בית המשפט ציין כי מידת העונש המוטל בגין עבירות המבוצעות בנשק, מושפעת מפוטנציאל הסיכון הרב הטמון בנשק המוחזק שלא כדין ומהעברתו מיד ליד ללא פיקוח. בבוא בית-המשפט לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק עליו להתחשב בנסיבות שבהן באה לידי ביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה. בין היתר, ייתן בית-המשפט דעתו על סוג הנשק המוחזק שלא כדין, על כמותו, על התכלית שלשמה הוא מוחזק ועל הסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש. אם אכן נהגו בתי-המשפט בסלחנות עד כה בעבירות נשק, ניתן לומר כי לא הרימו תרומה מספקת לעקירת התופעה של החזקה או נשיאה של נשק, שהתפשטה במקומותינו והתדרדרה לשימוש בו בידי גורמים המסכנים את שלומו ואת ביטחונו של הציבור. להלן פסק דין בנושא עונש בעבירות נשק: פסק דין א. בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על גזר דינו של בית-משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א. קפלן) מיום 14.1.08 ב-ת"פ 1923/05 לפיו נדון המערער, יליד 1978, לשמונה חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך שלוש שנים. ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן אלה: בישיבת בית-משפט קמא מיום 22.4.07, ולאחר שתמה פרשת התביעה, הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בהחזקה ושימוש בנשק לפי סעיף 144 של חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). נוסיף שהוראת חיקוק כפי שיוחסה למערער בכתב האישום היא: רכישה והחזקת נשק - עבירה לפי סעיף 144(א) + (ג) של חוק העונשין. העובדות בהן הודה המערער לפי כתב האישום המתוקן הן אלה (כמובהר גם בדברי ב"כ המאשימה בעמ' 30 של פרוטוקול בית-משפט קמא): המערער רכש והחזיק אקדח מסוג FN חצי אוטומטי תוצרת בלגיה קליבר 9 מ"מ ללא רשות על-פי דין להחזקתו. בתאריך 26.2.03 בשעה 20:00 או בסמוך לכך ירה המערער באקדח מספר קליעים, בקרבת בית-הספר התיכון בבקה אלגרביה, ללא הסבר סביר. עקב הירי הגיע צוות משטרה לאזור האירוע והאקדח נתפס. המשיבה ייחסה למערער עבירות של רכישה והחזקת נשק ללא רשות על-פין דין, וירי באקדח ללא הסבר סביר. מכאן הרשעתו של המערער, לפי הודאתו, בעבירה לפי סעיף 144(א) + (ג) של חוק העונשין. ג. לאחר הכרעת הדין הורה בית-משפט קמא על הזמנת תסקיר שירות המבחן למבוגרים. מן התסקיר מיום 8.11.07 עולה שהמערער נוטל אחריות לביצוע העבירה, אך מנסה להפחית משמעותית מחומרת מעשיו, מבלי להעניק תשומת לב להשלכות הקשות האפשריות. לדברי המערער הוא קנה את האקדח לאחר שהוצע לו להשתמש בו בעיקר בנסיבות חברתיות. שירות המבחן מתרשם כי נשיאת האקדח והשימוש בו איפשרו למערער להתמקם בין חבריו במקום אותו הוא תופס ככוחני וגברי, בעזרת אביזר המהווה עבורו סממן חיצוני לקבלת משמעות וערך. שירות המבחן מוסיף בתסקירו כי בקשר של המערער עם שירות המבחן באו לידי ביטוי קווים תוקפניים באישיותו של המערער עליהם אינו נוטל אחריות. נראה כי המערער אינו מודע לבעייתיות שבאופן ניהול חייו, נוטה למזער התנהגויות שאינן מותאמות, ומתקשה בהתבוננות פנימית בהקשר לנסיבות העומדות בבסיס התנהגותו. המערער לא ביטא בפני שירות המבחן נזקקות לקשר טיפולי במסגרת השירות. בנסיבות אלה, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית לגבי המערער. יחד עם זאת, הוסיף שירות המבחן בסיפא של התסקיר שהואיל ולפי ההתרשמות נוטה המערער לאמץ דפוסי התנהגות של הסובבים אותו, הרי שליחתו לריצוי עונש מאסר בין כותלי הכלא, תחשוף את המערער להשפעת דמויות עברייניות כדמויות משמעותיות לחיקוי. מכאן ההמלצה שעונש המאסר בפועל יומר לעבודות שירות. ד. לאחר שנתקבל התסקיר הוסיף בית-המשפט קמא והורה על הזמנת חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות תוך שבית המשפט מדגיש בהחלטתו שאין להזמנתה של חוות הדעת משמעות של המרת המאסר (ככל שיוטל) לעבודת שירות, אלא הזמנת חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות היא רק לצורך בדיקת האפשרויות העומדות לרשות בית-המשפט. מחוות דעתו של הממונה מיום 27.12.07 עולה שהמערער מתאים לביצוע עבודת שירות ומסכים לכך. ה. בישיבת בית-משפט קמא מיום 14.1.08 השמיעו ב"כ שני הצדדים את טיעוניהם לעונש. ב"כ המשיבה עמדה, בין היתר, על הרשעותיו הקודמות של המערער שנדון ביום 22.12.02 ב-ת"פ 2275/02 של בית-משפט השלום בחדרה בגין העבירות הבאות: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר במילוי תפקידו - 13.7.98. החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית - 22.2.02. תקיפה הגורמת חבלה ממש וכן תקיפה סתם - 13.7.05. ו. בגזר דינו כותב בית-משפט קמא שלאחר שהצדדים טענו לעונש מסקנתו היא שאין מקום להטיל על המערער מאסר שירוצה בעבודות שירות. לאחר שסקר את הפסיקה הרלוונטית ציין בית-משפט קמא שבתי-המשפט מטילים כיום עונש של מאסר בפועל גם על מי שמחזיק סכין בלבד (מבלי שיעשה בה שימוש כלשהו) וממירים את המאסר בפועל לעבודות שירות מקום שעברו של הנאשם נקי. קל וחומר, כך מסביר בית-משפט קמא, שיש להחמיר עם מי שמחזיק אקדח, ובוודאי עם מי שמחזיק אקדח, ואף עשה בו שימוש כלשהוא (המערער כאן ירה באקדח). בודאי שיש להחמיר כאשר לנאשם עבר פלילי. על יסוד שיקולים אלה דן בית-משפט קמא את המערער ל-8 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך שלוש שנים. ז. על כך מונח בפנינו ערעורו של המערער (ע"פ 3158/08) שטענותיו בתמצית הן אלה: 1. העבירה בוצעה בראשית שנת 2003, דהיינו, כ-5 שנים לפני מתן גזר הדין ומאז לא היה המערער מעורב בפעילות עבריינית. 2. המערער הודה במיוּחס לו מבלי שגרם לבזבוז זמן, משאבים, וחקירת עדים. 3. עברו הפלילי של המערער אינו מכביד כלל, שכן מדובר בשתי עבירות ישנות של הפרעה לשוטר והחזקת סמים. 4. לא היה בכוונתו של המערער לעשות שימוש באקדח למטרה עבריינית והוא החזיק באקדח בתמימות מתוך סברה כי עצם החזקת האקדח תביא לכך שייחשב כ"גבר". 5. במועד ביצוע העבירה היה המערער צעיר ומאז חזר בתשובה וכיום הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. 6. נסיבותיו האישיות של המערער הינן קשות, שכן הוא עובד ומפרנס משפחה שלמה. אביו של המערער לקה במחלת הסרטן ונפטר בעקבות ביצוע ניתוח של כריתת טחול מחמת דימום פנימי. בִּת אחותו לוקה במחלה קשה ביותר, והוא נושא בפרנסתן של אמו, אחותו ובִּתה, המתגוררות עימו. 7. המערער מפנה לפסיקה של בתי משפט השלום בעבירות של החזקת נשק, שלטענתו מקלה לעומת מה שגזר בית משפט קמא. 8. תסקיר שירות המבחן המליץ על ריצוי המאסר בעבודות שירות. 9. אין להחמיר עם המערער מפני שמדובר בעבירה נפוצה. ח. המדינה הגישה מצדה ערעור (ע"פ 3103/08) על קולת העונש. טענותיה בתמצית הינן אלה: 1. רכישת אקדח, החזקתו והשימוש בו מגלמים בתוכם פוטנציאל ממשי לפגיעה באנשים חפים מפשע (ע"פ 7955/06 מיסור כרכור נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1) 271). 2. למערער הרשעה קודמת משנת 2002 בשלושה תיקים הכוללים עבירות אלימות וסמים. 3. המערער ירה במקרה דנן מספר קליעים מן האקדח ועשה בו שימוש בנסיבות חברתיות ובסמוך לחבריו. 4. מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער מפחית משמעותית מחומרת מעשיו, קווי אישיותו תוקפניים, ואין כל המלצה טיפולית לגביו. 