סיוע לשוד

בית המשפט ציין כי המעשים בהם הורשע הנאשם נוגעים לעבירות שוד חמורות. אמנם הנאשם לא נטל חלק פעיל במעשה השוד בתוך בתי המתלוננים ולא נטל חלק במעשי האלימות שנלוו לשוד, אולם היה חלק ממעגל השותפים שיחדיו, כל אחד לפי חלקו, תרמו למעשים הנוראים.

להלן גזר דין בנושא עונש על סיוע לשוד:

גזר דין

1.     הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות הנוגעות לשני מעשי שוד וכן בעבירות נוספות. באישום הראשון הורשע הנאשם בסיוע לשוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סיוע לכניסה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 406(ב) ביחד עם סעיפים 408 ו-31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. באישום השני הורשע הנאשם בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. באישום השלישי הורשע הנאשם על-פי הודאתו, בעבירה של החזקת שטר מזויף, עבירה לפי סעיף 462(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (מספר עבירות), והחזקת כלים לצריכת סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

2.     עובדות האישומים ומעשיו של הנאשם פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ולכן אחזור בקצרה רק על עיקרי הדברים.

     האישום הראשון מתייחס לשוד שאירע ביום 19.11.2003. באותו יום, בשעות הערב המאוחרות, נפגש הנאשם עם האני גלבוש (להלן: "האני"), ראפע גלבוש (להלן: "ראפע") ויאסר חאג' עלי (להלן: "יאסר"). האני וראפע הינם תושבי שטחים, אותם הכיר הנאשם באמצעותו של יאסר. יאסר האני וראפע קשרו קשר לביצוע שוד בביתם של המתלוננים.

יאסר נטל כלי פריצה, העמיס אותם על רכבו של הנאשם, ולאחר מכן הסיע הנאשם את האני, יאסר וראפע למטע זיתים המצוי בסמיכות לדירתם של המתלוננים. האני, יאסר וראפע נטלו את כלי הפריצה, ואילו הנאשם התרחק מהמקום. האני, יאסר וראפע נשארו לישון במטע הזיתים עד לשעה 03:00, ואז החלו לנוע לדירת המתלוננים. בהגיעם למקום השתמשו בכלי הפריצה שבידם, נכנסו לחדר המדרגות, והמתינו ליד דלת הכניסה לדירת המתלוננים, כאשר פניהם רעולות במסכות שהביאו, ועל ידיהם כפפות. שניים מתוך השלושה החזיקו בידיהם סכינים, ואחד החזיק חפץ אשר נחזה להיראות כמו אקדח.

     בסמוך לשעה 07:45 התעוררו המתלוננים משנתם, והמתלונן פתח את דלת הכניסה. מיד כאשר נפתחה הדלת, פרצו שלושת השודדים שהמתינו בחוץ, הכו את המתלונן, ותוך שימוש באקדח ובסכינים פרצו לדירה. השלושה קשרו את המתלונן בידיו וברגליו, ואחד מהם ניגש אף למתלוננת, תפס גם אותה והכה אותה בבעיטות ובמכות לראשה. בסופו של דבר העבירו השודדים את המתלוננים לחדר הממ"ד שבדירה, כאשר אחד נותר לשמור עליהם, בעוד השניים האחרים מבצעים חיפוש ברחבי הדירה. במהלך החיפוש תפסו בדירה 150 אלף ₪ במזומן, 7,000 דולר במזומן ו-5,000 דינרים במזומן, וכן תפסו 5 שיקים המשוכים על שם המתלונן.

     לאחר שנטלו את הכספים מהדירה, יצאו השלושה ממנה ונמלטו דרך מטע הזיתים. הנאשם שב ופגש את השלושה בקרבת המטע, אסף אותם לרכבו, וכל הארבעה נסעו לחורשה שבקרבת שפרעם. שם חילקו שלושת השודדים ביניהם את הכספים שנטלו מדירת המתלוננים, וכל אחד הלך לדרכו. גם הנאשם קיבל תשלום מיאסר עבור חלקו בהסעת השותפים, אם כי חלקו בשלל היה צנוע, כ-3,800 ₪.

