הימנעות מהרשעה

הלכה פסוקה היא שהימנעות מהרשעה בהתאם לסעיף 71א(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 אפשרית בהצטבר שני גורמים: האחד, כאשר ההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; השני, כאשר סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. להלן פסק דין בנושא הימנעות מהרשעה: פסק דין 1. המערער הועמד לדין בפני בית משפט השלום בחדרה ובכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו הואשם בעבירות של נסיון לקבלת דבר במירמה, עבירה לפי הסעיפים 415 רישא + 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"); שימוש במסמך מזוייף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי הסעיפים 418 רישא+420 לחוק; מירמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק. המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו. באי כח הצדדים הסכימו, בבית המשפט קמא, לבקש מבית המשפט להזמין תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המערער. בא כח המאשימה (המשיבה דכאן) הבהיר כי המאשימה תעמוד על כך שהרשעתו של המערער תוסיף לעמוד בכל מקרה. הסניגור ביקש שבית המשפט יורה לשירות המבחן לבחון המנעות מהרשעתו של המערער. ואמנם, בית המשפט הזמין תסקיר של שירות המבחן והורה לו לבחון את אפשרות בדבר אי הרשעתו של המערער כפי שביקש הסניגור. לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים ושמיעת טענות הצדדים גזר בית המשפט על המערער את העונשים שלהלן: א. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע. ב. קנס בסך של 4,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו. ג. 220 שעות שירות לתועלת הציבור בתפקיד חונכות לתלמידים בחטיבת הביניים "אל-ניר" בישוב חורה או בישוב לקיה, הכל לפי המלצת שירות המבחן. בערעור שלפנינו עותר המערער לבטל את הרשעתו בדין ולהסתפק בגזירת עונש בלא הרשעה. 2. עובדות כתב האישום בהן הודה המערער א. המערער עבד בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום כמורה במשרד החינוך ובתפקיד זה שימש כעובד מדינה וכעובד ציבור. ב. בהיותו עובד ציבור ובמסגרת תפקידו האמור, זכאי היה המערער לקבל מהמדינה הטבות שכר בגין לימודים אקדמיים. ג. הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל שליד משרד החינוך מעריך תארים אקדמיים שהתקבלו מלימודים במוסדות להשכלה גבוה מחו"ל בהשוואה לאלה הנהוגים בישראל ככל שהדבר נוגע לדירוג השכר והטבות אחרות של עובדים בשירות המדינה. ד. ביום 17.9.01 הגיש המערער לגף להערכת תארים בקשה כוזבת לאישור הכרה בתואר ראשון בהיסטוריה ובחינוך מיוחד מאוניברסיטת "יון קרנגה" שבמולדובה (להלן - "האוניברסיטה"). בבקשתו הצהיר המערער בכזב כי למד באוניברסיטה לתואר ראשון בין השנים 1998 - 2001. (להלן - "התואר הראשון"). לבקשתו האמורה צירף המערער תעודת תואר וגיליון ציונים מזוייפים שקנה תמורת הסך של 2,500 $ מידי מוחמד גית שהציג עצמו כנציג האוניברסיטה בארץ, ויצר מצג שווא כלפי משרד החינוך לפיו למד באוניברסיטה לתואר ראשון בין השנים 1998 - 2001 ועמד בכל המטלות האקדמיות כמפורט בגיליון הציונים המזוייף. ה. בפועל לא נרשם המערער מעולם ללימודים באוניברסיטה, לא למד אף אחד מהקורסים המופיעים בגליון הציונים, ולפיכך אינו רשום בה כבוגר ואינו זכאי לכל הטבה שהיא מהמדינה בגין התואר הפיקטיבי. ו. עוד הגיש המערער, במסגרת בקשתו האמורה, תצהיר שנערך ביום 21.9.01 על פי סעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971 שבו הצהיר בכזב כי למד באוניברסיטה את לימודי התואר הראשון בשיטת ההתכתבות בקשר ישיר עם אוניברסיטת האם במולדובה והגיש שם את כל העבודות והבחינות. זאת, בעוד שהוא לא למד באוניברסיטה כלל ולא עשה כל מטלה אקדמית שהיא. ז. מאחר ובגף להערכת תארים התעורר חשד בדבר תקפות התואר, לא טופלה בקשתו של המערער ולא הונפק לו אישור הכרה בתואר, ולפיכך נסיון המערער לקבל מן המדינה כספים במירמה לא צלח. 3. תסקיר שירות המבחן שירות המבחן הגיש ביום 12.4.07, לבית המשפט קמא, תסקיר בעניינו של המערער. מן התסקיר עולה כי המערער, יליד שנת 1958, נשוי ל- 3 נשים ואב ל-16 ילדים וסב לנכד. המערער מתגורר עם משפחתו בשבט אל סייד בסמוך לישוב חורה. מן התסקיר עולה כי המערער בנה 3 בתים לכל אחת מנשותיו, והוא מתגורר בבתים האמורים, לסירוגין. הוא מסר לקצינת המבחן כי מדובר בבניה לא חוקית וכי הוא מקיים מגעים עם מנהל מקרקעי ישראל בכדי להתגורר בישוב קבע. עוד עולה מן התסקיר כי המערער סיים 12 שנות לימוד וכן למד במשך 3 שנים בבית המדרש למורים בבאר שבע. הוא עבד 18 שנים כמורה בבית הספר היסודי "אל סייד" וכ- 6 שנים בבית הספר התיכון מקיף שגב שלום. בפני קצינת המבחן הוצגה חוות דעת על כך שהמערער הוא מורה ותיק, נעים הליכות ומסור לעבודתו. כן הוצגה בפני שירות המבחן תעודה המעידה על כך שהמערער קיבל תואר בוגר הוראה וסיים את לימודיו במכללת אחווה ביום 1.6.05. קצינת המבחן כתבה בתסקירה לאמור: "התרשמנו מאדם בעל יכולות קוגניטיביות תקינות, אשר במהלך חייו תפקד במסגרת תעסוקתית לתקופה ממושכת ככל הנראה באופן תקין. במהלך השיחות עימו, ניכר כי מתקשה להתמודד עם המחירים אותם משלם בגין ביצוע העבירה והשעייתו ממקום עבודתו ובהמשך לכך התמודדותו עם הצורך בפרנסת משפחתו ללא תעסוקה ועל רקע זה ככל הנראה נתון בעמדה קורבנית. עוד התרשמנו כי עורך מאמצים להציג בפנינו תדמית של אדם נורמטיבי ושומר חוק. עבד מתקשה לראות דפוסים בעייתיים בהתנהגותו שעומדים להכרעתנו בבסיס ביצוע העבירה ובאו לידי ביטוי גם במהלך הקשר עימנו. ביטוי לדפוסים אלה ניתן לראות גם בנטייתו למסור מידע מטושטש וסותר באשר להתנהגותו ככל ובעבירה הנוכחית בפרט. להערכתנו קיים פער בין הצגותיו את תפקודו בדרך כלל לבין התנהגותו בפועל הן מבחינת התמודדותו עם משימות חיים שונות והן מבחינת מעורבותו בעבירה הנוכחית". מן התסקיר עולה כי המערער מתקשה לקחת אחריות על העבירות נשוא האישום המתוקן. "התרשמנו כי עבד מתקשה לגלות תובנות לחומרת התנהגותו במהלך ביצוע העבירה והחרטה אותה מביע נעוצה בעיקר במחירים אותם משלם בעקבות חשיפת מעשיו". קצינת המבחן ציינה כי התלבטה באשר להמלצה לעונש. מחד, מדובר בעבירה חמורה ובקושי של המערער להודות במעשיו ולקחת אחריות מלאה עליהם. קצינת המבחן ציינה כי "להערכתנו, העבירה בוצעה על רקע טשטוש במערכת הערכים שלו בשל כך אנו מעריכים כי הוא זקוק לעונש שיבהיר בפניו את מהות מעשיו ויציב גבולות ברורים להתנהגותו". מאידך, מדובר באדם שגילה יכולת תפקודית במסגרת תעסוקתית ולאורך השנים עבד כמורה. שירות המבחן ציין כי התרשם שהמערער ער "במידת מה למשמעות התנהגותו ולמחירים הכרוכים בהם" ועל שום כך, בהתחשב בגילו המתקדם ובעברו הנקי, המליץ שירות המבחן על עונש "חינוכי - הרתעתי" של 220 שעות שירות לתועלת הציבור. בהתייחסו לשאלת עצם הרשעתו של המערער בדין, כתב שירות המבחן בתסקירו לאמור: "מחד, מדובר באדם שזוהי עבירתו היחידה, אשר הרשעה בדין עלולה לפגוע בתעסוקתו וככל הנראה לא תאפשר חזרה לעבודתו כמורה. מאידך, עומדת לנגד עינינו חומרת העבירה, התייחסותו של עבד לביצועה וקשייו לגלות תובנות באשר להתנהגותו בעת ביצוע העבירה. בסיכום כל האלמנטים, אין באפשרותנו לגבש המלצה חד משמעית בענין". 4. גזר דינו של בית המשפט קמא לאחר ששקל את תסקיר שירות המבחן ואת טענות באי כח הצדדים החליט בית המשפט קמא כי אין מקום לביטול ההרשעה. בית משפט ציין כי המערער, כמורה ואיש חינוך אמור היה לשמש דוגמה ומופת לציבור תלמידיו. המערער היה אמור להקנות לדור הצעיר בישראל לא רק דעת וידע אלא גם ערכים של צדק, יושר, הגינות, נאמנות ואמינות. באלה נכשל המערער. בית המשפט קבע כי "איש חינוך שנכשל בעבירות של מירמה הכרוכות בקבלת טובות הנאה אישיות שאינן מגיעות לו כדין, מעיד על עצמו, בראש וראשונה, כי הוא אינו כשיר להיות איש חינוך". 5. טענות המערער א. המערער יוצג בפנינו על ידי עורכי הדין דניאל גרטנר וליאור אייזנפלד. המערער הציג בפנינו מכתבי המלצה של בית הספר תיכון מקיף שגב שלום; של ד"ר עזר כהנוב, ראש החוג להיסטוריה במכללת אחווה שבה למד המערער; של ד"ר עלי אלאסד; ושל מר סעיד אלחלומי, ראש המועצה המקומית שגב שלום. במכתבי ההמלצה האמורים עמדו הממליצים על יכולותיו של המערער, על שקדנותו והמוטביציה הרבה הטמונה בו, על הידע הנרחב שלו ועל תרומתו למערכת החינוך ולקהילה, לתלמידים וההורים. ב. המערער הלין על כך שלמרות שעברו כ- 7 שנים למן ביצוע העבירות ועד היום, טרם הועמד "העבריין העיקרי", היינו מוחמד גית, לדין. זאת, למרות ש"הוכח שהוא ארגן את כל הפרשה הזאת, התחזה והפיל ברשתו הרבה אנשים". ג. סניגורו של המערער טען כי אין "להעמיס" על המערער את תופעת הפוליגמיה בקרב הישובים הבדואים בנגב. לטענתו, "30% מהגברים הבדואים בנגב נשואים ליותר מאשה אחת". כך גם באשר לבניה הבלתי חוקית. לדבריו "כל הנגב הוא בניה בלתי חוקית". ד. המערער טען כי מדובר כאן בכשלון חד פעמי של איש חינוך ותיק ובתוצאותיו של כשלון זה. נטען כי "פרטי האירוע בו הורשע המערער מצביעים על תמימות, הרבה יותר מאשר על זדון". ה. לטענת המערער הוא מצר מאוד על אשר אירע "הוא מבין היום כי טעה בשיקול דעתו משהתפתה להאמין לנוכל אשר הבטיח לו קבלת תואר בהליך מהיר בלי שהיתה לו כוונה לעשות דבר שהוא פלילי". בנסיבות אלה, כך נטען, מדובר ברף הנמוך של ביצוע העבירה ועל שום כך היה על בית המשפט קמא לקחת ענין זה בחשבון בעת ענישתו של המערער. ו. המערער טען כי הוא אדם נורמטיבי ביסודו וכי העבירה אינה מאפיינת את אורחות חייו. בהקשר זה טען המערער כי בית המשפט קמא שגה כשקבע שיש לראות את העובדה שהמערער נשוי ל- 3 נשים והקים מבנים בלתי חוקיים כעובדות המצביעות על אופי שאינו נורמטיבי. לטענתו, הוא מעולם לא הועמד לדין בגין עבירות ביגמיה או עבירות על חוקי התכנון והבניה. ז. המערער טען כי הוא מפרנס 19 משפחות. בין ילדיו יש הלומדים בחו"ל והוא, המערער, המפרנס והתומך בהם. ח. המערער טען כי הרשעתו בדין עלולה בסבירות גבוהה מאוד להביא לכך שיאבד את מקום עבודתו לצמיתות ובכך לאבד את מקור חיותו פשוטו כמשמעו. ט. המערער הוסיף וטען שכיום הוא מושעה מעבודתו. עם זאת, הוא ממשיך לקבל משכורת בגובה 97% ממשכורתו. לטענתו המשכורת שהוא מקבל בתקופת ההשעיה "הינה משכורת בסיס בלבד ממנה מתקשה המערער להתקיים גם כיום". י. המערער טען כי ראיית התמונה במלואה צריכה להוביל, לאור ההלכה שנפסקה על ידי בית המשפט העליון, לכך שייגזר עליו עונש בלא הרשעה. המערער הוסיף כי "בהשוואה לעונשם של אחרים באותה פרשה יש מקום לקבל את ערעורו". 6. טענות המשיבה א. באת כח המשיבה, עו"ד גב' לילך תמיר, ביקשה לדחות את הערעור. ב. עו"ד גב' תמיר טענה כי תיק זה הוא חלק מפרשה גדולה מאוד שבה נחפשו מעשי מירמה ושימוש בתארים אקדמאים מזוייפים לצורך קבלת גמול השתלמות. "אסור לנו לשכוח שבמקרה שלנו מדובר במורה ומחנך בישראל שרכש תמורת כסף תואר אקדמי". ג. באת כח המשיבה טענה כי הכלל הוא שנאשם בוגר שנמצא אשם - יש להרשיעו. ביטול ההרשעה הינו חריג שמשתמשים בו רק מטעמים מיוחדים. בענייננו, אין כל טעם מיוחד המצדיק את ביטול הרשעתו של המערער. ד. עו"ד תמיר טענה "אלו עבירות שנוגעות באופן ישיר לעבודה של המערער כמחנך ופיטורין במקרה זה הם צעד מתבקש, בין אם יורשע ובין אם לאו. אני לא סבורה שראוי שאדם שרוכש תואר אקדמי יכול אחר כך לחנך את תלמידיו". באת כח המשיבה טענה כי ביטול הרשעתו של המערער יעביר מסר שגוי לציבור בכלל ולאותם שרלטנים המספסרים בתעודות מזוייפות בפרט. ה. עו"ד תמיר טענה שעניינו של המערער אינו שונה מעניינם של כל יתר המורים שהורשעו בקניית תואר מזוייף בפרשה הנדונה, כולם ללא עבר פלילי וכולם הורשעו בדינם. לפיכך ביקשה, לאור אחידות הענישה, לדחות את הערעור. 7. דיון א. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט קמא, בתסקיר שירות המבחן ובטענות באי כח הצדדים, נראה לי שמן הדין לדחות את הערעור, וכך אני עומד להמליץ לחבריי הנכבדים. ב. אכן, הכלל הוא שמקום שהמסקנה השיפוטית היא, אם על סמך ראיות ואם על סמך הודאה, כי עבירה פלונית הוכחה כדבעי, כי אז יש להרשיע את הנאשם. יש להשתמש בסמכות להימנע מהרשעה רק במקרים יוצאי דופן שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה: ר"ע 432/85 גדעון רומני נגד מדינת ישראל, דינים עליון, כרך א', 392; וראו גם את ע.