להלן גזר דין בנושא כניסה בתחבולה למקום מגורים: גזר דין הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות כדלקמן: 28 עבירות של כניסה בתחבולה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה מתוכו, לפי סעיף 406(ב) בצירוף לסעיף 405 (ד) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן-החוק); 28 עבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק (כל ההדגשות בגזר הדין הן שלי - ג'נ'); 3 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו - 1986. [כל זאת באישומים מס' 1, 2, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 14, 15, 16, 18, 19, 20, 21, 23, 25, 26, 28, 29, 30, 34, 36, 37, 39 ו-42 שבכתב האישום]. הנאשם ביצע את העבירות החל מחודש פברואר 2002 וכלה בחודש יולי 2004 שאז נעצר, והינו עצור עד תום הליכי משפטו. מחמת הספק הנאשם זוכה מהעבירות המיוחסות לו באישומים מס' 3, 24, 33 ו-38; לאחר שהתביעה חזרה בה מאישומים מס' 12, 13, 17, 22, 27, 31, 32, 35, 40 ו-41 (עקב פטירה של המתלוננים), זוכה הנאשם גם מהעבירות המיוחסות לו באותם אישומים. כאמור בהכרעת הדין (תמצית) - ברוב המכריע של האישומים שבתיק זה נקט הנאשם ב"שיטת ביצוע" מיוחדת בעבירות שביצע: הנאשם נכנס לדירות שונות. במרבית המקרים הדירות היו של אנשים קשישים (אם כי היו גם מבוגרים).הנאשם הודיע לדייר/ת שסוגרים את המים/שלא יהיו מים ושימלאו מים. הנאשם ביקש מהדייר/ת להביא לו נייר ועט/ עפרון (לעיתים גם נייר דבק) כדי לרשום מודעה בנושא, לשכנים. כשהדייר/ת נכנס/ת לפנים הדירה כדי למלא מים ו/או כדי להביא לנאשם את הפריטים שביקש, הנאשם גנב רכוש מהדירה, והלך משם (ראה באישומים מס' 1, 2, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 14, 15, 16, 18, 19, 20, 21, 23, 25, 26, 28, 29, 30, 34, 36, 37, 39, ו-42 שבכתב האישום-כמפורט בהכ"ד). התביעה ביקשה שיופעל מאסר על תנאי,ושיוטל גם מאסר בפועל ממושך-לפחות 10 שנים, ועונשים נוספים. ההגנה ביקשה שבית המשפט יתחשב בנאשם, וינהג בו במידת הרחמים. שקלתי לנאשם לקולא: מתוך טיעון הסניגורית (תמצית): העבירות שביצע הנאשם - עבירות רכוש שהנאשם לא נקט בהן באלימות פיזית. נסיבותיו האישיות של הנאשם - הוא יליד שנת 1958. הוא גרוש ואב ל-3 ילדים. הנאשם נתמך היום ע"י אמו ויש לו בת זוג חדשה. הוא נולד לאב אלכוהוליסט שנהג להכותו. בגיל שנתיים הועבר הנאשם למשפחה אומנת. עקב התעללות פיזית ונפשית הוצא הנאשם לאחר כשנה מהמשפחה האומנת והעבר למעון בכפר מלל. לאור נסיבות קשות במקום, ברח הנאשם מהמעון לבית סבתו. הנאשם לא שולב במסגרות לימודיות והוא אינו יודע קרוא וכתוב. הנאשם עבד בעבודות מזדמנות. מהצבא שוחרר הנאשם על רקע נפשי. הנאשם לא מצא מעולם מסגרת תעסוקתית או טיפולית. מצבו הבריאותי של הנאשם - בתחילת שנות ה-90 נפצע הנאשם בפיגוע בבטנו, בכבד, בטחול ובאוזן; בשנת 1993 הנאשם נורה ברגלו ובידו. עקב פציעותיו, הנאשם נותח, וכך גם במעצרו הנוכחי. הנאשם זקוק לטיפול ממושך. עוד טענה הסניגורית שהנאשם השתמש בסמים במשך שנים רבות, והעבירות הן על רקע התמכרותו לסם. עתה הוא נקי מסמים. עם זאת: לפי דו"ח הפעולה מיום מעצרו של הנאשם 28.7.04-נ/18, הנאשם סיפר שהוא נוהג להמר באילת לעיתים קרובות ובעבר הפסיד כסף ורכוש שכולל מגרשים בסך 2.6 מיליון דולר, והוא בעסקי הימורים (ראה את טיעון ההגנה-בעמ' 369-372 לפר'; ראה עוד לגבי נסיבותיו האישיות של הנאשם גם בחוו"ד ועדת האבחון מיום 3.11.05 - בעמ' 2). הנאשם אמר (תמצית): יש בו "עוד מישהו". זה לא הוא. יש לו בעיה נפשית והוא זקוק לטיפול (בעמ' 359, 373 לפר'; ראה בדברי הסניגורית - בעמ' 370 לפר'). ואולם, דינן של טענות ההגנה דלעיל לגבי מצב נפשי/שכלי נטען של הנאשם, להידחות: לפי חוו"ד פסיכיאטרית מיום 6.2.05 - נ/1: הנאשם איננו מבטא תכנים פסיכוטיים ואין ביטויים של מחלת נפש.יש לשלוח את הנאשם לועדת אבחון להערכת יכולתו השכלית. לפי חוו"ד פסיכיאטרית מיום 28.9.05: אין צורך בהסתכלות נוספת ולא בהשלמה לחוות הדעת מיום 6.2.05. לפי חוות דעת ועדת אבחון מיום 3.11.05, אליה הופנה הנאשם לפי בקשתו (תמצית): הנאשם דיבר בצעקות אך לענין, כעס על שנשאל, אך השיב לשאלות באופן מפורט. תשובותיו היו מגמתיות. הוא תיאר קול פנימי שאמר לו לפרוץ לבתים וביקש עזרה של פסיכיאטר. הוא אינו חושב שהוא מפגר וכעס שהובא בפני הועדה. עושר השפה, התשובות הענייניות וההסברים שהנאשם נתן, מצביעים על היותו מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי. הנאשם איננו מפגר בשכלו. בחומר שהוגש לבימ"ש זה מת.פ. 4115/97 - ת/2 (ומע"פ (ת"א) 4010/98) - שבו הורשע הנאשם בעבירות התפרצות לדירות ובגניבה מתוכן בשיטת ביצוע שתואמת היטב לשיטת הביצוע בתיק זה - לא אוזכרה בפסקי הדין שם בעיה נפשית/שכלית כלשהי של הנאשם. בגיליון הר"פ ת/1 אין אינדיקציה כלשהי לחולי נפשי/פיגור אצל הנאשם בכל זמן שהוא. על אף השיקולים והמידע לקולא, הרי שלאור השיקולים והמידע שלחומרא שיפורטו להלן אטיל על הנאשם גם עונש של מאסר בפועל משמעותי. אלה נימוקיי: שקלתי לנאשם לחומרא: 1. העבירות שביצע והנסיבות לחומרא בביצוען כמפורט להלן, מצדיקות כשלעצמן תגמול ענישתי ממשי: 1.1. ריבוי העבירות: הנאשם ביצע 28 עבירות של כניסה בתחבולה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה מתוכו, ו- 28 עבירות של גניבה (ו-3 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב). זו "מסה" של עבירות רכוש חמורות, "תופעת פשיעה" של ממש - עת/39 רפ"ק דוד בר, העיד, שלאחר מעצר הנאשם נפסקה תופעת הפשיעה שבוצעה בשיטה שבה ביצע הנאשם (בעמ' 137 לפר', שו' 14-15; ראה גם בעדות עת/38 השוטר אבי אלפסי - בעמ' 133 לפר').ודוק:בצד כל אחת מהעבירות של כניסה בתחבולה והתפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה שביצע הנאשם, קבע המחוקק עונש מאסר בפועל מחמיר של עד 7 שנים, והנאשם הרי ביצע 28 (!) עבירות כאלה, וכן את העבירות הרבות הנוספות דלעיל. 1.2. ביצוע ההתפרצויות תוך כניסה בתחבולה לדירות - התנהגות הנאשם בעבירות שביצע מלמדת על תכנון מוקדם, תעוזה, נחישות, עורמה ושיטתיות מצידו - הדירות שאליהן התפרץ היו בעיקר של קשישים ומבוגרים; הנאשם יישם שוב ושוב, בנחישות, את שיטת הפעולה שלו תוך שהוא עובר מספר שלבי ביצוע; הנאשם הערים על קורבנותיו תוך ניצול מכוער של פחדם להישאר ללא מים ותמימותם, וכשהם פעלו על סמך דבריו, גנב מרכושם. 1.3. גילם המבוגר של מרבית קורבנות העבירות והנזק ועוגמת הנפש שגרם להם הנאשם: 1.3.1. 11 מהמתלוננים היו בני 80 שנה ומעלה(!), 11 מהם היו בני 70 שנה ומעלה, והשאר היו ברובם בני כ-60-50 שנה. יש בכך תוספת של כיעור ושפלות לעבירות שביצע הנאשם. 1.3.2. עת/66 אלונה בר לבב, בת 79 שנה, העידה: "...שלוש טבעות נעלמו, שהיה לי אליהן קשר רגשי. טבעת האירוסים של אמא של בעלי שנשארה באושוויץ...ואבא של בעלי נשאר בחיים ולפני 40 שנה הוא אמר שזו טבעת האירוסים של אמא של בעלי, והוא נתן לי. הטבעת השניה היא של 25 שנות נישואין שבעלי שלא בחיים קנה לי. טבעת שלישית של סבתא שלי. בגיל שנתיים אני נישקתי את הטבעת כל כך אהבתי אותה, שאמא שלי נפטרה, הגיס שלי נתן לי את הטבעת. אלה שלוש טבעות שהוא לקח, מאז אני לא אותו בן אדם. בגילי עם השואה הפסדתי הכל. כאב כזה אני לא זוכרת שהיה לי בחיים." (בעמ' 224 לפר', שו' 15-22). עת/69 שרה מעוז, בת 57 שנה, העידה: "...אני עד היום פוחדת לפתוח את הדלתות ומאז נכנס בי פחד. זה משהו נורא. לא יכולתי לקלוט את זה. הייתי עם שני הילדים. מי יודע מה היה עושה לילדים אם לא הייתי מחזיקה אותם בידיים...היום הוא (הנאשם-ג'נ') הסתכל עלי ואני הסתכלתי עליו ורציתי...להגיד לי למה הוא עשה את זה...אמרתי לבן שיקח אותי למשטרה בקשר לתיק כי פחדתי..." (בעמ' 233 לפר', שו' 7-9; בעמ' 234 לפר', שו' 16-17; בעמ' 235 לפר', שו' 8-9). עת/68 לסר חשמונאי, בת 71 שנה, העידה: "...הייתי גם צריכה להחליף את כל המפתחות. הייתי צריכה להזמין מנעול זה היה נורא..." (בעמ' 230 לפר', שו' 2-3). כל זאת בנוסף לנזק הכספי הישיר שנגרם, כאמור. 1.3.3. בע"פ (ת"א) 4010/98-ת/2 אמר ביהמ"ש המחוזי בעניינו של נאשם זה: "...מרבית קורבנות העבירה היו אנשים מבוגרים, ונקל לתאר את הצער, עוגמת הנפש והטראומה שנגרמו לקורבנות מסוג זה." (שם, בעמ' 6 לפר', שו' 7-8). כאז, כך גרם הנאשם גם עתה. 1.3.4. כאמור, הנאשם ביצע עבירות חמורות ומכוערות של כניסה בתחבולה והתפרצות לדירות של אנשים קשישים ומבוגרים וגניבת רכושם בדרכי רמיה. הנאשם ניצל ללא יסורי מצפון את מצוקת קורבנותיו ותמימותם כשבישר להם בכזב שלא יהיו מים, שיטה בהם, וכשפעלו לפי מוצא פיו, גזל מרכושם. יש לייחס חומרה מיוחדת כשעבריינים מנצלים את חוסר הישע והעדר יכולת הגנה של קשישים ומבוגרים שכלפיהם הם מתכננים ומבצעים עבירות. מי שבוחר כקורבנותיו למעשי העבירה קשישים ומבוגרים כטרף קל, אנשים חסרי ישע ונטולי יכולת הגנה, חייב לדעת שביהמ"ש מצווה ומחויב להגן עליהם, ושיהא עליו לתת את מלוא הדין על כך. בענישה צריך שיהא איפוא מסר צלול וחד משמעי של מתן הגנה ובטחון לקשישים ומבוגרים הנופלים קורבן לעבירות שמבצעים עבריינים חסרי מצפון, ולפי מסר זה, מי שמתפרץ לביתם וגוזל מרכושם, מחרידם ממנוחתם, ועוד עושה כן שוב ושוב ובתחבולה, אכן ייענש בחומרה הראוייה לפי מעשיו ונסיבותיו שלו. 1.4. רצף יחסי של ביצוע העבירות ע"י הנאשם במהלך השנים 2002-2004 ותדירות גוברת של ביצוען, עד למעצרו: הנאשם ביצע את העבירות החל מפברואר 2002 וכלה ביולי 2004, בחודשים: פברואר 2002, אפריל 2002, אוגוסט 2002, ספטמבר 2002, נובמבר 2002, מרץ 2003 (2 דירות), אפריל 2003 (2 דירות), נובמבר 2003, דצמבר 2003, ינואר 2004, פברואר 2004 (2 דירות), מרץ 2004, יוני 2004 (9 דירות), ויולי 2004 (4 דירות). עינינו הרואות - הנאשם המשיך וביצע את העבירות בתכיפות גוברת והולכת, עד שנעצר - ביום 28.7.04. 1.5. שווי הרכוש וריבויו: הנאשם גנב תכשיטים בשווי כולל של כ-101,000 ₪, כסף בסך כולל של כ-11,000 ₪, ופריטי רכוש רבים: תיקים, ארנקים, מסמכים, משקפיים, כרטיסי חיוב, תווי קניה, מפתחות, שיקים, מצלמה, טלפונים ניידים, מכשיר שמיעה, טרנזיסטור. 2. עברו הפלילי של הנאשם - לפי גיליון הר"פ ת/1 כבר רשומים לחובת הנאשם בעברו 14 גזרי דין, בעבירות שביצע לסירוגין במהלך השנים החל משנת 1975 (עם הפסקה בעיקר בין השנים 1987-1996) ועד שנת 2001; חלק מהעבירות בעברו הן עבירות רכוש מהסוג נושא גזר דין זה - התפרצות למקום מגורים כדי לבצע עבירה (10 עבירות), גניבה (11 עבירות), ניסיון לגניבה, הסגת גבול, החזקת נכס חשוד; וכן עבירות אלימות - בעילת אשה בכוח, ניסיון לבעילת אשה ושכיבה עם אחר, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, תקיפת עובד ציבור, תקיפה, שימוש בכוח למנוע מעצר; ועבירות אחרות - העלבת עובד ציבור, הגרלות והימורים, התחזות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שוטטות, והחזקה ושימוש בסמים מסוכנים. כבר הוטלו על הנאשם בעבר מספר עונשי מאסר בפועל (בסע' 4, 5, 10, 11, 12, 13 בגיליון ת/1), חלקם לתקופות ממושכות (בס' 4, 5), כשחלקם הם בגין עבירות רכוש מאותו הסוג נושא גזר דין זה (ראה בסע' 10, 12, 13 בגיליון ת/1). 3. ישנו אינטרס ציבורי חברתי מובהק של הרתעה בענישה ממשית ומשמעותית כלפי נאשם זה לבל ימשיך בביצוע עבירות, וזאת לאור הנתונים והמידע הבאים: 3.1. כאמור - עברו הפלילי של הנאשם על רקע העבירות שהמשיך וביצע נושא גזר דין זה. 3.2. הנאשם ביצע את העבירות נושא תיק זה על אף מאסר על תנאי של 18 חודשים (חב הפעלה) ועל אף מאסר בפועל של 3.5 שנים שהוטלו עליו בת.פ. 4115/97 - ת/2 (ע"פ (ת"א) 4010/98). גם בעונשים מכבידים אלה לא היה כדי להרתיע את הנאשם מלהמשיך בביצוע העבירות. זאת, בנוסף למאסרים בפועל נוספים שהנאשם ריצה בעבר, כאמור. 3.3. הנאשם החל בביצוע העבירות נושא תיק זה ביום 8.2.02 (אישום 42), היינו בחלוף 6 ימים בלבד מיום סיום רשיונו כאסיר בגין אותו סוג של עבירות (ת/3; ת/1). הנאשם לא חזר איפוא למוטב, אלא סמוך לאחר סיום "שוט" הרישיון, חזר לדרכו העבריינית. 3.4. בע"פ(ת"א) 4010/98 - ת/2 אמר בית המשפט המחוזי על הנאשם: "מדובר במי שבחר בדרך העבריינות כמעט כדרך חיים." (בע' 6 לפר').הדברים יפים גם עתה מקל חומר לאור העבירות שבתיק זה שהנאשם המשיך לבצע וביתר שאת - עבירות רבות בנסיבות חמורות. 3.5. כאמור בהכרעת הדין - בשיטת הביצוע שבה נקט הנאשם בתיק זה, יש זהות כמעט מוחלטת לשיטת הביצוע שבה נקט בתיק קודם שנשפט בו-ת.פ. 4115/97 - ת/2 (ע"פ (ת"א) 4010/98) דלעיל. היינו, לא רק שהנאשם המשיך בביצוע עבירות אלא הרהיב עוז לעשות זאת בשיטת ביצוע זהה כמעט לחלוטין כפי שביצע בעבר, ובלא פחות מב - 28 דירות!. על כן: בנתונים ובמידע דלעיל יש כדי ללמד על עוצמת עבריינותו, פוגענותו ומסוכנותו הגבוהה הנמשכת לרכוש הציבור של הנאשם, ועל הצורך החיוני להרתיעו בענישה מרסנת ומוחשית ולהרחיקו מהחברה, לבל ימשיך בביצוע עבירות ובפגיעה בקורבנות תמימים. 4. זכותו של הנאשם, שכפר בעובדות, שיובאו ראיות להוכחת הנטען נגדו, ואולם אין הוא יכול לצפות,לאחר שנמצא אשם, לאותה הקלה בעונש לה זוכה מי שהודה וחסך טרחה וזמן. מה גם, לא למותר להזכיר: מתלוננים נאלצו בגילם המתקדם להתייצב לעדות בבית המשפט - באישומים 2, 6, 8, 9, 16, 19, 25, 28, 30, ו-42 העידו מתלוננים בני 80 שנה ומעלה; באישומים 7, 11, 18, 21, 23, 26, 37, ו-39 - העידו בני 75 שנה ומעלה; ומצד הנאשם - במהלך חלק מהדיונים הוא צעק, הטיח מילים קשות, תוך התפרצויות זעם (ולעיתים עזב את האולם בכעס) לרבות כלפי סניגוריו, שבית המשפט מינה לו בלא פחות מ- 5 פעמים במהלך הדיונים בתיק זה (ראה גם בהכרעת הדין - בעמ' 325-326 לפר'). אני גוזר איפוא על הנאשם, דרור טבעוני, את העונשים הבאים: אני מפעיל את המאסר על תנאי של שנה וחצי שהוטל על הנאשם בת.פ. 4115/97 (ע"פ (ת"א) 4010/98 - ת/2. בגין העבירות נושא גזר דין זה אני מטיל על הנאשם 8 שנות מאסר בפועל. לפי סעיף 58 לחוק העונשין, ובאין עילה או הצדקה להורות אחרת, הרי שהמאסר על תנאי שהופעל לעיל והמאסר בפועל שהוטל לעיל ירוצו במצטבר, כך שסך כל תקופת המאסר בפועל שיישא בה הנאשם תהיה איפוא 9 שנים וחצי שיימנו מיום מעצרו - 28.7.04. 3. 24 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה נגד הרכוש מסוג פשע, לרבות ניסיון. 4. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה נגד הרכוש מסוג עוון, למעט העבירות שיפורטו להלן, לרבות ניסיון. 5. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה לפי אחד הסעיפים 409, 413 או 447 לחוק העונשין, לרבות ניסיון. 6. קנס בסך של 10,000₪ או 3 חודשי מאסר במקומו. הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום. 7. הנאשם ישלם פיצוי למתלוננים בסכום כולל של 50,000 ש"ח וזאת ע"י הפקדה בקופת בית המשפט של הסכום האמור לא יאוחר מיום 1.2.06. התביעה תמציא לבית המשפט תוך 14 יום מהיום רשימה מפורטת של סכומי הפיצוי ופרטים מלאים של המתלונן/נת שאליהם תעביר המזכירות את הכספים. לא שולמו סכומי הפיצוי האמורים במלואם ובמועדם, הרי שהם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. הוסברה לנאשם זכותו לערער על פסק הדין תוך 45 ימים מהיום. משפט פליליהתפרצות למקום מגורים