החלטה בטענת אין להשיב לאשמה

להלן החלטה בנושא דוגמא להחלטה בטענת אין להשיב לאשמה: החלטה כללי 1. החלטה זו מתייחסת לטענת אין להשיב לאשמה שהעלתה ההגנה בתום פרשת התביעה. 2. להלן כמה עובדות רקע : הנאשם הורשע בביהמ"ש המחוזי בירושלים בעבירות של סיוע לאויב במלחמתו בישראל, במסירת ידיעות סודיות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה ובאיסוף ידיעות סודיות בכוונה האמורה, מעשים המהווים עבירות לפי סעיפים 99,113(ב) ו-113(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בעקבות הרשעתו בעבירות האמורות גזר עליו ביהמ"ש המחוזי בי-ם (ביום 27.3.88) שמונה עשרה שנות מאסר שמניינן מיום 7.10.86. ערעורו של הנאשם דנן על הרשעתו וכנגד חומרת עונשו נדחה בביהמ"ש העליון. ביום 19.4.04(יומיים לפני שחרורו של הנאשם ממאסרו הארוך) הוצאו שני צווים שמתוכם רק אחד רלוונטי לענייננו והוא "צו צמצום והשגחה" בנוגע לנאשם שהוציא האלוף יאיר נווה (להלן-צו צמצום והשגחה או צו האלוף). בסעיף 4 לכתב האישום נטען שצו זה נמסר לנאשם ביום 19.4.04. צו זה הוארך ביום 20.10.04 ונטען שעותק הימנו נמסר לנאשם ב-20.10.04. כתב האישום המתוקן 3. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם 19 עבירות של הפרת "צו צמצום והשגחה" לפי תקנה 109(2) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 בצירוף תקנה 69(א) לתקנות אלו, וניסיון לעבור עבירה כאמור, עבירה ע"פ הוראות החיקוק הנ"ל, בצירוף סעיפים 25 ו-34ד' לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 4. בסעיף 9 לכתב האישום המתוקן נטען שהנאשם הפר את צו האלוף "לכל הפחות" 19 פעמים, ביודעין ובהתרסה בכך שקיים קשרים עם עיתונאים זרים ומסר להם בראיונות שמסר, ידיעות ופרטים הידועים לו אודות עבודת הקריה למחקר גרעיני בנגב (להלן-קמ"ג),שם עבד למעלה מ-18 שנים קודם לכן, וכן נטען שיצר קשר עם אזרחים זרים באמצעות האינטרנט ע"י שליחה וקבלה של דואר אלקטרוני, שיחות צ'ט וידאו וקול. בסעיפים 10-30 לכתב האישום מובאים פרטים על הקשרים למיניהם שערך הנאשם. בסעיף 31 לכתב האישום נטען שבכל המקרים שבסעיפים 10-29 שבכתב האישום (למעט סעיף 20 לכתב האישום) הפר הנאשם את הוראות הצו הנ"ל בכך שקיים קשרים ושוחח עם אזרחים ותושבים זרים ומסר להם ידיעות, בעניינים הקשורים לעבודתו בקמ"ג, בשיחות שרובן יועדו לפרסום ברבים בחו"ל וחלקן, אף שודרו בשידור חי. 5. בסעיף 32 לכתב האישום המתוקן נטען שהנאשם ניסה לעזוב את אזור ירושלים ואת שטח המדינה כשיעדו העיר בית לחם שבשטחי המועצה הפלסטינית וזאת ללא אישור. נטען שהנאשם נעצר במחסום 300 בדרכו לכיוון בית לחם. לעניין זה יוחסה לנאשם עבירה של ניסיון להפר את הוראות צו האלוף הנ"ל. טענות ההגנה בבקשה שלא להשיב לאשמה 6. כחלק ובתמיכה לטענת "אין להשיב לאשמה" טענה ההגנה את קבוצת הטענות הבאות: א. המאשימה לא הוכיחה את עצם קיום הקשרים האסורים. ב. גם לו התקיימו הקשרים הנ"ל, המאשימה לא הביאה כל ראיה לכאורה לכך שמדובר בקשרים שנאסרו על הנאשם בצו, קרי עם תושבים או אזרחים זרים. ג. מרגע שנפסלו הראיות שעניינן קשירת קשרים באמצעות שיחה ברשת האינטרנט (צ'ט) על שום השגתן באופן בלתי חוקי, יש לפסול את הודאותיו של הנאשם לעניין זה, שכן המידע וההודאות הושגו באותה דרך בלתי חוקית כשאחת משתלשלת מהשנייה. ד. הצו אינו קובע איסור מוחלט. הצו יוצר נורמה פלילית ועל כן הפרת הצו כרוכה בכוונה פלילית להפר אותו לרבות היסוד הקוגניטיבי שבכוונה, דהיינו הידיעה כי אכן בר שיחו של הנאשם הוא תושב או אזרח זר. ה. לעניין סעיף 32 לכתב האישום נטען שהמעבר לשטחים איננו בגדר יציאה משטח המדינה ואין בסמכות האלוף להגביל את יציאותיו של הנאשם מהארץ. כמו כן נטען שמחסום 300 איננו אחד המקומות המצויינים בנספח א' לצו האלוף כמעברי גבול שבסביבתם אסור לשהות. האם הביאה המאשימה ראיות בסיסיות וראשוניות להוכחת אשמת הנאשם באופן שמעביר את הנטל על הנאשם להשיב לאשמה? 7. התשובה על השאלה הנ"ל היא חיובית וזאת בשים לב לכלל באשר לטענת " יב לאשמה" שלפיו אין בית המשפט נדרש לשאלת דיותן של הראיות ודי בקיומן של ראיות דלות כדי שהטענה תידחה. לעניין זה כבר נפסק בע"פ 141/84 מדינת ישראל נ. טובול כדלהלן: "כפי שנקבע בע"פ 405/80....בעקבות ע"פ 28/49 וע"פ 732/76, הרי כדי לחייב נאשם להשיב על האשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה...ודי במערכות ראיות ראשוניות". השאלה היחידה שהנני מציב לעצמי בשלב זה של הדיון היא האם הביאה התביעה ראיות ראשוניות להוכחת אשמתו של הנאשם ? כאמור, תשובתי היא בחיוב. 8. אשר לטענת ההגנה שבסעיף 6(א) דלעיל- המאשימה הוכיחה את עצם קיום הקשרים האסורים באמצעות ההודאות שהודה הנאשם בעת חקירתו במשטרה. להלן אדון על דרך האיזכור בראיות לכאורה שיש באשר לכל אחד מהאישומים התלויים ועומדים. אפתח בסעיף 10 לכתב האישום ואסיים בסעיף 32: א. סעיף 10- הוכח כי הנאשם התראיין לעיתונאי מר פיטר הונאם, וזאת עפ"י תשובות הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/20. שאלת אזרחותו של מר הונאם עולה מעת"מ (י-ם) 833/04 הונאם נ' שר הפנים; עע"מ 6444/04 הונאם נ' שר הפנים - בענין איסור כניסתו של הונאם לארץ. ב. סעיף 11-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאי מר פול מרטין, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/12 . הנאשם הודה בעצם הפגישה עם פול מרטין, וקשר עצמו לתוכן הראיון ולמסקנותיו של מרטין . ג. סעיף 12-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאית גב' סאני מילר, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/13. הנאשם הודה בעצם קיומו של הראיון ואישר את תוכנו . ד. סעיף 13-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאית גב' איימי גודמן, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/14. ה. סעיף 14-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאי מר ניק הובר, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/15. ו. סעיף 15-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאי מר פיליפ מולדרי, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/16. ז. סעיף 16- הוכח שהנאשם התראיין למראיינים מהתוכנית Arab Voices וזאת, עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/17, שם הוכח כי ראיון זה אכן שודר. ח. סעיף 17-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאי היפני - מר דאיג'י סאדאמורי, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/29. ט. סעיף 18-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאי מר ג'ונתן לוקראפט, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/18. י. סעיף 19-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאית גב' מימי רוזנברג, וזאת עפ"י תשובותו בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/19. יא. סעיף 20-הוכח שהנאשם התראיין לרשת אינדימדיה האירית, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/21. יב. סעיף 21-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאי מר טוני ג'ונס מרשת ABC וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/22. יג. סעיף22- הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאי מר פטריק סן-פול בראיון עבור העיתון "לה פיגארו", וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/23. יד. סעיף 23- הוכח שהנאשם התראיין לתוכנית הבוקר (ברשת BBC1) של העיתונאי מר דויד פרוסט, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/24 (לרבות הקלטת, בה מופיע הנאשם בבירור). טו. סעיף 24-הוכח שהנאשם התראיין לכתב מר ריצ'רד קרלטון, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/25. טז. סעיף 25-הוכח שהנאשם שוחח באמצעות תכנת מסנג'ר עם גב' קלי קוטינו, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה . יז. סעיף 26-הוכח שהנאשם התכתב עם גב' ג'ניפר הרבורי, וזאת עפ"י תשובות הנאשם בחקירתו במשטרה . יח. סעיף 27-הוכח שהנאשם החליף ידיעות עם מר רוש רהם, וזאת עפ"י תשובות הנאשם בחקירתו במשטרה . יט. סעיף 28-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאי מר אדם בולטון מרשת sky news, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י קלטת הוידאו ת/26 בה נראה הנאשם מקיים את הראיון עם מר בולטון, ומשיב לשאלותיו. בהמשך (ש' 39-50) נשאל הנאשם לגבי שיטתיות הפרת הצו מצידו, והערות המראיינים בנוגע למגבלות שהוטלו עליו. הנאשם, טען שיש לבטל את ההגבלות מכיוון ש "..מידע סודי שנמסר בעבר הוא כבר אינו סוד", ו"הישראלים הצליחו להפחיד את כל העיתונאים בעולם". כ. סעיף 29-הוכח שהנאשם התראיין לעיתונאי מר לני בלום, וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/27. כא. סעיף 30-הוכח שהנאשם התראיין לרשת הטלוויזיה "אל-ערבייה", וזאת עפ"י תשובת הנאשם בחקירתו במשטרה ועפ"י ת/10-11. כב. סעיף 32-הוכח שהנאשם ניסה להפר את צו הצמצום וההשגחה שהוטל עליו, בכך שניסה לצאת מירושלים לבית לחם מבלי לבקש אישור כמתחייב מהצו . ראוי לציין כי העבירה בוצעה יום אחרי שרפ"ק פטרבורג הזהיר את הנאשם במפורש מפני ביצועה, כשאת חקירת הנאשם סיים באזהרה, והחתים את הנאשם עליה בראשי תיבות . 9. אשר לטענת ההגנה שבסעיף 6(ב) דלעיל שעניינה שאלת אזרחות האנשים ששמם מופיע באישומים הנ"ל- התביעה הגישה את תעודת עובד הציבור (ת/7), שנספחיה מפרטים את תוכנו של מרשם האוכלוסין ואת שיטות החיפוש שננקטו בכדי לברר האם בני שיחו של הנאשם היו אזרחים או תושבים זרים. לשלב הדיון בו אנו מצויים יש בת/7 ובעדותה של גב' בלה שוורץ (ממשרד הפנים) כדי לתמוך במסקנה שאין האנשים שבאישומים השונים הנ"ל אזרחי ישראל או תושביה. 10. יוזכר כי במכתבו של אלוף פיקוד העורף מיום 19.4.04 בסעיף 31 הובהר לנאשם באמצעות בא כוחו דאז כדלהלן: "בכל אימת שירצה מרשך לקיים קשרים שכאלה עם אדם שאינו יודע את אזרחותו בוודאות, או בכל מצב שבו ינסה אדם כלשהו שאינו מוכר לו ליצור עמו קשרים או להחליף עמו ידיעות, עליו לברר תחילה את אזרחותו באופן פוזיטיבי... מובן, כי אם יפנה אליו אדם בשפה זרה, צריך הדבר להעלות אצלו את החשד כי מדובר באזרח זר." 11. אשר לטענת ההגנה שמוזכרת בסעיף 6(ג) דלעיל - אף כי נפסלו הראיות שעניינן קשירת קשרים באמצעות שיחה ברשת האינטרנט (צ'ט) אין בפסילה זו כדי לפסול את הודאותיו של הנאשם לעניין זה. בהחלטה שנתתי ביום 19.2.06 הוריתי לפסול כמה מוצגים לעניין אישומים 25, 26 ו-27 שבכתב האישום, אך אין בהחלטה כשלעצמה כדי לפסול הודאות של הנאשם שניתנו באשר לאישומים אלה, כל עוד שההודאות ניתנו מרצון חופשי . 12. אשר לטענת ההגנה שמוזכרת בסעיף 6(ד) דלעיל שלפיה לא הוכח שהפרת הצו כרוכה בכוונה פלילית להפר אותו לרבות היסוד הקוגניטיבי שבכוונה, דהיינו הידיעה כי אכן בר שיחו של הנאשם הוא תושב או אזרח זר- ייאמר שבמהלך חקירתו במשטרה אישר הנאשם לכאורה שהוא מודע לכך שעבר על הוראות הצו. 13. אשר לטענת ההגנה שמוזכרת בסעיף 6(ד) דלעיל- כפי שציינתי בסעיף 8 (כב) להחלטה זו, הוכח שהנאשם ניסה להפר את צו הצמצום וההשגחה שהוטל עליו, בכך שניסה לצאת מירושלים לבית לחם מבלי לבקש אישור כמתחייב מהצו . 14. ההגנה בתגובתה לסיכומי המאשימה הפנתה לע"פ 5121/98 טור' (מיל') רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח' ; אלא שהנושאים החשובים שהועלו בפס"ד זה נדונו לאחר שנשמעו מלוא הראיות. זה יהיה מוקדם להתייחס לפס"ד זה בשלב של סיום פרשת התביעה ובטרם נשמעה פרשת ההגנה. 15. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את טענת "אין להשיב לאשמה" שהעלתה ההגנה. על הנאשם להשיב לכל האישומים התלויים ועומדים. התיק נקבע להוכחות לפרשת ההגנה ליום 07.06.06שעה 14:00 ואילך. על המזכירות להזמין הקלטה לדיון הנ"ל. אין להשיב לאשמה