דקירה בצוואר - גזר דין

לאחר דו שיח קצר שלף הנאשם מכשיר חד שהחזיק ברשותו ודקר באמצעות את המתלונן בצווארו. אנשים במקום נטלו מן הנאשם את הכלי החד, אולם הנאשם רץ אל רכבו שחנה בסמוך והוציא מתוכו מכשיר חד נוסף, שב אל המתלונן ודקר אותו בלחיו השמאלית.

להלן גזר דין בנושא עונש על דקירה:

ג ז ר - ד י ן

במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו בעבירה על פי סעיפי 333 יחד עם 335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), עבירה בגין חבלה חמורה בנסיבות מחמירות .

מן המפורט בכתב האישום עולה כי ביום 20.3.04 סמוך לשעה 18:30, במתחם "מקדונלד" שבצומת גולני פגש הנאשם את המתלונן. שניהם מתגוררים בכפר טורעאן. לאחר דו שיח קצר בינהם שלף הנאשם מכשיר חד שהחזיק ברשותו ודקר באמצעות את המתלונן בצווארו. אנשים במקום נטלו מן הנאשם את הכלי החד, אולם הנאשם רץ אל רכבו שחנה בסמוך והוציא מתוכו מכשיר חד נוסף, שב אל המתלונן ודקר אותו בלחיו השמאלית.

פצעיו של המתלונן טופלו בבית החולים פוריה ונתפרו .

לכתב אישום זה צורף תיק פלילי נוסף של בית משפט השלום באילת (ת"פ 1390/06) שעניינו עבירה של אחזקת סכין, הנאשם הודה והורשע גם בתיק המצורף.

כבר בפתח גזר הדין יש להדגיש כי מפליאה העובדה שכתב אישום בעבירות שהמאשימה מכנה עבירות חמורות, והיא מבקשת להטיל בגינן עונש מאסר ממושך, הוגש רק בחלוף 3 שנים מעת ביצוע העבירה. מכאן אתה למד אף שלא נתבקש מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. הנאשם והמתלונן המשיכו בחייהם, שניהם צעירים אשר בונים את חייהם.

תסקיר קצין המבחן:
א.     לבקשת הנאשם הוזמן תסקיר מבחן. התסקיר הראשון הוגש ביום 6.12.07, ממנו למדים כי הנאשם בן 29, רווק, נתוני אישיותו ואורחות חייו מאופיינים בחוסר ארגון ובתחושת חוסר אונים ואכזבה עצמית מהתנהלותו הכללית. הנאשם קיבל אחריות לבעיית ההתמכות לאלכוהול ולהתנהגותו האימפולסיבית.

הנאשם עובד כשכיר בחברת בניה באילת ומרוצה מעבודתו, אולם שואף לבסס חייו בכפר טורעאן. הנאשם קיבל אחריות לכשלונו במעשיו המתוארים בכתב האישום.

הנאשם גילה מודעות עצמית ונכונות גבוהה ליטול חלק בהליך גמילה במסגרת עמותת "אפשר", לכן הופנה להליך גמילה כזה. כדי להעמיק הקשר עם הנאשם ניתנה דחיה לתקופת נסיון לטיפול בגמילה.

ב.     תסקיר מבחן נוסף הוגש ביום 12.2.08. מן התסקיר עולה כי משפחת המוצא של הנאשם הינה מוסלמית מסורתית ונמנית על מעמד סוציואקונומי נמוך. במשפחה זוג הורים ותשעה ילדים מהם שניים נשואים. האב עובד כקבלן עצמאי והיה עסוק לרוב בפרנסת ילדיו ופחות פנוי להציב להם גבולות. האם מבצעת פונקציות קונקרטיות במשק הבית.

הנאשם הינו השלישי מבין ילדי המשפחה ונולד לאחר שנולדו שתי אחיותיו עם עיוורון, מציאות שהשאירה חותם על המשך התפתחותו.

מערכת יחסיו עם סביבתו הקרובה מאופיינת בהגנת יתר, ללא הצבת גבולות ברורים. הוריו שהיו עסוקים בהתמודדות עם אחיותיו העיוורות, לא הציבו לנאשם גבולות.

הנאשם סיים רק עשר שנות לימוד, ולאחר נשירתו מבית הספר החל לאמץ דפוסי התנהגות חסרי ארגון. התחבר לקבוצות נוער ואיתם שתה אלכוהול, עבד לסירוגין בעבודות מזדמנות. בתחילת שנות העשרים לחייו למד להפעיל ציוד כבד.

הנאשם הביע אכזבה עצמית, חש החמצה מכך שלא מיצה את יכולותיו התעסוקתיות בגלל דפוס הבילו הבעייתם שאימץ. התגורר באילת תקופה ממושכת במהלכה עבד בתחום הבניה והפיתוח והתנהל ללא כל גבולות, תוך כדי שתיית אלכוהול מופרזת.

בעת ביצוע העבירה היה נתון תחת השפעת אלכוהול, בשל כך הגיב ללא כל שליטה עצמית ובתוקפנות. הביע חרטה וגילה אחריות למעשיו והבין את ההשלכות החמורות שנבעו מהתנהגותו.

קצין המבחן התרשם כי הנאשם השכיל לערוך חשבון נפש ולהתחבר לתחושת הכישלון ברמה אישית והחברתי.
גורמי הטיפול בעמותת "אפשר" דיווחו כי הנאשם גילה אחריות אישית ומוטיבציה פנימית להשתלב בתהליך אבחון וטיפול מעמיק, הגיע לפגישות בזמן והשתתף בכל ההליך. בסיכום האיבחון נקבע שהנאשם סובל מהתמכרות לאלכוהול, הותאמה תכנית טיפול שבמסגרתה נשלח לגמילה פיזית. הנאשם הביע נכונות והוא בקש להתחיל בחיים חדשים, לשם כך אף עבר בחזרה להתגורר בכפר טורען כדי לשנות אורחו חייו.

קצין המבחן המליץ להעדיף את השיקול השיקומי ולהעמידו במבחן למשך שנה ומחצה כדי לעקוב אחר הליך הגמילה.

ג.     בהחלטתי מיום 24.02.08 הוריתי על הכנת תסקיר משלים נוסף, כדי לעקוב אחר הליכי הגמילה של הנאשם. לפיכך ניתן תסקיר נוסף ביום 11.06.08. ממנו למדנו כי במהלך תקופת הדחיה המשיך הנאשם בקשר הטיפולי. גורמי הטיפול מסרו כי הנאשם גילה אחריות אישית ושיתף פעולה בהתאם לתוכנית הטיפול. בתאריך 14.4.08 סיים בהצלחה הליך גמילה פיזית, לאחר מכן המשיך הטיפול הפרטני והקבוצתי בעמותת "אפשר", מחודש 12/02.

קצין המבחן סבור כי הקשר הטיפולי מעניק לנאשם תמיכה נפשית ומחזק את השינוי החיובי בחייו. הנאשם גילה מודעות עצמית וסיפוק אישי מתהליך השינוי שערך בהתנהגותו, גילה הבנה לחשיבות המשך דרכו החדשה. לנאשם מוטיבציה פנימית להמשך הקשר הטיפולי. לפיכך חזר קצין המבחן והמליץ להעדיף את השיקול השיקומי על פני החמרה בענישה, לשם כך יש להעמיד את הנאשם במבחן למשך שנה.

טיעוני הצדים לעונש:
א.      התובעת הגישה טיעוניה בכתב. לטענתה, העבירות בהן הורשע הינן עבירות אלימות חמורות שנגרמו בשל ויכוח של מה בכך, תוך שימוש במכשיר חד אשר גרם לפציעת המתלונן. גם לאחר שהמכשיר הנ"ל ניטל מידיו על ידי נוכחים במקום, שב הנאשם אל רכבו ונטל משם כלי נשק חד אחר ושב לתקוף את המתלונן ודקר אותו בפניו. התנהגות זו מלמדת על הנאשם שהינו אדם אלים ויש להשימו מאחורי סורג ובריח.

מן התעודה הרפואית שהוגשה עולה, כך לטענתה, חומרתה של הפציעה שהינה חתכים בגרון.

על אף שהעבירות בוצעו ביום 20.3.04, נתפס הנאשם ביום 9.1.06 כשהוא נושא סכין על גופו (כתב האישום אשר צורף לתיק זה), מכאן אתה למד שהנאשם נושא עימו סכין כדבר שבשגרה.

לנאשם עבר פלילי בעבירות שונות כגון קשירת קשר, גניבת רכב, דרישת נכס באיומים, קבלת דבר במרמה, כליאת שווא. בגין עבירות אלה ריצה מאסר לתקופה של 24 חודשים. לאחרונה ביום 21/2/07 הורשע בביצוע עבירות תקיפה, גניבה, החזקת נכס החשוד כגנוב, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית ונדון לעונשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

בנוסף, לחובת הנאשם הרשעות רבות בעבירות תעבורה, ביניהם הורשע בגין עבירת נהיגה בשיכרות, הוגש גליון הרשעותיו בתעבורה.

עברו הפלילי והתעבורתי מעידים עליו כי על אף גילו הצעיר הספיק לצבור הרשעות לא מעטות וכי הטלת ענישה מרתיעה לא תשיג את מטרתה. לפיכך ולמרות האמור בתסקיר קצין המבחן, הרי שעברו הפלילי וחומרת מעשיו אינם מאפשרים להעדיף את ההליך השיקומי על פני אינטרס הציבורי שבהרתעה.

בית המשפט העליון כבר קבע את הצורך להחמיר בענישה בגין עבירות אלימות ככלל ובעברות המבוצעות תוך שימוש בנשק קר בפרט.

הגישה אסופת פסיקה אשר ממנה מבקשת ללמוד את רמת הענישה הנוהגת.

באשר לחלוף הזמן. התביעה טוענת כי אין מקום להתעלם מחלוף הזמן, אולם העובדה שמאז ביצע גם עבירה של אחזקת סכין, כך שאין מדובר במעידה חד פעמית אשר ארעה לפני זמן רב. התמשכות ההליכים איננה אלא אחד הגורמים בהם יש להתחשב בעת הטלת העונש ואין בה כדי למנוע הטלת עונש מאסר בפועל.
כן הוגשו תמונות אשר תיעדו את פציעת המתלונן.

ב.      הסניגור טען כי נסיבות הארוע מיוחדת, יחד עם נסיבות הנאשם ובזיקה לאמור בתסקיר מלמדים על כך שיש להעדיף את השיקול השיקומי על פני האינטרס הציבורי שבהרתעה.

מדגיש את הצורך בהמשך שיקומו של הנאשם אשר עבר דרך ארוכה תוך שיתוף פעולה מלא. הנאשם ערך שינוי משמעותי באורחות חייו, המשך שיקומו ישרת את האינטרס הציבורי, בכך שהנאשם יחזור למעגל חיים נומרטיבי. הנאשם אשר החל בהליך קשה זקוק להושתת יד של כל המערכות ובעיקר של בית המשפט.

מבקש לאמץ את המלצות קצין המבחן שבתסקיר המעמיק, לאחר שהנאשם היה נתון במעקב הגורמים המטפלים תקופה ארוכה. התנהגות הנאשם בתקופה האחרונה מלמדת שיש להושיט לו יד ולאפשר לו הזדמנות נוספת .

עוד מבקש הסניגור להדגיש כי הודאת הנאשם בכתב האישום, מיד בתחילת ההליך, אינו רק חסכון זמן רב לכל, אלא אף משום הבעת חרטה עמוקה. הנאשם אף נטל אחריות והביע חרטה עמוקה בפני קצין המבחן. החל מחודש 12/07 שינה הנאשם אורחותיו נטל על עצמו הליך גמילה קשה ביותר ועבר אותו בהצלחה.

הנאשם חזר לעבודה סדירה ומביע סיפוק מהשינוי שערך בחייו, הכל כפי שמפורט בתסקיר קצין המבחן (הוגשו אישורים אודות עבודתו).

הטלת מאסר בפועל כיום על נאשם זה, שעבר דרך כה ארוכה, יהווה סיכון ודאי ביותר להמשך שיקומו ובכך ירדו מאמציו ומאמצי המערכת כולה לטמיון. מצב שכזה לא ישרת נכון את מטרות הענישה.

מדגיש את חלוף הזמן הרב שמאז הארוע ועד להגשת כתב האישום, מבלי שהנאשם יהווה גורם לכך. למעשה לא נשמע כל נימוק ממשי לחלוף הזמן ועינוי הדין הרב שנגרם לנאשם.

גם הפגיעות במתלונן לא חייבו אשפוזו והן קלות.

הסניגור הגיש אסופת פסיקה אשר תומכת בטיעוניו.

ג.     הנאשם עצמו הביע חרטה וטען כי הבין את הטעויות שעשה והוא נקי משתיית אלכוהול מזה כשמונה חודשים והוא מבקש לפתוח דף חדש.

שיקולי ענישה:
הנאשם הורשע בעבירת אלימות חמורה שבצידה קבע המחוקק עונש מאסר לשנים ארוכות. תקיפתו של אחר בנשק קר וגרימת חבלה ממשית למתלונן הינה אלימות אשר מדיניות הענישה מחייבת להביא בין שיקוליה את הצורך לבער מעשים שכאלה, ואת ההכרח להפחית ולשרש את אותה "תרבות" עקומה של ישוב סכסוכים באמצעים אלימים הכוללת שימוש בכלים חדים.

השיקול של מיגור תופעת האלימות הינו אינטרס חשוב וראשון במעלה, בעת עריכת האיזון בין כל השיקולים לעונש. שיקולים אלה הינם שיקולים חשובים אשר שרות המבחן אינו מופקד על שקילתם בעת ההמלצה על העונש. על בית המשפט לשקול ולערוך איזון בין כל האינטרסים הן השיקומיים של הנאשם המיוחד והעומד לדין והן השיקולים שיש בהם כדי לשדר מסר ברור שיש בו כדי להגן על קורבנות תמימים הראויים להגנת בית המשפט.

ככל שהעבירה בה הורשע הנאשם חמורה יותר, כך נדחים מפניה השיקולים האישיים הכוללים שקום העבריין והדגש עובר אל אינטרס ההרתעה (ראה 4872/97 מדינת ישראל נ' גל אלילין ואח', תק-על כרך 95).
אולם, ברור כי במקומותינו נוהגת שיטת הענישה האינדיבידואלית אשר מחייבת את בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו, וכל נאשם לנסיבותיו המיוחדות, וכל קורבן לנסיבותיו. ישנם מקרים בהם דווקא האינטרס הציבורי ונסיבות המקרה והנאשם יובילו למסקנה, כי במקרה מסויים יש לגזור עונש שונה מהמקובל. מקרים בהם מתוך מכלול הנסיבות כולם יהיה מקום להעדיף את השיקול השיקומי, על פני השיקול ההרתעתי, וגם זאת כחלק מן האינטרס הציבורי שבהשבת הנאשם לתוך החברה כאישיות מתפקדת ונורמטיבית. כמובן כל מקרה לנסיבותיו, כפי שבמקרה זה שבפני, כפי שאפרט להלן, אני סבורה שאין זה המקום, באופן חריג, למצות עם נאשם זה את הדין:
א.      כפי שפורט בתסקיר קצין המבחן, ועל אף ההרשעות הקודמות, בחר הנאשם לערוך שינוי משמעותי ועמוק בחייו. השתלב בהליך גמילה ארוך אשר הצליח לחזק את השינוי החיובי שבאורח חייו של הנאשם. הנאשם הבין היטב שהמשך עבודתו באילת, מחוץ למסגרת המשפחתית בכפרו, מביאה אותו להתחברות עם הדרך הרעה בה נהג ומנציחה את התמכרותו לטיפה המרה, לכן אף ערך שינוי עמוק במקום עבודתו ובמסגרת חייו. מזה מספר חודשים ארוך שהנאשם חדל משתיית אלכוהול והוא עובד לפרנסתו (ראה אישור שהוגש בענין זה). חדל מן הטיפה המרה, הוא משתתף בכל הפגישות עם המטפלים בענינו. חוות דעת הגורמים המטפלים חיובית עד מאוד. קצין המבחן אף המליץ להעמידו בפיקוח לשם המשך הטיפול ומעקב.

ב.      עיון בגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם מלמד, כי בעברו עבירה של גניבת רכב, קשירת קשר לביצוע פשע וקבלת דבר במרמה, עבירה שבגינה ריצה עונש מאסר למשך 24 חודשים עבירה אשר בוצעה במהלך שנת 2001, ובמהלך שנת 2006, ביצע עבירה נוספת של גניבה, תקיפה סתם והחזקת סמים, בגין אלה נדון ל- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. אלא שעבירה זו נעברה לאחר המועד שבו נעברה העבירה הנדונה בפנינו, על כן לא ניתן להביאה במנין השיקולים.
עיינתי אף בהרשעות הקודמות התעבורתיות שהוגשו לעיוני, ואף בחנתי את טענת התביעה, כי הנאשם נהג בשכרות ואף הורשע בגין כך. אלא שבחינת גיליון הרשעותיו הקודמות מלמד שמרבית ההרשעות הינן ברירת קנס ואכן קיימת הרשעה בגין נהיגה בשיכרות, בגינה נפסל רשיונו למשך 24 חודשים, אולם עבירה זו בוצעה בשנת 2007, שנים רבות לאחר העבירה הנדונה הנדונה בפניי ועל כן אין להתחשב בה לענין העונש.

ג.      מעבר לנסיבות האישיות כפי שפורטו לעיל, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהנאשם עצמו, אשר הקפיד להופיע לכל הישיבות ובמהלכן ניכר בו השינוי המשמעותי שעשה בחייו. הנאשם אף הביע, בכל הישיבות, את חרטתו וצערו בשל המקרה האלים וכן הביע את רצונו העז להמשיך בדרך בה החל. התרשמתי בהחלט מכנותו ומיכולתו להמשיך בדרך בה החל, כפי שאף בא לידי ביטוי בתסקיר קצין המבחן.

ד.      דברים אלה באו לידי ביטוי בהודאה המידית של הנאשם, בחסכון זמן שיפוטי רב, בחסכון העדת המתלונן, ובכך יש משום הבעת חרטה עמוקה.

ה.      מעבר לכל שיקולי הנסיבות המיוחדות של נאשם זה, הרי שאני סבורה, כי במקרה זה, על כל היבטיו, יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבהמשך שיקומו של הנאשם, כדי שיחזור להיות חבר חיובי ומתפקד בחברה ויהווה אף דוגמא לאחרים. ראוי במקרים אלה שהנאשם עשה דרך ארוכה, כי תושט לו יד החברה כולה על מנת שימשיך בדרך.
ברור כי גם במקרים כגון אלה יש ליתן משקל להיבט ההרתעתי. אולם, ניתן להשיג מבוקשו של אלמנט זה בדרכי ענישה כאלה שאינן כוללות מאסר בפועל.
ו.      עיינתי בתמונות הנזק שנגרם למתלונן ועל אף חומרתן, הרי שהמתלונן לא אושפז ולמעשה לא שמענו כי נותר נזק לתפקודו. בכך אומנם אין כדי להמעיט מעצם המעשה, אולם יש בכך כדי ללמוד על תוצאותיו.

ז.      בעיקר מבקשת אני ליתן משקל כבד מאוד לעינוי הדין שנגרם לנאשם מעצם הגשת כתב האישום במועד כה מרוחק של כשלוש שנים מעת האירוע. לטעמי, בכך יש כדי להטות את הכף לעבר העדפות השיקול השיקומי.
שיהוי בהגשת כתב האישום לתקופה של שלוש שנים, מבלי שהנאשם עצמו נתן יד להתמשכות החקירה, מהווה במקרה זה עינוי דין חסר תקדים. תקופה של מעלה משלוש שנים הינה תקופה ארוכה מאוד ועל אף שבזמן שחלף ביצע הנאשם עבירה של החזקת סכין (התיק המצורף), וכן עבירה שבגינה נשפט למאסר על תנאי כפי שפרטתי לעיל, עדיין אני סבורה שיש לתת משקל רב לפרק הזמן הרב שחלף מעת ביצוע העבירה ועד עתה, בפרט לאור השינוי הרב שערך הנאשם בהתנהגותו ותפקודו.

אכן, עליי לצין, כי במקרה אחר הייתי שוקלת בהחלט להטיל על נאשם זה עונש מאסר בפועל כדי שיבטא היטב את יחס החברה ובעיקר בתי המשפט להתנהגות אלימה שיש בה שימוש בנשק קר למטרות פתרון סכסוכים. אלא שבענין שבפניי, לאור כל הנסיבות שפרטתי, ובעיקר בשל חלוף הזמן והדרך הארוכה שעשה הנאשם בתהליך שיקומו, אני סבורה שיש בכך כדי לבסס את הצורך בענישה אחרת שלא תכלול מאסר בפועל.

לפיכך, ולאחר שבחנתי את כל הנתונים והשיקולים לעונש וכדי להתחשב בנסיבות המיוחדות ויחד עם זאת להרתיע הנאשם ודומהו מלבצע עבירות אלימות, אני דנה הנאשם לעונשים הבאים:

א.      6 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות במידה והממונה על עבודות השרות ימליץ על כך.
     לשם כך אני דוחה את תחילת ריצוי העונש ליום 20/11/2008 שעה 13:00.
לנוחיות הממונה על עבודות השירות, כתובת הנאשם - כפר טורעאן, פלפ' - 054/6956680.

ב.      18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים בגין כל עבירות אלימות, למעט תקיפה סתם.

ג.      הנאשם יהיה בפיקוח קצין מבחן למשך 18 חודשים מהיום במהלכם יתמיד בהליך השיקום בו החל.

ד.      הנאשם ישלם למתלונן פיצוי בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו ב- 20 תשלומים שווים ורצופים החל מתום 30 יום ממועד מתן גזר הדין.

ה.      הנאשם ישלם קנס בסך 5,000 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים שיחלו בתום 60 יום מתום ריצוי המאסר.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון