בית המשפט פסק כי אין להכביד עם הנאשם בדין, כפי שראוי ומתחייב היה לעשות בהתחשב במספרן של העבירות וחומרתן, ויתר הנסיבות לחומרא, אך מאידך, אין לקבל את עתירת הסניגור להקלה בעונשו של הנאשם, ולפיכך העונש שיוטל על הנאשם יביא בכלל חשבון את מספרן של העבירות, חומרתן ויתר הנסיבות המחמירות, אך כל זאת מבלי לבטל את משקלן של הנסיבות המקלות, שאומנם אין הן רבות ומשמעותיות, אך יש ליתן להן משקל כלשהו. להלן גזר דין בנושא עונש על עבירות מרובות: גזר - דין 1. הנאשם הורשע, על סמך הודאתו, בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, באישומים הראשון, הרביעי, החמישי, השישי והשביעי לכתב האישום, כל זאת לאחר שבמסגרת הסדר טיעון חלקי נמחקו האישומים השני והשלישי מכתב האישום המקורי. עניינם של האישומים הראשון, הרביעי והחמישי - עבירות של שוד בנסיבות מחמירות בעוד שבאישום השישי הורשע הנאשם בעבירות של גניבת רכב ושימוש ברכב והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. לפי המפורט באישום הראשון לכתב האישום, ביום 8.5.06 סמוך לשעה 05.30 לפנות בוקר, הגיע הנאשם רכוב על אופנוע וחובש על ראשו קסדה לקיוסק ברח' מנחם בגין 16 ברמת-גן, נכנס לקיוסק כשעל ראשו הקסדה ובעודו אוחז בידו אקדח, כאשר הוא דורך את האקדח ודורש מהעובד במקום למסור את הכסף שבקופה, וכן את מכשיר הטלפון הנייד של העובד. אותו עובד מסר לנאשם סך של 1,300 ש"ח במזומן שהיו בקופה אותה שעה, כרטיסי חיוג בשווי של 4,000 ש"ח לפחות ומכשיר טלפון נייד שברשותו. הנאשם הורה לעובד לשכב על הרצפה ועזב את המקום. לפי המפורט באישום הרביעי, הגיע הנאשם ביום 9.6.06 בשעה 05.25 לפנות בוקר, לקיוסק ברח' הנשיאים 3 בחולון, כשהוא רכוב על אופנוע וחובש קסדה על ראשו, נכנס לקיוסק כשעל ראשו הקסדה ובעודו אוחז אקדח בידו, דורך את האקדח ודורש מהעובד במקום למסור לו את הכסף שבקופה, וכן את כרטיסי החיוג של חברות הסלולאר. בשל חששו מפני הנאשם, מסר העובד לידי הנאשם את כל הכסף שבקופה - סך של 2,500 ש"ח וכן את כרטיסי החיוג בשווי של כ- 10,000 ש"ח. הנאשם הורה לאותו עובד לשכב על הרצפה במקום ועזב את המקום. לפי המפורט באישום החמישי, באותו תאריך סמוך לשעה 05.48 לפנות בוקר, הגיע הנאשם כשהוא רכוב על אופנוע גנוב, חובש קסדה על ראשו, לקיוסק ברח' מנחם בגין 27 בתל-אביב, נכנס לקיוסק כשעל ראשו הקסדה, בעודו אוחז אקדח בידו, דרך את הנשק ודרש מהעובד במקום את הכסף שבקופה, כספי הלוטו וכן כרטיסי החיוג של חברות הסלולאר. בשל חששו מהנאשם, מסר העובד לידי הנאשם סך של 2,000 ש"ח שהיו בקופה אותה עת, סך של 100 ש"ח שהיו במגירת כספי הלוטו וכן כרטיסי חיוג בשווי של 2,000 ש"ח. הנאשם הורה לעובד לשכב על הרצפה ועזב את