להלן הכרעת דין בנושא עבירות מס של חברת בניה: הכרעת דין 1. כתב האישום א. כתב האישום מייחס לנאשמים, חברת בנייה קבלנית באשדוד ומנהלה, עבירות שעניינן מסירת דוחות כוזבים למע"מ והוצאת תעודת זיכוי ללא רשות והכל, מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס. על-פי עובדות כתב האישום, הוציאה הנאשמת 1 (להלן: "החברה") חשבונית מס בגין עיסקה למכירת נדל"ן מיום 10.03.01 על סך 2,909,420 ₪ (להלן: "החשבונית", "העיסקה"). העיסקה והחשבונית בגינה לא נכללו בדו"ח התקופתי שהגישו הנאשמים למע"מ ואשר בו נרשם בכזב "0" (אפס) עיסקאות ולא שילמו את המע"מ הגלום בחשבונית על סך 494,611 ₪. מנגד, הוציאו הנאשמים חשבונית זיכוי בתאריך 18.04.01, המע"מ הגלום בה בסך 494,611 ₪ ויש בה להצביע על ביטול העיסקה. בנוסף, הוציאו הנאשמים 3 חשבוניות על עסקאות שנערכו ב-05/01 אך לא כללו אותן בדו"ח התקופתי שהגישו, גם בדו"ח זה נרשם בכזב "0" עיסקאות ולא שולם המע"מ הגלום בהן בסך 275,931 ₪. בביצוע המעשים נקטו הנאשמים בתחבולה בנסיבות מחמירות והכל, במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בסך 768,543 ₪. ב. הנאשמים כפרו כשבבסיס כפירתם עומדת הטענה בדבר אמת הצהרתי: העיסקה נשוא החשבונית בוטלה ועל-כן לא היה עליהם לכלול אותה בדו"ח התקופתי. בעדותו מוסיף הנאשם וטוען כי אין לו קשר לחברה ולפיכך, כתב האישום נגדו בטעות יסודו. נושאי כפירה נוספים, המוצאים עיקר ביטויים בסיכומי ב"כ הנאשם, עוסקים בטענה בדבר "העדר תשתית ראייתית בסיסית" להוכחת האישומים בכתב האישום ועיקרם - אי הצגת הדוחות התקופתיים בהם נרשם "0" עסקאות, אי ציון התקופה או התקופות להם מתייחסים הדוחות הנטענים להיות כוזבים וטענת הסתמכות על יעוץ שקיבל הנאשם מ-עה/2, עה/3, עה/5. 2. הרקע ועובדות מוסכמות א. בין הנאשמים לבין חברת "סאנדאנס אינטרנשיונל לימיטד" (להלן: "סאנדאנס") נתגבשה בשנת 2001 עיסקה למכירת קרקע עליה יוקמו, על ידי סאנדאנס, דירות מגורים למגזר החרדי ברובע ז', אשדוד (להלן: "העיסקה"). אין חולק כי כיום עומדות יחידות הדיור על תילן, הדירות נמכרו על ידי סאנדאנס ונרשמו על שם הרוכשים (ראה עת/2, עמ' 12, ש' 12). בין המוכרים, הנאשמים לבין הרוכשים, סאדאנס, נתגלעו מחלוקות שעיקרן מצבו של הממכר ונושא זה נדון בבתי משפט בהליכים אזרחיים ואף לדין תורה נקראו הצדדים הנמנים, שניהם, על העדה החרדית. ב"כ התביעה מחלקת את מסכת האירועים ל-4 שלבים ונראה לי לנכון לאמץ החלוקה ולדון על-פיה כאשר, בפועל, עניין לנו בשלבים ב' ו-ג' בלבד: שלב א' - שנת 1999 - טיפול בנושא ייעוד הקרקע למסחר.(נ/11, נ/30, נ/31). שלב ב' - 26.11.00 - מכירת 2/3 מהקרקע לסאנדאנס (ת/14, ת/15). שלב ג' - 15.5.01 - מכירת יתרת הקרקע לסאנדאנס למעט השטח מסחרי (ת/12). שלב ד' - ההתדיינויות בין הצדדים לעיסקה. שלב ב' - בשלב זה נמכר חלק מהקרקע לסאנדאנס תמורת הסך 2,909,480 ₪ + המע"מ על עסקה זו בסך 494,611 ₪ וכך מסתכמת העסקה ב-3,404,091 ₪. הנאשמים מוציאים חשבונית (ת/6). ת/8 הוא שיק שהוצא על ידי סאנדאנס כתשלום המע"מ עבור רכישת הקרקע, על פי הפירוט בת/6. השיק בוטל אך הוחלף באחר ונפרע לאחר עבור 10 ימים (ת/9 א+ב). בין לבין, הוציא הנאשם חשבונית זיכוי על כל סכום העסקה (ת/7) על אף שהשיק שבוטל מתייחס לחלק קטן, יחסית, לעסקה ובפועל הינו השיק שסכומו כסכום המע"מ על העסקה. ביום 2.5.01 מקבל הנאשם את התשלום כנגד השיק שבוטל, הוא מפקיד את הכסף בידי עה/6, כמוסכם ובהמשך-נותן הוראות מה יעשה בכסף. למרות זאת, אין הנאשם מבטל את הפעולות שנקט בגין השיק המבוטל. שלב ג' - ת/2 ו-ת/3 הן 2 חשבוניות שמוציא הנאשם כנגד תשלומים שקיבל ומוכר לסאנדאנס חלקת קרקע נוספת ולאחר שבוע מקבל תשלום ומוציא חשבונית (ת/4). למרות שבפועל נשלמה העיסקה (ת/16 - רישום הקרקע על שם הרוכשים) מוציא הנאשם ביום 28.6.01, באופן חד צדדי, חשבונית זיכוי על כל סכום העיסקה. הנאשם מוזמן לחקירה במע"מ ולאחר מכן שולח חשבונית זיכוי לעת/2 (נ/16, מיום 31.8.01). 3. ממצאים ומסקנות א. הנאשם הוא מנהל פעיל בחברה, גם על פי הצהרותיו (ת/12 א, עמ' 1, ש' 3-2; ת/18, עמ' 1, ש' 9). הנאשם רשום אצל רשם החברות כדירקטור ובעל מניה (ת/1) והוא מאשר, בעדותו, כי ניהל את החברה בתקופה הרלבנטית: את מדיניות המשקיעים "... אני הוא זה שהובלתי ויישמתי..." (פרוטוקול, עמ' 37, ש' 11). לצד הודעותיו הברורות של הנאשם בנושא זה מעידים עליו כל העדים, עדי התביעה ועדי ההגנה כאחד, כמנהל פעיל בחברה, כמי שמוציא ומביא בה. לפיכך, הטענה כי היה "שליח" של בעלי מניות נדחית, מכל וכל. ב. הנאשם מודה כי הוציא 2 חשבוניות זיכוי אך, לדעתו, מדובר בחשבוניות אשר בדין יסודן שכן, בעת שהוצאו חשבוניות הזיכוי הייתה העסקה "מוטלת בספק", כמאמרו (ת/13, עמ' 3). לא ברור על איזה ספק משתית הנאשם טענה זו ולאור הממצאים, המתקבצים מבחינת העובדות, נראה כי אין ספק אלא ודאות מלאה בקיומה של העסקה: העסקה קרמה עור וגידים משלב א' ועד שלב ג' כאשר הנאשם אינו עוצר באף אחד מהשלבים. ההיפך הוא הנכון: הנאשם ממשיך לחתום בשם החברה על המסמכים ונותן יד לסגירת העסקה כולה עד לשלב של העברת הקרקע כולה על שם הרוכשים. הנאשמים מקבלים תמורה עבור העסקה ומוציאים לסאנדאנס חשבוניות (ת/2 - ת/4), אך אינם מדווחים לרשויות המס על העסקה, כפי שעולה מעדותה של עת/1 ודו"ח מצב חשבון של הנאשמים (ת/5) בו בעמודת הדיווחים רשום "0" עסקאות. יצוין כי הנאשם, בהודעתו, מודה בעשיית העסקה ובקבלת תמורה עבורה ואף מודיע כי התמורה שימשה "... לכיסוי חוב של חברת אוחז ציון..." (ת/18, עמ' 2, ש' 24-19). בהודעתו הנוספת, ת/13, הוא נשאל, ברחל בתך הקטנה, אם דיווח למע"מ על העסקה ותשובתו: "יש לשאול את מנהל החשבונות". החוקר חוזר ושואל כיצד לא דיווח על סכום עסקאות כולל של 4,520,842 ₪ (ללא מע"מ) ותשובתו - דווח למע"מ על חשבוניות הזיכוי. ג. הטענה כי העיסקה בוטלה היא טענת שווא שאין אמת בבסיסה, היא אינה נתמכת בכל מעשה או דיבור בין הצדדים לעיסקה ויש בה אך צעד אחד ויחיד המתבצע על ידי הנאשם עצמו, בינו לבינו, והוא - הוצאת חשבונית זיכוי הנרשמת אצל הנאשמים אך אינה נשלחת אל הצד האחר במשוואה, הצד הנוסף לעיסקה, חברת סאנדאנס ועת/2. בנושא ביטול עיסקה עוסק סעיף 49 לחוק מע"מ. על פי סעיף זה יש לשלם את המס הגלום בחשבונית שהוצאה על-פי עיסקה כל עוד לא בוטלה העיסקה או לא בוטלה החשבונית באופן שקבע שר האוצר. הדרך שנקבעה על ידי שר האוצר מוצאת ביטויה בתקנה 23 א' לתקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ז - 1976. תקנה זו עוסקת במצב בו בוטלה עיסקה, כולה או מקצתה, או שונו תנאיה וקובעת כיצד ינהג עוסק במצב כזה. על-פי הוראות תקנה זו אם מקור החשבונית נשאר בידי העוסק והחשבונית עצמה עדיין לא נכלה בדו"ח התקופתי, יש לבטל את החשבונית בציון המילה "מבוטל" על גבי המקור ועותקיו יוצמדו למקור. אם יצא המקור לחשבונית מרשות העוסק, ולא הוצאה ללקוח חשבונית נוספת בתקופת הדיווח, רשאי העוסק להוציא הודעת חיוב או הודעת זיכוי ולערוך בה את השינויים המתחייבים מהטעות. במקרה כזה על העוסק לשלוח את ההודעה המתקנת, לרבות הודעת ביטול, ללקוח בדואר רשום עם אישור מסירה ולדאוג כי אישור המסירה או אישור קבלת ההודעה בפקסימיליה ישמרו. מי שאינו פועל כך עובר על הוראות סעיף 117(ב)(4) לחוק מע"מ באשר, על ידי הוצאתה של תעודת זיכוי שלא כדין הוא מקטין את חבותו שלו במס ובנוסף, הוא מאפשר ללקוח להגדיל את התשומות שלו בגין הוצאה שלא הייתה. (ראה גם עדויותיהם של עת/1, עת/3). על-פי עדותו של הנאשם הוא עצמו פעל כדין: הוא מסר לעת/2 את חשבונית הזיכוי ביד והלה סירב לקבלה. על-פי עדותו של עת/2 לא היו דברים מעולם. נמצא כי עדותו של עת/2 מקבלת תמיכה וחיזוק רב דווקא מהודעותיו של הנאשם בעצמו: בת/18 טוען הנאשם כי "אני שלחתי" לעת/2 את הודעת הביטול והוא "צריך לברר" אם שלח בדואר רשום או רגיל "אני לא זוכר כיצד שלחתי..." (ת/18, עמ' 3, ש' 6-15, ש' 17 ואילך; עמ' 4, ש' 23-22; עמ' 5, ש' 16-13; עמ' 6, ש' 6-4). מן הראוי לציין כי באף אחת מהודעותיו הגירסה של "מסירה ביד" אינה מופיעה והמסקנה המתבקשת מאליה כי מדובר בגרסה כבושה שלידתה מאוחרת ואין בה שמץ של אמת. מן המובא ברור כי הנאשם אינו פועל על-פי הדין וגם אם נקבל אחת מגירסאותיו של הנאשם אזי אין בה לקבוע כי פעל כדין: הנאשם אינו זוכר כיצד ואם שלח את חשבונית הזיכוי, אין הוכחה בדבר מסירת חשבונית לצד השני לעיסקה והתוצאה היא כי "חשבונית הזיכוי" שהוציאו הנאשמים אינו עונה על הוראות החוק ואינה מתיישבת עם הפן העובדתי של קבלת תמורה כנגד העסקה. ד. זאת ועוד. אכן, שיק על סך 494,611 ₪ חזר אך אין בחזרתו משום ביטול העיסקה כולה, כפי שכבר צויין. בנוסף, הנאשם "מבטל" את העיסקה באורח חד-צדדי. הוא אינו מודיע באופן רשמי על ביטול העיסקה כולה לצד שכנגד, הוא אינו מחזיר לצד השני את התמורה שכבר קיבל עבור העיסקה, הוא אינו שולח את הודעת הזיכוי לצד שכנגד בדרך הקבועה בחוק ובפועל, הוא נוקט בצעד חד צדדי לאחר שקיבל את מירב התשלום עבור העיסקה כולה ומנסה, חד צדדית, להקטין את החבות שלו במס על ידי הוצאת "תעודת זיכוי" חסרת נפקות ותוקף. בנסיבות העניין נראה לי כי אין מקום להכריע בשאלה אם העיסקה כולה שרירה ועומדת לאחר שהנאשם, הלכה למעשה, נתן יד ותוקף לקיומה: הוא קיבל את כל התשלום בעבורה וכאמור, העביר את כל הזכויות במקרקעין על-סמך הסכם המכירה ת/16 וכיום, על-פי העדויות, עומדים על הקרקע מבנים מאוכלסים (ת/11, ת/12). ראה לעניין זה גם את עדותה של עת/1 העוסקת בת/7 ובטענה בדבר ביטול העיסקה. ה. זה המקום לעסוק בטענה נוספת, מאוחרת, של הנאשם, על-פיה התביעה לא הציגה את הדוחות התקופתיים ולכן לא ניתן לקבוע כי נרשם בדוחות "0" עסקאות וכי בכך עבר הנאשם עבירה. גם טענה זו דינה להידחות. בפני עדותה של מבקרת חשבונות, רכזת פרוייקטים במע"מ גוש דן, עת/1, המעידה על-פי ת/5 וקובעת כי הנאשם לא דיווח על העיסקה, המוצאת לה ביטוי, בין היתר, בת/6. מהודעות הנאשם, מתשובתו לכתב האישום ומעדותו עולה בבירור כי לא הצהיר על העיסקה מאחר ולדעתו ועל-פי ייעוץ שקיבל לא היה עליו לדווח עליה מאחר ובוטלה. המסקנה המתחייבת היא כי הטענה דלעיל, הנזכרת לראשונה בסיכומים, מוטב היה לה לולא הייתה באה לעולם. ו. בחודש מאי 2001 עורכים הנאשמים עיסקה נוספת ומוציאים 3 חשבוניות ת/2 - ת/4. גם עיסקה זו אינה מוצאת ביטוי בדוחות שהנאשמים מגישים ביולי 2001 (עת/1, ת/5) והנאשם עצמו אינו מתכחש לעובדה זו. לעניין הצגת הדוחות התקופתיים - ראה סעיף ה' דלעיל. ז. בנושא "ביטול" העיסקה נחקר עת/2 ארוכות ותשובותיו מדברות בעד עצמן. העד מאשר כי נתגלע סכסוך בינו לבין הנאשם אך הסכסוך "... לא קשור למגרש, לזכויות ולתשלומים... היו בינינו הרבה תביעות הדדיות... אבל אף אחת מהן לא נוגעת לאותן 56 יחידות דיור... הסכסוך נוגע לזכויות מסחריות שהן בנוסף ל-56 יחידות דיור..." (פרוטוקול, עמ' 15, ש' 14-7). "... רק לאחר שכל התשלומים נפרעו הסכימה הנאשמת 1 להעביר את הבעלות במגרש. היום הבעלות במגרש רשומה על שם החברה שלי. אנחנו כבר בנינו... מכרנו ורשמנו אותן על שם הבעלים הרוכשים..." (שם, עמ' 15, ש' 20-19). "העסקה מעולם לא הייתה מבוטלת, לא הייתה מעולם מחשבה לבטל אל העסקה ומעולם לא דובר על כך... לא היה ביטול, העסקה יצאה אל הפועל, שולמה, יכול להיות שהוא אמר, הכל יכול להיות." (שם, עמ' 21, ש' 27-22). עת/2 אף מרחיב בעדותו ומבהיר את השלבים בעסקאות עם הנאשמים ומהם ניתן ללמוד כי, הלכה למעשה, העיסקה היה הייתה. בשלב הראשון רכש זכויות ל-40 יחידות דיור. בשלב השני רכש זכויות ל-16 יחידות דיור נוספות. את התמורה, במלואה, שילם לנאשמים על-פי המוסכם. ח. המוטו "עסקה בטלה ומבוטלת", הכל נעשה "כחוק" חוזר בעדותו של הנאשם פעם אחר פעם, אולי על-מנת לשכנע עצמו באותם דברים אשר זר לא יאמין בהם. בפועל, כאמור, ערך 3 עסקאות עם עת/2 "... לטענתי שלושת העסקאות בוטלו..." (שם, עמ' 41, ש' 1) אך "הטענה" נשארה, כנראה, בינו לבינו. הוא קיבל את התמורה, גם עשה שימוש בה, לרבות בשיק המע"מ הנוסף "... את הכסף הייתי חייב לבנק. הכסף שולם לבנק על חשבון חובות של חברת אוחז ציון" (שם, עמ' 41, ש' 7-5) והנאשם, המעמיד עצמו בצד הנגזל, הזועק על ביטול עסקה ממשיך לעשות עסקים עם הגזלן, מקבל תמורה ועושה בה שימוש. ט. טענת ההסתמכות - הנאשם קורא להגנתו את טענת ההסתמכות אשר עיקרה - הוא פעל על-פי הנחיות אנשי המקצוע "בהסתמכות על רואה חשבון שלי ועל שני עורכי דין איתם התייעצתי לפני שהוצאתי את החשבוניות..." (פרוטוקול, עמ' 28, ש' 6-5). שני עורכי דין נזכרים בעדותו של הנאשם - עו"ד אלתר ועו"ד שפט. הנאשם אינו מציג חוות דעת מטעם אותם עורכי דין והוא נמנע מלזמנם כעדי הגנה. הוא הדין בייעוץ המקצועי שקיבל הנאשם מרו"ח ביבלה. רו"ח ביבלה, עה/2, עוסק בעדותו בעסקאות אחרות שקדמו לעיסקה דכאן ובנוגע לאותן עיסקאות אחרות אף כתב את ת/23 ובו הוא מאזכר "... ייעוץ משפטי שקיבלנו..." מבלי לציין את שמם של נותני הייעוץ המשפטי. העיסקה נשוא תיק זה אינה זכורה לו והוא אינו מעיד כי נתן לנאשם ייעוץ על-פיו יש להוציא חשבונית זיכוי או כי הוצאת חשבונית זיכוי יש בה לפטור את הנאשם מדיווח על העיסקה. נ/28 מיום 1.3.02 חתום על ידי עה/2 ואין בו כל הנחייה שהיא בבחינת ייעוץ מקצועי, כנטען. טענת ההסתמכות יכולה להישמע כאשר מתמלאים מספר תנאים העומדים בבסיסה והם- הסתמכות בתום לב על ייעוץ, ייעוץ המתקבל מיידי יועץ מוסמך בתחום בו מתבקש הייעוץ, היועץ מקבל מן המתייעץ את כל העובדות נשוא הייעוץ באופן ברור ומבואר והוא יודע כי חוות דעתו תשמש את המתייעץ בנושא ועשויה להוות בסיס לפעילותו של המתייעץ. (ראה ע.פ. 1182/99 הורוביץ ואח' נ. מד"י, תק/על 2000 (3), עמ' 1010). נראה, למצער, כי גם טענה זו אינה יכולה לעמוד לנאשם, לזכות ושוב, נלמדים הדברים מפי הנאשם עצמו: "... אני התקשרתי ליוסי שפט בטלפון וגם לאלתר והם ענו לי... אם אני לא טועה הייתה ישיבה במשרדו של שפט...". עד היום אין בידיו חוות דעת ערוכה וברורה בדבר הייעוץ הפוטר אותו מתשלום מע"מ עבור עסקאות שאינן "בטלות ומבוטלות" כפי שהוא מעז לטעון בבית-משפט. לעניין זה יש להזכיר את עדותו של עה/2 הטוען כי נתן לנאשם הנחייה להוציא תעודות זיכוי "... בגלל שהוחלט לבטל את כל העסקאות..." (שם, עמ' 48, ז' 12-10). ברם, מעדותו לא ניתן לדעת מספר פרטים מהותיים וביניהם, מי קבע את בטלות העיסקה, על איזה עיסקה, בדיוק, הוא מדבר והאם אינו מכוון דבריו לייעוץ שנתן לעיסקה אחרת שנשואה נ/6. נמצא כי במקרה זה לא עמד הנאשם באף אחד מתנאי ההסתמכות וגם טענתו זו נדחית מכל וכל. י. בתחבולות עושה לו הנאשם מלחמה גם בעת/2 וגם ברשויות המס. בפועל, הוא שולח את רשויות המס לעשות מלחמתו בעת/2: הוא מוציא למע"מ מכתב אשר, לכאורה, עובדותיו אינן משקפות את המציאות כולה (ת/19) ומבקש "... לא לאשר את תשלום המע"מ לחברת סאנדאנס". הוא עצמו יושב מנגד, מחזיק בתמורה עבור העיסקה וכאמור, ממשיך בהשלמת השלבים הנוספים לה ומסתפק בהודעות חד צדדיות אשר אינן עונות על הוראות החוק. יצוין כי מנ/1, המוגש במהלך חקירתה של עת/1, לא ניתן ללמוד על דרך עריכתו, מועד שליחתו ואם בכלל נשלח למאן דהוא. עת/1 אף מוסיפה ומבהירה: הוא טען שהעסקה בוטלה ולפי כל הבדיקות והקריטריונים לא בוטלה העסקה". (פרוטוקול, עמ' 6, ש' 16-9). יא. גם ת/20 אינו יכול לעזור לטיעוני הנאשם. המסמך הוא מיום 20.8.01 ומהווה מקבץ הודעות למע"מ אשדוד ובין היתר נזכר בו כי "... אם הדבר מהותי וחשוב..." הוא מוכן לשלוח פעם נוספת את חשבוניות הזיכוי בדואר רשום עם אישור מסירה. מאחר ואין הוכחה בדבר משלוח החשבונית בפעם הראשונה, הקובעת, אני מוצאת עצמי פטורה מלדון בהצעה למשלוח נוסף. יב. טענת ב"כ הנאשם כי "... השקיפות, הדיווחים האזעקות וההתרעות שהפעיל הנאשם כלפי כולי עלמא..." מלמדת כי לא ניתן להרשיעו על-פי סעיף 117 (ב) (8) אינה מעוגנת בעובדות. ויודגש, שלטונות מע"מ אינם מתעלמים ממכתבי "האזהרות וההתרעות" של הנאשם. הם בודקים את הנושא לגופו ומגיעים למסקנה המתבקשת כי עיסקה היה הייתה ומכירים בדרישה להחזר תשומות מטעם סאנדאנס. העובדות מורות כי "השקיפות" הייתה חד צדדית, לא מלאה ומטרתה, כל כולה, לרמות את כל הנוגעים בדבר, כמובהר לעיל. יג. הנאשם עושה לו שיטה וממשיך ומדווח "0" עסקאות לרשויות המס גם לגבי החשבוניות אותן הוא מוציא ב-5/01 (ת/2 - ת/4, עת/1, עמ' 5, ש' 21-16, עמ' 6 ש' 2-1, עמ' 9, ש' 21-15) וכך נמצא כי הוא מתחמק מתשלום מע"מ הנובע מחשבוניות אלה וגם לכך אין לו כל הסבר. יד. למען הסר ספק יובהר כי לא התעלמתי מההתדיינויות בכל הערכאות, לרבות מכתבי השיטנה, הפשקוילים, אשר הופצו באזור מגוריו של הנאשם וגרמו לו לצער ולכאב. ברם, סכסוכים עסקיים כאלה ואחרים אינם יכולים לעצור דיווח על עסקאות ותשלום מס אמת במועד, על-פי הקבוע בחוק. טו. שורה ארוכה של עדי הגנה, 7 במספר, זימן הנאשם להגנתו אך למשמע עדותם ניתן לקבוע, חד משמעית, כי אין בעדויות כל תמיכה לאף טענה מטענות ההגנה לגופו של כתב האישום. 4. סוף דבר על סמך האמור, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום - 3 עבירות לפי סעיף 117 (ב)(1) עם סעיף 117 (ב)(4) ו-117 (ב)(8) ולגבי הנאשם עם סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975.מיסיםבניהעבירות מסחברות בניה