיישב במושב שלידה, הורה לה לנסוע לכיכר מגד בפרדס חנה (להלן: כיכר מגד), ושוב איים עליה בסכין, שאם לא תיקח אותו למחוז חפצו ידקרנה. המתלוננת פעלה כדבריו, ונהגה ברכבה על פי הוראותיו. במהלך הנסיעה המשיך לאיים עליה כשהוא מכוון לעברה סכין, מראה לה גז מדמיע ואקדח מפלסטיק, ואומר לה להזהר, שאם לא כן יתיז עליה גז מדמיע ו"ידקור לה את הסכין בתוך הלב". לדרישת הנאשם, מסרה לו המתלוננת את הטלפון הנייד שלה. לאחר כיכר מגד, הורה הנאשם למתלוננת לעצור בצד ולצאת מהרכב, ולאחר שעשתה כדבריו, נטל הנאשם את הרכב ואת ארנקה של המתלוננת ונסע מהמקום. בתאריך 13.6.07 נעצר הנאשם בטייבה, לאחר שנהג ברכב מיום 11.6.07, כשהוא פסול מלהחזיק רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בת- תוקף. בחיפוש ברכב נמצאו סם מסוכן מסוג הירואין בכמות כוללת של 0.4029 גרם נטו וסם מסוכן מסוג קוקאין בכמות כוללת של 0.0258 גרם נטו. 2. ראיות לעונש א. המאשימה הגישה גליון הרשעות קודמות של הנאשם, המעיד על 22 הרשעות קודמות משנת 71' ואילך, ובהן הרשעות בגין עשרות תיקים פליליים (החייב צירף תיקים בהזדמנויות שונות), בעבירות סמים, לרבות החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וסחר בסמים; עבירות רכוש ובהן גניבות רבות, לרבות פריצה לרכב בכוונה לגנוב, החזקת נכס חשוד כגנוב, גרימת נזק לרכוש בזדון, הסגת גבול; עבירות אלימות וביניהן מספר תקיפות, לרבות תקיפה בתנאים מחמירים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בת-זוג, איומים, תגרות ועוד. כמו כן, הגישה המאשימה שני פסקי דין בהם הוטלו על הנאשם מאסרים על תנאי בגין עבירות רכוש. בת.פ. 3425/05 בבית משפט השלום בחיפה, הוארך מאסר על תנאי בן חודש שהוטל על הנאשם בת.פ. 3292/04 בגין עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין, למשך שנה מיום 13/9/06. בת.פ. 3747/03 בבית משפט השלום בחיפה, הוטל על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים למשך 3 שנים מיום 15/7/04, בגין עבירה של התפרצות לרכב או לבניין ואחת העבירות של שליחת יד ברכוש הזולת, לרבות נסיון לעבור אחת מעבירות אלה. ב. הנאשם העיד את אשתו ואת בנו החייל, אשר מסרו, כי למרות עברו הפלילי של הנאשם ושימושו בסמים, הוא תיפקד כבעל וכאב טוב, מסור וראוי, העניק ערכים לילדיו ודאג לחינוכם ולצרכיהם. טיעונים לעונש 3. טיעוני המאשימה המאשימה הדגישה את חומרת העבירות שעבר הנאשם, עמדה על עברו הפלילי, וביקשה להטיל עליו מאסר בפועל לתקופה ממושכת, שלא תפחת משש שנות מאסר, ולהפעיל במצטבר שני מאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגדו. עוד הדגישה כי הנאשם ביצע את העבירות בהן הורשע לאור יום ללא כל מורא ופחד, לא הסתפק ב- 600 ₪ ששדד מהמתלוננת, אלא חמד גם את ארנקה, הטלפון הנייד שלה וריכבה, אילץ אותה לנסוע עמו ביחד ברכב, אילץ אותה לצאת מהרכב וברח מהמקום עם הרכב. הוא נהג בו כשהוא פסול מלנהוג ברכב וניסה למכור אותו בעת שהיה ברשותו. הנאשם ניהל את ההוכחות עד תום, ובנסיבות אלה אינו יכול לטעון לקיום נסיבות לקולא בגין הודייה, חרטה וחסכון זמן שיפוטי. המאשימה אף ביקשה לתת משקל נכבד למצבה הנפשי של המתלוננת לאחר השוד, כפי שתואר על ידה בעדותה ובעדותה של העדה חן יולנדה פרי. המאשימה הדגישה כי הנאשם בחר בדרך הפשע ויש לתת לכך ביטוי בענישה שתוטל עליו. הנאשם ריצה 4 תקופות מאסר שונות, וביצע את המעשה שעה שמאסר על תנאי משמעותי תלוי ועומד נגדו ולא הרתיעו. 4. טיעוני הנאשם הנאשם, באמצעות בא-כוחו, ביקש להצביע על נסיבות לקולא, המתבטאות בכך שהנאשם לא תקף את המתלוננת פיזית ולא גרם לה לפגיעה פיזית, בציינו כי אין מדובר במעשה של שוד אכזרי או תחכום מיוחד שגרם לנזק גוף או רכוש משמעותי. הסניגור הדגיש כי הרקע לביצוע העבירות הוא התמכרותו של הנאשם לסמים מסוכנים. לדבריו, הוא ניסה להיגמל בכוחות עצמו בכך שהחל להשתמש בתחליף סם, אך הפסיק את השימוש במתאדון וחזר להשתמש בסמי רחוב. בבוקר השוד אף לקח כמות גדולה של כדורי קלונקס, שהחמירו את מצבו. הנאשם מסר בהודעותיו במשטרה כי הוא מעוניין בהליך גמילה ואף ביקש לפני הטיעון לעונש שיוגש תסקיר בעניינו לעניין סיכויי הגמילה שלו. הנאשם מסר כי במהלך המעצר הוא נותן בדיקות שתן, והן נמצאו נקיות. כבר בהודעותיו במשטרה הביע הנאשם חרטה והתנצל על כי פגע במתלוננת, באומרו כי כל שעשה היה תחת השפעת סמים. יש לראות בהבעת חרטה של הנאשם חרטה כנה, כאשר כבר בתחנת המשטרה גילה אמפתיה למצבה. הנאשם הוא בן 52, גדל במשפחה חסרת אמצעים נפשיים וחומריים, והחל לבצע עבירות כבר בהיותו קטין. הנאשם הוא אמנם נרקומן, אך גידל לתפארת 4 ילדים אשר איש מהם אינו מסובך בעבירות פליליות כלשהן. הנאשם ובני משפחתו נמצאים כבר תקופה ארוכה במצב סוציואקונומי קשה, כאשר בנו החייל של הנאשם נאלץ להחליף עיסוק בצבא כדי לעזור לכלכלת המשפחה ובגידול אחיו הקטן. עוד נטען כי אכן יש לנאשם הרשעות קודמות, אך רובן בעבירות סמים, מיעוטן בעבירות רכוש קלות וכמעט אין בעברו עבירות אלימות. מכל מקום הוא מעולם לא הורשע בעבירת שוד. הנאשם הציע 2,000 ₪ לפיצוי המתלוננת על הסבל שנגרם לה, סכום שהצליחה משפחתו לגייס למטרה זו. בנסיבות העניין ביקש הנאשם שלא למצות את הדין עמו ולהסתפק בענישה מתונה, בתקופת התנאי בן ה-18 חודשים שתלויה ועומדת נגדו. באשר לתנאי בן החודש שיופעל בגין החזקת נכס החשוד כגנוב, נטען כי התנאי איננו חל בעבירות בהן הורשע הנאשם. 5. שיקולי ענישה מלאכת גזירת הדין היא קשה, סבוכה ועדינה, ומשמשים בה שיקולי ענישה שונים, אשר יש ליתן להם ביטוי ולאזן ביניהם. משקלם היחסי אינו קבוע, והוא משתנה מענין לענין, לפי הנאשם ונסיבותיו. שיקולים אלה פורטו בהרחבה על ידי כב' הנשיאה ביניש בע"פ 4890/01 מ"י נ' פלוני, פ"ד נו (1), 594, 601 כאמור להלן: "יסודו של מודל הענישה בארץ הוא מודל מעורב, שחוברים בו יחד שיקולי הענישה השונים: הגמול, ההרתעה, השיקום והמניעה, ובכל מקרה ומקרה מוטלת על השופטים החובה לערוך את האיזון ביניהם". אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, אשר שדד באיומי סכין וגז מדמיע, תוך שהוא מודיע למתלוננת כי הוא מחזיק גם אקדח, את כספה, ארנקה ואף את הרכב בו נהגה, בנסיבות המפורטות לעיל. כל זאת, על רקע שימוש בסמים מסוכנים, בבוקרו של יום קיץ, בפומבי, ללא מורא, שעה ששני מאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגדו, ולאחר שהפסיק מיוזמתו הליך גמילה וטיפול במתאדון. חומרה רבה אני רואה גם באיומו של הנאשם לפגוע במתלוננת אם תעז להתלונן על מעשיו, בהפנותו סכין לעבר גופה, ותוך אמירה כי כתובתה ידועה לו. הנאשם אף נהג ברכב משך שלושה ימים, בהיותו פסול מלנהוג, כשהוא נתון תחת השפעת סמים מסוכנים, תוך סיכון בטחונו של הציבור כולו, וממילא נהג ללא ביטוח. עבירת השוד בנסיבות מחמירות בצירוף העבירות הנוספות בהן הורשע הנאשם הן חמורות ביותר. על חומרתה ניתן ללמוד, בין היתר, מהעונש המירבי שנקבע בצידה - 20 שנות מאסר. האינטרס הציבורי מחייב הטלת ענישה מחמירה, שיהיה בה כדי להרתיע לא רק את הנאשם אלא גם עבריינים בפוטנציה ולשרש תופעה זו. בבקשו את רחמי בית המשפט, טען הנאשם כי ביצע את העבירות על רקע שימוש בסמים. אין לנאשם, אשר היה בטיפול המרכז למתאדון בחדרה, להלין אלא עצמו, משבחר לחזור לשימוש בהירואין, ואף הגדיל עשות בהוסיפו סמים נוספים ("קריסטל"), להם צירף כדורי הרגעה ואחרים. מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם עולה כי זו דרכו של הנאשם, המבצע עבירות מאז שנת 71', ללא הפסקה, כאשר הוא נהנה לעתים קרובות מרחמי בית המשפט, וכן מהתקווה שישתקם, שעה שביקש שוב ושוב להיגמל מהשימוש בסמים מסוכנים, הירואין וסמים נוספים. שוב ושוב הוארכו המאסרים על תנאי שהיו תלויים נגדו. מעיון בפרוטוקול בת.פ. 3747/03 בבית משפט השלום בחיפה עולה כי באותה שנה הוארכו לנאשם שני מאסרים על תנאי בת.פ. 1401/04, בהתחשב במסלול השיקום בו היה מצוי, וגם בתיק זה, בו הורשע בפריצה לרכב בכוונה לגנוב, הוטל עליו מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים בלבד, בהתחשב בכל אלה. כך היה גם בעבר (ראה פרט 13 בגליון ההרשעות הקודמות), אך הנאשם לא הפיק את הלקח וניצל לרעה את האמון שניתן בו ואת ההזדמנויות שניתנו לו. לא זאת בלבד שהנאשם לא השתקם ולא הפסיק לבצע עבירות פליליות כדי לממן את רכישתם של "סמי הרחוב" בהם השתמש, אלא הגדיל עשות בכך שלא הסתפק עוד בעבירות רכוש ללא אלימות, ואף עשה שימוש לצורך זה בסכין ובגז מדמיע. לעניין זה, יפים דבריו של כב' השופט שיף בת.פ. (חי') 6180/07 מ"י נ' שתיוי, תק- מח 2008(2), 1131: "הנאשם לא נרתע מלחזור לסורו חרף עונשי המאסר הקודמים שהוטלו עליו וזאת למרות החרב המתהפכת בדמותם של שני מאסרים מותנים בני הפעלה התלויים ועומדים נגדו. האמור לעיל מחייב הפעם החמרה בעונשו של הנאשם, למען יפסיק לסכן את החברה במעשיו הנלוזים". טענת הנאשם כי הביע חרטה בגין מעשיו לא באה לידי ביטוי בתשובתו לאישום, במסגרתה כפר בעבירת השוד, וטען כי המתלוננת מסרה לו את כספה, ריכבה וארנקה לאחר ששכנע אותה לעשות כן, ללא כל איום או אילוץ. כתוצאה מתשובתו זו נאלצה המתלוננת להפסיק את טיולה בארה"ב ולהקדים את חזרתה ארצה על מנת להעיד בהליך זה. הנאשם אף לא חסך מזמנם היקר של 7 רופאים אותם ביקש לחקור לעניין מצבו לאחר שנעצר, בטענה כי מסר דבריו למשטרה בעת שהיה נתון בקריז. (יש לזכור כי הרשעת הנאשם בשוד לא התבססה על הודאת הנאשם, אלא על עדות המתלוננת ועדים נוספים, אשר חיזקוה). אכן, מדובר בזכות יסוד של הנאשם לכפור באישומים המוגשים נגדו ולנהל את משפטו עד תום, בתקווה שבית המשפט יזכה אותו ולו ממקצת האישומים נגדו, אך מקום שעשה כך, אינו יכול לטעון לנסיבה לקולא, הנלקחת בחשבון בעניינו של אדם המודה בביצועה של עבירה המיוחסת לו. לפיכך, על אף שהנאשם אכן הביע חרטה במשטרה, לאחר שנתפס על ידי השוטרים כשברשותו הרכב הגנוב, שעה שהוא מנסה למכור אותו לאחר, אין מדובר בחרטה משמעותית, שעה שחזר בו בבית המשפט. "כלומר, עונשם של הנאשמים אינו מוחמר משום שניהלו את ההליך עד תום, אלא הוא אינו מוקל, כפי שהיה עשוי להיות במידה מסויימת, אילו הודו באשמה והביעו חרטה על המעשה". (ת"פ (חי') 4150/05 מ"י נ' שימשילשוילי, תק- מח 2006(2), 10696, 10699). המתלוננת, בחורה צעירה שהשתחררה מהצבא ועמדה לנסוע בתוך יום לטיול החלומות שלה בחו"ל, עברה טראומה בעקבות מעשיו של הנאשם, סבלה מנדודי שינה, מאובדן בטחון ומפחדים, לאחר שהנאשם איים עליה כי הוא יודע היכן היא גרה ויפגע בה אם תתלונן במשטרה על מעשיו, ואף גנב את מפתחות ביתה, נאלצה להיעזר בטיפול כדי להשתחרר מהפגיעה הנפשית בה, דחתה את נסיעתה, ואף נאלצה להקדים חזרתה כאמור לעיל. לקולא, אני לוקחת בחשבון כי הנאשם אכן לא היכה את המתלוננת ולא פגע בה פיזית, קשר עצמו למקרה, אם כי ניסה למזער את חלקו בביצוע העבירה, ולא עמד על קיום עימות בינו לבין המתלוננת. עוד אני רואה להתחשב ברצונו של הנאשם לפצותה, אף בסכום הנמוך שהצליחו בני משפחתו לאסוף. בנוסף לכך, ילקחו בחשבון נסיבותיו האישיות כפי שבאו לידי ביטוי בטיעוני הסניגור. חוששתני כי בקשת הנאשם להקל בעונשו כדי לאפשר שיקומו בתקופה הקרובה אינה מתיישבת עם התנהלותו לאורך השנים, וזניחת הטיפול בתחליף הסם. לא נעלמו מעיני דברי הנאשם בחקירתו הנגדית כי הוא מממן את רכישת הסמים המסוכנים, בין השאר, באמצעות מכירת חלקו של הסם שהוא רוכש לעצמו. הנאשם לא הסתפק בביצוע מעשים אסורים אלה, אלא "עלה מדרגה" לעבירת שוד, ורק למזלו הטוב לא נפגע איש בגופו ממעשיו. כל אחד מהצדדים הפנה את בית המשפט לפסיקה הנוחה מבחינתו. ב"כ המאשימה הפנתה כאמור לפסיקה מחמירה שהטילה עונשים קשים על עבירות שוד בנסיבות מחמירות של שש ושבע שנים, ואילו הסניגור הפנה לפסקי דין בהם הסתפקו בהטלת עונשי מאסר בפועל של מספר חודשים, ועד למאסר של שנה וחצי. בשל הפער בין הנסיבות שבאותן פסקי דין לבין הנסיבות שבפני, אהלך בדרך ביניים, לאחר התחשבות הן בחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, בעברו, בנסיבות ביצוען כפי שפורטו בהכרעת הדין בהרחבה וצויינו בתמצית בגזר הדין לעיל, והן בשיקולים לקולא ובנסיבות האישיות של הנאשם. 6. הפעלת המאסר על תנאי הסניגור המלומד הסכים כי העבירות בהן הורשע הנאשם גורמות להפעלת המאסר על תנאי בן 18 החודשים, בת.פ. 3747/03 בבית משפט השלום בחיפה, אך טען כי אין מקום להפעיל את המאסר על תנאי בן החודש בת.פ. 3425/05 בבית משפט השלום בחיפה, שם הוארך המאסר על תנאי שהוטל על הנאשם בת.פ. 3292/04 בגין עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין, למשך שנה מיום 13/9/06. נקודת המוצא בבואו של בית המשפט להפעיל מאסר על תנאי, בהתייחס לעבירה המאוחרת שנעברה היא כי המבחן להפעלת התנאי הוא ענייני ומהותי ולא טכני-פורמלי. (ראו ע"פ 624/75 יחיא מוחמד גלאגל נ' מ"י וערעור שכנגד, פ"ד ל(2), 222). "הטעם להלכה זו נעוץ במטרה העונשית הניצבת ביסוד המאסר על תנאי. המחוקק ביקש ליתן לנאשם הזדמנות, התנאי יופעל רק אם הנאשם לא למד לקח, חזר לסורו ובהתנהגותו הפלילית חזר ועבר את עבירת התנאי. מכאן מתבקשות שתי מסקנות הנוגעות לענייננו: ראשית, המבחן להפעלת התנאי אינו מבחן טכני פורמלי אלא מבחן מהותי-ענייני, השאלה אינה אם הנאשם הועמד לדין והורשע בעבירה המפורטת בתנאי (התנאי "גניבה" - ההרשעה "גניבה") אלא השאלה היא אם התנהגותו הפלילית של הנאשם (עליה הועמד לדין והורשע) מקיימת את היסודות של עבירת התנאי כפי שפרופ' פילר אמר: "אף אם הנידון ביצע עבירה חמורה יותר, אשר יסודותיה כוללים גם את יסודות עבירת התנאי, וודאי כי הנדון ייחשב כמפר תנאי וזאת... מפני שהתנהגותו העבריינית מקיימת בראש ובראשונה את עצם יסודות התנאי...". (ע"פ 49/80 מסילתי נ' מ"י, פ"ד לד(3), 808, 811). השאלה היא אם ההתנהגות הפלילית המאוחרת של הנאשם מערבת את היסודות המובהקים של העבירה המוקדמת בגינה הוטל התנאי. "ההשוואה הראויה היא בין יסודותיה של עבירת התנאי, כפי שהן מופיעות בחוק, לבין היסודות אשר התקיימו בהתנהגותו של הנאשם. לפיכך העונש המותנה יופעל לעיתים גם כשלא נמצאה זהות טכנית בין העבירה שבוצעה לעבירת התנאי". (ע"פ 4517/04 מסארווה נ' מ"י, פ"ד נט(6), 119, 128-129; וראו גם ע"פ 1867/00 מ"י נ' גוטמן, פ"ד נד (3), 145). עבירת השוד כוללת בתוכה עבירת גניבה, וממילא גם החזקת נכס גנוב. מקל וחומר היא כוללת החזקת נכס החשוד כגנוב. ניתן לומר כי ההתנהגות הפלילית שבית המשפט אשר הטיל את התנאי רצה להזהיר מפניה, היא החזקת נכס חשוד כגנוב, וכל עבירת רכוש חמורה הימנה הכוללת יסודות הקיימים בעבירה זו. "שוד בנסיבות מחמירות ללא ספק נופל בגדר אותה התנהגות עבריינית כלפי רכוש ומהווה למעשה התנהגות החמורה בהרבה מגניבה, מהחזקת רכוש החשוד כגנוב ומניסיון לקבל חלקי רכב גנובים ונופלת בתחום התנאי. על כן ולאור המבחן המהותי-ענייני, עבירת השוד נופלת בגדרי התנאי ומשהורשע בה הנאשם מס' 1 יש באפשרותו של בית המשפט להורות על הפעלת המאסרים המותנים שנגזרו על הנאשם 1 בשני התיקים הנ"ל". (ת"פ (נצ') 1045/05 מ"י נ' עומר בן מוסא הייב ואח', תק-מח 2006(3), 13773, 13778). לפיכך, ניתן לומר כי העבירות בהן הורשע הנאשם גורמות להפעלת המאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגדו. 7. העונש לאחר ששקלתי את הנסיבות לחומרא ולקולא, אני רואה לגזור על הנאשם עונשים כדלקמן: א. מאסר בפועל ל- 51 חודשים, בניכוי כל התקופה בה היה הנאשם עצור בתיק זה. ב. אני מפעילה את המאסר על תנאי בן 18 החודשים שהוטל על הנאשם בת.פ. 3747/03 בבית משפט השלום בחיפה, וכן את המאסר על תנאי בן החודש שהוארך בת.פ. 3425/05 בבית משפט השלום בחיפה, דהיינו, תקופה כוללת של 19 חודשים. מכלל המאסר על תנאי שהופעל, ירצה הנאשם 9 חודשים במצטבר למאסר שהוטל היום ו- 10 חודשים בחופף לו. בסך הכל ירצה הנאשם 60 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מאסרו כמפורט לעיל. ג. מאסר על תנאי ל- 18 חודשים, שהנאשם לא ישא בו, זולת אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה מן העבירות שנקבעו בפסק הדין, או כל עבירת רכוש שהעונש הקבוע בצידה הוא 3 שנות מאסר ומעלה או כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים ויורשע במי מהן תוך תקופת התנאי או לאחריה. ד. בנוסף לכך ייפסל הנאשם מלהחזיק רשיון נהיגה למשך שנתיים מיום שחרורו. ה. לבקשת הנאשם, אני מחייבת אותו לפצות את המתלוננת הדס גוטמן בגין מקצת נזקיה וסבלה עקב העבירה שביצע הנאשם. מתוך התחשבות במצב המשפחה, אני מחייבת אותו בפיצוי של 2,000 ₪, אשר יופקד בבית המשפט בתוך 7 ימים מיום מתן גזר הדין. למותר לציין כי הסכום שנפסק אינו משקף את מלוא נזקיה וסבלה כתוצאה ממעשיו. לא ישולם הסך הנ"ל בתוך המועד שנקבע לכך, הוא ישא הפרשי הצמדה עפ"י דין מהיום שנקבע כמועד אחרון לתשלום ועד לתשלומו המלא. המזכירות תודיע למתלוננת על הפיצוי הנ"ל ותמציא לה גז"ד זה. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.משפט פליליסכיןשוד