     בגין חלקו בהסעת השותפים אל מקום ביצוע השוד וחזרה ממנו הורשע הנאשם בעבירות הסיוע לשוד וסיוע להתפרצות, אך זוכה מעבירת קשירת הקשר שיוחסה לו בכתב האישום.

3.     האישום השני מתייחס לאירוע שוד מיום 9.12.2003. באותו יום בשעות אחר הצהריים, הגיעו לביתו של הנאשם בכפר מכר, האני, ראפע ותאיר בן עלי (להלן: "תאיר"). הנאשם הסיע את השלושה ברכבו ברחבי כפר מכר, והצביע בפני חבריו על בית מתאים לביצוע שוד.

     הנאשם אירח את השלושה ואִרגן עבורם מקום לינה בבית דודו. בשעות הבוקר העיר את חבריו וסייע להם בארגון הציוד לביצוע השוד. בסמוך לשעה 03:30 בלילה יצאו שלושת חבריו של הנאשם כשהם מצויידים במסכות צמר, בכפפות, במברג, בחבלים ובשני סכינים, וניגשו לביתם של המתלוננים. תאיר נותר לשמור מחוץ לבית, ואילו האני וראפע פתחו חלון בקומה התחתונה באמצעות המברג שבידיהם ונכנסו לתוך הבית.

     השניים ערכו חיפוש בתיק שמצאו, השייך למתלוננת, ונטלו מתוכו סך של 400 ₪. לאחר מכן עלו לקומה השנייה, נכנסו לחדר השינה בו ישנו המתלוננים, כאשר פניהם מכוסות במסכות ובידיהם סכינים. כל אחד מהשניים ניגש לצד אחר של המיטה וערך חיפוש. כאשר התעוררו המתלוננים והחלו לצעוק, תפסו אותם השניים והכו בהם. אחד מהשניים תפס את המתלוננת, הכה אותה באגרופים, השעין את ברכו על בטנה, ולבסוף דקר אותה באמצעות הסכין בפניה, מתחת לעין. כאשר חדלה להתנגד, קשרו אותה השניים בידיים וברגליים וכיסו את ראשה בכרית.

     לאחר מכן ניגשו השניים למתלונן, הכו אותו, דקרו אותו בעזרת הסכינים דקירות מרובות בצווארו, בחזהו, בבטנו, בגבו, בידיו ובירכיו, ותוך כדי כך שאלו אותו היכן הכסף והזהב. בסופו של דבר אמר להם המתלונן כי בכיס מכנסיו מצוי סך של 2,000 ₪, והשניים לקחו סכום זה מכיסו. לאחר מכן נטלו מכשיר טלפון סלולרי ותכשיטים שנמצאו בחדר השינה העשויים מזהב ומכסף. השניים קשרו את המתלונן, חסמו את פיו, ועזבו את הבית דרך החלון ממנו נכנסו. שם חברו לתאיר, שחיכה בחוץ, וכל השלושה חזרו לביתו של הנאשם.

     לאחר מכן שבו השלושה לביתו של הנאשם, שם חולק בין כל הארבעה שלל השוד. לאחר מכן דאג הנאשם להזמין עבור חבריו רכב הימלטות, והם עזבו את הכפר.

     כתוצאה מן התקיפה על-ידי האני וראפע נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי, במהלכו אושפזה בבית חולים למשך יומיים. המתלונן אושפז תקופה ארוכה בשל הדקירות הרבות בגופו, ושוחרר מאשפוזו רק לאחר תקופה ארוכה ולאחר הגשת כתב האישום.
     4.     באישום השלישי נטען כי ביום 10.12.2003 נעצר הנאשם. מיד לאחר המעצר, בחיפוש שנעשה בביתו נמצאו 5 כלים לעישון סמים מסוכנים וכן 7 שטרות מזויפים בסך של 100 ₪ כל אחד.

5.     הנאשם כפר בעבירות שיוחסו לו באישומים הראשון והשני, הנוגעים לשני מעשי השוד, אך הודה בעבירות נשוא האישום השלישי. יש לציין כי הנאשם לא כפר במעשי השוד עצמם, והראיות בתיק התמקדו אך ורק בחלקו של הנאשם באירועים.

6.     הליך שמיעת הראיות בתיק ארך זמן רב. אין צורך לחזור ולפרט את כל הגורמים לעיכובים, ודי כי אציין כי במהלך שמיעת הראיות אירעו תקלות רבות מצד המאשימה בהעברת חומר החקירה לסנגור, והדברים מצאו ביטוי במספר החלטות ביניים שניתנו. ההליכים כנגד האני וראפע, אשר זומנו לעדות, נמשכו זמן רב, והיה צורך להמתין לסיום משפטם. יאסר נעלם ולא אותר על-ידי משטרת ישראל במשך זמן רב. עם סיום הראיות בתיק אותר יאסר, נחקר והועמד לדין. בשל כך, ועל מנת לאפשר לצדדים להתייחס לחקירתו של יאסר, ולאחר מכן אף לזמנו לעדות, נגרמו שוב עיכובים רבים. ציינתי דברים אלו כיוון שבא כוח הנאשם ביקש להביא את התמשכות ההליכים כשיקול בגזירת הדין.

7.     האני וראפע, אשר השתתפו בשני מעשי השוד ונטלו חלק במעשי האלימות החמורים, הועמדו לדין בנפרד, ויוחסה להם גם עבירה של ניסיון לרצח. בסופו של דבר תוקן כתב האישום כנגדם, והם הועמדו לדין בגין עבירות השוד, עבירות של חבלה חמורה ועבירות על חוק הכניסה לישראל (ת.פ. 3007/04 ות.פ 3008/04). בתחילה הוטלו עליהם עונשי מאסר בפועל של 13 ו-14 שנים (גזר דין מיום 8.7.2004). על גזר דין זה הוגש ערעור. הערעור התקבל בהסכמה, והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי. לאחר השלמת הטיעונים והגשת תסקיר קצין מבחן, נגזרו על האני וראפע עונשי מאסר בפועל של 10 שנים (על האני בת.פ 3007/04) ושל 8 שנים (על ראפע בת.פ 3008/04). על גזר דין זה תלוי ועומד ערעור לבית המשפט העליון.

     תאיר הועמד לדין אף הוא בגין חלקו באירוע השוד השני (ת.פ 3005/04). על-פי הסדר טיעון שהושג עמו, יוחסו לתאיר עבירות של סיוע לשוד, כניסה והתפרצות, קשירת קשר ועבירה על חוק הכניסה לישראל. על-פי אותו הסדר הוטל על תאיר עונש מאסר בפועל של 30 חודשי מאסר.
     יאסר הועמד לדין בגין חלקו באירוע השוד הראשון (ת.פ. 2040/05). במסגרת הסדר טיעון שהושג עם יאסר הוא הורשע בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, כניסה והתפרצות וקשירת קשר לפשע. על יאסר הוטל עונש של 42 חודשי מאסר.

8.     על-פי בקשת הנאשם ביקשתי לקבל תסקיר קצין מבחן בעניינו. מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 33, נשוי ואב לשלוש בנות. הנאשם בוגר 12 שנות לימוד. עוד עולה כי הנאשם עסק בעבודות תיקון תקרים במוסך של בני משפחתו. לנאשם עבר פלילי הכולל הרשעה אחת בעבירה של זיוף מסמך משנת 1993. פרט לכך לא ידוע על כל מעורבות בפלילים.

     קצין המבחן התרשם כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו ורואה עצמו כקרבן של שותפיו. לאור זאת נמנע קצין המבחן מליתן כל המלצה בעניינו.

9.     באת כוח המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה להחמיר עם הנאשם. לדבריה לולא מעורבותו של הנאשם לא היו חבריו מבצעים את מעשי השוד החמורים. במיוחד מבקשת המאשימה להדגיש את חלקו של הנאשם באירוע השני. לטענת המאשימה, יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שלא יפחת מזה שהושת על יאסר, שהיה מעורב רק במעשה שוד אחד. כן טענה כי שותפיו של הנאשם הודו מיד בעבירות שיוחסו להם, ולכן הסכימה המאשימה להקל בעונשם. הנאשם לא הודה, וניהל משפט ארוך, ולכן אין מקום להקל עמו באותו אופן. המאשימה מבקשת להשית על הנאשם גם עונש של מאסר מותנה וכן פיצוי למתלוננים.

10.     בא כוח הנאשם סבור מנגד כי חלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה פחות משל חבריו, ולכן יש להטיל עליו עונש קל יותר. במיוחד מפנה בא כוח הנאשם לעונש שהוטל על תאיר, אשר היה שותף פעיל יותר מהנאשם במעשה השוד השני, שכן תאיר הצטרף להאני ולראפע בדרכם לבית המתלוננים, ואף שמר מחוץ למבנה תוך שהוא שומע את צעקות המתלוננים שהותקפו. חלקו של הנאשם, כך טען, היה פחוּת, שהרי הנאשם נותר בביתו ולא הצטרף לחבריו, ולכן גם לא היה מודע למעשי האלימות שבוצעו על-ידי האני וראפע.
     
     עוד טען בא כוח הנאשם כי יש להתחשב בהתמשכות ההליכים ובעינוי הדין של הנאשם. לדבריו, הנאשם נאלץ לנהל את ההליך, שכן גם אם הורשע בסופו של דבר, הרי שבכתב האישום יוחסה לו גם עבירת הקשר לפשע ממנה זוכה. לבסוף טען כי התנהגות המשטרה בחקירת הנאשם ובחקירתם של השותפים, הגם שלא הצדיקה את ביטל הכרעת הדין, מחייבת הקלה בעונש. לטענתו, בפרשת יששכרוב (ע"פ 5121/98, יששכרוב נ' מדינת ישראל) קבע בית המשפט את העיקרון כי יש ליתן ביטוי להתנהגות פסולה של המשטרה, ואף אם נדחתה הבקשה לביטול הכרעת הדין, הרי שהתנהגות זו מחייבת הקלה בעונש. כך, לטענתו, יינתן ביטוי לשאט הנפש מהתנהגותה הפסולה של המשטרה.

11.     הנאשם עצמו חזר וביקש כי בית המשפט יקל עמו בעונש והביע חרטה עמוקה על כל מעשיו. הנאשם הביע נכונות לפצות את המתלוננים והביע צער על סבלם.

12.     גזירת דינו של נאשם אינה משימה פשוטה. בית המשפט הגוזר את דינו של נאשם משקלל שיקולים שונים, חלקם שיקולים ציבוריים וחלקם שיקולים פרטניים. היטיב לתאר את מלאכת גזירת הדין כבוד השופט ברק בע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד לד(2) 421, באומרו:

"המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע את הסנקציה שבצדה. מטרתה של הסנקציה היא להבטיח את קיומה של הנורמה, ולהביא לידי כך שההתנהגות אשר אותה מבקשים למנוע אכן תימנע. בדרך כלל קובע המחוקק סנקציה מקסימלית, ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר הנאשם האינדיבידואלי צריך לשאת בה. הפעלתו של שיקול דעת זה הוא אחד מתפקידיו האחראיים והקשים ביותר של השופט. הפעלתו של שיקול הדעת מכוונת תמיד לענין אינדיבידואלי - ובכך, בין השאר, נבדל השופט מהמחוקק - אך השיקולים אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם הן שיקולים כלליים והן שיקולים שהם אינדיבידואליים לנאשם העומד לדין. מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול העומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה 'משוקללת' - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת 'שקלול' זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט" (שם עמ' 434).
     