5. כפי שעולה מפסיקת בית המשפט העליון יש להחמיר עם מי שהחזיק בנשק שלא כדין. 6. יש להטיל על המערער מאסר בפועל לתקופה ממושכת, וכן קנס משמעותי. ט. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 26.6.08 שמענו את טיעוניהם בעל-פה של ב"כ שני הצדדים. הסניגור הדגיש בטיעונו שחלפו כחמש שנים מאז ביצוע העבירה ומאז לא היה המערער מעורב באירוע פלילי כלשהו, הוא התבגר, נעשה אחראי ומכוח הנסיבות הפך למפרנס יחיד של משפחתו. כמו כן טען הסניגור ששליחתו של המערער למאסר עלולה להביא לפגיעה קשה באישיותו ולרמוס את זכותו לחיים נורמטיביים. ב"כ המדינה עמדה בטיעוניה על כך שמדובר במי שרכש את הנשק ועשה שימוש בו. עשיית השימוש בנשק מוסיפה מימד של חומרה ממשית לעבירה של החזקת נשק, והפסיקה בשנים האחרונות אכן העלתה את רף הענישה. י. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית-משפט קמא, בהודעות הערעור של המערער מחד גיסא, ושל המדינה מאידך גיסא, ולאחר ששמענו ביום 26.6.08 את טיעוניהם בעל-פה של ב"כ שני הצדדים, וכן עיינו בפסיקה הרלוונטית, עלינו לגבש עתה את מסקנתנו. בעניין עבירת החזקת ונשיאת נשק שלא כדין, כתבה כב' השופטת (כתוארה אז) ד. ביניש בע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' יצחק רפאל פס, פ"ד נח(5) 541, בעמ' 544: ”כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו כי מידת העונש המוטל בגין עבירות המבוצעות בנשק, מושפעת מפוטנציאל הסיכון הרב הטמון בנשק המוחזק שלא כדין ומהעברתו מיד ליד ללא פיקוח. בבוא בית-המשפט לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק עליו להתחשב בנסיבות שבהן באה לידי ביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה. בין היתר, ייתן בית-המשפט דעתו על סוג הנשק המוחזק שלא כדין, על כמותו, על התכלית שלשמה הוא מוחזק ועל הסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש.“ ובהמשך, בעמ' 546-545: ”אם אכן נהגו בתי-המשפט בסלחנות עד כה בעבירות נשק, ניתן לומר כי לא הרימו תרומה מספקת לעקירת התופעה של החזקה או נשיאה של נשק, שהתפשטה במקומותינו והתדרדרה לשימוש בו בידי גורמים המסכנים את שלומו ואת ביטחונו של הציבור.“ כמו כן, כתבה בעניין זה כב' השופטת א. חיות בע"פ 8899/06 עומר ארמין נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(3) 1569, בעמ' 1580 (מיום 29.7.2007, בפיסקה 20 של פסק הדין): ”בית משפט קמא לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער אך ייחס בגזר הדין משקל מרכזי לאינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות נשק. גישה זו מעוגנת היטב בהלכה הפסוקה המדגישה פעם אחר פעם את החומרה היתרה הנלווית לעבירות אלה בשל הסיכון הממשי לשלום הציבור הטמון בהן. כך למשל נפסק בע"פ 3300/06 אבו סנינה נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (טרם פורסם, 10.8.06) כי: אין חולק כי הענישה בעבירות אלה צריכה לבטא את הסיכון הפוטנציאלי הטמון בכך שנשק מוחזק שלא כדין על ידי מי שלא עבר את הבדיקות המקדמיות למתן רישיון לנשיאת נשק, לא הוכשר לשימוש בנשק וממילא גם מוחזק כמי שאינו מיומן בו... יש ליתן משקל בכל מקרה לסיכון הגלום בכך שנשק בעל פוטנציאל קטילה מוחזק מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות, כאשר המחזיק נתון תמיד לסיכון שיתפתה לעשות שימוש בנשק, ולו ברגעי לחץ ופחד. (ראו גם: ע"פ 8012/04 מתאני נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (לא פורסם, 16.11.05); רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.3.04) וכן ראו והשוו ע"פ 4043/05 מדינת ישראל נ' בניית (טרם פורסם, 10.8.06)). בהקשר זה על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסוג הנשק שבו מדובר, לכמותו, לתכלית שלשמה הוחזק וכן לשאלה עד כמה מוחשית היא הסכנה שייעשה בו שימוש (ראו ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 544 (2004)).“ (ההדגשה שלנו) י"א. על כן, במסגרת השיקולים שהיה על בית משפט קמא לשקול בעת גזירת עונשו של המערער, היה עליו לשקול גם את הסיכון בכך שהמערער יעשה שימוש בנשק. במקרה שבפנינו נראה כי הסיכוי לכך איננו תלוש מן המציאות, וזאת נוכח הדברים שנכתבו בתסקיר שירות המבחן מיום 8.11.2007, ואשר לתמציתם כבר התייחסנו קודם לכן. מן התסקיר עולה כי המערער נשא את האקדח בנסיבות חברתיות כדי לקדם את מעמדו בין חבריו. כמו כן, עולה מהתסקיר כי למערער קווים תוקפניים באישיותו והוא אינו מודע לבעיותיו אלה. בנסיבות אלה החשש שהמערער היה עושה שימוש לרעה באקדח איננו תלוש מן המציאות ומה עוד שהמערער נתפס כשהוא מחזיק באקדח לאחר שהמערער ירה בו מספר קליעים. י"ב. בית-משפט קמא כותב בגזר דינו, עמ' 37, ש' 2-1, שהתסקיר בעניינו של המערער הוא חיובי. איננו סבורים כך. לדעתנו, התסקיר איננו חיובי, הוא גם אינו בא בהמלצה טיפולית, וכאמור כבר לעיל, עולה מן התסקיר שבאישיותו של המערער קיימים קווים תוקפניים שעליהם הוא אינו לוקח אחריות. כמו כן, אין המערער מודע לבעייתיות שבאופן ניהול חייו. עוד יש לזכור את הרישום הפלילי העומד לחובתו של המערער. המערער הורשע בשנת 2002 בבית משפט השלום בחדרה (ת"פ 2275/02) בעבירות הבאות: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה משנת 1998. תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו - עבירה משנת 1998. החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית - עבירה משנת 2002. תקיפה הגורמת חבלה ממש - עבירה משנת 2000. תקיפה סתם - עבירה משנת 2000. מכאן, שבעברו של המערער עבירות אלימות, דבר המגביר את החשש כי המערער אכן עלול היה לעשות שימוש לרעה באקדח בו החזיק. לפיכך, ברי שאין לקבל את ערעורו של המערער על חומרת העונש, וזאת על אף הודאתו, שניתנה לאחר שנשמעה פרשת התביעה, ועל אף נסיבותיו האישיות שיש להביאן בחשבון כשיקול לקולא. י"ג. באשר לערעור המדינה (ע"פ 3103/08): לא ניתן לומר שאין ממש בערעורה של המדינה. על חומרת העבירה בה הורשע המערער כבר עמדנו, לרבות הסיכון הפוטנציאלי הטמון בה. כפי שצויין בע"פ 8899/06 ארמין נ' מ"י, מיום 29.7.07: ”... כאשר המחזיק נתון תמיד לסיכון שיתפתה לעשות שימוש בנשק, ולו ברגעי לחץ ופחד". במקרה שבפנינו, המערער אכן עשה שימוש באקדח וירה בו מספר קליעים. אין צורך להרחיב את הדיבור על התוצאות הפטאליות שעלולות להתרחש כתוצאה מכך. לא מן הנמנע שהיה מקום להטיל על המערער עונש מאסר בפועל ארוך מזה שבית-המשפט קמא הטיל עליו. יחד עם זאת, אין להתעלם מן הפסיקה הקובעת שערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית רק באותם מקרים שבהם קיימת סטייה מהותית ממה שהולם את נסיבות העניין, עיינו: דברי כב' הנשיא (בדימוס) מ' שמגר, ר"ע 714/85, מ"י נ' מנשה פיש, פ"ד לט(4) 899, בעמ' 811: ”בית-משפט זה הצביע לא אחת על כך, כי ערכאת הערעור, הדנה במידת העונש, אינה צריכה להעמיד את העונש על אותו שיעור אשר אותו היא הייתה גוזרת לו ישבה כערכאה ראשונה. ההתערבות מוצדקת רק באותם מקרים, שבהם יש סטייה מהותית ממה שהולם את נסיבות העניין". י"ד. לפיכך, לאחר ששקלנו בדבר, ולאחר שגם הבאנו בחשבון שמאז ביצוע העבירה חלפו למעלה מחמש שנים, החלטנו שלא למצות את הדין עם המערער, ולא להתערב בענישה שהוטלה בבית המשפט קמא. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו דוחים הן את ערעורו של המערער (ע"פ 3158/08) והן את ערעורה של המדינה (ע"פ 3103/08).נשקעבירות נשק