פ. 9262/03 פלוני נגד מדינת ישראל, פד"י נ"ח(4), עמ' 869. ג. חוששני כי נסיבותיו של תיק זה רחוקות מלהצדיק שימוש בסמכות שניתנה לבית המשפט להימנע מהרשעה. תחת להוות דוגמא ומופת לתלמידיו, ותחת להנחיל להם, בנוסף לדעת וידע, ערכים של צדק, יושר, הגינות, נאמנות ואמינות, נכשל המערער בכך שעבר עבירות של מירמה והפרת אמונים ונסיון לקבלת במירמה ושימוש במסמך מזוייף בכוונה לקבל באמצעותו דבר. ראוי להדגיש שרק בשל חשדו של הגף להערכת תארים בדבר תקפות התואר שהמערער ביקש להכיר בו ולהעניק לו הטבות בעקבות כך, לא הושלמה העבירה של קבלת דבר במירמה ממש. ד. הלכה פסוקה היא שהימנעות מהרשעה בהתאם לסעיף 71א(ב) לחוק אפשרית בהצטבר שני גורמים: האחד, כאשר ההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; והשני, כאשר סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ומקום שהקורבן הינו הציבור כולו - אף הוקעת מעשי העבירה, אלה בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל הניתן, משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם: ע.פ. 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל פד"י נ"ב (3) עמ' 337. ה. שקלתי את כל טענות הסניגורים באשר לנסיבותיו האישיות של המערער. לא מצאתי כי יש בנסיבותיו האישיות דבר שיצדיק הימנעות מהרשעה. סבורני שכאשר מורה ומחנך עובר עבירות מן הסוג שעבר המערער שלפנינו, אין כל הצדקה לוותר על הרשעתו בדין. העבירות האמורות ראויות לגינוי ולהוקעה ואין כל מקום להסיג את האינטרס הציבורי מפני האינטרס האישי של המערער. יפים לכאן דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בעש"מ 8622/05 נעאמנה עאדל עלי נגד מדינת ישראל ואח', דינים עליון, כרך פ', 880: "(...) עוצמת הפגיעה גדולה במיוחד מתוקף היותו של המערער עובד הוראה, הממלא תפקיד חינוכי בהוראת בני נוער. המערער הפר את סטנדרט ההתנהגות הגבוה במיוחד הנדרש מאיש חינוך והפרה זו מחייבת מצידה החמרה בעונש, כדי להשיג את מימד ההרתעה הנדרש מפני פגיעה עמוקה נוספת בתשתית האמון במערכת החינוך של המדינה". ו. זאת ואף זאת: מאחר ויתר המורים שעברו את העבירה הנדונה, במסגרת הפרשה האמורה, הורשעו בדינם, הרי שגם הצורך באכיפה שיוויונית ובאחידות הענישה מוביל למסקנתי האמורה. ז. בשולי הדברים ראוי להבהיר עניין אחד נוסף שצף ועלה בטיעונים ששמענו: המערער נדון אך ורק על העבירות נשוא כתב האישום שהונח על שולחנו של בית משפט השלום בחדרה. הנושאים הקשורים לריבוי נשים ולבניה בלתי חוקית לא עמדו לדיון בבית המשפט קמא. ממילא ברור, על כן, שפסק דיננו זה עוסק אך ורק בעבירות שבהן הודה המערער בבית המשפט קמא, ובגינן נענש. הא ותו לא. 8. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מציע לחבריי הנכבדים לדחות את הערעור. ע. גרשון, שופט השופט רון שפירא (אב"ד): אני מסכים. ר. שפירא, שופט [אב"ד] השופטת צילה קינן: אני מסכימה. צ. קינן, שופט אשר על כן הוחלט, פה אחד, לדחות את הערעור.משפט פליליהרשעההימנעות מהרשעה