דחיית הסדר טיעון

כאשר היחס בין ההקלה שניתנה לנאשם בגדרו של הסדר הטיעון לבין האינטרס הציבורי הינו יחס בלתי-הולם - בית-המשפט יִטה שלא לכבד את הסדר-הטיעון.


בית המשפט החליט שלא לכבד את הסדר הטיעון, מהטעמים שיפורטו להלן:


להלן גזר דין בנושא דחיית הסדר טיעון:

גזר דין


1.     הנאשמים הורשעו על סמך הודאתם במסגרת הסדר טיעון בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן, נאשם 1 בעבירה של חבלה חמורה ופציעה בנסיבות מחמירות, בעוד שנאשם 2 בעבירות של החזקת נשק, נשיאת נשק וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

     בהתאם למפורט בכתב האישום המתוקן, הרי ביום האירוע החזיק נאשם 2 באקדח שנגנב מביתו של המתלונן עוד בחודש נובמבר 2008, ביודעו שמדובר ברכוש גנוב, כאשר שני הנאשמים הגיעו ביום 26.12.08 למועדון ברחוב ריבל 9 בתל אביב, ולאחר שהמאבטחים במקום סירבו להתיר את כניסתם של הנאשמים, שבו הנאשמים למקום בחלוף כארבעים דקות כאשר נאשם 2 נושא על גופו אקדח, כל זאת בידיעתו של נאשם 1, שלף את האקדח וירה לעבר המועדון שלש יריות שגרמו לפציעתם של שני מתלוננים.
     

2.     ב"כ המאשימה עו"ד טובבין עתרה לבית המשפט להטיל על נאשם 1 מאסר בפועל לתקופה של שנתיים, עתרה להפעלת עונש מאסר מותנה בן שנתיים באופן שמחציתו של
זה ירוצה בחופף והיתרה במצטבר, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 1 שלש שנות מאסר, בעוד שבא כוחו רשאי לטעון לכל עונש מופחת, ובאשר לנאשם 2 עתרה היא להטלת שלש שנות מאסר בעוד שבא כוחו רשאי לטעון לכל עונש מופחת.
     כן עתרה ב"כ המאשימה להטיל על שני הנאשמים עונש מאסר מותנה מרתיע, קנס כספי ופיצוי למתלוננים.
     ב"כ המאשימה נימקה את עתירתה לעונש בחומרת העבירות, בסיכון הרב שהם יצרו לחיי אדם, מעשים שיכלו להסתיים באובדן חיי אדם, כל זאת על רקע סירובם של המאבטחים להתיר את כניסתם של הנאשמים למועדון, הפנתה היא גם לעברו הפלילי המכביד של נאשם 1 שנדון בבית משפט זה ל-6 וחצי שנות מאסר בגין עבירות דומות.

ב"כ הנאשמים עוה"ד אלמוג וקדוש, עתרו גם הם לבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון תוך שהם מפנים את בית המשפט לתחילתו של האירוע שעה שהמתלוננים תקפו את הנאשמים קשות, כפי שהדבר מתועד במצלמות האבטחה, וגרמו להם לפציעות של ממש, עובדה אשר לא מצאה ביטויה בכתב האישום אך היא אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.
עוד הפנו ב"כ הנאשמים להודאתם המיידית של הנאשמים במיוחס להם, ללקיחת האחריות על ידם ולהבנה בדבר הפסול שבהתנהגותם.

עו"ד אלמוג הפנה את בית המשפט להליך גמילה ארוך ומפרך שעבר הנאשם 1 בהצלחה לא מבוטלת, לעובדה שהוא אב לילדים ותומך בילדיו, הפנה הוא לתיקון בכתב האישום, ולחלקו הפאסיבי של הנאשם 1 במעשי הירי.

גם עו"ד קדוש הפנה לנסיבות מקלות לגבי הנאשם 2, החל מגילו הצעיר של הנאשם, לעברו הלא מכביד, לשירותו הצבאי, לחובותיו הכספיים עקב כשלון עסקי ולעובדה שכל בני משפחתו מנהלים אורח חיים נורמטיבי.


3.     הבעתי את דעתי כבר במהלך הדיון שהסדר הטיעון מקל מדי עם הנאשמים וספק בעיני אם אינו סוטה מרמת הענישה הראויה והמקובלת באופן שמצדיק את התערבות בית- המשפט.
     הפסקתי את הדיון והוריתי לב"כ המאשימה לבחון עם הממונים בפרקליטות על מה התבסס הסדר הטיעון המקל עם הנאשמים, ואיזה הם הקשיים הראייתיים שנתקלה בהם המאשימה והצדיקו לטעמה הסדר כה מקל עם הנאשמים.
     ב"כ המאשימה חזרה לבית המשפט בחלוף זמן קצר, לאחר ששוחחה עם הפרקליט הממונה, והודיעה לבית המשפט שהסדר הטיעון המקל מתבסס על קושי ראייתי מסויים לפיו עדים במקום זיהו את נאשם 1 כמי שהחזיק בנשק וירה באמצעותו, בעוד שנאשם 2 הודה שהיה זה דווקא הוא שהחזיק בנשק ועשה בו שימוש.
     גם הראיה שקשרה את נאשם 1 לשימוש בנשק לא היתה חד משמעית.
לשאלת בית המשפט, השיבה ב"כ המאשימה שאלה הם סך כל הקשיים הראייתיים שמצויים בתיק, הווה אומר למול הודאתו של נאשם 2 בהחזקת הנשק וירי באמצעותו, ישנה ראיה הקושרת דווקא את נאשם 1 להחזקה ושימוש בנשק.


4.     הלכה פסוקה היא שיש להחמיר עם מבצעי עבירות אלימות בכלל, ותוך שימוש בנשק חם בפרט, בייחוד אם המעשה גורם לפגיעה פיזית, או אז יש להעדיף את האינטרס הציבורי של הרתעה, גמול וענישה.
ראה ע"פ 5753/04 מ"י נ' ירון רייכמן, תק'-על 2005 (1) 1224:
".... סכסוכי זוטא אלה מעורבים בהם , על פי הרוב, אנשים צעירים, ועל דברים של מה בכך נשלפת סכין וננעצת בגוף הזולת. לאחרונה כאמור נשלף כלי ירי קטלני. תופעה נוראה זו פשטה בחברתנו... מלחמה היא שאסור לעשות בה ויתורים, שאם נוותר ונסלח תתגבר התופעה ותלך. חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים. בבואנו לגזור עונשים ... שומה עלינו לשוות לנגד עינינו לא רק את המשיב ואת צרכי שיקומו; לא רק את משפחתו הסובלת בשל מעשיו; אלא גם את הנפגעים ממעשיו של המשיב ואת הנפגעים ממעשים - בכח שיעשו אם לא נגיב בחומרה על מעשים כמעשי המשיב... "

כן ראה ע"פ 495/96 ארקדי נ' מדינת ישראל:
"שימוש בנשק חם... הינו מעשה חמור; ושומה על בית המשפט להמחיש את חומרתו ולקבוע בהכרתם של כל הנוגעים בדבר, על ידי הטלת עונשים הולמים המבטאים חומרה זו"


כן ראה ע"פ 1332/04:
"מן הראוי שיהיה בעונש כדי להרתיע מנפיצות התופעה העבריינית של החזקה, נשיאה ושימוש בנשק חם מסוגים שונים. גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שהמציאות השוררת היום בארץ - זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עימו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית ... - מחייבים מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה"

     ולבסוף ראה ע"פ 6493/05:
"... ירי מסוג זה, ובמיוחד כשהוא מתרחש אזור מגורים, כרוכה בו סכנה של ממש לחיי אדם, לא רק לאלה המעורבים בסכסוך, אלא גם לעוברי אורח תמימים".


5.     שיקולי בית משפט באשר לכיבוד הסדר טיעון
     השאלה שבפני היא - האם יש מקום בנסיבות הענין לכבד את הסדר הטיעון אם לאו?
בבוֹאי לשקול אם ראוי לאמץ את הסדר-הטיעון אם לָאו, מצאתי לבחון את ההלכה המשפטית הרלוונטית בסוגיה זו, וּמצאתי בסופו של דבר שלא לכבד את הסדר-הטיעון, מהטעמים שיפורטו.
     הסדר-טיעון שמושג בין צדדים בבית-משפט, על-פי הפּסיקה העדכנית של בית-משפט עליון, אינו בגדר הכרח בַּל יגונה, אלא הוא בגדר הסדר פרקטי, שמושג בין הצדדים על רקע של טעמים מגוּונים, שמצדיקים, בנסיבות מסויימות, קבלת הסדר-טיעון שכזה, בין משום קושי ראָייתי כזה או אחר שניצב בפני המאשימה; בין משום הרצון לחסוך למתלונן את אותה עגמת נפש ומבוכה שעה שהוא נדרש לחזור על מעשים קשים שבוצעו בו על-ידי נאשם או נאשמים; ובין משום רצון לחסוך בזמן שיפוטי עקב העומס הבלתי-נסבל שמוטל על בתי-המשפט; או מכּל טעם אחר שלעיתים הוא נעלם מעיני בית-המשפט הואיל וזה אינו מצוי בחומר הראיות שבידי באי-כוח הצדדים.
     
ראה לצורך זה, את דברי כב' השופטת בייניש (כתוארה אז) ב-ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577 (2002) (להלן: "פרשת פלוני"):
"אין מדובר רק בצורך מעשי, אלא במוסד אשר יש אינטרס ציבורי בקיומו, ויש לו הצדקה רעיונית כחלק מהשיטה האדוורסרית... תוך ייחוס משקל לנכונותו של נאשם לשאת באחריות למעשיו ולצורך להעריך משקלה של נטילת אחריות מצידו לענין הקלה בעונש... הסדרי טיעון אינם בהכרח מחלישים את יסוד ההרתעה והענישה, אלא הם עשויים לתרום להרתעה אפקטיבית בכך שמביאים הם להרשעתם של נאשמים רבים יותר."

     על-כן אֶבחן את הסדר-הטיעון המוצע, באותם אספקטים מחוייבים במקרה זה, כאשר ראיתי להדגיש את העובדה שכנגד נאשם 1 תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן שנתיים, כל זאת לאחר שהורשע בבית משפט זה בגין עבירות דומות ואף חמורות יותר, ובית המשפט גזר עליו 6 וחצי שנות מאסר בפועל, והוא השתחרר ממאסרו מספר חודשים לפני ביצוע העבירה הנוכחית, ובשים לב לעובדה שכתוצאה ממעשי הנאשמים נפצעו שני מתלוננים.

     כב' השופטת בייניש בפרשת פלוני ציינה כי:
"תמיד חייב בית-המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. במסגרת בחינתו של העונש המוצע, יתן בית-המשפט דעתו לכל שיקולי הענישה הרלוונטיים, ויבחן אם מקיים העונש המוצע את האיזון הדרוש ביניהם... גם באספקלריה שהעמידה לרשותו התביעה בהסדר-הטיעון שערכה." (עמ' 608).
     וּבהמשך:
"בית-המשפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה. הנחת עבודה ראויה היא כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות, ובית-המשפט יניח ככלל כי התביעה, כמופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום לב משיקולים ענייניים." (עמ' 610).

על בית-המשפט לאשר הסדר-טיעון. זהו הכלל שנקבע בפסיקה; אלא אם נוכח הוא לדעת שהשיקולים שהִנחו את התביעה בעריכת ההסדר אינם שיקולים ראויים, או כאשר הסדר-הטיעון חורג במידה בלתי-ראויה מהאינטרס הציבורי, ופוגע באינטרס זה באופן שאינו מצדיק את אישור הסדר-הטיעון.
כאשר היחס בין ההקלה שניתנה לנאשם בגדרוֹ של הסדר-הטיעון לבין האינטרס הציבורי הינו יחס בלתי-הולם - בית-המשפט יִטה שלא לכבד את הסדר-הטיעון.


6.     עדים אנו לאחרונה להתגברות מעשי האלימות בקרב מבלים במועדוני לילה, שמתעמתים לא אחת עם מאבטחים שכל תפקידם הוא לשמור על הסדר הציבורי ולהרחיק מבלים לא רצויים (לרוב שיכורים, מסוממים או כאלה שהתנהגותם מלמדת על מסוכנותם).

למרבה הצער, היינו עדים בחודשים האחרונים למספר לא מבוטל של מקרי ירי לעבר מאבטחים ולעבר מועדוני לילה על ידי מבלים שלא השלימו עם רוע הגזירה וביקשו להוכיח קבל עם ועדה שיש ביכולתם לכפות על אותם מאבטחים לנהוג על פי רצונם שלהם ולפעול לפי תכתיב מטעמם - התנהגות שגרמה לקיפוח חייהם של מספר מאבטחים, ופגיעה במבלים עוברי אורח חסרי כל מעורבות באותם אירועים.

מעשיהם של הנאשמים יכלו בנקל לגרום לפגיעה חמורה יותר עד כדי אובדן חיי אדם, שהרי הנאשמים חזרו למקום בחלוף ארבעים דקות, לאחר שדעתם נרגעה, כשהם נושאים נשק מתוך כוונה לפגוע במתלוננים על ידי ירי לכיוונם, מבלי ליתן את דעתם שהם היו שתויים אותה שעה, וירי לעבר המתלוננים יכול היה לגרום לתוצאה קשה לאותם מתלוננים וגם לכל אותם מבלים המצויים בקרבתם.

חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם תופעה של שימוש בנשק חם על רקע של סכסוכים סתמיים של פגיעה בכבוד לא ניתן להשלים עם מציאות שכזו. העונשים שיש להטיל על נאשמים המבצעים עבירות שכאלה חייבים לשאת מסר הרתעתי ברור שיעילותו מופנית גם כלפי אחרים ולא רק כלפי הנאשמים בפני שהודו והביעו חרטה על מעשיהם.

מבתי המשפט חייב לצאת מסר המבהיר עמדה חד משמעית שירי באמצעות נשק חם כניסיון לפתור סכסוך תוך זלזול מוחלט בחיי אדם, יתקל במענה חד משמעי של החמרה בענישה והכבדת ידם של בתי המשפט על נאשמים שכאלה.


7.     הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים חורג באופן ממשי מרמת הענישה המקובלת, אך לדידי אין ספק שהסדר הטיעון אינו הולם את חומרת מעשיהם של הנאשמים, ואילו הייתי מכבדו, חוששני שהיה בכך משום העברת מסר שגוי ומוטעה מיסודו על פיו בית המשפט מתייחס בסלחנות רבה לעבירות של החזקה ונשיאה בנשק, ושימוש בנשק תוך נסיון לפגוע במתלוננים רק משום העובדה שאלה לא פעלו בהתאם לציפיות של הנאשמים ולא מילאו אחר דרישות הנאשמים.
     מדובר במעשי בריונות לשמם, שהפכו למרבה הצער לנפוצים יותר ויותר בעת האחרונה, ומעשים דומים גרמו כאמור לאיבוד חיי אדם ביותר מאשר מקרה אחד.
     מעשי הנאשמים יכלו בנקל לגרום לתוצאה קשה יותר אילו הפגיעה היתה נגרמת באבר גוף אחר.
     נאשם 1 הורשע בעבר על ידי בית משפט זה בת"פ 40354/02 שעה שהשתתף בשתי זריקות רימון ושתי הצתות של מועדון, על רקע של קשר שנקשר לבצע שורת מעשי הפחדה וטרור כלפי מספר מועדונים, כדי לצמצם את פעילותם ולפגוע בתחרות עם המועדון שבו היה שותף אחד הנאשמים באותה פרשה ולגרום לסגירתם של המועדונים המתחרים.
נאשם 2, לפי האישום המתוקן, הביא את הנשק הגנוב עמו וירה באמצעותו לעבר שני המתלוננים וגרם לפציעתם של שניים, כל זאת בידיעת והסכמת הנאשם 1.

בנסיבות שכאלה סבורני שכיבוד הסדר הטיעון גם ברף העליון, דהיינו הטלת עונש מאסר עד 3 שנים, יש בו כדי לחטוא לאינטרס הציבורי של הגנה על שלומו ובטחונו של הציבור בכלל ועל ציבור המבלים במועדונים בפרט.

הקלה נוספת עם הנאשם 1, לאחר שהוכיח במעשיו שהוא נכון לחזור על אותה התנהגות בריונית ועבריינית של שימוש בנשק לצורך השגת יעד בלתי חוקי, והטלת עונש מקל על נאשם 2 הגם שזה הורשע בביצוע מעשים כה חמורים שיכלו כאמור להביא לאובדן חיי אדם - נוגדת היא באופן מובנה את האינטרס הציבורי שבהטלת עונשים הולמים על נאשמים שמבצעים עבירות חמורות תוך סיכון ממשי של חיי אדם, ולכך אין בית המשפט יכול לתת את ידו.
מדובר באינטרס ציבורי בעל חשיבות עליונה דווקא בעתות מצוקה שכאלה, שעה שנדרשת מדיניות ענישה מחמירה כלפי תופעה שהופכת נפוצה יותר ויותר, ולכך התייחס בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין שראוי ליישם את עקרונותיה הלכה למעשה ולא להותיר אותה בגדר המלצה רעיונית ותו לא.


8.     אילולא הסדר הטיעון, ובשים לב לאופי הפגיעות שנגרמו למתלוננים, ובהתחשב גם בעברם של הנאשמים (ובעיקר זה של נאשם 1 שלחובתו הרשעות בעבירות חמורות, נדון כבר לעונש מאסר לתקופה ארוכה בגין עבירות דומות, ביצע את העבירות כשעונש מאסר מותנה תלוי ועומד כנגדו, כל אלה לא היה בהם כדי להרתיע אותו) ומאידך מעשיו של נאשם 2 מצויים ברף העליון של חומרה - הייתי מטיל על כל אחד מהנאשמים עונש ראוי והולם את מעשיהם, מאסר בפועל לתקופה של 5 או 6 שנים לפחות, שהרי מעשיהם של הנאשמים יכלו לגרום לקיפוח חיי אדם, והדבר נמנע רק משום שפגיעתם לא היתה מדויקת.
     מובן שמעשיו של הנאשם 2, כפי שאלה משתקפים מכתב האישום המתוקן חמורים יותר ממעשיו של הנאשם 1 אף ששניהם שותפים לדבר העבירה, שניהם עזבו את זירת האירוע לאחר שסולקו מהמקום על ידי המאבטחים, חזרו לזירה בחלוף 40 דקות יחדיו, הנאשם 2 ירה באמצעות האקדח בהסכמתו של הנאשם 1 - ואף על פי כן ראוי לאבחן בין שני הנאשמים בנוגע לחומרת העונש שיוטל על כל אחד מהם, שהרי מול החומרה במעשיו של נאשם 2 עומדת לזכותו העובדה שהוא לא ריצה עד כה עונש מאסר בפועל.


9.     כאמור, רק משום העובדה שמדובר בהסדר טיעון שהכלל הוא שבית המשפט, גם אם הוא מתערב בו, ראוי שההתערבות תהיה מידתית במובן זה שבית המשפט לא יטיל את העונש המלא שלהשקפתו ראוי להטילו על הנאשם, אלא עליו לאזן בין עונש זה לבין הסדר הטיעון, על כן לא אטיל על הנאשמים את העונש שהייתי מטילו עליהם אילולא הסדר הטיעון.
     לפיכך מוצא אני להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים תוך שאני מביא בחשבון את האבחנה בין השניים:
     על נאשם 1 אני מטיל את העונשים הבאים:
     א.     אני מטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנתיים.
     ב.     אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה לתקופה של שנתיים שהוטל על הנאשם
בת"פ 40354/02 (מחוזי ת"א) .
ג.     עונש המאסר המותנה ירוצה במצטבר לעונש המאסר שהוטל על הנאשם, כך שהנאשם ירצה 4 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו 26.12.08.
ד.     18 חודשי מאסר אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על העבירה בה הורשע או על כל עבירת נשק.
ה.     אני מטיל על הנאשם קנס כספי בסך 3,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תחתיו.
     הקנס ישולם עד ליום 1.6.09.
ו.     אני מחייב את הנאשם לפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 5,000 ש"ח שיופקד על ידו בקופת בית המשפט, עד ליום 1.6.09 ויועבר על ידי המזכירות למתלוננים.

על נאשם 2 אני מטיל את העונשים הבאים:
א.     אני מטיל על הנאשם ארבע שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו 26.12.08.
ב     18 חודשי מאסר אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על העבירה בה הורשע או על כל עבירת נשק.
ג.     אני מטיל על הנאשם קנס כספי בסך3,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תחתיו.
     הקנס ישולם עד ליום 1.6.09.
ד.     אני מחייב את הנאשם לפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 5,000 ש"ח שיופקד על ידו בקופת בית המשפט, עד ליום 1.6.09 ויועבר על ידי המזכירות למתלוננים.
זכות ערעור תוך 45 יום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. כיבוד הסדר טיעון

  2. ביטול עסקת טיעון

  3. דחיית הסדר טיעון

  4. אי אישור עסקת טיעון

  5. הסדר טיעון בעבירת שוד

  6. עסקת טיעון בעבירת תקיפת שוטר

  7. עסקת טיעון בעבירת מעשה מגונה

  8. השפעת הסדר טיעון על שיקולי ענישה

  9. הסדר טיעון בעבירה של תקיפת בת זוג

  10. עונש על עבירת תקיפה לאחר הסדר טיעון

  11. עובדות שבהן לא הודה הנאשם בעסקת טיעון

  12. הסדר טיעון - סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה

  13. הסדר הטיעון - סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה

  14. טענה לעונש כי גיבוש הסדר הטיעון נובע מקושי ממשי בחומר הראיות

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון