מהי חובת היידוע במשפט הפלילי ? סעיף 60א (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 קובע את חובת היידוע לפיה כאשר מגיע לרשות התביעה חומר חקירה בנוגע לעבירת פשע, היא תודיע על כך לחשוד על פי הכתובת שלו הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך. זכות השימוע קבועה בסעיף 60א. (ד) לחוק. לפי סעיף זה רשאי חשוד בתוך 30 יום מיום קבלת ההודעה, על כך שהתקבל בעניינו חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע, לפנות לרשות התביעה בבקשה מנומקת להמנע מהגשת כתב אישום. על פי סעיף 60א. (ה) רשאי פרקליט מחוז להגיש כתב אישום בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד בבקשה לזכות השימוע. במקרה זה, קובע סעיף 60א. (ה) החלטה זו צריכה להתבסס על טעמים שירשמו. יחד עם זאת, ועל אף האמור לעיל, קובע סעיף 60א (ח) כי הוראות החוק לתיקון סדרי המינהל החלטות והנמקות, תשי"ט - 1958 לא יחולו לעניין סעיף זה אך תנתן לחשוד הודעה בכתב על החלטת רשות התביעה בהקדם האפשרי. מכאן נובע כי כאשר פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות מחליט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף קטן (ה) עליו להודיע לנאשם על החלטתו, הגם, שלכאורה, אין הוא מחוייב בהנמקה, אך חובתו להודיע לחשוד בכתב על החלטתו בהקדם האפשרי (סעיף 60א. (ח)). להלן החלטה בנושא חובת היידוע: החלטה 1. עניינה של החלטה זו הינו טענה מקדמית שהעלה ב"כ הנאשם, ביום 24.6.07, לפיה יש למחוק את כתב האישום שהוגש נגד הנאשם בתוקף האמור בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן:"החסד"פ"). 2. בדיון שהתקיים ביום 24.6.07 שטח ב"כ הנאשם את נימוקיו ובאותו דיון השיבה על טענות אלה ב"כ המאשימה. 3. למען הסדר - ביום 6.6.07 בהחלטה מנומקת שניתנה על ידי בת.פ. 2181/07, שבו הוגש כתב אישום נגד הנאשם שבפני (להלן: "התיק המקורי"), הוריתי על מחיקת כתב האישום. החלטתי ניתנה לאחר שקיבלתי את טענתו המקדמית של ב"כ הנאשם בתיק המקורי, לפיה לא ניתנה לנאשם זכות השימוע כאמור בסעיף 60א. לחסד"פ. 4. ביום חמישי ה - 7.6.07 בשעה 11:58 שיגרה ב"כ המאשימה באמצעות הפקס לנאשם ולבא-כחו הודעה בחתימתה של פרקליטת המחוז, עו"ד יסכה ליבוביץ, לפי סעיף 60א. לחסד"פ, בה היא מודיעה כי בדעת המאשימה להגיש נגד הנאשם כתב אישום בעניין פ.א. 6250/07. בהודעה נאמר כי כתב האישום שיוגש זהה לכתב האישום שהוגש בת.פ. 2181/07. עוד מציינת פרקליטת המחוז בהודעה כי לנוכח מהות האישומים והעובדה שתנאי השחרור של הנאשם הסתיימו, החליטה להגיש את כתב האישום בטרם יחלפו 30 יום ממועד כתיבת ההודעה ולפיכך כתב האישום יוגש ביום א' הקרוב 10.6.07 ביחד עם בקשה לקביעת תנאי שחרור. עוד מציינת פרקליטת המחוז בהודעה, כי פרקליטות מחוז דרום תהיה מוכנה לקיים שימוע ולהאזין לכל טענה שתועלה לעניין האישום בלב פתוח ובנפש חפצה, בכל מועד שיבקשו הנאשם ובא-כחו. 5. ביום ראשון ה- 10.6.07 הוגש כתב אישום בתיק שבפני. 6. על רקע העובדות המתוארות לעיל, העלה ב"כ הנאשם, ביום 24.6.07, טענתו המקדמית שמתבססת על הוראות סעיף 149 (10) לחסד"פ, לפיו "הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". 7. אומר ב"כ הנאשם כי המקרה שנידון כאן, על רקע האמור לעיל, הינו אחד המקרים החריגים שבהם יש לראות בהתנהגותה של המאשימה משום התנהגות שהיא שערוריתית ופסולה. טוען ב"כ הנאשם כי התנהלותה של המאשימה מהווה הפרה ברורה של החלטת בית המשפט, שהורה לא רק למחוק את כתב האישום אלא לקיים שימוע בטרם החלטה על הגשת כתב אישום מחודש. עוד טוען ב"כ הנאשם כי נראה כאילו המאשימה סבורה שהפגם היחידי שנפל בהתנהגותה היה בכך שהיא לא מסרה הודעה כתובה לנאשם, כאמור בסעיף 60א. (ח) ולא כך היא. לדבריו, אי מסירת ההודעה הכתובה היא רק ביטוי חיצוני פרוצדורלי לפגם המהותי שלה אבל אולי יותר מכל, היא ממחישה את ההתנהגות הבלתי מובנת של המאשימה כלפי הנאשם. אשר על כן, סבור ב"כ הנאשם כי זה המקרה שבו צריך בית המשפט לשוב ולמחוק את כתב האישום ולאפשר קיום שימוע, בטרם הגשה מחודשת של כתב האישום. 8. עוד טוען ב"כ הנאשם כי אין לו ויכוח על סמכותה של פרקליטת המחוז, לפעול כאמור בסעיף 60א (ה) ו (ח) אלא על אופן הפעלתה של הסמכות הזו. לדבריו, ברגע שבית המשפט הביע את דעתו שלא יהא זה נכון לקיים שימוע בעוד כתב אישום תלוי ועומד היה על המאשימה לכבד החלטה זו ולפעול על פיה. על כן, לטענתו, לא מדובר בפגם פרוצודרלי של הפרקליטות אלא בפגם מהותי. 9. ב"כ המאשימה, בתשובתה, ציינה כי כתב האישום שבנדון הוגש ביום 10.6.07 כדת וכדין כפי שדורש החוק, עם החלטה של פרקליטת המחוז שנשלחה בכתב לב"כ הנאשם ולנאשם מיום 7.6.07, וזאת עפ"י סמכותה בסעיף 60א. (ה) ו (ח) לחסד"פ. לטענתה, ניתנה לפרקליטת המחוז סמכות מובנית בחוק, במקרים בהם צריך להגיש כתב אישום באופן מיידי, ואין עליה זכות ערעור. לדבריה, כאשר תלוי ועומד כתב אישום שהוגש כדין, לא ניתן להבין את טענתו של ב"כ הנאשם בדבר התנהגות שערוריתית ופסולה של המאשימה. עוד טוענת ב"כ המאשימה כי סברה שלא היה מקום לערער על החלטת בית משפט זה מיום 6.6.07 בתיק המקורי, אלא ראתה לתקן את הפגם של אי המצאת הודעה לנאשם בכתב ופעלה בהתאם וכפי שמחייבות הנסיבות בתיק זה. לדבריה, יש בתיק ראיות לכאורה על מעשים שמסכנים את המתלוננת ולכן סברה פרקליטת המחוז, כי בנסיבות של תיק זה, יש להגיש כתב אישום ללא שימוע. לדבריה, לא הראה ב"כ הנאשם מהי הפגיעה שנגרמה לנאשם בכך שהוגש כתב אישום מחדש, שכן נאמר לו במפורש שהוא יכול לפנות ולבקש שיערך לו שימוע, גם כאשר כתב אישום תלוי ועומד כנגדו. דיון: 10. סעיף 60א. (א) קובע את חובת היידוע לפיה כאשר מגיע לרשות התביעה חומר חקירה בנוגע לעבירת פשע, היא תודיע על כך לחשוד על פי הכתובת שלו הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך. 11. זכות השימוע קבועה בסעיף 60א. (ד) לחוק. לפי סעיף זה רשאי חשוד בתוך 30 יום מיום קבלת ההודעה, על כך שהתקבל בעניינו חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע, לפנות לרשות התביעה בבקשה מנומקת להמנע מהגשת כתב אישום. 12. על פי סעיף 60א. (ה) רשאי פרקליט מחוז להגיש כתב אישום בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד בבקשה לזכות השימוע. במקרה זה, קובע סעיף 60א. (ה) החלטה זו צריכה להתבסס על טעמים שירשמו. יחד עם זאת, ועל אף האמור לעיל, קובע סעיף 60א (ח) כי הוראות החוק לתיקון סדרי המינהל החלטות והנמקות, תשי"ט - 1958 (להלן:"חוק ההנמקות") לא יחולו לעניין סעיף זה אך תנתן לחשוד הודעה בכתב על החלטת רשות התביעה בהקדם האפשרי. 13. מכאן נובע כי כאשר פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות מחליט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף קטן (ה) עליו להודיע לנאשם על החלטתו, הגם, שלכאורה, אין הוא מחוייב בהנמקה, אך חובתו להודיע לחשוד בכתב על החלטתו בהקדם האפשרי (סעיף 60א. (ח)). 14. יוצא איפוא כי בענייננו פעלה פרקליטת המחוז על פי הוראות סעיף 60א. (ה) ו (ח) ובתוקף סמכותה בכך שהודיעה לנאשם ולבא-כחו, בכתב, על החלטתה להגיש כתב אישום טרם חלפו 30 הימים. היא אף נימקה במכתבה את הסיבה לכך (על אף שלא הייתה מחוייבת לעשות זאת) בציינה כי נוכח מהות האישומים והעובדה שתנאי השחרור של הנאשם הסתיימו, היא החליטה להגיש כתב אישום בטרם יחלפו 30 יום מיום מתן ההודעה. ההודעה שוגרה ביום חמישי, 7.6.07 בצהרים, כתב האישום הוגש 3 ימים לאחר מכן ביום ראשון, 10.6.07 בבוקר, כאשר בין שני המועדים הללו חל סוף השבוע. 15. נשאלת השאלה, האם כתב האישום החדש שהוגש 4 ימים לאחר שכתב האישום המקורי בוטל בהוראת בית המשפט, בשל אי מתן זכות השימוע לנאשם ובנסיבות שתוארו לעיל, הפעילה המאשימה את סמכותה ברוח הוראות סעיף 60א. שמהותו ומשמעותו הינה מתן זכות שימוע לחשוד. 16. מדברי ההסבר להצעת החוק, שנועדה להוסיף את סעיף 60א. לחוק סדר הדין הפלילי, ניתן ללמוד על החשיבות הרבה שמייחסת הכנסת למתן זכות השימוע. נאמר בדברי ההסבר: "עצם ההחלטה על העמדת אדם לדין ובעיקר כאשר מדובר בעבירות המוגדרות כחמורות, ההחלטה היא רבת משמעות. בחברה שבה אנו חיים די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם. מסיבה זו מוצע להעניק את זכות השימוע למי שמרגע ההכרעה בעניינו ישתנה מעמדו בציבור" (ה"ח 2802, תשנ"ט 27.01.1999) 17. בבג"צ 4175/06 אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2006 (2), 3317, אומרת כב' השופטת פרוקצ'ה: "הליך השימוע, המעוגן כיום בגדרי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, מניח אפשרות לנחקר לשטוח את טענותיו במלואן, "ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל האפשר שבדברים יש ממש" (בג"צ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ. מפכ"ל המשטרה; בג"צ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון נ. מ"מ ראש הממשלה)... מימושה של אפשרות זו פירושו מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום". 18. עוד נאמר בבג"צ 3379/03 מוסטקי ואח' נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח (3) 865, 889. ע"י כב' השופט אור: "כלל יסוד הוא כי רשות מנהלית לא תפגע באדם אלא אם כן ניתנה לו לפני כן הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בפניה. חובתה של הרשות היא לתת למי שעלול להפגע מהחלטתה הזדמנות הוגנת וסבירה להשמיע את טענותיו ולאחרון זכות יסוד להשמיען .... כלל זה הוא כלל של הצדק הטבעי והוא נובע מחובת ההגינות הכללית שכל רשות שלטונית חייבת בה .... השמוע אשר על הרשות לקיים צריך להיות הוגן כדי שהאזרח יוכל להציג את ענייניו ... ככלל, על השימוע להערך לפני ההחלטה. על הרשות המחליטה להיות פתוחה לשמיעה של כל העובדות והשיקולים של העניין ולשכנוע. השמוע נועד להשפיע על ההחלטה. נסיון החיים מלמד שלאחר שהרשות קיבלה את ההחלטה קשה יותר לשכנעה בכוון ההפוך. לעתים היא "ננעלת" ולעתים תתקשה הרשות להודות בטעותה...". 19. בפסק הדין בת.פ. 2606/06 מדינת ישראל נ. חבסוב מייטבי של בית משפט השלום בתל-אביב, אומרת כב' השופטת דורית רייך שפירא: "התביעה מחוייבת לקיים את זכויותיהם החוקתיות של חשודים ונאשמים, ואם אינה עושה כן, בית המשפט יחייבנה לתקן את טעותה. בהעדר נסיבות מיוחדות וכשאין חשש לפגיעה ממשית באינטרס ציבורי, הפרת סעיף 60א תביא לביטול כתב האישום שהוגש תוך הפרת הוראת סעיף 60א לחוק. לאחר הביטול, חזקה על התביעה, שברוח הוראות בית המשפט העליון בבג"צ 4175/06, תקיים שימוע, תתייחס לאדם שמולה כאל נחקר חשוד, תאזין לטענותיו בנפש חפצה ובכובד ראש, תוך נכונות להשתכנע. לאחר השימוע, תשקול הנסיבות כולן, ותחליט אם למרות כל מה ששמעה, יש להגיש כתב אישום. אלא אם כן ישתכנע בית המשפט במקרה ספציפי אחרת, הנחת המוצא היא שאין ל"רפא" את הפגם באמצעות שימוע מאוחר, כשכתב האישום תלוי ועומד בבית המשפט. בית המשפט לא ישלים עם פעילותה של רשות ציבורית, הסוטה משורת הדין. הדברים נכונים במיוחד, ומכוח קל וחומר כשהרשות אמונה על אכיפת החוק, ופגמים בפעילותה עשויים לפגוע במראית עין של עשיית משפט, שהיא אינטרס ציבורי מובהק. למען הסר ספק, ולטעמי, למעלה מהדרוש, אוסיף עוד שגם לדעתי בקיומו של שימוע מאוחר, חזקת התקינות עומדת לתביעה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בירושלים. ואף על פי כן, עצם הגשת כתב אישום תוך הפרת סעיף 60א לחסד"פ, עלולה לעורר חשש שהמאשימה "ננעלה" על העמדות שגיבשה בכתב אישום, וקיומו בפועל עלול להשפיע על נציגי התביעה, שלא להתייחס לטענות הנאשם בפתיחות הנדרשת. האמור לעיל, מתחזק לאור פסיקתו של בית המשפט העליון בע"פ 5121/98, יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, תק-על 2006(2), 1093, שם נעשה צעד נוסף לשיריון זכויותיו של הפרט להליך הוגן. מכאן מסקנתי, שאי קיום שימוע במועדו, כאמור בחוק, הוא פגם מהותי ולא טכני בלבד. הגיעה העת שהתביעה תפנים את השינוי שבחוק, כפי שפסק בית המשפט המחוזי בע"פ 1199/05, פסקה 8, לאמור: "מן הראוי, שהמאשימה תפנים חובה זו ותתייחס אליה כאל זכות יסוד מהותית של נחקר, כדי למנוע הישנותם של מקרים כאלו, בטרם הגשת כתב אישום, במקום לטעון אח"כ לכך שלא נגרם עיוות דין לנאשם בעריכת שימוע בדיעבד. מדובר בהיפוך סדרי השמיעה וההחלטה ובכך, למעשה, מרוקנת מתוכן, לפחות בחלקה, ובמשמעותה המקורית, זכות השימוע, שהיא זכות יסוד מהותית וחשובה". 20. ולענייננו - במקרה שבפני לא היה מקום שלא לנהוג על פי הוראות סעיף 60א. מדובר בנאשם שהוגש נגדו כתב אישום לראשונה ביום 17.5.07 בעוד הנאשם משוחרר בתנאים וזאת על אף המסוכנות לכאורה שנקבעה כי קיימת מצידו כלפי המתלוננת. הנאשם לא הפר את תנאי השחרור. 21. לו קויימה זכות השימוע במועדה, טרם הגשת כתב האישום המקורי, למצער לו קוימה זכות זו לאחר ביטול כתב האישום המקורי, ניתן היה כבר היום להתייצב בבית המשפט עם כתב אישום חדש, בהנחה שהפרקליטות לא היתה מקבלת את טענות הנאשם לאחר השימוע. 22. כאמור אין מחלוקת כי פרקליטת המחוז פעלה בתוקף הסמכות הנתונה לה עפ"י סעיף 60א (ה) בהגשת כתב האישום בתיק הנוכחי. יחד עם זאת אני סבורה כי בנסיבות המתוארות לעיל, לפיהן הוגש כתב האישום החדש 3 ימים לאחר משלוח ההודעה לנאשם, כאשר יומיים מתוכם הינם סוף שבוע, עשתה הפרקליטות שימוש בסמכותה, שלא ברוח הוראותיו של סעיף 60א. ובמקרה בו הנסיבות לא הצדיקו למנוע מהנאשם את הזכות לקיים שימוע מבלי שכתב אישום תלוי ועומד כנגדו. 23. מצאתי כי גם אם כדברי ב"כ המאשימה היא פעלה בהגשת כתב האישום הנוכחי תוך תיקון פגם פרוצדוראלי (עמ' 4 לפרוטוקול מול שורות 26 - 28) היא פעלה לא על פי רוח הוראות החוק ובהתאם להחלטתי הקודמת בנסיבותיו של תיק זה. ודוק: כתב האישום בוטל בשלבים הראשוניים של ההליכים, בטרם ניתן מענה לכתב האישום ולאחר שהנאשם שוחרר בטרם הוגש כתב האישום. 24. בנסיבות הללו גם אם יש סמכות להגיש כתב אישום בטרם חלפו 30 הימים ועל אף החשיבות והצורך בהגנה על המתלוננת, והמסוכנות לכאורה שנשקפת לה מצד הנאשם, סבורה אני כי מנגד נפגעו זכויותיו החוקיות של הנאשם, שחזקת החפות עדיין עומדת לו. זאת ועוד, אם נגרם עיכוב בהתנהלות ההליך המשפטי, בנסיבות המתוארות לעיל יש תרומה בענין זה גם למאשימה. 25. אשר על כן ועל אף שכאמור הוגש כתב האישום שבפני בתוקף סמכותה של המאשימה כקבוע בסעיף 60א. (ה), בנסיבות המתוארות לעיל של הגשת כתב האישום 4 ימים לאחר שבוטל כתב האישום המקורי ובנסיבות בהן נשלחה לנאשם ולבא כוחו ההודעה בכתב, לא קויימה על ידי המאשימה זכות השימוע הקבועה בחוק על כל סעיפי המשנה שלו. 26. על כן אני מורה על ביטול כתב האישום, זאת על מנת לאפשר שימוע בו יחוש הנאשם כי זכויותיו מקויימות וטיעוניו כנגד הגשת כתב האישום נשמעים באופן שיש בהם בסיס לשכנע את המאשימה טרם ינוסחו עובדות כתב האישום וכי דבריו נשמעים על ידי הגורם המחליט מתוך נכונות להקשיב ואולי להשתכנע. 27. הואיל וקבעתי שיש להורות על ביטול כתב האישום לאור בחינת הוראות סעיף 60א. לחסד"פ, ניתן היה לא להדרש לטענת ההגנה מן הצדק. יחד עם זאת לא אעשה מלאכתי קלה ואתייחס גם לטענה המקדמית שאותה העלה ב"כ הנאשם שכן על אף האמור לעיל אין אני סבורה שהיה מקום להורות על ביטול כתב האישום בתוקף הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק. 28. מדובר בהעלאת טענה מקדמית לפי סעיף 149 (10) שזוהי טענה שנוספה לאחרונה לספר החוקים ועניינה ביטול כתב האישום מחמת ההגנה מן הצדק. תיקון סעיף 149 (להלן: "תיקון מס' 51") נכנס לתוקף ביום 21.5.07 בנוסח שהובא לעיל. בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון 51 נאמר כי "הצעת החוק באה לעגן בחקיקה את טענת הגנה מן הצדק, אשר אומצה בשיטת המשפט בישראל בדרך של הלכה פסוקה. על פי המוצע תעוגן טענת הגנה מן הצדק במפורש כטענה מקדמית המנויה בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982. טענת ההגנה מאפשרת לבית המשפט לבטל אישום משום שאין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן או משום שיש בניהול ההליך הפלילי פגיעה בחוש הצדק וההגינות". 29. בדברי ההסבר מצויין, בין היתר, כי טענת ההגנה מן הצדק נקלטה במשפט הישראלי לפני כעשור שנים בע.פ. 2910/94 יפת ואח' נגד מדינת ישראל (להלן: "פרשת יפת") שם נקבע כי סמכות בית המשפט לבטל את כתב האישום תופעל במקרים נדירים מהם עולה כי מדובר בהתנהגות שערוריתית של הרשות שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. עוד נאמר בדברי ההסבר כי בשנת 2005 ובעקבות ביקורת שנמתחה בספרות המשפטית, על היקף פריסתה הצר של הטענה, ניתן פסק הדין בע.פ. 4855/02 מדינת ישראל נ. בורוביץ (להלן: "פרשת בורוביץ") שבו הרחיב בית המשפט במידה ניכרת את היקף פריסתה של טענת ההגנה מן הצדק. באותו מקרה, בית המשפט יצר מבחן מקל וגמיש יותר, הוא מבחן הפגיעה הממשית בתחושת הצדק, אשר לפיו עשויה הטענה לחול בכל מקרה, שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית המשפט. 30. כאמור, ברוח הדברים הללו התקבל תיקון 51, אשר מקנה לבית המשפט סמכות במסגרת הליכים מקדמיים שלפני פתיחת המשפט, לבטל כתב אישום אם מצא כי הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. הוראת סעיף 149 (10) היא חדשה. כאמור לעיל, הוכנסה לספר החוקים ביום 21.5.07 וככל שניתן לומר לא עמדה עדיין למבחן בבתי המשפט. 31. בדברי ההסבר שקדמו לתיקון 51 אוזכר פסק הדין בפרשת בורוביץ. בפסק דין זה שינה בית המשפט העליון את ההלכה שהייתה קיימת בעניין טענת ההגנה מן הצדק, מאז פרשת יפת, בכך שהרחיב במידה ניכרת את היקף הפריסה של הטענה. יחד עם זאת, יצויין כי בעניינו של איתמר בורוביץ לא עמדה למערערים הטענה של הגנה מן הצדק. 32. בסעיף 21 לפסק הדין בעניינו של בורוביץ אומר בית המשפט העליון: "עיקר עניינה של הגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעקרון, עשויה איפוא ההגנה לחול, בכל מקרה, שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם ולא לבוא בחשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהם הנפסדים. ואולם, לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית המשפט לבקר את מהלכם. ברם, לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית המשפט מצויים כלים אחרים לטיפולו בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק, מהווה איפוא מהלך קיצוני, שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל ידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו". 33. כידוע, גם טרם הכללתו של סעיף 149 (10) בחוק סדר הדין הפלילי, ניתן היה להעלות את הטענה של הגנה מן הצדק כטענה מקדמית, כעילה לביטול כתב אישום. השיקולים שעל פיהם נהגו בתי המשפט, בבואם להכריע אם יש או אין לבטל כתב אישום לא השתנו, ולפיהם רשאי בית המשפט לבטל כתב אישום אם מצא כי יש פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות. יחד עם זאת, מדובר במהלך קיצוני שבית המשפט נזקק לו במקרים חריגים ביותר. 34. בענייננו, על אף שסבורה אני כי לאחר שניתנה החלטתי בדבר ביטול כתב האישום המקורי, היה על הפרקליטות לקיים שימוע לנאשם, מבלי שכתב אישום תלוי ועומד כנגדו, עדיין אין אני סבורה כי מדובר במקרה שבפני, באחד מאותם מקרים חריגים, על פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, להחלתה של הדוקטרינה של הגנה מן הצדק. ודוק: מטרת החלתה של ההגנה מן הצדק הינה לעשות צדק עם הנאשם ולא באמצעות החלתה של טענה זו לבוא חשבון עם רשויות האכיפה. 35. אשר על כן מצאתי כי לא היה מקום להורות על ביטולו של כתב האישום בתוקף הטענה של הגנה מן הצדק, שכן לא מצאתי כי מדובר במקרה שבפני במקרה חריג ביותר שבו הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. 36. לסיכום: אני מורה על ביטול כתב האישום בתיק זה. על המאשימה לקיים לנאשם שימוע הוגן וללא כל דיחוי, תוך הקפדה על האינטרס הציבורי מחד גיסא ועל האינטרסים של הנאשם מאידך גיסא. משפט פליליחובת היידוע