עונש על ניסיון לרצח

העונש הקבוע בצד העבירה שעניינה ניסיון לרצח הינו 20 שנות מאסר, ובפסיקתו של בית המשפט העליון ניתן למצוא רמות ענישה שונות, אשר הושתו על עבריינים שהורשעו בביצוע עבירה זו. התובעת הגישה פסקי-דין בהם העונשים הינם דו-ספרתיים עד כדי 18 שנות מאסר לריצוי בפועל (למשל, ע"פ 5015/98 אקרישבסקי נ' מ"י; ע"פ 6841/01 ביטון נ' מ"י; ע"פ 4376/05 בשקירוב נ' מ"י), ואילו הסנגור הציג מספר תקדימים בהם הושתו עונשים שאינם עולים על 10 שנות מאסר (כמו: ע"פ 10239/06 דיין נ' מ"י; ע"פ 9880/04 מ"י נ' חיים אמיר; ע"פ 9334/02 בורקאן נ' מ"י).

להלן גזר דין בנושא עונש על ניסיון לרצח:

גזר - דין

העבירות ותמצית העובדות לפיהן הורשעו הנאשמים

1.      לאחר משפט הוכחות החלטנו, פה אחד, להרשיע את נאשם 1, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (רצח); נשיאת נשק שלא כדין; החזקת נשק שלא כדין; נסיון לרצח (אישום ראשון); קשירת קשר לביצוע עוון; התחזות לאדם אחר; קבלת דבר במרמה; ושיבוש מהלכי משפט (אישום שני).
נאשם 2, הורשע, ברוב דעות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון; התחזות לאדם אחר; קבלת דבר במרמה; שיבוש מהלכי משפט וסיוע לאחר מעשה.

העובדות שבגינן הורשעו שני הנאשמים תוארו בהרחבה בהכרעת הדין ונסתפק בהצגת תמציתן.
נאשם 1 קשר קשר עם אחר לרצוח את המתלונן משה עמרה, אשר עבד בקיוסק השייך להוריו והמצוי ברחוב מנחם בגין בבת ים. כפי שנקבע בהכרעת הדין, הגיע הנאשם ביחד עם חברו ביום 27.1.2006, בסמוך לשעה 20:15, אל הקיוסק כאשר הוא מחזיק באקדח, מבלי שהיה בידיו רשיון לנשיאתו ולהחזקתו. חברו של הנאשם (אשר יכונה להלן: "האחר") היה מצויד בסכין. השניים תקפו את המתלונן והפילוהו ארצה. הנאשם ירה לעברו של המתלונן 2 יריות אך בשלב מסויים, ככל הנראה עקב תקלה בכלי היריה, לא הצליח הנאשם לירות יריות נוספות. האחר החל לדקור את המתלונן כאשר הנאשם בועט בו בגופו באמצעות רגלו השמאלית. בהכרעת הדין נקבע כי התוקפים התכוונו ליטול את חייו של המתלונן, הגם שמסיבה שלא הובהרה די צרכה, עזבו את המקום מבלי לוודא את מותו. השניים הותירו את המתלונן כשהוא מתבוסס בדמו והלה הצליח להתפנות, באמצעות מונית, לבית החולים "וולפסון", שם זכה לטיפול רפואי מיידי אשר הציל את חייו.
כתוצאה ממעשיהם של הנאשם ושל האחר, נגרמו למתלונן חבלות שונות ובכלל זה פצע כניסת קליע בכתף שמאל ללא פצע יציאה; פצע כניסה ויציאה של קליע בכף רגל שמאל; מספר חבלות שנגרמו עקב דקירות סכין בבית השחי משמאל, ברגל, בקדמת הבטן מימין ובירך שמאל. המתלונן אושפז בבית החולים למשך שלושה ימים, ולאחר מכן שוחרר לביתו.
העובדות המתוארות באישום השני מלמדות על רצונו של הנאשם, אשר נחבל ברגלו השמאלית במהלך האירוע הקודם, לקבל טיפול טיפול רפואי כשהוא מתחזה לנאשם 2 ומציג מסמך מזהה כוזב.
מיד לאחר נסיון הרצח נסע הנאשם לאשדוד וסר למרפאת "ביקור רופא" בעיר, על מנת לקבל טיפול רפואי, כשהוא מציג תעודה השייכת לנאשם 2. הנאשם הופנה לבית החולים "ברזילי" באשקלון ואף שם התחזה בכזב כנאשם 2. ביום 28.1.2006 נותח הנאשם במחלקה האורטופדית בבית חולים "ברזילי" ובתום הניתוח הושמה רגלו השמאלית בגבס.
ברוב דעות נקבע בהכרעת הדין כי נאשם 2 סייע לנאשם לאחר מעשה, בכך שאיפשר לו להזדהות בשמו, בבואו לקבל טיפול רפואי. בית המשפט ראה במעשיו אלה של נאשם 2משום ביצוע עבירות נוספות שעניינן קבלת דבר במרמה ושיבוש מהלכי משפט.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 1 ותיאור עברו הפלילי

2.     בשל גילו הצעיר (הוא יליד 1986), הופנה הנאשם אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו. התסקיר מיום 18.11.2007 מבוסס על שיחה שהתקיימה עם הנאשם בבית המעצר. הוריו של הנאשם זומנו לפגישה אך לא הגיעו ולא יצרו קשר עם שירות המבחן. הנאשם הינו רווק, יליד גרוזיה, אשר עלה ארצה עם הוריו בגיל 5. עד למעצרו הנוכחי התגורר הנאשם בבית הוריו בבת ים, ובחצי השנה האחרונה טרם מעצרו ניהל מסעדה ביחד עם אמו. בתסקיר צויין כי האם עברה לאחרונה השתלת כליה ולפיכך אינה מסוגלת לעבוד כיום. עוד נאמר כי לנאשם אח ואחות, אך לאחר הכנת התסקיר נודע לנו, למרבה הצער, כי אחיו של הנאשם נורה למוות, ביום 22.11.2007, בפתח ביתו בבת ים.
     הנאשם סיים 11 שנות לימוד אך הישגיו הפדגוגיים היו נמוכים והוא גילה בעיות הסתגלות למסגרת בית הספר ובגיל 17 יצא לשוק העבודה וביצע עבודות מזדמנות. על רקע מעורבותו בפלילים לא גוייס הנאשם לצבא. הוא חבר לאוכלוסיה שלילית וביצע עבירות פליליות שונות. הנאשם הכחיש בפני שירות המבחן את דבר מעורבותו באירוע הניסיון לרצח והסביר את פשר פציעתו בכך שנפל קורבן לתקיפה מצד אחרים, אשר גם איימו על חייו.
     בתסקיר המבחן צויין כי הנאשם "מתקשה במתן אמון ובחשיפה של דפוסי התנהגותו וחשיבה בעייתיים באישיותו". עורכת התסקיר, הגב' מאיה דנוס, סבורה כי הנאשם אינו מפנים את חומרת מעשיו ואת ההשלכות העונשיות של ההליך המשפטי. התנהגותו בעבירות נשוא תיק זה מהווה הסלמה של דפוסי התנהגות וחשיבה בעייתיים המאפיינים אותו, ובנסיבות, אלה ובשל העדר תובנה לגבי חומרת מעשיו, אין באפשרות שירות המבחן לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו.

     לנאשם עבר פלילי המוצא ביטויו ב-5 הרשעות קודמות בפני ערכאות שיפוטיות שונות. בתאריך 28.2.2005 נגזרו על הנאשם עונשי מאסר על-תנאי וקנס כספי בגין ביצוע עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב; התפרצות למקום מגורים על מנת לבצע עבירה; החזקת סכין למטרה לא כשרה והפרת הוראה חוקית (ת.פ. 662/03 בימ"ש לנוער ראשל"צ).
     ביום 10.10.2005 נדון הנאשם לשנת מאסר על-תנאי בגין ביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים (ת.פ. 40041/05 בימ"ש מחוזי ת"א). בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם שנת מאסר על-תנאי "שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה של נשיאת נשק או עבירת אלימות שתוצאתה חבלה של ממש, או עבירת איומים באמצעות נשק חם או קר". אין חולק כי הנאשם הפר תנאי זה בכך שנשא נשק שלא כדין במהלך אירוע הניסיון לרצח, ולפיכך יש להפעיל עונש זה בבואנו לגזור את דינו.
     הנאשם נתן את הדין בפעם השלישית בפני בית משפט לנוער בראשל"צ (ת.פ. 600/03) בגין ביצוע עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב וקבלת נכסים שהושגו בפשע. על הנאשם הושת קנס כספי בשיעור של 2,000 ₪ וכן 5 חודשי מאסר על תנאי.
     בפעם הרביעית הובא הנאשם לדין בפני בית משפט השלום בראשל"צ (ת.פ. 3273/05) בגין החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה ודינו נגזר ל-7 חודשי מאסר על-תנאי.
     הרשעה חמישית נקבעה בבית משפט השלום בראשל"צ (ת.פ. 1580/06) בגין ביצוע עבירה שעניינה החזקת מכשירי פריצה. על הנאשם הוטלה ביום 21.11.2006 התחייבות להמנע מעבירה בסך 1,500 ₪, וכן הושתו עליו עונשי מאסר על-תנאי שונים.

טיעוני הצדדים

3.     התובעת, עו"ד ברכה שוירמן-פלוס, ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם בהדגישה את האכזריות הרבה שגילה נאשם זה כלפי המתלונן באירוע הניסיון לרצח. הנאשם והאחר תקפו את המתלונן תוך גילוי אלימות קיצונית וחסרת רחמים כאשר הם משתמשים באקדח ובסכין ובועטים בו בעוצמה רבה. בהתנהגותו זו הוכיח הנאשם כי הינו מסוכן לציבור וכי יש להרחיקו מהחברה לתקופה ממושכת. עוד ראוי לשקול לחומרה, כך טוענת התובעת, את החבלות הקשות שנגרמו למתלונן כתוצאה ממעשי הנאשם וחברו, שעה שתקפו אותו מתוך כוונה לגרום למותו. העובדה כי חייו של המתלונן ניצלו, בסופו של דבר, אינה נזקפת לזכותו של הנאשם, שכן היא "נעוצה ביד המקרה", דברי התובעת.
     התובעת הוסיפה וטענה כי אקדחו של הנאשם לא נתפס עד עצם היום הזה וקיים חשש כי הוא הגיע לידי גורמים בלתי מוסמכים. גם שותפו של הנאשם לא אותר ולא הועמד לדין והנאשם עצמו לא סייע למשטרה בחשיפת זהותו.
     הנאשם הורשע בעבירות פליליות נוספות הנוגעות להתחזותו כאחר, עת ביקש לקבל טיפול רפואי, ובכך גרם לשיבוש מהלכי החקירה והמשפט.
     לנאשם עבר פלילי מכביד ביותר הכולל גם מאסר על-תנאי בגין נשיאת נשק שלא כדין, דבר המעיד על אופיו הפלילי. גם תסקיר המבחן מלמד על אישיותו העבריינית של הנאשם ומשקף את מסוכנותו הרבה לציבור, כך לטענת התובעת.
     התובעת הגישה פסיקה ממנה ניתן ללמוד על רמת הענישה הגבוהה בעבירות של ניסיון לרצח וביקשה לאמץ רף ענישה מחמיר ככל שהדבר נוגע לנאשם. כמו כן, ביקשה התובעת להפעיל במצטבר את עונש המאסר המותנה שהושת על הנאשם בת.פ. 40041/05. עוד נתבקשנו להשית על הנאשם קנס כספי בשיעור משמעותי.

     אשר לנאשם 2, גורסת התובעת כי אף אם אין לו כל עבר פלילי, עדיין יש לראות בחומרה את מעשיו. נאשם 2 סייע לנאשם להמלט מידי המשטרה, לאחר שהאחרון ביצע עבירה חמורה שעניינה ניסיון לרצח. נאשם 2 מסר לנאשם 1 מסמך מזהה השייך לו על מנת שיוכל לקבל טיפול רפואי במרפאה באשדוד, ולאחר מכן בבית החולים "ברזילי",תוך הסוואת זהותו האמיתית במטרה להעלים מהמשטרה את עובדת פציעתו. לדעת התביעה, יש לבחון עניינו של נאשם 2 בשים לב לטיבה ולמידת חומרתה של העבירה המיוחסת לנאשם 1, היינו ניסיון לרצח.
התובעת מציינת כי מלאכת המשטרה בחשיפת עבריינות חמורה הינה קשה ממילא, ולפיכך יש לענוש בחומרה כל מי שמחבל בחקירותיה ובסיכויי הצלחתה להביא לדין את העבריינים. התובעת סבורה כי יש להשית על נאשם 2 עונש מאסר לריצוי בפועל ולא בדרך של עבודות שירות. גם לגבי נאשם זה התבקש בית המשפט לחייבו בתשלום קנס כספי.

ב"כ נאשם 1 עו"ד אלי כהן, טען בפתח דבריו כי תסקיר המבחן אינו עדכני שכן הוא הוגש בחודש נובמבר 2007, בעוד שהטיעונים לעונש נשמעו במהלך חודש פברואר 2008. מן הראוי היה, כך לגישת הסנגור, כי שירות המבחן יעדכן את התסקיר ויכלול בתוכו נתונים נוספים כגון עובדת מותו של אחי הנאשם.
נציין כבר עתה בהקשר זה, כי בית המשפט נענה לבקשות שונות לדחיית מועד הטיעונים לעונש שבאו מצד באי-כוחו של הנאשם, אך לא נתבקשנו, כלל ועיקר, להורות את שירות המבחן לעדכן ולהשלים את תסקירו.
הסנגור ציין כי אמו של הנאשם עברה ניתוח השתלת כליה והיא עדיין נתונה תחת טיפול ובהשגחה רפואית. לכך יש להוסיף את הטרגדיה הקשה שפקדה את המשפחה בשל אובדן חייו של האח הצעיר.
עו"ד כהן הוסיף כי אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למרשו, אך יש לבחון את הדברים מתוך הסתכלות כוללת. הנאשם הינו צעיר בשנים, עברו הפלילי אינו מכביד ועד להסתבכותו בפרשה הנוכחית לא ריצה עונש מאסר ולו בדרך של עבודות שירות. הנאשם תמך במשפחתו, הנתונה במצב כלכלי קשה ואף סייע, ככל יכולתו, לאחרים שאינם נמנים על בני משפחתו. הסנגור ציין כי לא התברר כלל המניע לביצוע המעשה ולא הוברר הרקע שהביא לאירועים המתוארים בכתב האישום. עו"ד כהן טען עוד כי גם קורבן העבירה אינו "טלית שכולה תכלת" ולחובתו הרשעה קודמת בעבירה של גרימת חבלה חמורה בגינה נדון ל-5 שנות מאסר לריצוי בפועל. הסנגור הוסיף וטען כי בסופו של דבר לא נגרם נזק של ממש למתלונן ופציעתו לא היתה כה קשה כפי שניתן היה לצפות. הנאשם עצמו נפצע במהלך האירוע וגם בכך ראוי להתחשב לקולא.

גם הסנגור הגיש לעיוננו פסיקה, ממנה עולה כי במקרים מסויימים הושתו על נאשמים שהורשעו בעבירה של ניסיון לרצח עונשים מתונים יחסית.
על יסוד טיעוניו אלה, ועל מנת לאפשר לנאשם לשקם את עצמו ולהשתלב בחברה בתום ריצוי עונשו, מבקש הסנגור להשית על הנאשם עונש מתון ושלא למצות עימו את הדין. בשל מצבה הכלכלי הרעוע של משפחת הנאשם ובשל העובדה כי הנאשם צפוי לרצות עונש מאסר ממושך, ביקש הסנגור שלא להטיל עליו קנס כספי.

ב"כ נאשם 2 עו"ד צחי רז, ציין כי מרשו הינו אדם נורמטיבי אשר עשה כל ימיו לביתו מבלי שביצע כל עבירה פלילית. הנאשם הינו יליד 1980, ניהל אורח חיים תקין, שירת שירות מלא בצה"ל ועודנו עושה שירות צבאי במסגרת המילואים. המעשים המיוחסים לנאשם זה אינם פרי תכנון מוקדם, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, הוא נקלע אליהם בשל בקשתו של נאשם 1. הסנגור הפנה לקטעים בהכרעת הדין מהם ניתן ללמוד כי בית המשפט אינו מייחס לנאשם 2 ידיעה פוזיטיבית על טיב העבירה שבוצעה על ידי נאשם 1. לפיכך יש להניח, לטובתו של נאשם זה, כי עלה בליבו חשד שנאשם 1 הסתבך בביצוע עבירה כלשהי מבלי לדעת את מידת חומרתה או את הנזק שנגרם בעטיה. הסנגור הוסיף כי לא הוצגה כל ראיה לפיה נאשם 1 שיתף את נאשם 2 בקורות אותו באותו ערב, או אף מסר לו את הסיבה לרצונו להסוות את זהותו. לטעמו של הסנגור, אין הפסיקה אשר הוצגה על ידי התובעת מתאימה לנסיבות שהוכחו במקרה זה ולפיכך אין מקום לגזור על נאשם 2 עונש מאסר לריצוי בפועל. הסנגור סבור כי ניתן להסתפק בעונש מאסר על-תנאי על מנת שלא לפגוע בעתידו של נאשם 2 ושלא לגרום לו נזק בלתי הפיך. לחילופין, ביקש הסנגור להסתפק בעונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות. לגבי הקנס טען הסנגור כי משפחת נאשם 2 הינה קשת יום ונתונה במצוקה כלכלית קשה, לפיכך ביקש להסתפק בקנס מתון בשיעורו.

     שני הנאשמים ציינו בדברם האחרון כי אינם מבקשים להוסיף דבר.

דיון והכרעה

4.     הנאשם, יוסי דוידוב, הורשע בביצוע אחת העבירות החמורות שבספר החוקים: נסיון לקפד חיי אדם בצוותא חדא עם אחר, כאשר הוא מצוייד באקדח בעוד חברו נושא סכין. השניים תקפו באכזריות רבה את המתלונן, תוך שהם יורים בו ודוקרים אותו בחלקים שונים בגופו באמצעות הסכין ובועטים בו בכל חלקי גופו. רק כפסע היה בין פציעתו של המתלונן לבין מותו בידי התוקפים.
     העובדות אשר הוכחו בפנינו מלמדות כי מדובר במעשה מחושב ומתוכנן אשר נועד להביא למותו של המתלונן, ואין מדובר בפרץ אלימות ספונטני. אכן, לא הוברר לנו המניע אשר עמד ביסוד המעשה הנפשע, אך בכך אין כדי לשמש נסיבה לקולא מבחינתו של הנאשם אשר עודנו מכחיש את דבר מעורבותו באירוע ואינו תורם דבר אשר יש בו כדי לשפוך אור על הרקע העומד מאחורי הפרשה הטראגית. הנאשם גם לא עשה דבר על מנת לסייע בחשיפת זהותו של האחר ולאפשר מיצוי הדין עימו.
יש לראות בחומרה גם את התנהלותו של הנאשם לאחר אירוע הניסיון לרצח, שעה שניסה להסוות את זהותו לצורך קבלת טיפול רפואי בפציעתו. בכך ביצע הנאשם עבירות נוספות ואף סיבך בפלילים את בן דודו, הוא נאשם 2, אשר נעדר כל עבר פלילי עד לאותו מועד. עברו הפלילי של הנאשם מעיד על נטיותיו העברייניות, הגם שעד כה טרם ריצה עונש מאסר בפועל. הוא זכה להתחשבות הערכאות השיפוטיות בפניהן נתן את הדין, ואלה נתנו אמון בהבטחותיו החוזרות ונשנות להיטיב את דרכיו, הבטחות אותן הפר במצח נחושה.
     מעל ראשו של הנאשם היה תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן שנה אחת, אך הדבר לא הרתיעו מביצוע העבירות, שביניהן גם נשיאה והחזקת נשק שלא כדין. מיותר לציין כי עונש מאסר על-תנאי זה הינו בר-הפעלה בענייננו.
     בשל עמדתו המכחישה של הנאשם לא שמענו ממנו דבר חרטה וצער על מעשיו או קבלת אחריות כלשהי על ביצועם.
     תסקיר שירות המבחן מלמד כי הנאשם אינו מפנים את חומרת התנהגותו ואינו מכיר, כאמור, באחריותו לביצוע העבירות, ולפיכך לא נמצא בסיס להחל בתהליך טיפולי בעניינו.
העונש הקבוע בצד העבירה שעניינה ניסיון לרצח הינו 20 שנות מאסר, ובפסיקתו של בית המשפט העליון ניתן למצוא רמות ענישה שונות, אשר הושתו על עבריינים שהורשעו בביצוע עבירה זו. התובעת הגישה פסקי-דין בהם העונשים הינם דו-ספרתיים עד כדי 18 שנות מאסר לריצוי בפועל (למשל, ע"פ 5015/98 אקרישבסקי נ' מ"י; ע"פ 6841/01 ביטון נ' מ"י; ע"פ 4376/05 בשקירוב נ' מ"י), ואילו הסנגור הציג מספר תקדימים בהם הושתו עונשים שאינם עולים על 10 שנות מאסר (כמו: ע"פ 10239/06 דיין נ' מ"י; ע"פ 9880/04 מ"י נ' חיים אמיר; ע"פ 9334/02 בורקאן נ' מ"י).
     כידוע הוא כי שיטתנו המשפטית דוגלת בגישה האינדבידואלית שבענישה וכל מקרה צריך להבחן לגופו ולנסיבותיו המיוחדות. סבורים אנו כי במקרה דנן רכיבי החומרה עולים לאין-שיעור על הנסיבות לקולא אותן ציין הסנגור, ויש מקום להחמיר בעונשו של הנאשם מעבר לרמה המוצעת על ידי בא-כוחו. לצד החומרה ניתן לציין את טיבה ומהותה של העבירה העיקרית בה הורשע הנאשם ואת אטימות הלב ומידת האכזריות הרבה שגילו הנאשם והאחר כלפי המתלונן. עברו הפלילי של הנאשם והעובדה כי לחובתו עונש מאסר מותנה שהופר על ידו, אף הם מהווים נסיבה מחמירה. לכך יש להוסיף את ביצוע העבירות הנוספות המיוחסות לנאשם באישום השני, וכן את העובדה כי אין בפנינו קבלת אחריות או הבעת חרטה וצער על אותם מעשים.
     לצד הקולא רואים אנו לזקוף לזכותו של הנאשם רק את גילו הצעיר ואת עובדת מותו הטראגי של אחיו. כמו כן, נתנו דעתנו לעובדה כי המתלונן עזב את בית החולים לאחר שלושה ימים וככל הנראה לא נגרם לו נזק רפואי בלתי הפיך.

     לאור האמור, ומבלי למצות את הדין עם הנאשם, הננו גוזרים עליו 17 שנות מאסר, מהן יהיו 15 שנים לריצוי בפועל שמניינן מיום מעצרו 31.1.2006, והיתרה על-תנאי לבל יעבור כל עבירת אלימות שהיא פשע או אחת העבירות המנויות באישום השני.
     הננו מפעילים את עונש המאסר על-תנאי, בן שנה אחת, שהושת על הנאשם בת.פ. 40041/05, וזאת במצטבר לעונש אשר הוטל על ידינו.
     התוצאה היא כי על הנאשם לרצות 16 שנות מאסר בפועל מיום 31.1.2006.
     כמו כן, הננו מחייבים את הנאשם בתשלום קנס בשיעור של 40,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-8 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים החל מיום 1.4.2008.

     אשר לנאשם 2 - אין להקל ראש בעבירות שבוצעו על ידו, גם אם זה לא ידע במדוייק את טיבה ומהותה של העבירה אותה ביצע נאשם 1. אין ספק כי נאשם 2 הבין, אל נכון, כי נאשם 1 הסתבך בביצוע עבירה פלילית וכי הוא מבקש להמנע מחשיפת זהותו בפני גורמי אכיפת החוק. נאשם 2 נענה לבקשתו של נאשם 1 וסייע בידו לקבל טיפול רפואי בפציעתו, תוך הצגת מסמכי זיהוי כוזבים. בכך גרם הנאשם לשיבוש מהלכי החקירה ולקבלת דבר במרמה מצידו של נאשם 1.
עם זאת, הגענו למסקנה כי הפסיקה אותה הציגה ב"כ המאשימה בתמיכה לעמדתה כי יש לגזור על נאשם 2 עונש מאסר לריצוי בפועל, אינה מתאימה לענייננו. באותם מקרים דובר בנאשמים אשר סייעו לעבריינים למלט עצמם מידי החוק, תוך ידיעה פוזיטיבית כי בוצעה על ידי אותם עבריינים עבירה חמורה. כך היה בע"פ 557/06 עלאק ואח' נ' מ"י, שם ידע המסייע כי העבריינים העיקריים ביצעו עבירת רצח והם מבקשים למלט עצמם מזירת העבירה. כך הוא הדבר גם בע"פ 70863/00 חדד ואח' נ' מ"י, שם ידע המסייע כי העבריינים העיקריים דקרו למוות את המנוח, בעקבות דין ודברים אשר התפתח ביניהם.
     באותם מקרים הוטלו על המסייעים עונשי מאסר לריצוי בפועל, אך כאמור אין הנדון בעניננו דומה לראיה.
     מנגד, איננו סבורים כי יש לקבל את עמדת הסנגור לפיה ניתן להסתפק בעונש מאסר על-תנאי בשל היותו של הנאשם נטול עבר פלילי והתנהלותו הנורמטיבית עד להסתבכותו בביצוע העבירה. סבורים אנו כי באיזון הנכון בין הנתונים לקולא ולחומרה, יש להשית על הנאשם עונש מאסר אשר יכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות בשב"ס.
     לאור האמור, הננו גוזרים על הנאשם 18 חודשי מאסר, מהם יהיו 6 חודשים לריצוי בפועל אשר יכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, והיתרה על-תנאי ל-3 שנים לבל יבצע אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה.
     כמו כן, הננו מחייבים את הנאשם בתשלום קנס בשיעור של 20,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-4 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים החל מיום 1.4.2008.
     הנאשם מופנה אל הממונה על עבודות השירות לצורך קבלת חוות-דעת בדבר התאמתו לביצוע עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.
הדיון בעניינו של נאשם 2 ידחה ליום 19.3.2008, שעה 15:00.
הממונה מתבקש להעביר לעיוננו את חוות דעתו עד למועד זה.
     העתק גזר הדין יועבר אל הממונה על עבודות השירות בשב"ס.

זכות ערעור, בשלב זה בכל הנוגע לנאשם 1, לבית המשפט העליון תוך 45 יום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ערעור בעבירת רצח

  2. הקלה בעונש על רצח

  3. תשלום על ביצוע רצח

  4. מעצר על איומים ברצח

  5. עונש על ניסיון לרצח

  6. עונש מופחת בעבירות רצח

  7. פיצוי לילדים של אדם שנרצח

  8. ערעור על רצח בכוונה תחילה

  9. שחרור ממאסר על ניסיון לרצח

  10. שוד ורצח בעיר אשדוד

  11. עתירה לשחרור ממאסר בעבירת רצח

  12. בקשת מעצר על עבירת ניסיון לרצח

  13. מעצר עד תום ההליכים בעבירת רצח

  14. הקלה בעונש על רצח בגין מצב נפשי

  15. האם רצח בחו''ל מהווה פעולת איבה

  16. איסור חנינה ברצח מטעמים פוליטיים

  17. מעצר עד תום ההליכים בניסיון לרצח

  18. התיישנות עבירת רצח שר או ראש הממשלה

  19. המרת הרשעה על "רצח" בהרשעה על "הריגה"

  20. התחשבות במצב נפשי בענישה על עבירת רצח

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון