מעצר על תקיפת שוטר

נטען כי המתלונן הזדהה בפני הנאשמים כשוטר והודיעם כי הם עצורים בגין עבירת סחיטה. הנאשם 1 היכה באגרופו מספר פעמים בפניו של המתלונן ובעט באשכיו. הנאשמים 2 ו-3 מתוארים כמי "שהתקרבו במהירות לעבר המתלונן".

להלן החלטה בנושא מעצר עד תום ההליכים על תקיפת שוטר:

החלטה

כנגד שלושת המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של סחיטה באיומים, שוד בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

עובדות כתב האישום הן בתמצית כדלקמן:

המתלונן בתיק נושא הדיון משרת כשוטר במשטרת ישראל (להלן: "המתלונן"). ביום 22.2.07 בשעה 21:20 לערך נהג המתלונן ברחוב בר יהודה בנשר כאשר הבחין בנאשמים עומדים ליד רכב שהיה במקום. המתלונן סבר כי במקום עלול להתרחש אירוע לא חוקי או בלתי הולם, עצר את הרכב בו נהג וניגש אל הנאשמים לברר את אשר מתרחש.

בעקבות דין ודברים בין המתלונן לנאשם 1, דרש הנאשם 1 מהמתלונן לשלם לו סכום של 1,500 ₪ תוך השמעת איומים וגידופים, שאם לא כן יאונה לו רע, מאחר לטענת הנאשם 1 המתלונן פגע ברכבו. המתלונן טוען כי הנאשמים 2-3 בחרו לתמוך בעדות שקר את טענת הנאשם 1 בדבר פגיעת המתלונן, כביכול, ברכבו.
עוד נטען, כי המתלונן ניסה ליצור קשר טלפוני עם המשטרה על מנת לקבל סיוע, ניסיון שנכשל לאחר שנאשם 1 חטף ממנו את מכשיר הטלפון הנייד.

במהלך האירוע נטען, כי המתלונן הזדהה בפני הנאשמים כשוטר והודיעם כי הם עצורים בגין עבירת סחיטה. הנאשם 1 היכה באגרופו מספר פעמים בפניו של המתלונן ובעט באשכיו. הנאשמים 2 ו-3 מתוארים כמי "שהתקרבו במהירות לעבר המתלונן".

בהמשך חזר המתלונן לרכבו כדי להביא מכשיר מתכת על מנת לגונן על עצמו. על פי הנטען חבטו הנאשמים מכות נמרצות בגופו של המתלונן תוך שימוש בכלים חדים ופוגעניים לרבות מוט ברזל. בהמשך נטען כי הנאשמים גנבו את מכשיר הפלאפון מהמתלונן ואת ארנקו והפקירוהו כשהוא חבול. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים אושפז המתלונן מספר ימים בבית החולים כשהוא סובל, בין היתר, מחבלות חמורות בראשו, בגפיים ובשק האשכים. בגין המעשים האמורים לעיל יוחסו למשיבים העבירות שצויינו ברישא החלטה זו.

בטיעוניה התייחסה ב"כ המאשימה בהרחבה לראיות המצויות בתיק. בעיקר היא הפנתה להודעתו המפורטת של המתלונן תוך שהדגישה כי הנאשמים הכו במתלונן תוך מודעות לכך כי המדובר בשוטר. כמו כן, הפנתה ב"כ המאשימה לדו"חות המשל"ט אשר בהן נשמעים אזרחים עוברי אורח מדווחים למשטרה על אשר מתחולל לנגד עיניהם.

עוד הפנתה ב"כ המאשימה לעברם הפלילי של הנאשמים 1 ו-3 ולעובדה כי עומדים נגדם עונשי מאסר על תנאי ברי הפעלה.

ב"כ הנאשם 1 העלה שלל טענות כנגד חקירת המשטרה בתיק דנן. במיוחד טען בעניין העברת החקירה משלוחת זבולון במשטרה לימ"ר חוף, יחידה בה משרת המתלונן. לטענתו עדותו של המתלונן "בעייתית" ואינה מתיישבת עם הממצאים שבזירה ושאר הראיות שנאספו. לטענתו, חבריו של המתלונן ליחידה ערכו את החקירה משיקולים פסולים כדי לסייע לחברם.

ב"כ הנאשם 1 טען כי לגרסת כל הנאשמים האירוע החל כתאונת דרכים שבה הרכב בו נסע המתלונן פגע ברכב בו נסעו הנאשמים שלאחריו הצדדים הגיעו לפשרה שבה המתלונן ישלם לנאשם 1 סכום של 1,500 ₪ זאת מכיוון שאין ברשותו ביטוח תקף לרכב. בין לבין, המתלונן הוציא מרכבו מוט ברזל ותקף את הנאשמים אשר גוננו על עצמם, כך נטען.

לטענתו של ב"כ הנאשם 1 אין ראיות לכאורה לעבירת התקיפה לא כל שכן לשאר העבירות הנטענות בכתב האישום.

ב"כ הנאשם 2 הצטרף לדברי חברו ב"כ הנאשם 1 אך בעיקר ביקש לטעון כנגד עוצמת הראיות הלכאוריות אשר לגישתו אינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים. עוד הוסיף, כי החבלות הממשיות אותן ספג המתלונן היו מהנאשם 1 ולא מהנאשם 2. ב"כ הנאשם 2 הפנה לגילו הצעיר של מרשו וביקש כי ישלח להכנת תסקיר מבחן על מנת לשקול שיחררו לחלופת מעצר.

ב"כ הנאשם 3 ציין, בין היתר, כי יש לראות בחומרה את העובדה שהיחידה בה משרת המתלונן היא זו שנטלה חלק עיקרי בחקירה זו וביקש להתייחס למתלונן כאל "עבריין", כך כלשונו. הוסיף והטעים כי הנאשם 3 לא נטל חלק באירועים הפלילים המיוחסים לו תוך שהפנה לאחת העדויות שבה נטען כי נצפו שני אנשים התוקפים את המתלונן, כך שלטענתו הנאשם 3 לא היה מעורב באירועים. מכאן גם, ביקש ב"כ הנאשם 3 לשחררו לחלופת מעצר.

הערות מקדימות:

הסנגורים טענו כנגד אופן ניהול החקירה נגד המשיבים על ידי היחידה בה משרת המתלונן כשוטר. סבור אני כי יש טעם רב בתלונותיהם, כפי שיובהר. עם זאת אעיר שתי הערות.

ראשית וכפי שציין כב' סגן הנשיא השופט א' הבר בהחלטת המעצר בבית המשפט השלום מיום 4.3.07 אין זה מתפקידו של בית המשפט להנחות את גורמי החקירה על-ידי מי תבוצע החקירה, אך ההגינות הציבורית מחייבת, כי תיק זה ינוהל על-ידי יחידה אחרת מזו שבה משרת המתלונן כשוטר וטוב אילו הדברים היו נעשים כך מלכתחילה.

בעניין זה ראוי להפנות לפקודה 06.03.03 של המטה הארצי במשטרה שכותרתה "חקירת אנשי משטרה על ידי המשטרה ועל ידי המחלקה לחקירות שוטרים שבמשרד המשפטים" אשר מתייחסת לאופן הטיפול בתלונות נגד אנשי משטרה וטיפול בתלונות נגד שוטרים על-ידי שוטרים מאותה יחידה בה משרת השוטר הנילון. בין היתר סעיף 4 לאותה פקודה קובע כי:

"4. טיפול המשטרה בתלונות הנחקרות על ידה
א. היחידה שבתחומה בוצעה העבירה, תבצע פעולות חקירה ראשוניות ודחופות, להבטחת יעילות של החקירה ולשמירת ראיות.
ב. בוצעה העבירה בתחומה של היחידה שבה משרת איש המשטרה החשוד בביצועה או שחלה על המקרה האמור בפקודת המטא"ר 06.02.171- "טיפול בעניין שבו מעורב קרובו או ידידו של איש משטרה- סייגים", יועברו התלונה וחומר החקירה שנאסף לקצין אח"ק במרחב או במחוז, לפי העניין, והוא ישקול את הצורך להעביר את ביצוע החקירה לידי יחידת חקירות סמוכה"

כמו כן, אפנה לפקודה 06.02.10 הקובעת שורה של איסורים על השוטרים לטפל בנושאים שיש להם בהם עניין אישי. הביטוי "נושא שיש לשוטר עניין אישי בו" מוגדר בצורה רחבה ומכיל נושאים "שנראה כאילו יש לשוטר עניין אישי בו" כפי שנקבע שם או נושאים הקשורים לידידו של השוטר. במקרים כגון אלה הקצין הממונה על אותו שוטר יחליט להיכן תהא מופנית החקירה והפקודה מסמיכה את הקצין הממונה להעביר את החקירה לטיפולו של שוטר אחר גם במקרים שבהם הקצין הממונה הגיע למסקנה כי לשוטר אין עניין אישי אך הדבר ראוי על מנת לשמור על אימון הציבור במשטרה ולהגן על תדמיתה. (להרחבה בנושא ראו: אכ"א/מנ"ד וקח"ר אתיקה במשטרת ישראל עמ' 71, 87, 89, 99, 110-111 (מהדורה שנייה, 1999)).

הנה כי כן, ראוי היה אילו החקירה דנן הייתה מנוהלת על-ידי יחידה אחרת מזו שמשרת בה המתלונן, במיוחד לאור החשדות הכבדים והעבירות החמורות המיוחסות למשיבים מחד גיסא, ולחשד העולה נגד המתלונן מאידך גיסא. כמובן, שאין בכך הבעת דעה כי הראיות שנאספו על-ידי אותה יחידה פגומות הן. כך גם אין בהערתי משום הטלת דופי בהתנהגותו של המתלונן. כל שנאמר הינו, כי היה ראוי ולו רק למראית פני הצדק ועל מנת למנוע לזות שפתיים שהחקירה תנוהל על יחידה אחרת מזו בה משרת המתלונן. סביר להניח כי השוטרים באותה יחידה בה משרת המתלונן הם מכריו ועל מנת למנוע חשש למשוא פנים היה ראוי לפעול כאמור לעיל. אוסיף עוד כי מטבע הדברים יהיה לאופן ניהול החקירה ע"י חבריו ליחידה של המתלונן כדי ליצור עננה של העדר אמינות שתלווה את כל שמיעת הראיות, וכן תעורר שאלות בעניינו של קיום הליך הוגן, על כל המשתמע לפגיעה אפשרית בזכות זו, דבר הטעון בירור במסגרת ההליך העיקרי. מוטב היה להימנע מכך. בכל מקרה, סוגיות אלו יישקלו בבוא העת בהליך העיקרי.

שנית ובשים לב לחשדות המיוחסים למשיבים ולטענות שנטענו על ידם מלכתחילה, כי המתלונן היה מעורב לכאורה במעשים פלילים, היה ראוי כי המשטרה תערב ותשתף את המחלקה לחקירות שוטרים בחקירה על מנת לבדוק ולמצות את טענותיהם של המשיבים עד תום. לכאורה עולה, כי שיתוף כזה מחוייב גם מהנחיות המשטרה עצמה.

ראיות לכאורה:

אקדים את המאוחר ואציין כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

אין חולק, כי המתלונן הותקף ונחבל קשות בעקבות אירוע שבו היה מעורב. כך ניתן ללמוד מחומר הראיות שבתיק לרבות תלונתו של המתלונן, התעודה הרפואית ולוח הצילומים. השאלה המרכזית הינה, האם ישנן ראיות לכאורה הקושרות את המשיבים למעשים המיוחסים להם בנוגע לאותו אירוע ואם לאו.

עוברי האורח אשר צפו במה שהתחולל לנגד עיניהם דיווחו למשטרה וציינו, כי מספר אנשים תוקפים קשות אדם אחר. חלק מאותם אנשים אף מסרו את מספרו של רכב מסוג דייהסטו שהתברר מאוחר יותר כי רכב זה הינו בשימושו של המשיב 1.

מעדותו של העד עללא חאג' אחמד ניתן ללמוד כי המשיב 1 היה מסובך באירוע המיוחס לו, שכן הלה סיפר כי בעת ששהה עם חברו באזור צומת הצ'ק פוסט, המשיב 1 התקשר לחברו על מנת להגיע אליו. כאשר הוא וחברו הגיעו אל המשיב 1, האחרון סיפר להם את גרסתו, לפיה הוא תקף שוטר לאחר שהשוטר פגע ברכבו עם הרכב בו נסעו הוא וחבריו.

כאשר המשטרה הגיעה לביתו של המשיב 1 על מנת לעצרו, אשתו טענה בפניהם כי בעלה לא נמצא וכאשר נערך בביתה חיפוש על ידי השוטרים, המשיב 1 נמצא מסתתר מתחת למיטה (דו"ח הפעולה מיום 23.2.07. רס"ר יניב בן חיים). עוד אוסיף, כי בעדותה טענה אחותו של המשיב 1, נג'מה חוגיראת, כי היא ניסתה לפתוח את דלת הכניסה אך אחיה (המשיב 1) איים עליה ומנע זאת ממנה.

חברתו של המשיב 1 מירב עלמו ציינה בחקירתה, כי ביום האירוע התקשר אליה המשיב 1 אחרי חצות וטען בפניה כי "הוא הסתבך" ושהוא ישוחח עימה מאוחר יותר. בנוסף, ציין בפניה חלק מפרטי האירוע אליבא דגרסתו.

לכל זאת יש להוסיף, כי חבר אחר למשיב 1 בשם מואפק עוסמאן ציין בהודעתו, כי סמוך לאירוע שמע את המשיב 1 משוחח עם שני בחורים אחרים לכאורה, בנוגע לאותו האירוע המתואר בכתב האישום.

העד מוסטפא דגש מסר בהודעתו, כי הוא היה אמור לבצע עסקת חליפין עם המשיב 1 ביום האירוע והמשיב 1 הגיע עם שני בחורים כאשר המשיב 1 "נראה לחוץ" כלשונו וטען בפניו כי אחד הנהגים פגע ברכבו. עוד טען בפניו, כי הוא תקף את אותו אדם. עד זה מסר עוד כי "אצל הבחור הקטן שהיה אתו ראיתי מחזיק ארנק בצבע חום מעור והוא אמר שיש בפנים 150 שקל וראיתי פלאפון מוטורולה דגם חדש אני חושב V4 בצבע כסף והוא אמר שזה הפלאפון של האיש שהרביצו לו". לכאורה עולה כי עדותו של עד זה תואמת את עדותו של המתלונן שבה ציין, בין היתר, כי נגנב הימנו: "פלאפון בצבע שחור של מוטורולה,...זה טלפון דק,...מאה חמישים שקל..".

גם המשיב 2 (כנראה שנעצר לאחר הודעתו של המשיב 3 כפי שיובהר בהמשך) ציין בהודעתו כי הוא היה מעורב באותו אירוע עם שני המשיבים האחרים. כמו כן , הודה בהודעתו כי נטל את הפלאפון מידו של המתלונן ולאחר מכן השמידו.

באשר למשיב 3 ובנוסף לאמור לעיל, הרי שמעדותו עולה כי הגיע למשטרה מיוזמתו והעיד על פרטי האירוע. בפיו של עד זה גרסה אחרת מזו שנמסרה על ידי המתלונן באשר לתחילת האירוע, גרסה התואמת את גרסתם של שאר המשיבים בעניין זה, יחד עם זאת, בעדותו לא חלק על העובדה כי הם נכחו באותו אירוע נטען וטען כי הוא לא השתתף בו, אך שאר המשיבים נטלו בו חלק בצורה כזו או אחרת. הוסיף וציין, כי כאשר הגיעו שלושתם לשפרעם המשיב 1 טען בפניהם כי הוא נטל את ארנקו של המתלונן והמשיב 2 טען כי הוא נטל את הפלאפון של המתלונן.

בסיכומו של דבר קיימות ראיות למכביר באשר למעורבותם של המשיבים 1-2 באירועים הפלילים המיוחסים להם.

באשר למשיב 3.

כפי שעולה מחומר הראיות החלק הארי של המעשים בוצעו לכאורה על-ידי המשיב 1 כאשר גם המשיב 2 נטל בהם חלק פעיל. אני סבור, כי קיימות ראיות לכאוריות בנוגע למעורבותו של המשיב 3 באישומים המיוחסים לו בכתב האישום, אך הן חלשות עד מאוד. עמדתי זו מתחזקת מכיוון שלא מדובר במקרה "קלאסי" שבו חבורה של עבריינים חוברים זה לזה ומבצעים מעשה של שוד או תקיפה.

מחד גיסא, המשיבים טוענים כי כל האירוע התפתח בעקבות תאונת דרכים, טענה שלא ניתן לשלול אותה על הסף בשלב זה ומאידך גיסא, המתלונן טען כי עצר ליד המשיבים מכיוון שראה "שלושה בני מיעוטים מנסים לחטוף בחורה" (ד"ח הפעולה מיום 22.2.07 של רס"ל אבי טל אשר תיחקר את המתלונן בסמיכות לאירוע) טענה שלא היה תימוכין ולו הקל ביותר בחומר הראיות, מלבד דבריו של המתלונן. לכל זאת יש להוסיף, כי גם מעדותם של שאר המשיבים ניתן ללמוד כי המשיב 3 לא נטל חלק פעיל באירוע. למעשה, חלקו של המשיב באירוע הוא, לכל היותר, מכוח דיני השותפות ובהיותו נוכח בזירה. אין ראיות של ממש לפיהן לקח חלק פעיל בתקיפתו של המתלונן.

בבוא העת דיון והכרעה בשאלה הנ"ל יכול ללמד על כוונתו הפלילית של המשיב 3 בנוגע לאירוע והאישומים המיוחסים לו וכן גם לגבי שאר המשיבים, אך אדגיש, כי אין לראות בהתנהגותו של המשיב 3 כהתנהגות של אזרח למופת. הוא ראה את המתלונן מתבוסס בדמו ובחר להסתלק מהמקום עם חבריו תוך שהם מפקירים את המתלונן חבול ופצוע בשטח. גם הצטרפותו של המשיב 3 לשאר המשיבים לשפרעם ביודעו כי קודם לכן הם תקפו ושדדו לכאורה שוטר נודף ממנה ריח רע וכך גם השתהותו בהגעה למשטרה. עם זאת מעורבותו בתקיפה אינה בדרך פעילה אלא בעיקר מעצם הנוכחות והחבירה לנאשמים 1-2.

כאשר המשיב 3 היה נמצא בזירת האירוע, צפה בעבירות שבוצעו לכאורה על-ידי חבריו, לא נקף אצבע על מנת לעזור לשוטר שנפצע ואף נסע לאחר האירוע עם שני המשיבים האחרים לשפרעם על מנת לבצע את עסקת החליפים על הרכב. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי הוא לא היה מעורב כלל באירוע ולא ניתן לומר, כי לא קיימות כנגדו ראיות לכאורה בנוגע לחשדות המיוחסים לו. עם זאת חלקו במעשים פחות משל חבריו.

אבהחר כי גם אם טענתם של המשיבים נכונה, שכל האירוע החל בעקבות תאונת דרכים שלכאורה היה אשם בה המתלונן, הרי שאין בעובדה זו כדי לפגום כהוא זה בראיות הלכאוריות אשר הצטברו נגדם ואין בכוחה כדי להצדיק את תקיפתו וחבלתו החמורות של המתלונן.

אינני סבור, כי בנסיבות המקרה דנן העובדה שבפיהם של כל המשיבים הטענה כי האירוע התפתח בעקבות תאונת דרכים בה פגע המתלונן עם רכבו ברכב בו נסעו ושהמתלונן לא דיבר אמת, כאשר טען שחשד במתלוננים כמי שמבצעים מעשה פלילי יש לה משקל רב בשלב בו אנו מצויים, לפחות בנוגע למשיבים 1 ו- 2.

למעלה מהדרוש אציין, כי בצד הודעת המשיבים ואחת ההודעות כי הרכב היה תקין עובר לאותו אירוע, קיימת בתיק החקירה חוות דעתו של פקד חיים חלפון שלפיה לא נמצאו ממצאים באשר למעורבותם של הרכבים, הן זה של המתלונן והן זה שבו נסעו המתלוננים, בתאונות דרכים עובר לאותו אירוע. ענין זה אינו מתישב עם גרסת הנאשמים ומחזק את גרסת המאשימה.

הלכה היא שאין בית המשפט בשלב זה עוסק בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 9.10.06)). על בסיס עקרונות אלו שנקבעו בהלכה הפסוקה אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים בנוגע לאשמות המיוחסות להם בכתב האישום ואולם בכל הנוגע לנאשם 3 הראיות פחותות בעוצמתן ומעורבותו היא בעיקר מכוח דיני השותפות ולא בדרך של מעורבות פעילה באלימות שננקטה כנגד המתלונן.

עילות מעצר וחלופות מעצר :

אני סבור שראוי לערוך הבחנה בין שלושת המשיבים. לדעתי, הנסיבות כפי שפורטו לעיל וכפי שיפורטו בהמשך מצדיקות אבחנה בין עניינם של שלושת המשיבים וכך גם רמת המסוכנות הנשקפת מכל אחד מהם. הלכה היא כי ניתן להבחין בין נאשמים לעניין מעצרם אם הנסיבות מצדיקות כך ורמת המסוכנות הנשקפת מכל אחד מהם שונה.
ראו: בש"פ 2586/07 עדן בסון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.3.07).

אבהיר בטרם אפרט את העילות בכל הנוגע לכל אחד מהנאשמים כי עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות המתוארות בכתב האישום מקימה חזקת מסוכנות, מעצם המעשה. כמו כן אלימות כנגד שוטרים מקימה חזקה כי יקשה לפקח על כל חלופת מעצר מאחר והתוקף שוטרי לא יהסס להפר הוראות של מפקחים. בכפוף לחזקות הנ"ל להלן יפורטו העילות בנוגע לכל אחד מהנאשמים.

בנוגע למשיב 1.

המשיב 1 הוא התוקף העיקרי של המתלונן וקיימת נגדו חזקת מסוכנות. לכאורה עולה, כי המשיב 1 נטל חלק עיקרי, אם לא העיקרי ביותר, בתקיפת המתלונן וחבל בו בצורה אכזרית ונוראית. החבלות החמורות כפי שניתן היה ללמוד עליהן מהתיעוד הרפואי והצילומים יכולות ללמד בדיעבד עד כמה חמורות המכות שספג המתלונן בוודאי כאשר חבלות אלה נגרמות תוך הסתייעות במוט ברזל או כל חפץ חד אחר.

במעשיו של המשיב 1 חומרה מיוחדת. כפי שעולה מחומר הראיות הרי שתקיפתו של המתלונן החלה לאחר שהאחרון הזדהה בפניו כשוטר. משמע כאשר המשיב 1 בחר להכות את המתלונן ידע כי המדובר בשוטר. כך גם כאשר בחר ליטול הימנו את ארנקו. אלימות חמורה היא תמיד. אך כאשר אדם בוחר במודע לתקוף איש משטרה שהינו חלק מרשויות החוק הדבר מלמד על מסוכנותו היתרה ועל אי רתיעתו מהחוק. הדבר נכון גם כאשר בפיו של אותו אדם ישנה הטענה כי אותו איש חוק לא נהג כראוי. אשר על כן התנהגותו של משיב 1 מצביעה על מסוכנותו הרבה.

גם כאשר קיימת עילת מעצר וגם כאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1991.

במקרה זה, בשים לב לחומרת האלימות כנגד המתלונן שהוא שוטר, ובידיעה שהוא שוטר, איני סבור כי יש בחלופת מעצר כדי להקהות ממסוכנותו של המשיב 1.

בנוסף, עברו הפלילי של המשיב 1 כבד וכולל שורה ארוכה של הרשעות בעבירת הגניבה ועבירות אחרות לרבות עבירות של שוד מזויין, תקיפה וחבלה כשהעבריין מזויין. כמו כן, עומדים ותלויים נגד המשיב 1 מאסרים מותנים ברי הפעלה שלא הרתיעו אותון מביצוע, לכאורה, של העבירות נשוא כתב האישום. מכאן שמסוכנותו אינה מאפשרת לשקול שחרורו לחלופת מעצר.

באשר למשיב 2.

מחומר הראיות עלה, כי לכאורה המשיב 2 היה מעורב בתקיפתו של המתלונן גם לאחר שידע כי המדובר בשוטר (המשיב 3 ציין בהודעתו כי כולם הבינו שמדובר באיש משטרה שכן הוא פתח את ארנקו והציג את תעודת המינוי). מכאן שהדברים שנאמרו בעניינו של המשיב 1 בדבר המסוכנות הנחזית מהתנהגות של מי שתוקף ביודעין שוטר נכונה גם למשיב 2, גם אם מידת האלימות שנקט פחותה מזו של משיב 1.

כמו כן, לכאורה עולה כי המשיב 2 נטל את הפלאפון של המתלונן ממקום האירוע והשמידו לאחר מכן על מנת להקשות ולסכל את פעולות החקירה. מכאן אינו נרתע מהשמדת ראיות במטרה להקשות על פעולות הדרושות לשם אכיפת החוק. מכאן שקמה נגדו עילת מעצר נוספת ועצמאית בשל חשש לשיבוש הליכי משפט.

לפיכך אני סבור כי גם נגד המשיב 2 קיימות עילות מעצר הן בשל מסוכנותו והן בשל החשש מפני שיבוש מהלכי משפט. בשים לב לאמור לעיל סבור אני כי גם בעניינו לא ניתן לשקול כלל חלופת מעצר ובהתאם יש להורות על מעצרו.

באשר למשיב 3.

כאמור לעיל הראיות הלכאוריות נגדו פחותות ביחס לחבריו ואינן מצביעות על מעורבות פעילה במעשי האלימות, מעבר לנוכחות בזירה וחבירה לנאשמים האחרים לאחר האירוע. מחד גיסא, המשיב 3 היה ביחד עם שאר המשיבים בזמן האירוע והמשיך להישאר בחברתם גם לאחריו ומאידך גיסא, אין ראיות ממשיות כי היה שותף לתקיפת המתלונן או לשדידתו הגם שהיה בחברת שני המשיבים האחרים. כבר נקבע כי:

"מקובל עלי, כי גם מקום שיש ראיות לכאורה, יש לתת את הדעת ליחס בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חרות הנאשם. ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד-משמעיות יותר, כך גדלים הסיכויים, שבהתקיים שאר התנאים המקימים עילת מעצר, לא יורה בית המשפט על חלופת מעצר; וגם ההיפך הוא נכון - מקום שבחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, הדבר מהווה שיקול לכך שבית המשפט יעדיף חלופת מעצר על פני מעצר, גם בהתקיים כל התנאים למעצר" (בש"פ 5837/00 חטואל יצחק נ' מדינת ישראל תק-על 2000(3) 745, (2000)

בנוסף, המשיב 3 התייצב לחקירה לכאורה מיוזמתו. עובדה זו נזקפת לזכותו. נראה כי עדותו שפכה אור על החקירה, סיבכה את חברו המשיב 2 שהינו מעורב לכאורה באירוע והחשוב מכל היא הובילה לשחרורם ממעצרם של אנשים חפים מפשע שלא היה להם יד ורגל באותה פרשה.

ער אני לעברו הפלילי של המשיב 3 אינו מחמיא כולל עבירות לא מעטות בתחום הרכוש ועבירות אחרות של אלימות. יחד עם זאת, איני סבור כי עבר, מכביד ככל שיהא, יש ביכולתו למנוע את שחרורו ממעצר של נאשם כאשר הראיות הלכאוריות נגדו הן חלשות, מעורבותו בפרשה פחותה, מסוכנותו לציבור אינה גבוהה ואין חשש לשיבוש מהלכי משפט או הימלטות מהדין.


אשר על כן סבור אני כי בעניינו של נאשם 3 ניתן לשקול חלופת מעצר, זאת לאחר שיוגש תסקיר בעניינו ע"י שירות המבחן.

סוף דבר, אני מורה כדלקמן:

המשיבים 1 ו-2 ייעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בתיק פ 6027/07.

בכל הנוגע למשיב 3 אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר שיאמוד את מסוכנותו ויבחן חלופות מעצר מוצעות. ב"כ הנאשם 3 יעביר לשירות המבחן את החלופה המוצעת לבדיקה. שירות המבחן יתיחס בתסקירו גם לסדרי הפיקוח הנדרשים, לרבות יתיחס לצורך בפיקוח אנושי ואלקטרוני.

שירות המבחן יגיש תסקירו עד ליום 1/5/07. נדחה להשלמת טיעונים בעניינו של משיב 3 בלבד ליום 2/5/07 שעה 10:00. על הלווי לדאוג להבאתו במועד הנ"ל.

יש להעביר עותק החלטה זו בדחיפות לשירות המבחן למבוגרים. כמו כן תעביר הפרקליטות את ההחלטה לגורמים המתאימים במשטרה כדי שיבחנו את נוהל עריכת החקירה בפרשה זו, בשים לבל לכל האמור לעיל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תקיפה סתם

  2. תקיפת מתדלק

  3. תקיפה - יריקה

  4. תקיפת בן זוג

  5. תקיפת בת זוג

  6. תקיפת פקח חניה

  7. תקיפה בתחנת דלק

  8. תקיפת עובדת ציבור

  9. תקיפה עם מוט ברזל

  10. הרשעה בעבירת תקיפה

  11. מעצר על תקיפת שוטר

  12. תקיפה עם מקל סנוקר

  13. עבירת תקיפת בן זוג

  14. עבירת תקיפת שוטרים

  15. תקיפה במשחק כדורגל

  16. זיכוי מעבירת תקיפה

  17. תקיפת פקח בבאר שבע

  18. מעצר על תקיפת החברה

  19. תקיפת מאבטח במועדון

  20. תקיפת תיירים בישראל

  21. תקיפה של משכיר דירה

  22. תקיפה של עובד בעבודה

  23. תקיפה חבלנית - ערעור

  24. תקיפת פקח שמורות טבע

  25. גזר דין בעבירת תקיפה

  26. תקיפה בגלל חסימת רכב

  27. עונש על תקיפת בת זוג

  28. תקיפה על ידי עורך דין

  29. תביעה אזרחית על תקיפה

  30. פגיעה בעין בעקבות תקיפה

  31. זריקת טלפון נייד על אדם

  32. ערעור בעבירת תקיפת קטין

  33. פיצוי על שבר באף מתקיפה

  34. גזר דין - תקיפת פלסטיני

  35. זיכוי מעבירת תקיפת שוטר

  36. תקיפת כלב על ידי כלב אחר

  37. תקיפה הגורמת חבלה של ממש

  38. כמה מקבלים על תקיפת קטין ?

  39. פיצויים על תקיפה עם מקלות

  40. אחריות מעביד על תקיפת עובד

  41. תקיפת עורך דין במהלך דיון

  42. כמה מקבלים על תקיפת בת זוג ?

  43. זיכוי מעבירת תקיפת שוטרי מג"ב

  44. תקיפה חבלנית בצוותא - ערעור

  45. ערעור על הרשעה בתקיפת בת זוג

  46. עורכי דין לנפגעות תקיפה מינית

  47. תקיפת בת זוג מספר רב של מקרים

  48. תביעה בגין תקיפה בכניסה למועדון

  49. תקיפה בעבודה - אחריות בנזיקין

  50. טענת הגשת תלונה שקרית אודות תקיפה

  51. תקיפה לאחר כניסת אנשים זרים לבית

  52. זיכוי בערעור מעבירת תקיפת שוטרים

  53. תקיפת שוטרים כדי להכשילם בתפקידם

  54. כתב אישום בגין סיוע לתקיפה לשם גניבה

  55. תביעה בגין תקיפת קטין על ידי שוטרים

  56. תקיפת קטין או חסר ישע - סעיף 368ב(א)

  57. מעצר בגין תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות

  58. תקיפת עובד על ידי חולה נפש במחלקה סגורה

  59. ערעור על גזר דין תקיפה וחבלה כשהעבריין מזויין

  60. הוריד את הקסדה שהיתה על ראשו וחבט בה בראשו של המנוח

  61. פיצויי כאב וסבל כתוצאה מאלימות תקיפה סתם וכליאת שווא

  62. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון