מעצר בעבירה על חוק איסור מימון טרור

להלן החלטה בנושא מעצר בעבירה על חוק איסור מימון טרור:

החלטה

1.     כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום (מתוקן) המחזיק שני אישומים. בחלק הכללי של כתב האישום נטען כי המשיבים הם פעילים באגודת "וועדת הצדקה בא-רם ודחיית אל בריד" (להלן: "הוועדה"). משיב 1 הוא יו"ר הוועדה, משיב 2 משמש כעוזר מינהלי בוועדה החל משנת 2004, ומשיב 3 משמש כגזבר הוועדה. נטען כי המשיבים, במסגרת פעילותם זו, קיבלו כספים מארגון החמאס בחו"ל. והחל משנת 2005, עם סגירת מוסדות החמאס בירושלים החלה הוועדה לשמש צינור להעברת כספים מגופים של החמאס בחו"ל לפעילי ארגון החמאס בירושלים. כל זאת, על מנת לקדם את מטרות הוועדה, העולות בקנה אחד עם מטרות החמאס.

האישום הראשון
2.     האישום הראשון מייחס למשיבים עבירה של פעולה ברכוש טרור, לפי סעיף 9(2) רישא לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005 (להלן: החוק), עבירה של ביצוע שירות התאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(ג) וסעיף 73 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: התקנות), ומגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). במסגרת אישום זה נטען כי קואליצית הצדקה ("אאתלאף אלח'יר") (להלן: "הקואליציה" או "קואליצית הצדקה") היא ארגון גג המאחד עשרות ארגונים איסלאמיים מרחבי העולם, שנוסד בתחילת שנת 2001 בסעודיה. ביום 25.2.02 הכריז שר הביטחון, בהתאם לסמכותו לפי תקנה 84(1)(ב) לתקנות ההגנה, כי קואליצית הצדקה היא התאחדות בלתי מותרת. נטען, כי במועד שאינו ידוע, החלו המשיבים לקבל כספים עבור הוועדה מקואליצית הצדקה ומגופים הפועלים מטעמה באנגליה, צרפת, הולנד, אוסטריה, ירדן, קטאר, בחריין, איטליה, כווית ותימן. במהלך השנים, החל משנת 1999 ועד למועד כתב אישום זה, קיבלו המשיבים מהקואליציה ומהגופים הפועלים מטעמה כספים בסכום כולל של כ-17.5 מיליון ₪ וזאת במטרה לסייע לקואליציה ולארגונים החברים בה לקדם את מטרותיה.
     
האישום השני
3.     האישום השני מייחס למשיבים פעולה ברכוש למטרות טרור, עבירה לפי סעיף 8 לחוק, החזקת רכוש השייך להתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי סעיף 85(1)(ו) וסעיף 73 לתקנות, מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114 לחוק העונשין, ותמיכה בארגון טרוריסטי, עבירה לפי סעיף 4(ד) לפקודת מניעת טרור. בתאריך 20.9.2005 הורה מפכ"ל המשטרה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 6(א) לפקודת מניעת טרור, על סגירת משרדי מוסדות "אקרא" ו"רפאדה" אשר פעלו בירושלים בשל היותם מוסדות של ארגון החמאס. ביום 6.10.2005 הכריז שר הביטחון, בהתאם לסמכותו לפי תקנה 84(1)(ב) לתקנות ההגנה, כי "מוסד אקרא לשימור הקוראן והסונה", ומוסד "רפאדה", הנם התאחדויות בלתי מותרות. לאחר סגירת המוסדות נוצר קושי בהעברת כספים מהקואליציה לאנשי חמאס ירושלים. וועדת מנאצרה בירדן, הנה אחת מן האגודות הפועלת תחת הקואליציה כפי שפורט באישום 1. בסמוך לחודש אוקטובר 2005, קיבלה הוועדה 50,000 דינאר מוועדת מנאצרה. סמוך לקבלת הכסף פנו פעילים בחמאס ירושלים, למשיב 1, וביקשו לקבל לידם את הכסף שהתקבל מירדן בטענה שהוא יועד להם ונשלח דרך הוועדה עבורם. בתחילה סירב המשיב 1 להעברת כספים, אך לאחר שהתייעץ עם חברי הוועדה ובכללם משיבים 2 ו-3, החליט להעביר לפעילי החמאס את יתרת הכסף, לאחר שכבר נעשה שימוש בחלקו. בסמוך לקבלת ההחלטה העבירו המשיבים סך של 35,000 דינר. בעקבות העברת כספים זו פנה נציג קואליציית הצדקה אל משיב 2 וביקש ממנו כי הוועדה תמצא דרך להעברת כספי הקואליציה לאנשי חמאס ירושלים מבלי להותיר עקבות. לאחר שהמשיבים התייעצו, סיכם המשיב 2 עם נציג הקואליציה, כי הכספים יועברו מהקואליציה לירדן ומשם, באמצעות חלפנים, יועברו במזומן לוועדה ודרכה לפעילי חמאס ירושלים. נטען כי בהתאם להסכמה זו העבירו המשיבים, בתקופה שמראשית שנת 2006 ועד למועד הגשת כתב אישום זה, סך כולל של כ-900,000 ₪.

4.     המשיבים, שלושתם, חולקים הן על קיומן של ראיות לכאורה, והן על קיומה של עילת מעצר. בתמצית, טענתם הנה כי כל פעילותם במסגרת אגודת א-ראם הייתה ועודנה אך פעילות צדקה.

ראיות לכאורה
5.     המבקשת מפנה, כנדבך מרכזי בנושא הראיות, להודעות המשיבים, ובעיקר להודעותיהם של המשיבים 2 ו - 3. הודעות אלה, כך לטענת המשיבה, פורשות את דרך פעילותן של אגודות הצדקה בא-רם: מקורות המימון והיעדים מזוהים עם החמאס. במיוחד הודגש, כי למודעות המשיבים אין חשיבות שכן קיימת ההכרזה הנזכרת בכתב האישום שהוציאה את קואליציית הצדקה אל מחוץ לחוק, ומאותו שלב חל איסור לקבלת כספים מקואליציה זו. לגירסת המבקשת, קואליציית הצדקה הנה הזרוע הכלכלית של החמאס שנוסדה על מנת לדאוג לצרכים של הזנחה חברתית ובסופו של דבר לגרום להרחבת מעגל התמיכה בחמאס.

6.     המשיב 2, בהודעתו מיום 28.3.07, מאשר כי הנו יודע שקואליציית הצדקה - אאתלאף-אלחיר, הנו מוסד שהוקם בשנת 2001 ביוזמת פוליטיקאים בעולם המוסלמי וממוקמם בעיר ג'דה שבערב הסעודית "והיא תומכת בתנועת החמאס בשטחים הפלסטינאיים" (שם, עמ' 1 ש' 4 - 5). המשיב 2 מכיר את נציג הקואליציה ברמאללה, ובין השניים התקיים קשר לפיו הגישו לקואליציה "פרוייקטי צדקה". בדרך זו , היו מתקבלים כספים מהקואליציה אצל המשיב 1, והמשיב 2 הוסיף כי הוועדות הנתמכות על ידי הקואליציה הנן מתנועת החמאס (שם, עמ' 2 ש' 25). המשיב 2 מוסר פרטים על סך של 900,000 ₪ ששולמו במזומן לנציג החמאס בירושלים (שם, עמ' 2 ש' 29 ואילך). בהמשך, אומר המשיב 2 דברים מפורשים: "לאחר שהיינו מקבלים את הכסף מירדן היינו מעבירים אותם לנציג החמאס בירושלים..." (שם, עמ' 3 ש' 38 - 39). פרטים על מבנה הועדה ונושאי התפקידים בה, לרבות היות המשיב 1 נשיא הועדה, מוסר המשיב 2 בהודעתו מיום 25.3.07. בהודעה זו מפרט המשיב 2 את דבר קבלת הכספים מחו"ל, מגוף בשם אל-אנטרפל, מוסד איסלאמי מלונדון, "שהוא שייך לחמאס". בזכרון דברים מיום 3.5.07 מפרט המשיב 2 כי מידע על היות אנשים מסויימים פעילי חמאס, הגיע אליו גם מהמשיב 1, ואותם פעילי חמאס פעלו מול האגודה בה חברים המשיבים, שעה שמועברים כספים באמצעות האגודה מקואליציית הצדקה לטובת מימון פעילות החמאס בירושלים. עוד הוסיף המשיב 2, באותו זכ"ד, כי שעה שהגיעו כספים המיועדים לפעילות החמאס, הוא לא היה מודע, בתחילה, למהות הכספים, שכן מודר על ידי המשיב 1, והמשיב 1 עדכן אותו בדבר הסכומים שהיו מתקבלים באופן לא חוקי מקואליציית הצדקה ואשר הועברו לפעילי החמאס. המשיב 2 ציין כי היה מודע למעבר סך של 900,000 ₪ בתקופה של כשנתיים, סכום שהועבר מקואליציית הצדקה, באמצעות המשיב 1, לפעילי החמאס.

7.     המשיב 3, מאשר את חברותו בועדת הצדקה (ר' הודעתו מיום 10.5.07), וחברותו, כך טען, הנה סיוע ליתומים ואלמנות. לדבריו, המשיב 1 נבחר לראש הועדה, המשיב 3 שימש כגזבר, והמשיב 2 כפקיד. הועדה, כך פירט, מקבלת כספים ממקורות שוניםף לרבות מ"אנטרפאל" (מירדן),וכספים גם הגיעו מקואליציית הצדקה, והוא מוסיף: "רק בסוף ידעתי ושמעתי מחברי הועדה שאאתלאף אלחיר ואנטרפאל הם שייכים לחמאס והכסף שלהם היה מגיע לא-ראם" (עמ' 2 ש' 37 - 38). בהודעתו מיום 22.5.07, מוסר המשיב שאגודת א-ראם מקבלת כספים מגופים מזוהי חמאס, ו"מטרתן העברת כספים לחמאס" (עמ' 2 ש' 14) (על תפקידו של המשיב 1 ראה ש' 31 ואילך). המשיב 3, כגזבר הועדה, היה קפדן מאוד עם הכספים שהוצאו ועם דרך רישומם, כך לפי דבריו, והוא אישר בהודעה הנ"ל כי ועדת הצדקה בא-ראם קבלה כספים, לרבות מקואליציית הצדקה ומגופים מזוהי חמאס, והוסיף: "ואני רוצה לומר גם שועדת הצדקה א-ראם התחילה להעביר כספים לחמאס בדרך לי (כך במקור-ר.כ.) ישירה בידיעת ראש הועדה אלחמד אכרם פראח מכיוון שישראל וארה"ב ומדינות אירופה מנעו העברת כספים ממוסדות מוסלמים שייכים לחמאס בעולם לחמאס ולחשבונות בנק... ולאחר סגירת מוסדות חמאס בירושלים כגון איקראא... התחילה ועדת הצדקה אראם להעביר כספים מחו"ל מתוך ידיעה כי הכספים שמגיעים ממוסדות מוסמלמים בעולם לחמאס בירושלים ובגדה המערבית הם כספים לא חוקיים ומי שדאגו להעברת הכספים לחמאס, הם אכרם פראח... ואת זה אני יודע מהיכרותי עם מחמוד פראח והעבודה שלי איתו..." (שם, עמ' 3, ש' 58 ואילך). עוד הוסיף המשיב 3 כי חברי ועדת הצדקה בא-ראם החליטו שכספים המתקבלים מקואליציית הצדקה לא יופקדו בחשבונות בנק מחשש להחרמתם, ועל כן הועברו הכספים לחשבון ועדת א-ראם בירדן ומשם הועברו הכספים באמצעות חלפנים לועדה בא-ראם ואלה הועברו לפעילי חמאס (ראה עמ' 6 להודעה). העברות כספים אלו החלו לפני כשנה וחצי, והוא מוסיף ומפרט על דבר סכומים ספציפיים שנמסרו לידיו במזומן והועברו לאחר מכן לפעילי חמאס, תוך שהתייחס אף לאופן הפיזי בהן בוצעו אותן העברות כספים על ידי המשיב 1 (ר' עמ' 7, ש' 82 ואילך). יצויין כי המשיב 3 מאשר כי ידוע לו שפעילות קואליציית הצדקה בישראל אינה חוקית (ר' הודעתו מיום 13.5.07), והוא אף נקלע לעימותים עם המשיב 1 לאחר שחזה בהעברת כספים שהוברר כי נמסרו לפעילי חמאס למטרותיו (ראה עמ' 2 להודעה). המשיב 3 אישר כי בשנת 2006 הגיע אליו המשיב 1 עם אדם נוסף והשניים מסרו לידיו סך של 70,000 דינרים והמשיב 1 אמר לו כי הכסף הגיע מקואליציית הצדקה, בדרך לא חוקית. חלקו של הכסף שימש את מטרות הועדה וחלקו, כך ראה המשיב 3, נמסר על ידי המשיב 1 לפעיל בארגון אקראא השייך לחמאס, ארגון שהיה ידוע לו כי נסגר.

8.     לגבי המשיב 1, בנוסף לכל האמור לעיל, מפרט משיב זה בהודעתו (מיום 23.4.07) על העברת כספים לנציג החמאס, כפי שהוברר לו בדיעבד. המשיב 1 אישר קבלת כספים במהלך שנת 2006 מקואליציית הצדקה. בנוגע עם העברת כספים לפעילי חמאס, מוסר המשיב 1 פרטים בהודעתו מיום 1.4.07, תוך שהוא מציין כי ידע בעת העברת כספים כי הכספים מועברים לארגון החמאס (ראה עמ' 4). על דרכי העברת כספים שהתקבלו מקואליציית הצדקה, מוסר המשיב 1 כי אלה בוצעו גם במזומן, ומתוך כספי המזומן, לפחות חלקם הועבר לחמאס, תוך שהמשיב 1 ידע כי מדובר בהעברה לפעילי חמאס (עמ' 5). אמנם המשיב 1 מציין כי העביר את הכספים לחמאס מתוך פחד ומתוך לחץ, אולם, חרף זאת, עשה כן. ועוד, באשר לפעילותו של המשיב במסגרת הכלולה בכתב האישום, ראה הודעתו מיום 3.4.07. באשר לאהדתו לחמאס וקבלת כספים מקואליציית הצדקה, ר' הודעה מיום 19.4.07. באשר להעברת כספים לאנשי חמאס - ר' הודעה מיום 4.5.07.

9.     מהאמור לעיל עולה כי המשיבים היו מודעים לפעילות האסורה, דהיינו קבלת כספים מקואליציית הצדקה, ואף נטלו חלק, כל אחד לפי תרומתו, בהעברת הכספים לפעילי החמאס בירושלים. מההודעות, כפי שאלה פורטו לעיל, לרבות הזכ"ד, מתקבלת תמונה של העברות כספים במזומן לידי פעילי חמאס בדרך "עוקפת רישומים" ובלא להותיר עקבות, תוך שהאגודה, בה נטלו השלושה חלק, כממלאי תפקידים, שימשה, בין היתר, כלי להעברת כספים לחמאס, ושוב, תוך ידיעתם של המשיבים. אמנם, המשיבים, ובעיקר המשיבים 2 ו - 3, הדגישו את התנגדותם לפעילות כזו, אולם התנגדות זו, לאחר "שנרשמה", לא מנעה מהם מלקחת חלק בביצוע, בצורה זו או אחרת. ניתן לסכם ולומר כי מהודעות כל משיב בפני עצמו, כאשר מבודדים את דברי כל משיב אך בנוגע למעשיו שלו ולידיעותיו, עולות ראיות לכאורה לחברותם באגודת הצדקה בא-ראם, היות להם מעורבות שוטפת בפעילותה והייתה להם היכולת (בעוצמות משתנות) לקבוע את ייעודם של הכספים שהתקבלו באגודה, תוך שהיו מודעים לכספים שהתקבלו מקואליציית הצדקה, ותוך שהיו מודעים לפעילות האגודה כמכשיר להעבר כספים מקואליציית הצדקה לגופים הקשורים והמשולבים בפעילות הקואליציה ממקומות אחרים (ירדן, לונדון), גופים שפעילותם אסורה והם קשורים לחמאס. המשיבים היו מודעים, ואף לקחו חלק, כל אחד כפי המתואר לעיל, בקבלת ובהעברת כספים לחמאס, כספים שהתקבלו מקואליציית הצדקה, לרבות כספים במזומן, וקיימות ראיות לכאורה למעורבותם בהעברת הכספים שהתקבלו לפעילי החמאס.

10.     אמנם, ולעניין זה אין חולק על הטענות אותן העלו הסנגורים במהלך הדיון , אגודת הצדקה מא-ראם נועדה, מטיבה ומעצם הקמתה, לביצועם של מעשי צדקה וסיוע לאלמנות ויתומים והעובדה שאף החמאס, בחלק מפעילויותיו, מעורב בפעילות מאותו מין, אין בה, לכשעצמה, לקשור ולזהות בין האגודה ולבין החמאס. ועוד, לפחות המשיבים 2 ו - 3 לא שבעו נחת מהקשר אשר נוצר עם החמאס או נציגיו לעניין העברת הכספים, ואף אין ראיה ישירה שהסכום כמפורט באישום הראשון (כ - 17 מליון ₪), אכן התקבל דווקא אצל מי מהמשיבים. אולם, קיימות ראיות לכאורה לעניין חברותם של המשיבים באגודת הצדקה והתפקידים בהם נשאו באותה אגודה, תוך מודעותם לכספים שהתקבלו מקואליציית הצדקה והאיסור הקיים בקשר עם כך (האישום הראשון), ובאשר לאישום השני- קיימות ראיות לכאורה לכך שהחל משנת 2006, ולמעשה עד למעצרם, היו המשיבים מעורבים וקשורים בהעברת כספים שמקורם בקואליציית הצדקה לאגודה בה מלאו תפקיד, ובהמשך לפעילי חמאס, בסכום כולל של 900,000 ₪, תוך מודעותם לסיוע בהעברת כספים שנועדו, למעשה, לפעילות טרור (ר' הודעת משיב 3 מיום 10.5.07 ומשיב 2 מיום 3.5.07). אמנם, כאמור, הציר המרכזי לפעילות זו הנו המשיב מס' 1, אולם המשיבים 2 ו - 3 היו מודעים לפעילות ונטלו בה חלק, כל אחד לפי חלקו באגודה. העובדה שהמשיב 1 פעל כפי שפעל, לכאורה, היא, לכשעצמה, אין בה להטיל אחריות בפלילים של שני המשיבים האחרים, אולם, היקף מודעותם של שני משיבים אלה למעשים, מעורבותם החשובה בפעילות האגודה, ידיעתם על מקור הכספים ותחנתם הסופית, והביצוע, כל אחד משניהם כפי חלקו, בהעברת הכספים, מבססים את הטענה לפיה חומר החקירה טומן בחובו "ראיות גולמיות, אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר". (בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133). בשלב זה, יש לציין שאף שדעתם של המשיבים 2 ו - 3 לא הייתה נוחה ממעשיו של המשיב 1, אשר אף מידר אותם ממרבית פעולותיו, וכדבריו להם, על מנת שלא לגרום למעצרם, השניים לא התפטרו מתפקידם ולא עזבו את פעילותם באגודה, ובמעשיהם "יישרו קו" עם עמדתו.

11.     לעניין העבירה לפי סעיף 9 (2) רישא, לחוק לאיסור מימון טרור, המיוחס למשיבים באישום הראשון, עבירה שעניינה פעולה ברכוש טרור או ברכוש שהוא תמורתו הישירה של הטרור, לפי הגדרת המונח "רכוש טרור" בחוק, מדובר ברכוש של ארגון טרור או של ארגון טרור מוכרז, או רכוש המשמש או המיועד לשמש את פעילותו של ארגון המאפשר את פעילותו (חלופה 1), ופעולה ברכוש - הנה פעולת הקנייה או קבלה של בעלות או כל זכות אחרת באותו הרכוש. קואליציית הצדקה הנה גוף העוסק באיסוף וגיוס כספים לארגון החמאס. מכאן, קבלת כספים מגוף כזה, דהיינו מקואליציית הצדקה, פירושה ומשמעותה הנה קבלת רכוש המשמש או שנועד לשמש את פעילותו של ארגון טרור. משהתקבלו כספים מקואליציית הצדקה ואף הועברו לחמאס, הרי קבלת הכספים אצל האגודה (אגודת א-ראם) יש בה כדי לאפשר את פעילותו של ארגון החמאס. יודגש, בהקשר לפעילותה הכללית של הועדה, שהיא ועדה הפועלת למטרות צדקה, ששימוש ברכוש טרור אסור גם לשם ביצוען של פעילויות צדקה. ועוד: גם פעילות צדקה משתלבת במערך פעילויותיו של ארגון החמאס ומקדם את מטרותיו הכוללות.

12.     באשר לעבירה לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, עבירה המיוחסת למשיבים במסגרת האישום השני: לגבי החלק העובדתי, הכוונה הנה בקבלת כספים מקואליציית הצדקה והעברתם, לאחר מכן, לארגון החמאס. פעולות אלה יש בהן כדי להוות "פעולה ברכוש". המטרה, מבין שלוש המטרות המנויות בסעיף 8 (א) לחוק, הרלבנטית בענייננו, הנה המטרה ל"קדם או לממן פעילות של ארגון טרור מוכרז או של ארגון טרור". בנקודה זו אני מצטרף לדעתו של חברי, כב' השופט י' עדיאל, בהחלטתו בב"ש 9598/07 שבאה בקשר עם מעורב נוסף בפרשה זו, לפיה, בעוד שהמשיבים היו מודעים לכך שהכספים הועברו לפעילי טרור או לחברים בארגון טרור, ניתן לאמר כי, לכאורה, הם ראו, כאפשרות קרובה לוודאי, את האפשרות שכספים אלה יאפשרו קידומם או מימונם של פעילויות ארגון החמאס. עבירה לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור מקימה את חזקת המסוכנות הקבועה בהוראת סעיף 21 (א) (1)(ג)(2), בשילוב עם סעיף 35 (ב)(5), לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. בעניין הנדון, מתקיימת חזקה זו מכח ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, שגם היא מקימה חזקת מסוכנות לפי חוק זה (סעיף 35 (ב)(2)). משקמה חזקת המסוכנות - קמה עילת המעצר, ובעניינו של המשיב 2 קם גם החשש להימלטות מהדין עקב מקום מגוריו. לעניין היסוד שעמד ברקע לחקיקתו של חוק איסור מימון טרור, ודחיית הטענה לפיה אין בעבירה זו משום חומרה מיוחדת, ר' ע"פ 3827/06, פלוני נ. מדינת ישראל.

חלופת מעצר
13.     המשיב 1, הנו כבן 50, המשיב 2 הנו כבן 27 והמשיב 3 הנו כבן 53. כולם נעדרי עבר פלילי. בנוגע למשיבים, ובעיקר עם המשיבים 2 ו - 3 שמעשיהם באו על רקע החלטותיו של המשיב 1, אין להתעלם מכך שפעילותם הבסיסית במסגרת אגודת א-ראם נועדה לצדקה ולפעילות חברתית, ועיקר פעילותם סבבה סביב מטרותיה היסודיות והבסיסיות של האגודה. העבירות המיוחסות להם במסגרת כתב האישום, הנן מוצר לוואי ונלווה לפעילותם הבסיסית ולמטרת התאגדותם. בהקשר זה, הפנתה ב"כ המשיב 3 לתצהירי בני משפחה של משיב זה, תצהירים אשר הוגשו על ידה, לפיהם מתחייבים אותם מצהירים לעמוד בכל תנאי שחרורו של המשיב, ומדובר בערבים, לפחות ככל שהדבר משתמע מהתצהירים, שהן דמויות מכובדות ובעלות השפעה ומשקל בנוגע עם המשיב 3 אשר, כטענת באת כוחו, הסתבך אך בשל נטילתו חלק בפעילות למען הציבור. אולם, אף שמעשי המשיבים לא נעשו בנוגע עם פעילות טרור ממשית וישירה, נפסק כי בנסיבות אלה, של מתן שירות להתאחדות אסורה ותמיכה בארגון טרור הבאים לידי ביטוי בתחום האזרחי כלכלי, גם פעילות מסוג זה טומנת בחובה סיכון רב לבטחון הציבור שכן: "פעילות נרחבת זו של ארגוני הטרור מותנית בראש ובראשונה בקיומה של תשתית כלכלית איתנה ומבוססת ושימוש במערכות פיננסיות שיעמדו לרשות ארגוני הטרור למימון פעילותם" (ראה ע"פ 3827/06 הנ"ל). דברים אלה נאמרו בנוגע עם מי שהורשע בעבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מוכרת לפי סעיף 85 (ג) ו - (ח) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, עבירה המיוחסת למשיבים בענייננו. באותו עניין, נדון אירוע שבוצע בטרם חקיקת חוק איסור מימון טרור, אך, וכפי שנאמר לעיל, באה התבטאותו של בית המשפט העליון גם בנוגע עם חוק איסור מימון טרור ומטרותיו, ונאמר שם, בין היתר, כי החוק "מבטא גישה עדכנית למאבק בטרור, גישה מקיפה וכוללת הרואה בחומרה גם פעילות התומכת בטרור על דרך מימונו. בחוק זה הביע המחוקק את עמדתו כי עונש חמור הולם את מי שנמצא כי ידו מעורבת בקלחת הטרור וזאת גם אם על דרך של ביצוע פעולה ברכוש למטרות טרור או על דרך פעולה ברכוש טרור" (ע"פ 3827/06 הנ"ל). בבש"פ 854/07 אבו דקה נ. מדינת ישראל (כב' השופטת א' פרוקציה) נאמר: "כבר נפסק כי פעילות בארגון טרור, כשהיא נושאת אופי ארגוני - אזרחי טומנת בחובה סכנה ממשית לציבור בישראל". בנושאים אלה, וגם מקום שמדובר בגיוס כספים מארגוני חמאס והעברתם לארגוני צדקה של החמאס, כדי לקדם את מטרת הגוף המבצע זאת, יש בכך משם פגיעה בבטחון המדינה, והכלל, במקרים כאלה, הנו כי רק במקרים נדירים וחריגים ניתן להשיג תכלית מעצר בדרך של חלופה (ר' ההחלטה בבש"פ 7385/03 נאצר בן חאלד אגבריה נ. מדינת ישראל).

14.     יישום האמור לעיל בענייננו ובנוגע עם המשיבים מוליך למסקנה כי המסוכנות הטמונה במשיבים הנה גבוהה. המידע הצבור אצל משיבים אלה בנוגע עם הדרכים והאפשרויות להעברת כספים, הקשרים עם הגופים השונים שפורטו בהחלטה זו, ומהות פעילותם באשר למתן אפשרות להעברת כספים לארגון החמאס, מוליך לפעילות אפשרית תומכת טרור הניתנת לביצוע גם ממקום מעצר בית, ומעצר בית, ולו בתנאים קשים ומגבילים, לא יפיג מסוכנות זו.
התוצאה הנה שאני מורה על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בתיק פ"ח 8031/07.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת "טרוריסט"

  2. הלנת מחבל

  3. יום המאבק בטרור

  4. סיוע לארגון טרור

  5. הכרזה על ארגוני טרור

  6. הגדרת ארגוני טרור בחוק

  7. פקודת מניעת טרור, תש"ח-1948

  8. הכרזה על התאחדות בלתי מותרת

  9. שלילת זכויות של משפחות מחבלים

  10. שלילת גמלאות של חבר בארגון טרור

  11. חוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005

  12. הוצאת תנועת כך מרשימת ארגוני הטרור

  13. הגדרת הרשות הפלשתינאית כארגון טרור

  14. מעצר בעבירה על חוק איסור מימון טרור

  15. חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002

  16. הכרזה על התנועה האיסלמית בישראל כהתאגדות אסורה

  17. חוק איסור הקמת מצבות זכרון לזכר מבצעי מעשי טרור

  18. תקנות כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תנאי כליאה), התשס''ב-2002

  19. תקנות איסור מימון טרור (היתר לעשיית פעולות ברכוש), התשס''ז-2006

  20. תקנות איסור מימון טרור (הכרזה על ארגון טרור זר או על פעיל טרור זר), התשס''ח-2008

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון