זכות העיון בחומר החקירה לצורך בחינת האפשרות להגיש בקשה למשפט חוזר נדונה בבש"פ 1781/00 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 293 (2001) בעניין שוורץ נקבע כי על דרך העיקרון עומד למי שהורשע הזכות לעיון בחומר החקירה גם לקראת האפשרות לפתיחתם של הליכי משפט חוזר.

זכות העיון בחומר החקירה לקראת משפט חוזר אינה בבחינת השתקפות סימטרית של זכות העיון לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בבחינת היקפה של זכות העיון לקראת משפט חוזר אין באפשרותנו להתעלם מעקרון סופיות הדיון על הרציונלים שבבסיסו והוא תוחם במידה רבה את היקפה של הזכות.

ויחד עם זאת, קביעת חומה של זכות העיון לקראת משפט חוזר צריכה להיעשות גם מתוך מתן אפשרות מלאה ואמיתית לנאשם שהורשע למצות את זכותו למשפט חוזר.


להלן החלטה בנושא זכות העיון במשפט חוזר:

החלטה     

     בפניי בקשה להורות למשיבה למסור לידיו של המבקש חומרי חקירה שונים מתיק החקירה שהתנהל נגדו, וזאת על-מנת שיהא בידו לשקול האפשרות להגיש בקשה למשפט חוזר בעניינו.

1.     המבקש הורשע ביום 29.11.01 ברוב דעות על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ברצח אשתו, נגד דעת המיעוט אשר סברה כי יש להרשיעו בעבירה של הריגה (תפ"ח (י-ם) 3002/00). ערעור שהגיש המבקש נדחה על-ידי בית משפט זה (ע"פ 334/02). המבקש עתר לבג"ץ בבקשה כי יורה למשיבה לבצע פעולות שונות, מהן עניינן קיום בדיקות חדשות בעניינו, מהן עניינן בחומר החקירה שנאסף ובתיקים פליליים נוספים שנפתחו נגדו (בג"ץ 5849/04). בין היתר התבקש בג"ץ במסגרת עתירה זו להורות למשיבה להעביר לידי המבקש את כל קלטות החקירה הסמויה שהוקלטו במהלך החקירה בעניינו. העתירה נדחתה ביום 23.9.04, תוך שצוין כי טענותיו של המבקש מצויות ב"מסלול הפלילי" בו התנהל עניינו, ובאפשרותו להמשיך ולפעול בדרכים הפתוחות בפניו על-פי הדין הפלילי. עוד צוין כי בהתייחס לבקשתו לקבלת חומרי חקירה, על המבקש לפנות בבקשה מתאימה אל המשיבה, כהצעתה, בטרם ישוב ויפנה לבית המשפט. המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר (מ"ח 5615/07). לטענתו, הבקשה הוגשה בטרם התקבלו בידיו חומרי החקירה שהיו נחוצים לו, לאחר שהפנה בקשות חוזרות ונשנות למשיבה. הבקשה למשפט חוזר נדחתה ביום 29.4.08 לאחר שלא נמצא כי מתקיימת בעניינו עילה מהעילות המנויות בחוק לקיום משפט חוזר.

2.     עתה מבקש המבקש כי המשיבה תעביר לידיו חומרי חקירה שונים לצורך בחינת האפשרות להגיש בקשה נוספת למשפט חוזר בעניינו. לטענתו, המשיבה מסרבת להעביר לידיו חומרי חקירה אלה, חרף פניותיו החוזרות ונשנות, ובכך מונעת ממנו לבחון האפשרות להגיש בקשה למשפט חוזר. חומר החקירה המבוקש הינו כדלקמן: תיק העבודה של המז"פ; תיק העבודה של המכון לרפואה משפטית; העתק מן ההקלטות שהוקלטו ממכשירי הטלפון הביתי וממכשיר הטלפון ברכבו של המבקש במהלך חקירת הרצח, לרבות שיחות שניהל עם מי שהיתה המאהבת שלו, מ', עת היה במלון באילת בחודש ספטמבר 1999; העתק מכרטיס העצורים אשר שהו עם המבקש בבית הסוהר הדרים בחודש פברואר 2001 ומכרטיס העצורים מבית המעצר באריאל בתאריך 17.5.00.

3.     בדיון בפניי התברר כי נוכח עמדתה של המשיבה, התייתר הדיון ביחס למרבית חומרי החקירה שהתבקשו. המשיבה הודיעה כי אין לה התנגדות להעביר לידי סנגורו של המבקש את תיק המז"פ ואת תיק המכון לרפואה משפטי, בתיאום עם המכון עצמו. באשר לכרטיסי העצורים, חזר בו בא-כוח המבקש מבקשתו לעניין זה, לשם יעילות הדיון. בהתייחס לקלטות מההאזנות למכשירי הטלפון בביתו של המבקש וברכבו מסרה באת כוח המשיבה כי אין לה התנגדות למסרם לידי המבקש, ואולם בדיקה שנערכה אצל המשיבה, ומאמץ לאתר את הקלטות אשר כלל פניה לגורמי המשטרה שטיפלו בעניין, לא הביאו לאיתור חומר זה ששימש להליך משפטי שנערך לפני שנים מספר. יחד עם זאת, הדגישה, כי חומר זה הועבר בשעתו לסנגורים שייצגו את המבקש בהליכים השונים בעניינו וקדמו לייצוגו על-ידי עורך הדין יסלוביץ. משכך, באפשרותו של המבקש לפנות לקבלת חומרים אלה מסנגוריו הקודמים. נותרה אפוא אך ורק שאלת מסירתן של קלטות בהן הוקלטו שיחות שניהל המבקש עם מ'' במלון באילת (ויכונו להלן: קלטות אילת). ביחס לקלטות אילת נכונה המשיבה לאפשר לסנגור לעיין בקלטות אלה במשרדיה, אך לא להעתיקן.

4.     הסנגור טוען כי קלטות אילת מעולם לא נמסרו למבקש או לבאי כוחו, על אף שהוגשו לבית המשפט המחוזי כראיה במשפטו של המבקש. לדבריו, עיון בקלטות אילת והעתקתן חיוני לתמיכה בטענת החפות של המבקש. הוא מבהיר כי עיון בקלטות במשרדי המשיבה אינו אופטימלי מבחינתו הן מכיוון שההאזנה לקלטות תצריך זמן רב, הן כיוון שהוא מבקש להאזין לקלטות יחד עם מרשו. עוד הוא מוסיף כי אם לא יתאפשר לו לעיין בקלטות אילת ולהעתיקן הרי הדבר מתווסף לנזק שנגרם לו בכך שישנן ראיות שהמשיבה טוענת כי אינן עוד בידה.

5.     באת כוח המשיבה מבהירה כי קלטות אילת הן 38 קלטות אודיו. היא מדגישה כי הגם שהפסיקה הכירה בזכות העיון בחומר חקירה לצורך הגשת בקשה למשפט חוזר, אין מדובר לזכות זהה בהיקפה לזו המעוגנת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), אלא היא מותאמת לאופי ההליך של משפט חוזר. לשיטתה, כאשר מדובר בבקשה בעלמא, במעין מסע דיג כדי לבסס עילה למשפט חוזר, אין להיעתר לבקשה. לדבריה, חומר החקירה כולו עמד לרשות הסנגורים שייצגו את המבקש במשפטו והמבקש יוצג על-ידי עורכי דין מהשורה הראשונה. המבקש לא העלה מעולם טענה לכשל בייצוג ולא הועלתה בעבר כל טענה על-ידי סנגוריו ביחס לקלטות אלה. באת כוח המשיבה מבהירה על כן כי היא נכונה לאפשר לסנגורו של המבקש לעיין בקלטות במשרדי המשיבה, אך לא להעתיקן, וזאת משום החשש לפגיעה בפרטיותה של מ' ובשים לב לתיקים שנפתחו בשעתו נגד המבקש בגין הטרדתה של מ'.

     במענה לטענות המשיבה טען הסנגור כי באיזון שיש לערוך בין האינטרס שבהוכחת חפותו של המבקש להגנה על פרטיותה של מ', שבעטיה מסרבת המשיבה למסור לידיו את העתק הקלטות, יש להעדיף את זה הראשון. זאת, בפרט בהתחשב בכך שלמיטב ידיעתו התיקים שנפתחו נגד המבקש בגין הטרדה של מ' נסגרו זה מכבר. מכל מקום, הוא נכון להתחייב כי רק הוא יאזין לקלטות והן לא תועברנה לכל גורם שלישי.

6.     זכות העיון בחומר החקירה לצורך בחינת האפשרות להגיש בקשה למשפט חוזר נדונה בבש"פ 1781/00 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 293 (2001) (להלן: עניין שוורץ). בעניין שוורץ קבע השופט (כתוארו אז) מ' חשין כי על דרך העיקרון עומד למי שהורשע הזכות לעיון בחומר החקירה גם לקראת האפשרות לפתיחתם של הליכי משפט חוזר. יחד עם זאת, הבהיר השופט חשין:

"זכות עיון זו שאנו דנים בה עתה - זכות עיון שלקראת משפט חוזר - מתהווה וחיה היא בשדהו של המשפט החוזר, וממילא מוגבל מרחב פרישתה במרחב פרישתו של המשפט החוזר. ואמנם, אם זכות עיון שלקראת משפט חוזר זכות נגזרת היא מן המשפט החוזר, אך דין הוא להסיק כי גם מיגבלותיה תיגזרנה מתוך ההליך של משפט חוזר. זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה, זכות היא הנגזרת מתוך עקרון-היסוד של החובה - חובה המוטלת על המדינה - לנהל הליך פלילי הוגן וראוי. כיוצא בה - ובשינויים המחוייבים מן הענין - היא זכותו של מי-שהורשע-בדינו לעיין בחומר החקירה לקראת הליך של משפט חוזר; ואחד השינויים המחוייבים מן הענין הוא, שלאחר הרשעה חודר אל המערכת גורם שלא היה קיים כלל בהליך שלפני ההרשעה, הלא הוא גורם סופיות הדיון. גורם זה, חשיבות מן המעלה הראשונה נודעת לו. לא בכדי מצמצם החוק אך לעילות ספציפיות זכותו של נאשם לבקש עריכתו של משפט חוזר. צמצום זה - לעילות הספציפיות - משקף שביל-זהב בין שני יסודות המושכים בכל-עוז, כל אחד מהם לצידו-שלו: מעבר-מזה, יסוד סופיות הדיונים: שלאחר הרשעתו של אדם במשפט הוגן וראוי יש לשים קץ להליכים ולו כדי שנוכל להיפנות למשפטים אחרים; ומעבר מזה, יסוד הצורך הבלתי-נדלה והבלתי-נלאה לעשות צדק ולנהוג בהגינות. שני יסודות אלה מעורבים הם זה-בזה, ותרכובתם במינון הקבוע בחוק יוצרת את עילות המשפט החוזר.

לענייננו-שלנו ייאמר, כי יסוד הסופיות חייב שיטביע חותמו גם על זכות העיון הנגזרת מן המשפט החוזר; יטביע חותמו, ויצמצם את גדירותיה של זכות העיון באורח יחסי לגדירותיה של זכות העיון קודם המשפט. שאם לא אמרנו כן, כי-אז פרצנו את גבולות העיון לקראת משפט חוזר וזאת לא יהיה ראוי כי נעשה. נדע, אפוא, כי ידו של עקרון הסופיות כבדה עלינו לעת דוננו בזכות העיון לקראת משפט חוזר, וכך שומה עלינו כי ננהג את דרכנו" (שם, בעמ' 304 - 305).

     אם כן, זכות העיון בחומר החקירה לקראת משפט חוזר אינה בבחינת השתקפות סימטרית של זכות העיון לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בבחינת היקפה של זכות העיון לקראת משפט חוזר אין באפשרותנו להתעלם מעקרון סופיות הדיון על הרציונלים שבבסיסו והוא תוחם במידה רבה את היקפה של הזכות. ויחד עם זאת, קביעת חומה של זכות העיון לקראת משפט חוזר צריכה להיעשות גם מתוך מתן אפשרות מלאה ואמיתית לנאשם שהורשע למצות את זכותו למשפט חוזר.

     במאמר מוסגר אעיר כי יש וראוי לשאול מה היקפה של זכות העיון לקראת משפט חוזר כאשר מדובר במי שהגיש כבר בקשה למשפט חוזר והטענות שבפיו מתבססות אך על חומר הראיות שהיה קיים בעת משפטו. יחד עם זאת, נוכח ההסכמה שהביע המשיבה, כפי שפורט לעיל, לא ראיתי להרחיב בשאלה זו.

7.     כעולה מכתבי הטענות שהגיש בא כוח המבקש ומטיעוניו בעל-פה, מבקש הוא לבחון האפשרות כי עניינו ייכנס בגדר העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 מבין העילות לקיום משפט חוזר, שעניינה:

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

     אציין כי על פניו ניתן לתהות על סיכוייה של בקשה המתבססת כולה על חומר אשר לדברי באת כוח המשיבה הועבר בשלמותו לסנגורים שייצגו את המבקש בעבר. לא למותר לציין כי עד כה לא נטען, ולו ברמיזה, כי בייצוגו של המבקש על-ידי סנגורים אלו נפל כשל כלשהו. יש להניח כי לו נמנעה התביעה מהעברת חומר חקירה כה משמעותי ורב לידי הסנגורים, כטענת סנגורו הנוכחי של המערער, הייתה מוגשת בקשה מתאימה בעניין לבית המשפט ומכל מקום הטענה בעניין הייתה עולה במסגרת ההליך העיקרי או הערעור. יחד עם זאת, איני רואה להתמקד בעניין זה משהמשיבה נכונה כאמור לאפשר לסנגור עיון בקלטות אילת ועל-כן השאלה היחידה העומדת על הפרק עתה הינה האם יש להתיר לו גם את העתקן.

8.     בית משפט זה נדרש כבר בעבר, לטיבה של זכות העיון לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי וקבע כי הזכות להעתיק את חומר החקירה נלווית לזכות לעיין בו ועיקרה בנוחיותו של הנאשם או הסנגור. לפיכך, נקבע, צמצומה של הזכות להעתיק את חומר החקירה אינו מכרסם בזכות היסוד של הנאשם למשפט הוגן, שביטויה בזכות לעיון בחומר החקירה, אלא, בנוחות בלבד (בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3) 686, 688 (1996). להלן: עניין מזור). עוד הבהיר בית המשפט בעניין מזור כי "מקום שמדובר בזכות ההעתקה - בהקשר הנדון כאן - כפופה ההנאה הימנה לאיזון בין זכויות מתנגשות: זכות הנאשם...וסנגורו לנוחות, כנגד זכותם של אחרים שלא להינזק - או לעמוד בסיכון ממשי של הינזקות - עקב ההעתקה (שם, בעמ' 689).

     אכן, היקפה של זכות העיון - אם במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אם לקראת הגשת בקשה למשפט חוזר - נקבע גם לאור הצורך לאזן את הזכות למשפט הוגן אל מול זכויות ואינטרסים שונים רלוונטיים. כך, יש לאזנה אל מול זכותם לפרטיות של קרבנות העבירה או צדדים שלישיים (וראו גם: בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360 (2005); בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 626, 635 - 636 (2003). בחומר החקירה עשוי להימצא חומר רלוונטי שיש בו פגיעה בפרטיותם או בכבודם של מתלוננים, עדים או צדדים שלישיים אחרים. גם אם מקובל עלינו כי במסגרת ההליך הפלילי יכול ותיפגע פרטיותם של אלה, על פגיעה זו להיות מידתית. עליה להגשים את הזכות למשפט הוגן, אך אל לה לחרוג ולו במעט, מכפי הנדרש לצורך הבטחת הזכות למשפט הוגן. מכל מקום, על בית המשפט לבחון, בעריכת האיזון האמור, גם את טיב הפגיעה במתלוננים, עדים או צדדים שלישיים ולצמצמו ככל הניתן, תוך מתן האפשרות לנאשם להתגונן כראוי.

9.     ובענייננו? המשיבה מבהירה כי מסירת העתקים מקלטות אילת יש בה כדי לפגוע בפרטיותה של מ', שהייתה כאמור המאהבת של המבקש. חשש זה הופך משמעותי יותר כאשר מביאים בחשבון כי נגד המבקש נפתחו תיקים בחשד להטרדתה של מ'. גם אם תיקים אלה נסגרו, כטענת הסנגור, אין הדבר מאיין את החשש כי מסירת העתקי הקלטות לידי המתלונן תביא לפגיעה בפרטיותה של מ'. באיזון בין זכותו של המבקש לבין ההגנה על פרטיותה של מ' לא ניתן גם להתעלם מכך שהחומר המבוקש הועמד כבר בעבר לרשות סנגוריו של המערער ועתה למעשה מבקש בא כוחו הנוכחי של המבקש לעיין בו פעם נוספת מתוך הנחה שאפשר ויימצא בו דבר מה העשוי לשנות את התוצאה המשפטית בה הסתיים משפטו של המבקש. ואולם, מדובר בחומר שעמד כבר לבחינה שיפוטית בפני שתי ערכאות. ברי, אם כן, כי אין מדובר במקרה זה בהגנה על זכותו של אדם למשפט הוגן במשמעותם הרגילה והמקובלת של הדברים.

     במצב דברים זה, אני סבורה כי הצעתה של המדינה ולפיה יהא באפשרותו של הסנגור לעיין בקלטות אילת במשרדיה, היא הצעה סבירה וראויה שיש בה כדי לאפשר את המבוקש - בחינת האפשרות להגיש בקשה למשפט חוזר - מבלי לגרום פגיעה, שבנסיבות עולה על הנדרש, בפרטיותה של מ'. אוסיף, כי כפי שנמסר במהלך הדיון בבקשה, לגבי כל קלטות אילת קיים תמליל. עניין זה יש בו כדי להקל על הסנגור שיוכל לעיין בתמלילים יחד עם מרשו. סביר כי אותם קטעים שלא נשמעו היטב ועל-כן לא תומללו אינם רבים ולגביהם יוכל הסנגור להתייעץ עם המבקש לאחר האזנה לקלטות במשרדי המשיבה.

     אני דוחה על כן את הבקשה להתיר את העתקת קלטות אילת ומורה למשיבה לאפשר בתוך 15 ימים לסנגור לעיין בקלטות אילת במשרדי המשיבה.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון