מעצר מנהלי על בסיס מידע חסוי

לעיתים נדרש השופט להכריע בשאלת מעצרו המנהלי של אדם, בהתבסס על מידע חסוי. השאלה המרכזית העומדת ביסוד ערעור זה נוגעת למידת מהימנותו של המידע המצוי בידי גורמי הביטחון. אם חומר זה מהימן, אזי ראוי הוא ומוצדק המעצר המנהלי, על פי כל קנה-מידה. אם מנגד אין מידע זה מהימן, אזי אין לראות מדוע לא ישוחרר המערער מן המעצר לאלתר - לאחר שהשלים ריצוי תקופת מאסרו ופרע חובו לחברה בשל מעשיו הפליליים. השאלה אם יותר לו לשהות בישראל לאחר שחרורו אינה עניין לכאן, וזו תיחתך במסגרת ההליכים המתנהלים בבג"ץ. להלן החלטה בנושא מעצר מנהלי על בסיס מידע חסוי: החלטה רקע כללי ערעור על החלטת השופט המשפטאי (כב' השופט רס"ן אדריאן אגסי) לאשר את צו המעצר המנהלי אשר הוצא למערער ביום 13.8.02. בהתאם לצו זה, נעצר המערער לתקופה של 6 חודשים - זאת בגין "היותו מסכן את ביטחון האזור". כבר בפתח הדברים ראוי להבהיר כי המערער, בשונה מרוב רובם של העצורים המנהליים אשר באו בפנינו בשבועות ובחודשים האחרונים, לא נעצר מביתו באופן יזום, אף לא במעצר שטח אקראי. המערער ריצה עונש מאסר בן 40 חודשים, אשר נגזר לו בבימ"ש השלום בחיפה בגין שורה ארוכה של עבירות רכוש. ביום 13.8.02 אמור היה המערער לסיים את ריצוי עונשו ולצאת לחופשי. והנה, בו ביום, חתם המפקד הצבאי על צו המעצר נשוא ערעור זה. עוד ראוי להבהיר כי המערער, אשר מוצאו מן הכפר ערקה שבאזור, התגורר בפועל בישראל - זאת לאחר שחלק מבני משפחתו קיבלו תעודות זהות ישראליות, ככל הנראה בשל היותם משתפי פעולה עם ישראל. עוד במהלך ריצוי עונשו עתר המערער לביהמ"ש הגבוה לצדק (בג"צ 1600/00), בבקשה לחייב את משרד הביטחון לשקמו בישראל - זאת בשל חששו כי אם ישוב לאזור יסתכן בחייו. הדיון בעתירה זו נדחה בתחילה, בנימוק כי ראוי לדון בו רק סמוך למועד שחרורו של המערער ממאסרו הפלילי. לאחרונה, ביום 4.9.02, נדחה הדיון פעם נוספת, בין היתר בשל הנימוק כי המערער נתון לפי שעה במעצר מנהלי. הערעור לטענת ב"כ המערער, לא הוצא הצו המנהלי אלא בשל רצונן של הרשויות להימנע מן הצורך להעניק למערער תעודת זהות ישראלית - קבועה או זמנית. עוד טוען ב"כ המערער, כי אם ביסוד הצו עומד מידע אשר הגיע מפי אסירים אחרים הכלואים עמו באגף טעוני-ההגנה, אזי זהותם ידועה למערער ואין כל מניעה מלהעידם ולבחון אם גרסתם תעמוד במבחן החקירה הנגדית. העילה למעצר המנהלי אשר לטענתו הראשונה של ב"כ המערער, אומר, כפי שמצא אף השופט המשפטאי, כי אין לעתירתו של המערער לביהמ"ש הגבוה לצדק, בגדרה מבקש הוא כי תונפק לו תעודת זהות ישראלית, ולמעצרו המנהלי, דבר וחצי דבר. ההחלטה להורות על מעצרו המנהלי של המערער התקבלה על יסוד מידע חסוי המלמד על מסוכנותו לבטחון האזור ולשלום הציבור. מידע זה, אם אכן אמין הוא, הינו עדכני ומלמד על סכנה ממשית הצפויה מן המערער - אם יותר לו לשוב ולהתהלך חופשי. מהימנות המידע החסוי השאלה המרכזית העומדת ביסוד ערעור זה נוגעת למידת מהימנותו של המידע המצוי בידי גורמי הביטחון. אם חומר זה מהימן, אזי ראוי הוא ומוצדק המעצר המנהלי, על פי כל קנה-מידה. אם מנגד אין מידע זה מהימן, אזי אין לראות מדוע לא ישוחרר המערער מן המעצר לאלתר - לאחר שהשלים ריצוי תקופת מאסרו ופרע חובו לחברה בשל מעשיו הפליליים. השאלה אם יותר לו לשהות בישראל לאחר שחרורו אינה עניין לכאן, וזו תיחתך במסגרת ההליכים המתנהלים בבג"ץ. כידוע, לא קלה היא מלאכתו של השופט הנדרש להכריע בשאלת מעצרו המנהלי של אדם, בהתבסס על מידע חסוי. המידע המוצג ברגיל לעיונו של השופט אינו בגדר "כלי ראשון", היינו אין מקור המידע עצמו, אף לא זה שקיבל ממנו, מתייצבים בביהמ"ש. כל שמוגש לשופט הוא תרשומת אודות מידע אשר נאסף באמצעים שונים. אשר על כן, נדרש השופט להכריע הן בשאלת מהימנות המידע אשר מסר מקור המידע לגורמי הביטחון, והן בשאלת מהימנות הרישום המוצג בפניו - המשקף הוא את אשר מסר מקור המידע, אם לאו. אשר לשאלה האחרונה, אכן אין בידי השופט להתחקות אחר מהימנות הרישום ודיוקו, ולעניין זה אין בידיו אלא לסמוך על אותם אנשי מקצוע אשר עיסוקם בכך, ועל אותם נהלים מקצועיים אשר נועדו להבטיח כי המידע ירשם באופן המשקף את המידע כפי שנמסר. שאלה קשה הרבה יותר היא, כיצד יידע השופט כי מקור המידע אכן מסר אמת, ולא בדה דברים מליבו? אכן, שאלה זו עומדת לא פעם במרכז הביקורת השיפוטית, וכפי שקבע כב' השופט אור בעניין "ברהם" (בג"ץ 4400/98 ברהם נ' השופט המשפטאי, פ"ד נב(5) 337, 346): "על השופט להידרש גם לשאלת מהימנותו של החומר המוגש, כחלק מהערכתו בדבר משקל החומר. אכן, העובדה ש'חומר' מסויים הינו ראיה מנהלית כשרה, אינה פוטרת את השופט מלבחון את מידת מהימנותו על רקע הראיות האחרות ומכלול נסיבות המקרה. בתוך כך, אין בתג של 'ראיה מנהלית' כדי לפטור את השופט מן הצורך לדרוש ולקבל הסברים מאת הגורמים המסוגלים לספק אותם. לומר אחרת, פירושו להחליש עד מאוד את תהליך הביקורת השיפוטית, ולאפשר שלילת חירות לפרקי זמן ממושכים, על בסיס חומר דל ובלתי מספיק. תוצאה כזו אינה מתקבלת על הדעת בשיטת משפט הרואה בחירות האדם זכות יסוד." כיצד, אם כן, יכריע השופט בשאלת מהימנותו של המידע? דומה כי בעניין זה יסמוך ביהמ"ש, בראש ובראשונה, על מידת המהימנות העולה מן הידיעה המסויימת המונחת בפניו, ועל השתלבותה בשאר הראיות המנהליות אשר הצטברו בעניינו של אותו אדם. אין ספק כי יכולת בחינת מהימנות הראיה המנהלית נופלת, ומידה רבה, מזו הקיימת ביחס לראיה בפלילים. אמנם, גם בהליכים על פי כתב אישום, יכול עד לבדות מליבו דברים שלא היו ולא נבראו, אך יחד עם זאת ניתן להעמיד את עדותו במבחן החקירה הנגדית, ומכל מקום עשוי ביהמ"ש להתרשם, בצורה בלתי-אמצעית, מן העד ומדבריו. חקירת מקורות מידע על רקע האמור, מתעוררת השאלה אם ניתן, במסגרת הביקורת השיפוטית, לחקור את מקורות המידע. שאלה זו התעוררה מספר פעמים בעבר, ולא זכתה עד היום להכרעה ברורה - לכאן או לכאן. ברור וידוע לכל כי חשיפת מקורות המידע עלולה לסכל כל אפשרות להיעזר במקורות אלה בעתיד, ומשידוע כי מקורות מידע חדשים אינם זמינים ומצויים בשפע, מחייב הצורך המובן בהסתמכות על מקורת מידע שלא לוותר על אלה הקיימים ופועלים היום. לא זו אף זו; חשיפת מקורות המידע עלולה להביא לפגיעה בחייהם על ידי מי שנפגעו מן המידע שמסרו. פגיעה כאמור יש למנוע, הן בשל החובה המוסרית להגן על שלומם וביטחונם של אלה אשר סייעו לשמירה על ביטחון האזור, והן בשל ההשלכות החמורות שעלולות להיות לפגיעה כאמור על נכונותם של מקורות אחרים לפעול בעתיד. א ב ג ד ה ו ז על רקע זה, כבר נדחתה בקשה כי ביהמ"ש יחקור את מקורות המידע, וערעור שהוגש בשל כך לביהמ"ש העליון - נדחה אף הוא. וכך נימק כב' השופט קדמי החלטתו בעניין זה (עמ"מ 6/94 ברוך בן יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם)): "שאלת מהימנות התשתית נבחנת ומוכרעת על בסיס הערכת דבריו של הגורם המציג אותה; ולא על דרך חקירתם של המקורות