המקום. לפי המפורט באישום השישי, בתאריכים 3 - 4 ליוני 2006 גנב הנאשם קטנוע מסוג סאן-יאנג מס' רישוי 4125150 ממקום חנייתו ברח' וילסון 6 בתל-אביב, נהג בו ונטש אותו ביום 13.6.06 בסמוך לרח' חלץ 4 בחולון. לפי המפורט באישום השביעי, ביום 25.5.06 בשעה 05.30 החזיק הנאשם על גופו, בתוך תחתוניו, שתי שקיות ובהן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 1.68 גרם שלא לצריכה עצמית. 2. ביום 4.10.06 מסר הנאשם באמצעות בא כוחו תגובה מפורטת לכתב האישום, בה כפר הנאשם כפירה מוחלטת במיוחס לו באישומים 1 - 6, טען שלא ביצע כל מעשי שוד או גניבת קטנוע ואין לו כל קשר לארועים אלה, כך שככל הנראה מדובר בטעות בזיהוי. באשר לאישום השביעי, הודה הנאשם במיוחס לו אך הוסיף וטען שהסם הוחזק לשימושו העצמי. ב"כ הנאשם הוסיף וטען שהנאשם התקשה למסור טענת אליבי, כל זאת בשים לב לעובדה שהוא נחקר לראשונה אודות הארועים קרוב לחודש ימים לאחר קרות הארועים, ובשל חלוף הזמן כאמור, הוא התקשה לפרט בפני חוקריו את המקומות בהם שהה במועדים הרלוונטיים, כל זאת בשים לב לעובדה שמדובר בנאשם שהוא בגדר "חיית לילה", דהיינו מי שמרבה לבלות במועדונים, רבים מחבריו הם ברמנים או שומרים במועדונים, הוא בעצמו עבד עד לאחרונה בתחום זה ולכן הוא מרבה לנוע ברחבי העיר בשעות לילה מאוחרות במועדונים שונים. עוד הוסיף וטען הנאשם שלרבים מחבריו יש אופנועים וקטנועים, לעתים הם מסיעים אותו - כל זאת עקב הראייה שנמצאה בדמות טביעת אצבע של הנאשם, על האופנוע נשוא האישומים החמישי והשישי, מבלי שיכחיש או יכפור באותה טביעת אצבע. 3. לאחר שביהמ"ש הספיק לשמוע חלק מראיות התביעה (7 עדים) לרבות חלק מהמתלוננים שעבדו בקיוסק באותם מקומות שנשדדו לפי המפורט בכתב האישום, ובטרם תחילת שמיעת הראיות במועד הדיון הנדחה, הודיעו הצדדים לביהמ"ש על הסדר הטיעון אליו הגיעו בהמשך המו"מ שהתנהל ביניהם תקופה לא קצרה, כאשר במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו, הסכימה המאשימה למחיקת האישומים השני והשלישי מכתב האישום, ובתמורה לכך ביקש הנאשם לחזור בו מכפירתו ולהודות במיוחס לו ביתר האישומים. הנאשם עצמו אישר דברים אלה, תוך שהוא מוסיף ומציין שידוע לו שאין הסדר לגבי העונש, כך שכל צד יטען כראות עיניו. 4. ב"כ המאשימה, עו"ד פמיליה, הגישה בפתח טיעונה את גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, הכולל אומנם 4 הרשעות בלבד, אך ביקשה להוסיף ולציין שהמדובר בהרשעות בעבירות חמורות מאד, שבגינן ריצה הנאשם מספר עונשי מאסר בפועל, כל זאת בגין ביצוע עבירות של הדחת קטין לסם, יצוא ויבוא של סם והחזקת סם שבגין כל אלה נדון ל- 15 חודשי מאסר בפועל בדצמבר 2000. בהמשך נדון הנאשם לעונש מאסר לתקופה קצרה לריצוי במצטבר, עקב עבירות של שבל"ר וגניבת רכב, וכן נדון בגין עבירה של החזקת אגרופן או סכין. ביום 19.1.05 נדון הנאשם ל- 21 חודשי מאסר בפועל בגין שורת עבירות, לרבות גניבת כרטיס חיוב, שוד מזויין, קשר לפשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת סם מסוכן, כאשר באותו תיק הוטלו עליו שני עונשי מאסר מותנים, האחד של 16 חודשים ל- 3 שנים, שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע או עבירה כנגד רכוש שהיא פשע, אך בד בבד נדון לעונש מאסר מותנה של 6 חודשים, שלא יעבור עבירות כנגד הרכוש שהן פשע או עבירות שבהן הורשע בגין שני התיקים המצורפים. לציין ולהדגיש, שביהמ"ש גזר על הנאשם שני עונשי מאסר מותנים, כל זאת בשים לב לעובדה שתחילה הוטל עליו עונש בגין העבירות העיקריות בהן הורשע, שם הוטל עליו עונש מאסר בפועל ומאסר על תנאי, ובהמשך הוטל עליו עונש בגין שני תיקים נוספים אותם צירף לתיק העיקרי, וגם בגין אלה נדון לעונש מאסר לריצוי בפועל חלקו בחופף וחלקו במצטבר, וכן לעונש מאסר על תנאי. ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה שהסדר הטיעון הושג על בסיס הנחת המאשימה שבאותם שני אישומים שנמחקו במסגרת ההסדר, המסכת הראייתית לא היתה מוצקה באופן משמעותי ומשום קושי ראייתי זה הסכימה המאשימה למחיקתם של אישומים אלה, תחת הודייתו של הנאשם ביתר האישומים המפורטים בכתב האישום. באשר לעונש שראוי להטילו על הנאשם, עתרה עו"ד פמיליה להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה ארוכה ומשמעותית, ואף שאין זה ממנהגה של המאשימה לנקוב בשנות מאסר להן היא עותרת, הרי במקרה זה עתירתה היא לעונש דו ספרתי, כל זאת בשים לב לעונש המאסר המותנה שתלוי ועומד כנגד הנאשם, לעונש של פסילה בפועל, לעונש של פסילה על תנאי, לעונש של מאסר על תנאי ולקנס כספי, כל זאת בשים לב לעובדה שהנאשם ביצע את עבירות השוד על רקע של בצע כסף, כך שראוי בנסיבות שכאלה לפגוע בו בכיסו. באשר לנסיבות המחמירות של עבירות השוד, ביקשה עו"ד פמיליה להדגיש את העובדה ששתי העבירות נשוא האישומים החמישי והשישי בוצעו באותו יום, כאשר פרק זמן קצר ביותר מפריד בין המעשים, ובכל עבירות השוד יש דפוס התנהגות דומה של הנאשם שעה שהוא מגיע רכוב על קטנוע, בעודו חובש קסדה על ראשו - קסדה שאינו מוריד לאחר שהוא נכנס לקיוסק, מחזיק בידו אקדח ודואג לדרוך את האקדח כשהוא בתוך הקיוסק, כל זאת כדי להבהיר לעובד שנמצא במקום באופן ברור וחד לגבי רצינות כוונותיו, דורש מאותו עובד את כל סכום הכסף שנמצא בקופה, כמו גם את כרטיסי החיוג של חברות הסלולאר, ולאחר שמקבל מאותו עובד את הכסף וכרטיסי החיוג, דורש מאותו עובד לשכב על הרצפה ועוזב את המקום. עו"ד פמיליה ביקשה להסב את תשומת לבו של ביהמ"ש לטראומה שהיתה מנת חלקם של המתלוננים, שבחלקם אף דאג לציין זאת נוכח הרתיעה והחשש של אותם עובדים להמשיך ולעבוד בשעות הלילה המאוחרות או הבוקר המוקדמות בפיצוציוות. עוד הוסיפה שמדובר במעשים שתוכננו בקפידה ובתכנון ע"י הנאשם, כאשר בכולם הוא סיגל לעצמו דפוסי התנהגות קבועים, כך שאילולא אותה טביעת אצבע שנמצאה על אותו קטנוע גנוב, היתה מתקשה המאשימה לייחס את מעשי השוד לנאשם, נוכח אי יכולתם של המתלוננים לזהות את הנאשם משום העובדה שהוא חבש בכל המקרים קסדה על ראשו, כך שלכל היותר יכלו המתלוננים למסור פרטים כלליים על מבנה גופו של השודד. באשר לנסיבותיו של הנאשם, ביקשה עו"ד פמיליה להפנות לעובדה שהנאשם שוחרר ממאסרו הקודם ביום 9.2.06, דהיינו שלושה חודשים לפני ביצוע מעשה השוד הראשון, כל זאת לאחר שועדת השחרורים מצאה לנכון לבוא לקראת הנאשם ולשחררו שחרור מוקדם על רקע של ציפיה שהוא יטיב את דרכו והתנהגותו, על אף שהוא הורשע בעבירות דומות ואף זהות בחלקן לעבירות נשוא כתב האישום הנוכחי, דהיינו עבירות כנגד פקודת הסמים המסוכנים ועבירת שוד מזויין. ב"כ המאשימה הפנתה את ביהמ"ש לדברים שהשמיע הנאשם במהלך הדיון בתיק הקודם שבגינו ריצה עונש מאסר בפועל, אז הוא טען בפני ביהמ"ש שהוא מבין את הטעות שעשה, מודה במיוחס לו, כך שהלכה למעשה בעצם הסתבכותו בעבירות נשוא כתב האישום הוכיח עצמו הנאשם כמי שהחרטה שנשמעה מפיו היתה מהשפה לחוץ, ולראייה הוא חזר לסורו והמשיך במעשיו הנלוזים, שעה שביצע את העבירות נשוא כתב האישום, כך שיש תימוכין לטענה שמדובר בנאשם רציבידיסט שבחר לו את דרך הפשע כדרך חיים, כל זאת כדי להשיג כספים בדרך לא דרך, תוך התעלמות מוחלטת מהנזק שנגרם למתלוננים. לבסוף טענה עו"ד פמיליה שמדובר בעבירה שהפכה זה מכבר להיות מכת מדינה, עבירה שיש להטיל בגינה עונש מאסר ארוך ומשמעותי על מנת להרתיע את הנאשם ואחרים, אך גם כדי להעביר מסר ברור בדבר הענישה המחמירה שתהיה מנת חלקו של כל מי שיעז ויבצע עבירות דומות. 5. ב"כ הנאשם, עו"ד באומן, עתר, כמובן מאליו, להטלת עונש מתון, כל זאת בשים לב לנסיבות המקלות שמתקיימות במקרה זה, הן נסיבות של הארועים עצמם והן נסיבותיו האישיות של הנאשם, בראש ובראשונה העובדה שלא הובאה בפני ביהמ"ש כל ראייה לכך שמדובר בכלי נשק אמיתי, ולראייה הנאשם לא הואשם בעבירה של החזקת נשק. עוד הוסיף הסניגור שמדובר במעשי שוד שבוצעו ע"י הנאשם לבדו ולא בצוותא חדא עם אחרים, לא הופעלה ע"י הנאשם כל אלימות, לא היה כל סממן של פגיעה במתלוננים בין פגיעה פיזית ובין פגיעה ברגשותיהם. עו"ד באומן ביקש להדגיש את העובדה שאין מדובר בביצוע מעשים שתוכננו בקפידה ע"י הנאשם כי אם במעשים ספונטניים, כך להגדרתו, ללא תכנון מוקדם, ומבלי שנערכה תצפית לעבר המקום שבו בוצע השוד. באשר לנסיבותיו של הנאשם, ביקש הוא להדגיש את העובדה שמדובר בנאשם יליד השטחים, נאשם שהתייתם מגיל צעיר ועל כן נעדר כל דמות סמכותית שיכולה היתה לכוונו ולהדריכו, או אף לחנכו. באשר להסתבכויותיו החוזרות והנשנות של הנאשם, ביקש עו"ד באומן להפנות את ביהמ"ש לעובדה שמדובר בנאשם שנמשך לחיי הלילה של העיר הגדולה, הסתובב באופן די קבוע במועדונים, באזורי בילוי מוכרים, שם התוודע לחיי הלילה על כל המשתמע מכך, דהיינו סמים ואלכוהול, שגרמו לו לבלבול ולאובדן הקוד המוסרי שלו. עו"ד באומן ביקש ליתן משקל להודאתו של הנאשם בעובדות ובאישומים שבכתב האישום המתוקן, הוסיף שמדובר בנאשם שנטל אחריות על מעשיו ומוכן לשלם את המחיר. באשר לביצוע העבירות סמוך לאחר שחרורו ממאסר, טען הסניגור שהנאשם נקלע למצוקה כלכלית קשה לאחר שהשתחרר מהכלא, ובהיותו אסיר משוחרר התקשה מאד למצוא מקום עבודה שיסכים לקלוט אותו, ביצע את המעשים המיוחסים לו בפרק זמן קצר ולא ארוך ועל כן, אין זה ראוי במקרה שכזה להטיל על הנאשם עונש ברף העליון של עונש המקסימום שנקבע ע"י המחוקק, כי אם ליתן לו עונש שיכול להוות מבחינתו מעין פתח לתקווה בעתיד, שיוכל לשקם את חייו, מה עוד שלטענת הסניגור, צפוי הנאשם להפקעת ה"שליש", דהיינו להבאת עניינו בפני ועדת השחרורים, שיש להניח שתורה על הפקעת אותה תקופה של שחרור מוקדם, נוכח הרשעתו של הנאשם בעבירות נשוא תיק זה. 6. עונשי המאסר המותנים אכן מדובר בשני עונשי מאסר מותנים שהוטלו ע"י כב' השופט מודריק באותו גזר דין שהוטל על הנאשם, כאשר גזר הדין התייחס הן לעבירות נשוא התיק העיקרי בפני ביהמ"ש המחוזי, אך גם לשני תיקים נוספים שהנאשם ביקש לצרפם לתיק העיקרי, כך שאין כל פגם או פסול בעובדה שביהמ"ש הטיל עונשי מאסר מותנים ומדורגים על אותו נאשם באותו גזר דין. יש להניח שכוונת ביהמ"ש היתה שבגין העבירות החמורות נשוא כתב האישום העיקרי שנדון בפני ביהמ"ש המחוזי, יש להטיל על הנאשם עונש מאסר מותנה מרתיע ומכביד, ועל כן הוטל עליו עונש מאסר מותנה לתקופה של 16 חודשים, בעוד שבגין העבירות שצורפו ע"י הנאשם, שהן עבירות שמבחינת חומרתן נופלות מעבירות שבתיק העיקרי, מצא ביהמ"ש, ובצדק, להטיל על הנאשם עונש מאסר מותנה לתקופה קצרה יותר. אינני סבור שביהמ"ש התכוון שכל אימת שהנאשם יהיה מעורב בעתיד בביצוע עבירה חמורה נשוא המאסר המותנה המכביד, וגם בעבירה פחות חמורה נשוא המאסר המותנה הפחות מכביד, ראוי להטיל עליו את שני עונשי המאסר המותנים, אלא שמרשה אני לעצמי להניח שביהמ"ש לא התכוון להטיל על הנאשם עונש מאסר מותנה מכביד, אם היה מעורב בעבירה נשוא שני התיקים שצורפו. לפיכך, מוצא אני לקבוע שלא נפלה כל שגגה בפני ביהמ"ש המחוזי שעה שזה גזר את דינו של הנאשם בת"פ 40278/04, אף שנוסח גזר הדין, ככל שהוא מתייחס לעבירות שצורפו ע"י הנאשם, יתכן והוא לוקה בחסר במובן זה שלא היה צריך לחזור ולציין שהתנאי הוא בגין עבירות רכוש שהן פשע, תנאי שנקבע ע"י ביהמ"ש לגבי העבירות העיקריות. אשר על כן, אינני רואה כל פסול בטענת המאשימה שיש להפעיל את שני עונשי המאסר המותנים, אך יחד עם זאת, יש לזכור ששני התיקים שצירף הנאשם בתיק שם, עניינם עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, גניבת כרטיס חיוב והפרעה לשוטר בעוד שהעבירות העיקריות שנדונו בפני ביהמ"ש עניינם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לבצע פשע, כך שראוי בנסיבות שכאלה להורות על הפעלת עונשי המאסר המותנים בחופף זה לזה ולא במצטבר זה לזה. 7. שיקולי הענישה באי כח הצדדים הגישו לעיוני שורה ארוכה של פסקי דין, חלקם של מותב זה, פסקי דין אשר הוטלו על נאשמים שהיו מעורבים בעבירות שוד או שוד מזויין או שוד בנסיבות מחמירות, וביקשו מביהמ"ש ללמוד גזירה שווה מאותם פסקי דין, כאשר ב"כ הנאשם כמובן, ביקש להקיש מאותם פסקי דין מקלים, בעוד שב"כ המאשימה עתרה להטלת העונשים המחמירים שהוטלו בפסקי הדין שהוגשו על ידה. מלאכת גזירת הדין היא מלאכה קשה, מלאכה שכוללת בחובה שקילת שיקולים שונים ומגוונים, הכל בהתאם לנסיבות העבירות בהן הורשע הנאשם, ריבויים של עבירות אלה, החומרה שבביצוען, הסיכון שנשקף למתלוננים, הנזק שנגרם למתלוננים, טובת ההנאה שצמחה לנאשם, היות התופעה תופעה שכיחה שהפכה למאד נפוצה, הצורך בהטלת ענישה הולמת ומידתית, הצורך בהטלת ענישה מרתיעה וכיו"ב שיקולים הנוגעים לעבירות עצמן, כל זאת בנוסף לשיקולים שעל ביהמ"ש לשקול שעניינם נסיבותיו של הנאשם שנותן את הדין בפני ביהמ"ש, לרבות עברו של אותו נאשם, נסיבות חייו, מידת מעורבותו בחיי הפשע, הזדמנויות שניתנו לו בעבר, סיכויי שיקומו של הנאשם, הסכנה שיחזור ויבצע עבירות כאלה בעתיד, הצורך בהרתעת הנאשם וכיו"ב שיקולים. במקרה שבפניי, דומה שמדובר בנאשם אשר עברו הפלילי מצביע על מעורבות של ממש בחיי הפשע, נאשם אשר בשנים האחרונות היה מעורב בסדרה ארוכה של עבירות חמורות, עבירות שבגינן הוא נתן את הדין ונדון לעונשי מאסר לתקופות לא קצרות. הנאשם, כפי שניתן לראות מהרשעתו האחרונה, הודה גם שם בביצוע עבירה של שוד מזויין וכן בעבירה של קשירת קשר לפשע, עתר לביהמ"ש להקל עימו, זאת לאחר שהביע חרטה על עצם מעורבותו בעבירות, וביקש מביהמ"ש שלא להחמיר עימו. ביהמ"ש מפי כב' השופט מודריק קבע שנוכח עברו הפלילי הלא מכביד של הנאשם, נוכח הודאתו, וגם נוכח הבעיות הראייתיות שהתעוררו באותו תיק, הרי הסדר הטיעון שהוצג בפניו הוא הסדר סביר, ועל כן הטיל את אותו עונש על הנאשם, עונש שרוצה ע"י הנאשם תוך ניכוי שליש מתקופת מאסרו ע"י ועדת השחרורים, ועל כן מצא עצמו הנאשם משוחרר ממאסר כבר בתחילת פברואר 2006. לא חלפו אלא כשלושה חודשים מאז שחרורו של הנאשם ממאסר, והוא חזר לסורו ובעצם סרח פעם נוספת, אך הפעם לא במעשה אחד אלא בשורת מעשים שבוצעו על ידו תוך פרק זמן של חודש ימים, כאשר הנאשם הגדיל לעשות שעה שביום 9.6.06 ביצע שתי עבירות שוד בהפרש של 23 דקות בין המעשה הראשון לבין המעשה השני, כאשר מעשה השוד הראשון בוצע בעיר חולון, בעוד שהמעשה השני בוצע בעיר תל-אביב, כך שיש להניח שב- 23 דקות היה נחוץ לנאשם לנסוע מהעיר חולון לעיר תל-אביב ולפיכך יש לראות במעשים אלה כשני מעשי שוד שבוצעו בסמיכות זמנים אחד לשני. הנאשם לא נרתע מלגנוב קטנוע לצורך טשטוש עקבותיו, לא נרתע מלחבוש קסדה על מנת להקשות על זיהויו, לא נרתע מהחזקת אקדח ונשיאתו כאשר הוא נכנס לכל אחד מאותן פיצוציות, כאשר הוא דורך את הנשק כדי להרתיע את אותם מתלוננים ולהבהיר להם הבהר היטב את רצינות כוונותיו, ולא נרתע כאשר הוא דורש את כל הכסף שנמצא בקופה ואת כרטיסי החיוג, ובהמשך כדי להקשות עליהם, הוא מאלץ אותם לשכב על הרצפה כדי שלא ירדפו אחריו מחד, וכדי שיתעכבו בזימון המשטרה למקום. מדובר בעבירות חמורות ביותר שבוצעו ע"י הנאשם, עבירות שלא צריך להכביר מלים לגבי מידת הנזק שהם גרמו למתלוננים, שמצאו עצמם קורבן לאיום ממשי רק משום העובדה שהם עבדו בפיצוציות בשעות בוקר מוקדמות, ולפיכך נבחרו באקראי ע"י הנאשם כקורבנות שקל לשדוד את כספם, זאת מחד; וכעבירות אשר המשטרה תתקשה מאד לחשוף ולגלות את מבצעי המעשים מאידך. סכומי הכסף שנגנבו ע"י הנאשם, כולל תמורת כרטיסי החיוג, הם סכומים גבוהים, כך שיש להניח שהנאשם התפתה לבצע את העבירות על רקע מידת הסיכון הקטנה הנשקפת לתפיסתו ומעצרו מחד, ונוכח סכומי הכסף הנכבדים אותם ציפה לקבל מאידך. בנסיבות שכאלה, וכאשר עבירות אלה הפכו להיות נפוצות בעת האחרונה, עבירות שבצידן סכנה לא מבוטלת הנשקפת לאותן קורבנות, הרי ביהמ"ש מחוייב להטיל על מבצעי עבירות שכאלה ענישה הולמת וראויה שתוכל אולי להשיג את המטרה של הרתעת עבריינים אחרים מלבצע עבירות דומות. התחושה של חוסר בטחון שהיתה מנת חלקם של אותם מתלוננים, היא תחושה קשה ומעיקה, לא רק בגין המעשים עצמם אלא יש להניח שתחושה זו תהיה מנת חלקם תקופה לא קצרה. 8. עיינתי עיין היטב במכתב שהוגש לי ע"י הנאשם בכתב ידו, שנפרש על פני 4 עמודים, בו גולל הנאשם את נסיבות חייו הקשות, את מצוקתה הכלכלית של משפחתו, את העול שהוטל עליו עוד מגיל צעיר, את היאוש שהיה מנת חלקו וחוסר האונים לעזור למשפחתו - גורמים אשר היה בהם כדי לסייע בהתדרדרותו וברצונו לברוח לעולם אחר, תוך התחברות לגורמים שוליים בחיי הלילה. הנאשם עתר לביהמ"ש ליתן לו הזדמנות נוספת להוכיח שהוא ראוי לאמון שיינתן לו, נוכח רצונו לפתוח פרק חדש בחייו, ובעיקר נוכח תחושת החרטה. למצער, אינני יכול לקבל את דברי הנאשם כמובן מאליו, לא רק משום העובדה שדברים דומים נשמעו מפיו גם בפני כב' השופט מודריק בעת שזה גזר את דינו, אלא גם נוכח מהות המעשים בהם היה מעורב, דהיינו עבירות הסמים שלא לצריכה עצמית, העובדה שהנאשם גנב קטנוע והצטייד באקדח ולא נתן את דעתו למצוקתם של אותם מתלוננים שעה שביצע את העבירות החמורות. בע"פ 5753/04 נפסק ע"י ביהמ"ש העליון: "ראשית לכל נזכור את יסוד הגמול שבענישה. אדם העושה מעשה רע, מעשה הפורע סדרי חברה, חייב לדעת כי החברה תשיב לו כגמולו. מעשה רע ייגמל בעונש קשה, מעשה רע מאד ייגמל בעונש קשה מאד. כך הוא אף באשר להרתעה, הרתעת היחיד והרתעת הרבים". 9. בבואי לגזור את דינו של הנאשם, מצאתי שלא להכביד עימו בדין, כפי שראוי ומתחייב היה לעשות בהתחשב במספרן של העבירות וחומרתן, ויתר הנסיבות לחומרא, כפי שפירטתי לעיל, אך מאידך, לא אוכל כמובן לקבל את עתירת הסניגור להקלה בעונשו של הנאשם, ולפיכך העונש שיוטל על הנאשם יביא בכלל חשבון את מספרן של העבירות, חומרתן ויתר הנסיבות המחמירות, אך כל זאת מבלי לבטל את משקלן של הנסיבות המקלות, שאומנם אין הן רבות ומשמעותיות, אך יש ליתן להן משקל כלשהו. סופו של דבר, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. 6 שנות מאסר בפועל. ב. אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה של 16 חודשים, במצטבר, שהוטל על הנאשם בת"פ 40278/04 (בימ"ש מחוזי ת"א) מיום 19.1.05. מתקופת המאסר יש לנכות את התקופה שבה נתון הנאשם במעצר מיום 25.6.06. ג. 24 חודשי מאסר, אך הנאשם לא יישא בעונש זה, אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על אחת העבירות בהן הורשע, או על כל עבירה אחרת מסוג פשע. ד. אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים, שמניינה יחל מיום שחרורו ממאסר. פסילה זו תצטבר לכל פסילה אחרת שהוטלה או תוטל על הנאשם בתיק אחר. ה. אני מחייב את הנאשם לפצות כל אחד משלושת המתלוננים בשלושת האישומים בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים, שיופקדו ע"י הנאשם בקופת ביהמ"ש ויועברו למתלוננים עפ"י הנחיות הפרקליטות. ו. שקלתי אם בנסיבות הענין יהיה זה נכון להטיל על הנאשם קנס כספי בנוסף לחיובו בפיצוי המתלוננים, אך בשים לב לנסיבותיו של הנאשם שבפניי, על מצוקה כלכלית קשה שלו ושל משפחתו, הרי ברי לכל שהטלת קנס במקרה שכזה משמעה ריצוי עונש מאסר נוסף. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. עבירות מרובות