מעצר עד תום ההליכים בניסיון לרצח

להלן החלטה בנושא מעצר עד תום ההליכים בניסיון לרצח: החלטה 1. זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, בגין כתב אישום המייחס לו עבירות של נסיון רצח, החזקת נשק שלא כדין ונשיאת נשק שלא כדין, הכל כמפורט בכתב האישום, לפיו ביום 18.4.08 בשעות הבקר, הגיע עמי נעים, לסופר בחולון בו שימש הנאשם כמנהל עבודה, כאשר בין המתלונן לבין קופאית במקום החל ויכוח על רקע חשדה של זאת כי המתלונן נמנע מלשלם עבור פריט מסוים, במהלך הויכוח צעק המשיב על הקופאית, קילל וגידף אותה עד אשר עזב את המקום. בסמוך לשעה 15.30, משעזבה העובדת את מקום עבודתה עם חברותיה, בעודה יושבת במכונית במגרש חניה, הגיע המשיב למקום וחסם באמצעות רכבו את דרכה, צעק וקילל אותה פעם נוספת. למקום הגיעו המשיב שהוא מנהל עבודה בסופר ביחד עם הבעלים של הסופר, בין הצדדים התפתח דין ודברים, המתלונן השמיע דברי איום כלפי השניים, ואף עקב אחריהם במכוניתו כברת דרך מסוימת. ביום 19.4.08 בשעה 11.00 בבקר, הגיע המתלונן בליווית אדם נוסף לחצר ביתו של המשיב, המשיב ירד לשוחח עם המתלונן כשהוא מצויד באקדח, בין השניים החל ויכוח על רקע האירועים הקודמים, המשיב שלף את האקדח במהלך הויכוח, המתלונן ניסה לברוח מהמקום אך המשיב רדף אחריו וירה לעברו 4 יריות. בסיום הירי נטל המשיב את מפתחות הרכב מביתו, יצא ונמלט באמצעות הרכב מהמקום. למתלונן נגרמו חבלות בידו השמאלית, שלפוחית השתן ובבטנו, ונזקק לאשפוז וניתוח. 2. הדיון בתיק זה נדחה מעת לעת, שהרי הבקשה הוגשה בחודש מאי, אך ב"כ המשיב ביקשו כאמור לדחות את הדיון ועל כן זה התקיים בפני רק ביום 27.8.08. 3. בדיון שהתקיים בפני חלק ב"כ המשיב על קיומה של תשתית ראייתית, ועל כן אדרש לראיות בתיק החקירה שהוצגו בפני ולטיעוני הצדדים באשר לראיות אלה: א. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי האירועים שאירעו בסופר יום לפני הירי, דהיינו ביום 18.4.08 הוא יום ו' בשבוע, כאשר המתלונן, כך העיד על עצמו, הינו לקוח ותיק באותו סופר, הגיע למקום לבצע קניות, שילם עבור המצרכים אותם קנה, אך בליבה של הקופאית הראשית עלה חשד שמא נותרה בעגלה שקית ובה מצרך מסוים, זו הסבה את תשומת לב הקופאית שחייבה את המשיב, אך ככל הנראה הערות אלה שהושמעו בפני קהל רב פגעו במשיב באופן שהוא פצח בסדרת קללות וצעקות כלפי אותה מתלוננת. המתלונן העיד על עצמו שהוא נעלב עד עמקי נשמתו שמאשימים אותו קבל עם ועדה בנסיון להעלים שני בצלים מתוך רשימת מוצרים ארוכה שקנה באותו יום, וזו בעצם יריית הפתיחה שהביאה לתחילתו של האירוע שבסופו נפצע המתלונן באופן קשה. ב. אין גם מחלוקת בין הצדדים שלאירוע זה היה המשך בשעות אחר הצהריים שעה שהמשיב ביחד עם הבעלים של הסופר פגשו במתלונן לאחר שזה עלב פעם שניה בקופאית, וגם בין צדדים אלה החלו חילופי דברים שגלשו במהרה לטון בוטה הכולל השמעת איומים על פגיעה אחד בשני. (ראה לצורך זה את עדותה של הקופאית דליה אטייטו מיום 19.4.08 על תחילתו של אירוע הצעקות והאיומים, עבור להודעתה של שירן ישראלי שהיתה נוכחת לשני חלקי האירוע הראשון, הודעתו של ליאור חייט מיום 19.4.08 הוא הבעלים של החנות שהתלווה למשיב בשעה שנתקלו ברכבו של המתלונן בשעות אחה"צ של יום שישי), כאשר עדותו של עד זה חשובה לצורך חיזוק גרסת המתלונן לפיה המשיב במהלך אותו אירוע התריס לעברו תפסיק לדבר, תפסיק לאיים, ואם אתה רוצה אז תעשה דברים של ממש, ואף מסר לו למתלונן את כתובת מגוריו שלו, של המשיב. הודעת עד זה בעל משקל גם משום העובדה שהעד הוא הבעלים של רכב מסוג מאזדה 3 כסופה אותה השאיר בידי המשיב לסוף השבוע. גם המתלונן עצמו מאשר את השתלשלות האירועים אף אם עושה זאת בלשון יותר עדינה ומרוככת, טען תחילה שהבחור שירה בו הוא אותו בחור שפגש בו באותו יום בשעות אחה"צ, אך בהמשך חזר בו מהודעתו זו. ג. הודעת אשתו של המשיב: הודעה זו בעצם יש בה כדי לתמוך בגרסת המאשימה לפיה המשיב הגיע למקום בליווית אדם אחר, ויש לזכור שמדובר בדירתו של המשיב אליה הגיע המתלונן בליווית אדם נוסף, בהמשך לאירוע שאירע יום לפני כן. יש לזכור שאין כאמור במחלוקת בדבר העובדה שהמשיב מסר למתלונן את כתובת מגוריו, הזמין אותו להגיע למקום, כל זאת בהמשך לאותו אירוע אלימות מילולית שהתפתח בין השניים כאשר המשיב אומר למתלונן תפסיק לאיים ובוא לעשות דברים, כל זאת בהתרסה ובהתגרות מופגנים. אשת המתלונן מוסיפה ומציינת שהיא שמעה את הצעקות שהתפתחו בין בעלה לבין השניים שהגיעו, מוסיפה שמיד לאחר מכן שמעה יריות, ראתה את המשיב נכנס לביתו בריצה, לוקח את מפתחות רכב המאזדה של המעסיק שלו, נכנס לרכב ובורח מהמקום. בהודעה נוספת שמסרה העדה, היא מאשרת שהיא שמעה ויכוח בין המשיב שהוא בעלה לבין השמן (הכוונה למתלונן) ואז שמעה יריות ושמעה את המתלונן מטיח בבעלה "אני לא אוותר, אני אפגע במשפחה שלך". 4. גרסת המשיב : א. המשיב שמר באופן עקרוני על זכות השתיקה, אך מעת לעת מצא לנכון להשיב על שאלה מסוימת, כאשר לגרסתו הוא מכחיש את השתתפותו באירוע הירי. משהכחיש המשיב כל קשר למעשה הירי, ראיתי לציין תחילה שהמתלונן ביקש מטעמיו שלו שלא לפרט בפני חוקרי המשטרה את זהותו של היורה, כאשר הוא היה נכון להתל בחוקרי המשטרה ולספר להם מעשיות וסיפורים. אינני בא לקבוע שהקו בו בחר המתלונן הינו משום פחד וחשש מהמשיב או מאחרים, ויתכן והדבר נובע מנסיבות אחרות שלא נתבררו דיין בפני בית המשפט, אך יכול אני לומר באופן חד משמעי שהמתלונן לא חשף את כל אמת בפני חוקרי המשטרה במכוון, מטעמים שלא הובררו דיים. המתלונן גם לא ידע ליתן הסברים לשינוי בגרסאותיו, גרסאות מוזרות ונעדרות אמת והסותרות את יתר הראיות שיש בידי המאשימה. הנאשם כאמור לא מסר גרסה מפורטת במשטרה למעט העובדה שהכחיש את הירי, הוא לא ניסה להסביר מדוע נעלמו עקבותיו מיד לאחר אירוע הירי, מדוע הוא ברח מהמקום, מדוע הוא נטש את משפחתו משך כחודש ימים, מדוע לא חזר לבית משך תקופה זו, מדוע לא פירט בפני החוקרים את זהות היורה, אם זו ידועה לו. ב. ב"כ המאשימה עו"ד חילו, הפנתה את בית המשפט לראיות שיש בתיק החקירה, שמצביעות בהכרח על קשר ישיר והדוק בין המשיב ובין היריות מהאקדח שגרמו לפציעתו של המתלונן. עו"ד חילו הפנתה להודעתו של יורם הרוש מיום 19.4.08, ששמע את צעקות הירי, ראה אדם עם כובע שחור שרודף אחרי אחר וצועק לעברו 'אני אהרוג אותך', ראה את אותו אדם עם הכובע השחור שולף אקדח ויורה לעבר המתלונן. המאשימה מסבה את תשומת לב בית המשפט לעובדה שבעת מעצרו נתפס אצל המשיב כובע שחור, שיכול להתאים לתיאור הכובע שחבש היורה, כפי שתואר הדבר על ידי העד הרוש. אותו עד מוסיף ומציין שהיורה נראה נכנס לחצר ממנה יצא, לעבר רכב מאזדה 3 כסופה שמספר רישויה 7503257 וברח מהמקום כאשר בדיקה משטרתית העלתה שמדובר באותו רכב של מעבידו של המשיב. ב"כ המאשימה הפנתה אותי גם לדברי עד הראיה, על פיהם היורה עצמו דומה מאד לשכן של העד שגר באותה חצר ממנה יצא היורה, הוא אמנם אינו מכיר את השכן באופן אישי. ג. כמו כן הפנתה עו"ד חילו את בית המשפט להודעה של דניאל ליכט, שכן נוסף שראה את הדברים מגג ביתו, שמע צעקות ויריות, עלה לגג וראה משם אדם עומד מול פח אשפה, עם אקדח, שחובש קסקט לבן, וצועק לעבר אדם שמנמן, ראה את אותו איש מחזיק בידו דבר מה (שהתברר כאקדח בחלוף מספר שניות לאחר תחילת הירי), ולאחר אירוע הירי ראה את היורה נכנס למאזדה 6 כסופה וברח מהמקום. באשר להבדלי הגרסאות בין שני עדי הראיה שהרי אחד מהם מדבר על מאזדה 3 וכובע שחור, בעוד שהאחרון מדבר על מאזדה 6 וקסקט לבן, הרי מוכן אני לקבל את טיעונה של עו"ד חילו שבשל היות האירוע חריג ויוצא דופן ובשל המהירות בה התרחשו הדברים, יתכן והעדים התבלבלו לגבי צבע הכובע ולגבי סוג הרכב (אף ששניהם מדברים על מאזדה כסופה, עובדה שאינה במחלוקת). ד. עו"ד חילו מפנה עוד להודעתה של אשת המתלונן, שהיא עדות חשובה ביותר בפני עצמה, משום העובדה שהמתלונן התקשר אליה שניות לאחר אירוע הירי, סיפר לה את מה שקרה, ביקש ממנה להזמין אמבולנס והעדה הגיעה מיד למקום (יש לציין שמדובר ברחובות סמוכים) ושמעה את המתלונן אומר לה ששכן אחד ששמו ציון ירה עליו 4 יריות, סיפר לה שכבר יום קודם לכן התפתח ויכוח על רקע של קניה בסופר, הוסיף וציין בפניה שאותו ציון רצה להרביץ לו יום קודם לכן, סיפר לה שציון מסר לו את כתובת מגוריו וכיוצ"ב פרטים. 5. הסניגור עו"ד ירום הלוי, טען כנגד ראיות אלה ויצא בשצף קצף כנגד נסיון המאשימה לבסס קיומה של תשתית ראייתית על ראיות קלושות שאינן מתיישבות אחת עם רעותה, ראיות אשר הסתירות הפנימיות ביניהן הן משמעותיות ורבות, ביסס טיעונו על ליקויים ופגמים באופן ניהול החקירה, הגיש לבית המשפט תצהיר ערוך כדין על ידי עד בשם אלי סעדי שפורש נקודת מבט שונה בתכלית לאירועים שאירעו ביום האירוע באופן שמרחיק את המשיב מעבירת הירי וקושר אחר במעשה זה. הסניגור אמנם לא נקב באופן מפורש וחד משמעי בשמו של היורה, אך מדובר באדם ששמו שלום וכאלה ישנם שניים המתגוררים בסמיכות מקום למגורי המשיב. עו"ד הלוי טען שאין לסמוך על עדויות עדי התביעה משום העובדה שאלה התבלבלו ככל הנראה ומסרו פרטים סותרים אחד את השני לגבי צבע הכובע, לגבי השאלה אם היורה נכנס לחצר ממנה יצא, אם לאו, ויתכן והם לא הבחינו בזהות היורה ובהשתלשלות האירועים כיוון ששדה הראיה שלהם היה חסום באופן חלקי, אך נוכח חומרת האירוע של ירי בטבורה של עיר ביום שבת בבקר, הם מסרו את מה שמסרו, מבלי יכולת לאבחן את חלקו המדויק של המשיב. עו"ד הלוי לא הסתפק בנסיון לשכנע את בית המשפט שעדותם של עדי התביעה אינה מספיקה לצורך קביעת קיומה של תשתית ראייתית, אלא הוא הוסיף נדבך אחד נוסף למצגת טיעוניו, ועל פי זה היה זה בחור בשם שלום שמתגורר בשכנות למשיב, שירה במתלונן. לצורך זה הוגש על ידי הסניגור תצהיר נוסף של הגב' נופר בוזגלו, שלטענתה בכתובת סמוכה לכתובת מגורי המשיב, מתגוררים שני אנשים בשם שלום. עוד סומך עו"ד הלוי את טיעונו על הודעותיו של המתלונן, שלא זיהה את המשיב כמי שירה לעברו וגרם לו לפציעה, אף שהוא קושר את המשיב לזירת האירוע. במענה לשאלת בית המשפט בעמ' 9 שורות 27-28 , השיב עו"ד הלוי כי המשיב אינו חולק על עצם הטענה שהוא כן היה במקום בשעת האירוע, כן התווכח עם המתלונן, אבל לא יצא מהחצר שלו, ולא רדף אחרי אף אדם. בענין זה סומך המשיב על דברי המתלונן עצמו כאמור, על חבורה של מספר אנשים שתקפו אותו, על התיאור שמסר לגבי התוקפים, תיאור שאינו עולה בקנה אחד עם תיאורו של המשיב (המתלונן תיאר אותו בהודעתו מיום 14.3 עמ' 3 ... "אני יכול לזהות את היורה, קטנצ'יק עם עיניים ירוקות, רזה ונמוך, עם קרחת"). במקום אחר בהודעתו הוא מציין שליורה היה שיער שחור קצוץ. פרק נוסף בטיעונו של עו"ד הלוי התייחס לטענת ההגנה שהמשיב כלל לא יצא את חצר ביתו, ומפנה בענין זה להודעת אשת המשיב שמציינת שהמשיב לא יצא את חצר הבית. עו"ד הלוי ניסה לשכנע את בית המשפט שהעלמותו של המשיב שבועות רבים היתה פועל יוצא של פאניקה והיסטריה שנקלע אליהן המשיב עקב אירוע הירי שאירע בסמוך לו ועל כן ראוי לקבוע שאין בידי המאשימה ראיות מספיקות לשלב זה של הדיון. 6. אין דעתי כדעת הסניגור. די בראיות שפורטו על ידי בהרחבה תוך התייחסות לכל אחת ואחת מהן כדי להביא למסקנה שיש בתיק החקירה די והותר ראיות הקושרות את המשיב לעבירות המיוחסות לו. המשיב היה מסוכסך עם המתלונן, המשיב היה בעל ענין באותו סכסוך, המשיב התריס כלפי המתלונן שיפסיק לאיים במובן זה שאם הוא רוצה לעשות משהו , שיעשה, הוא מסר למתלונן באופן מתריס את כתובת מגוריו וכאילו הטיח בו הנה נראה אותך מגיע אלי הביתה. בהמשך לאירוע זה, למחרת היום, משהגיע המתלונן לאותה כתובת שנמסרה לו על ידי המשיב, התפתח דין ודברים ביניהם, כאשר אשתו של המשיב ושני עדים ניטרלים מחזקים טיעון זה, בהמשך נראה המשיב רודף אחרי המתלונן, מחזיק בידו אקדח ויורה לעבר המתלונן 4 יריות שגורמות לו לפציעה. המתלונן מספר לאשתו בסמוך לאחר האירוע דבר היכרותו עם המשיב, מספר לה על האירוע שהיה יום קודם לכן בסופר, מספר לה ששכן בשם ציון שהוא המשיב ירה לעברו יריות ופצע אותו. זאת ועוד, אין חלוקת בדבר פציעתו של המתלונן. בנסיבות אלה, יש בתיק החקירה די והותר ראיות המבססות את התשתית הראייתית הנחוצה לצורך שלב זה של הדיון. 7. הגם שקבעתי קיומן של ראיות לכאורה, אינני יכול להתעלם מפן אחר שנטען על ידי הסניגור, והתביעה בעצמה לא יכלה להכחישו. מדובר באירוע שהחל כתוצאה מבריונות מילולית מצידו של המתלונן דווקא, אשר הטיח דברים קשים בעובדי הסופר על אשר העזו לבוא אליו בטענות על מוצר אחד שהא לא שילם תמורתו. המתלונן מעיד על עצמו כמי שנפגע עד עמקי נשמתו מאותן האשמות שווא שהטיחו בו קבל עם ועדה, האשמות שביישו אותו בפני אנשים המתגוררים סביבו ומכירים אותו, האשמות שבעיניו הצדיקו את אותה התנהגות ברוטאלית מצידו שעה שהטיח במתלוננת שורת טענות, צעקות, גידופים וקללות. אותה מתלוננת אף פירטה במשטרה על תחושותיה הקשות עקב יחסו המשפיל והמבזה של המתלונן, שהביאו אותה לכדי בכי ורצון לעזוב את המקום. המתלונן לא הסתפק בכך, אלא שבהמשכו של יום ומשסיימה המתלוננת לעבוד במקום עבודתה וביקשה לנסוע לביתה, ארב לה המתלונן פעם נוספת, חסם את דרך המכונית בה שהתה, פצח בפרץ קללות, גידופים צעקות ואיומים לעבר המתלוננת עד אשר זו נאלצה לעזוב את המקום בפנים נפולות. המתלונן לא הסתפק בכל אלה, ומשהגיעו למקום בעל הסופר והמשיב (המשיב הוא מנהל הסופר) וביקשו ממנו לברר את פשר התנהגותו, הוא המשיך בשלו בצעקות ובאיומים גם כלפי אלה הגם שלא היה לו כל סיג ושיח איתם קודם לכן. אני מקבל את טיעונה של התביעה שהמשיב לא הבליג בסיטואציה זו, וגם הוא ככל הנראה הטיח אי אלו דברים במתלונן, בין היתר התריס לעברו במעין הזמנה לדו קרב, שיפסיק לאיים ויתחיל לעשות, ולצורך זה הוא אף מסר לו את כתובת מגוריו שלו. תגובתו של המתלונן היתה בלתי סבירה ובלתי מידתית ואינה ראויה לאדם בגיר. גם אם תאמר שבלהט היצרים הטיחו הניצים אלה באלה דברים קשים כולל דברי איום, הרי אנשים מבוגרים ונורמטיביים מדרך הטבע נרגעים לאחר פרק זמן מסוים ומבינים את הפסול שבהתנהגותם, כך שאין לצפות להמשך אירוע כזה למחרת היום, בייחוד כאשר מדובר ביום שבת וניתן היה לצפות מהמתלונן לשכוח את אותו אירוע שאירע יום קודם לכן, אך ככל הנראה הוא לא הצליח בכך, ולראיה הוא הגיע לבית המשיב למחרת היום. 8. כאמור, ראיות לכאורה ישנן, אך במקביל מדובר בהתנהגות בוטה ובלתי סבירה ובלתי ראויה מצידו של המתלונן, שתרם תרומה משמעותית ובלתי מבוטלת להסלמת האירועים נשוא כתב האישום. 9. בנסיבות שכאלה שומה על בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר, כמצוות המחוקק בדרך שפגיעתה בזכויותיו של המשיב פחותה מאשר מעצר מאחורי סורג ובריח. התנהגותו של המשיב לאחר האירוע כאשר הוא נכנס בריצה לביתו, נטל את מפתחות הרכב ולא אמר אף לאשתו להיכן פניו מועדות ולכמה זמן הוא מתכוון להעלם מהשטח, והעובדה שהמשיב עזב את דירת מגוריו והסגיר עצמו רק בחלוף חודש ימים, הרי כל אלה במצטבר אינם משפרים את מצבו של המשיב בכל הנוגע לעתירתו לשחרור בתנאים מגבילים. מי שבורח מרשויות החוק, מי שאינו טורח אף להושיט עזרה וסיוע לפגוע ירי שנפגע על ידו, מי שבורח מזירת האירוע ונעלם למשך חודש ימים, מעיד על עצמו שאיננו ראוי לאמון רב מצד בית משפט, ועל כן, סבורני כשלעצמי, שהמסוכנות הנשקפת מפני המשיב היא בלתי מבוטלת ולא הייתי נוטה להורות על שחרורו לחלופת מעצר. יחד עם זאת, עיון בפסיקה עניפה שהוצגה בפני מלמד שראוי שיונח בפני בית המשפט תסקיר מעצר בטרם זה יכריע סופית את סוגיית מעצרו או שחרורו של נאשם, גם כאשר מדובר בעבירות חמורות. למשיב שבפני אמנם עבר פלילי אך לא בעבירות נשק ולא בעבירות חמורות של פגיעה בגוף אדם, כך שאם ניישם את העקרונות שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, ראוי יהיה שיונח בפני בית המשפט תסקיר מעצר בטרם הכרעה בסוגיה זו. 10. על כן, אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר אודות המשיב מבלי שיהיה בכך כדי לחייב את בית המשפט שיכריע בסוגיית המעצר או השחרור, ומבלי שיהיה בכך משום הבעת עמדה מטעם בית המשפט בדבר שחרור המשיב. בית המשפט שיקבל את התסקיר, ישקול את הענין ויחליט ככל שיראה לו לנכון, כל זאת בשים לב לעובדה שקבעתי קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר ומסוכנות הנשקפת מעצם עבירות שכאלה.מעצרמשפט פליליניסיון לרצחרצחמעצר עד תום ההליכים