הראשוניים, כפי שהדבר נעשה בהליכי שפיטה על פי כתב אישום. …טעמי ביטחון כאמור, נעוצים, בדרך כלל ומטבע הדברים, במידע מודיעיני חסוי, שחשיפת מקורותיו והעמדתם לחקירה בפני שופט תשמיט את הבסיס מתחת לנכונותם לשמש כאלה. תנאי מוקדם לקיומו של מערך איסוף מודיעיני ראוי לשמו נעוץ בשמירה קפדנית ביותר על זהותם של המקורות; ואחד מן הכללים הבסיסיים ליעילותה ולהצלחתה של השמירה בהקשר זה, נעוץ בהבטחת מידור המדע ככל שניתן. במצב דברים זה, יהיה בחקירת המקורות המודיעיניים משום כריתת הענף שבטחון המדינה - שלמען שמירתו ניתן צו המעצר - נשען עליו…" ולסיכום הדברים קבע ביהמ"ש כי - "מקום שמדובר במידע מודיעיני חסוי - אין מקום לחקירתם של מקורות המידע, והנשיא המקיים את הליך האישור יתן דעתו, במידת הצורך, למהימנות התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוצאת הצו המנהלי, בדרך של בחינת דבריו של מציג התשתית ולא מעבר לכך." א ב ג ד ה ו ז גם בעניין "ברהם" הנ"ל התייחס ביהמ"ש העליון לשאלת האפשרות לחקור את מקורות המידע, והגם שלא ראה הוא לקבוע מסמרות בעניין זה, כפי שנעשה בעניין "בן יוסף", הבהיר הוא את עמדתו בדברים הבאים: "ככל הידוע לי, אין תקדים לקיומו של הליך כזה [חקירת המקורות המודיעיניים - ש.ג.] במסגרת הביקורת השיפוטית על מעצר מנהלי. בלי להכריע בשאלה כבדת המשקל אם ומתי ניתן לקיים הליך כזה, נראה לי, כי גם אם ניתן לקיים חקירות כאמור, ברור הוא כי הדבר לא ייעשה כעניין שבשגרה, כי אם רק במקרים חריגים שייקבעו על-פי שיקול דעתו של השופט המשפטאי, בהתאם לאיזון בין צורכי הביטחון החיוניים… לבין זכויות היסוד לחירות ולהליך ראוי." מן הכלל אל הפרט בענייננו, כך נטען, מקורות המידע ידועים למערער, שכן להערכתו אין הם עשויים להיות אלא חבריו למאסר אשר שהו עמו בכלא באגף טעוני ההגנה. אשר על כן, משאין חשש לחשיפת מקורת המידע, בהיותם ידועים ממילא, ראוי לבחון את אמינותם של מקורות המידע בהליכים המקובלים במשפט הפלילי - היינו: על דרך העדתם בפני ביהמ"ש ומתן אפשרות לחקירתם בחקירה נגדית. לחלופין, הוצע כי ביהמ"ש יחקור את מקורות המידע שלא בנוכחות המערער וסניגורו. לאחר שבחנתי טענה זו, לא מצאתי להיעתר לה. אף אם המערער סבור כי מקורת המידע ידועים לו, אינני משוכנע כי אכן כך הדברים, ומכל מקום, בשל הנימוקים המפורטים מעלה, לא ראיתי כי יש לחרוג במקרה זה מן הכלל. חרף האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערעור במקרה זה. במהלך הדיון החסוי התעוררו מספר שאלות הנוגעות למידת האמון שיש ליתן במקורות המידע. שאלות אלה, מטבע הדברים, לא אוכל לפרט, אך די אם אומר כי על אף הדחיות החוזרות ונשנות, וחרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לב"כ המשיב להביא בפני תשובות לשאלותי, לא נעשה כן עד היום. א ב ג ד ה ו ז כפי שקבע ביהמ"ש העליון בעניין ברהם" - "אין בתג של 'ראיה מנהלית' כדי לפטור את השופט מן הצורך לדרוש ולקבל הסברים מאת הגורמים המסוגלים לספק אותם". הסברים ותשובות דרשתי - אך אלה נותרו ללא מענה. משאין בידי לקבוע כי מקורות המידע, במקרה זה, אמינים ומהימנים הם, ובהתחשב בעובדה כי המערער סיים ריצוי תקופת מאסר לא קצרה, לא מצאתי לאשר את המשך שלילת חירותו על יסוד מידע אשר מהימנותו לא הובררה כנדרש. אשר על כן, ומטעם זה בלבד, החלטתי לקבל את הערעור. הנני מבטל, אפוא, את צו המעצר המנהלי אשר יצא מלפני המפקד הצבאי, ומורה על שחרורו של המערער לאלתר. מעצר מנהלימעצר