     המעשים בהם הורשע הנאשם נוגעים לעבירות שוד חמורות. אמנם הנאשם לא נטל חלק פעיל במעשה השוד בתוך בתי המתלוננים ולא נטל חלק במעשי האלימות שנלוו לשוד, אולם היה חלק ממעגל השותפים שיחדיו, כל אחד לפי חלקו, תרמו למעשים הנוראים.

13.     כל מעשה שוד פוגע בשלום הציבור ובביטחונו, לא כל שכן מעשי שוד כה אכזרים המתבצע בביתם של מתלוננים. מעשים שכאלו מערערים את תחושת הביטחון של כל הציבור, וכל השומע על אודות מעשים שכאלו חושש שמא ביתו אינו עוד "מבצרו".

     כדי להדביר תופעה זו ולהשיב את הביטחון לציבור מוטלת על בתי המשפט חובה לנקוט יד קשה נגד מי שהורשע במעורבות במעשי שוד שכאלה. במקרה אחד, בו נדון ערעורם של נאשמים שהורשעו בשוד אלים בביתם של זוג קשישים, ע"פ 2163/05 דג'מיל אלייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), אומר בית המשפט:

          "באי כוחם המלומדים של המערערים לא חלקו על כך שהמדובר באירוע חמור, ובלשוני אומר, הוא אירוע מזויע ומרושע; 'כסדום היינו, לעמורה דמינו' (ישעיהו א', ט') חברה שבה תחושת הביטחון האישי של בניה ובנותיה, ובמיוחד החלשים שבהם, כגון קשישים, מעורערת - זקוקה לשיקום ולחיזוק, כדי שתחושה ראויה תשוב על כנה. זו תפיסת החוק והסדר, law and order, שתושבי המדינה מצפים לה ומייחלים כי רשויות הממשל יתנו לה מענה ופתרונות. בית המשפט הוא אחת הכתובות ההכרחיות לציפיה זו. אין בידו ארנק של תקציבים לחיזוק הביטחון האישי, אך יש בידו חרב שבמקרים המתאימים עליו להניפה, היא חרב הענישה".

14.     עם זאת כל ענישה הינה אינדיבידואלית, ועל בית המשפט להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם העומד לדין בפניו. נסיבות אלו כוללות את עברו, מצבו האישי, התנהגותו לאחר מעשה, הבעת חרטה מצידו, עמדת קצין המבחן וכדומה.
     עוד יביא בית המשפט בחשבון את חלקו של כל נאשם במעשה העבירה. כידוע, מהכלל של אחידות הענישה מתחייב גם עיקרון "מדרג הענישה", דהיינו הבחנה בין הנאשמים השונים על-פי חלקם בביצוע העבירות ועל-פי נסיבות אישיות רלוונטיות (ע"פ 3229/02 מדינת ישראל נ' פלוני, דינים עליון סז 75).

15.     אין ספק כי חלקו של הנאשם בביצוע העבירות נופל מחלקם של האני וראפע. הנאשם היה שותף (בין כמסייע ובין כמשתתף בצוותא) בשני מעשי השוד, כמו האני וראפע, אך בכל אחד משני האירועים חלקו בביצוע השוד בפועל היה מצומצם ביותר. ברי אם כך כי עונשו צפוי להיות קל מאשר של אלו. ההשוואה ליאסר ותאיר אינה פשוטה, שהרי כל אחד מהם השתתף רק באירוע אחד, ואילו הנאשם נטל חלק בשני האירועים. מנגד מסכים אני עם בא כוח הנאשם כי חלקו של הנאשם בכל אחד ממעשי השוד היה פחוּת משל כל האחרים. באירוע הראשון בו נטל יאסר חלק פעיל, ואולי גם היה הרוח החיה, השתתף הנאשם רק כמסייע. באירוע השני, בשונה מתאיר, לא הצטרף הנאשם להאני ולראפע ולא ניגש לבית המתלוננים. גם אם יכול היה לצפות את שעלול להתרחש במהלך השוד, ברי כי יכולתו לשלוט במעשיהם של חבריו הייתה פחותה מיכולתו של תאיר, שהיה צמוד להאני ולראפע והמתין מחוץ לבית.

16.     בין השיקולים לעונש יש להביא בחשבון גם את העובדה כי למעשה אין לנאשם כל עבר בעבירות רכוש, והרשעתו היחידה הייתה לפני שנים רבות. אין להתעלם גם מחוות דעתה של הפסיכולוגית א' בר אילן, המלמדת על תכונותיו ועל יכולותיו של הנאשם.

17.     כאמור, גזירת הדין הינה תוצאה של איזון בין שיקולים רבים ומגוונים, שאת חלקם פירטתי, ושקשה לפרט את כולם, לא כל שכן לכמתם. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים כדלקמן:

     (א)     עונש מאסר בפועל של 48 חודשים.

(ב)     מאסר על תנאי למשך 24 חודשים אשר יופעל אם הנאשם יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו על עבירה מהעבירות בהן הורשע באישומים הראשון והשני, ומאסר על תנאי של 6 חודשים אשר יופעל אם הנאשם יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו על עבירה מהעבירות נשוא האישום השלישי.

(ג     )     הנאשם ישלם למתלוננים נשוא האישום הראשון פיצוי בסך של 5,000 ₪ ולמתלוננים נשוא האישום השני 7,500 ₪. הפיצוי ישולם באמצעות קופת בית המשפט, ויועבר למתלוננים על-פי פרטים שתמסור באת כוח המאשימה תוך 15 יום.

(ד)     מעונש המאסר בפועל יש להפחית את תקופת מעצריו של הנאשם מיום 10.12.2003 ועד 15.12.2003, מיום 16.12.2003 ועד 26.12.2003, מיום 10.2.2004 ועד 22.2.2004 ומיום 15.4.2004 ועד 8.6.2005. אין מקום לנכות את ימי מעצרו של הנאשם בגין עבירות אחרות, מיום 6.4.2004 ועד 15.4.2004, ואיני מוצא מקום לנכות כל חלק מתקופת היותו של הנאשם משוחרר בתנאים (מעצר הבית).

(ה)     הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 28.5.2006, שעה 9:00. עד מועד ההתייצבות יישאר הנאשם משוחרר באותם תנאים החלים עליו כעת.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סיוע לשוד

  2. שוד קשישים

  3. שוד בחבורה

  4. שוד עובדת זרה

  5. שוד נהג מונית

  6. שוד אלים בדירה

  7. שדידת נהג מונית

  8. שוד באיומי סכין

  9. ניסיון שוד קשישה

  10. הרשעה בעבירת שוד

  11. העונש על שוד קשישה

  12. שותפות לביצוע שוד

  13. שוד - עבודות שירות

  14. מעצר על ניסיון שוד

  15. עונש על שוד וחטיפה

  16. שוד בנסיבות מחמירות

  17. שוד לאחר משיכה מכספומט

  18. ביטוח גניבה פריצה ושוד

  19. שוד כרטיס אשראי - מעצר

  20. עונש על שוד בנסיבות מחמירות

  21. מה ההבדל בין שוד לבין גניבה

  22. ניסיון שוד - מעצר עד תום ההליכים

  23. עונש על שוד אדם שמוציא כסף מכספומט

  24. מעצר עד תום ההליכים בגין שוד בנסיבות מחמירות

  25. מעצר עד תום ההליכים בעבירת שוד בנסיבות מחמירות

  26. תקנות רישוי עסקים (אבטחה מפני שוד והתפרצות בבנקים), התשנ''ו-1996

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון