גניבה של שוטר מג''ב

להלן פסק דין בנושא גניבה של שוטר מג''ב (משמר הגבול):

פסק דין

1.     בהחלטה מיום 12.4.07, לאחר שהנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, נקבע כי הנאשמים ביצעו את העבירות הבאות:
נאשם 1: גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק, ושימוש לרעה בכוח המשרה, עבירה לפי סעיף 280 לחוק.
נאשם 2: סיוע לתקיפה לשם גניבה, עבירה לפי סעיף 381(א)(2) בצירוף סעיף 31 לחוק.

2.     על פי האמור בכתב האישום המתוקן, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום שירת הנאשם 1 כשוטר חובה במשמר הגבול. ביום 26.11.05, לפנות בוקר, היו הנאשמים עם חבר נוסף בגן העצמאות בירושלים (הנאשם 1 לא היה בתפקיד באותה עת). השלושה פגשו את ראיד אסקאפי (להלן: המתלונן), אשר חצה אותה שעה את הגן. הנאשם 1 הזדהה בפני המתלונן כאיש משטרה, תוך שהוא מציג בפניו תעודת שוטר. הנאשם 1 דרש מן המתלונן להזדהות והודיע לו על כוונתו לערוך עליו חיפוש. במהלך החיפוש, נטל הנאשם 1 מידו של המתלונן את ארנקו. הנאשם 2, יחד עם השותף השלישי, הוציא את תכולת כיס מכנסיו של המתלונן והשליך אותה לקרקע, תוך שהשותף השלישי דוחף את המתלונן אל עבר גדר סמוכה. לאחר מכן נטל הנאשם 1 שטר של 100 ₪ מארנקו של המתלונן, החביא את הכסף והשליך את הארנק לקרקע. כאשר דרש המתלונן מהנאשם 1 שיחזיר לו את כספו, הכחיש הנאשם 1 כי לקח את הכסף והחל להימלט עם הנאשם 2 והשותף השלישי מהמקום. המתלונן החל לרדוף אחר הנאשמים ושותפם. במהלך המרדף, היכה הנאשם 1 את המתלונן באמצעות בעיטה ואגרופים, במטרה למנוע מן המתלונן לתפוס את הנאשמים.

3.     שירות המבחן התבקש לערוך תסקירים אודות הנאשמים, ולהתייחס, בין היתר, לשאלת הרשעתם בדין.

שירות המבחן ערך תסקיר אודות הנאשם 1 ביום 28.6.07. על פי האמור בתסקיר, הנאשם הוא רווק בן 23 המתגורר בבית הוריו. שירות המבחן התרשם, כי המדובר בבחור בעל מוטיבציה להצליח ולהתקדם, אשר עושה מאמצים לעמוד בציפיות הוריו והחברה, אשר הופנמו על ידו. הנאשם חש בושה נוכח מעורבותו באירוע מושא כתב האישום. בשיחות עימו, לכתחילה, בלטו נתק רגשי וקושי לחבר עצמו להשתתפות במעשי העבירה, ובהמשך הצליח להרחיב במידה מסויימת את מודעותו והבנתו את חלקו. שירות המבחן התרשם, כי באופן כללי קיימת חרטה (כך לשון התסקיר). האירוע מושא כתב האישום קרה בהיותו של הנאשם בחופשה במהלך שירותו הצבאי, וככל הנראה פעל הנאשם בהשפעת שתיית אלכוהול ובגישה כוחנית, תוך טשטוש הגבולות בין מותר לאסור. משפחתו של הנאשם נורמטיבית. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ושירת במשמר הגבול. בתעודת השחרור שלו נכתב, כי ביצע תפקידו לשביעות רצון מפקדיו, והתנהגותו טובה מאוד. עם סיום שירותו עבד הנאשם כמאבטח בתחבורה הציבורית, וממקום עבודתו נאמר כי המדובר באדם חרוץ, אמין, בעל מוטיבציה, המבצע את המוטל עליו ללא דופי. לאחר מכן טייל הנאשם ועבד בארה"ב במשך מספר חודשים. על פי דברי הנאשם, המגובים במסמך, הוא מעוניין להתקבל לעבודה במחלקת התברואה בעירית ירושלים, והצגת תעודת יושר היא תנאי הכרחי לקבלה לעבודה.

אשר להמלצה, התלבט שירות המבחן בשאלת ההרשעה, בשים לב לאופי העבירה ולעיתוי ביצועה מחד גיסא, ולהיות הנאשם 1 אדם חיובי השואף להצלחה, המביע חרטה ובושה על מעשי העבירה, מאידך גיסא. בסיכומו של דבר הותיר שירות המבחן את נושא ההרשעה להחלטת בית המשפט. אשר לעונש, המליץ שירות המבחן על הטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות, וכן על הטלת צו מבחן למשך כחצי שנה במהלכה תיבדק התאמתו של הנאשם להשתתף בהליך של צדק מאחה, אשר הנאשם הביע נכונות ליטול בו חלק.

שירות המבחן ערך תסקיר אודות הנאשם 2 ביום 2.7.07. על פי האמור בתסקיר, הנאשם הוא רווק בן 23 המתגורר בבית הוריו (הנאשם מתגורר בבית אביו ובבית אימו, לסירוגין). הנאשם מבטא רצון לתפקוד תקין ונורמטיבי, ובבסיס התנהגותו בדרך כלל ערכים תקינים. המדובר באדם רגיש, המצוי בתהליך גיבוש אישיותו. הנאשם היה כן בקשריו עם שירות המבחן ושיתף ברגשותיו. גם נאשם זה ציין, כי שתיית אלכוהול שעות ספורות לפני המעשים מושא כתב האישום מצויה ברקע לביצוע העבירות. הנאשם רואה עצמו נגרר אחר התנהגות הנאשם 1, תוך נסיון להפריד בין הניצים. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם 2 לא היה דומיננטי במהלך האירוע, וכן כי לא קיימת בעיה סביב שימוש באלכוהול. הנאשם הביע חרטה ואי נוחות מעצם מעורבותו באירוע מסוג זה. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצה"ל ושירת כטבח. הנאשם זכה פעמיים בתואר חייל מצטיין חטיבתי, ובתעודת השחרור שלו נאמר כי הינו בעל כושר מנהיגות, רמה אישית גבוהה, בעל כושר ארגון וניהול, ומהווה דוגמא אישית. עם שחרורו מצה"ל עבד הנאשם כטבח בבית מלון. הנאשם עבר תאונת דרכים ומאז לא חזר לתפקד. לפני כחצי שנה פנה לטיפול במרכז הטראומה, והוא מצוי בטיפול פסיכולוגי על בסיס שבועי. בשיחה עם הפסיכולוגית המטפלת עולה, כי המדובר בבחור עדין וחיובי, המחפש את דרכו. הנאשם נמצא בתהליך שיקום, ובמאמצים רבים עלה בידו לחזור לעבוד.

אשר להמלצה, שירות המבחן ראה להמליץ על הימנעות מהרשעה, במיוחד כדי שלא לפגוע בסיכויי העסקתו של הנאשם 2 בעתיד. גם הנאשם 2 הסכים לקחת חלק בהליך של צדק מאחה, ולשם כך המליץ שירות המבחן על העמדתו במבחן למשך כחצי שנה. עוד המליץ שירות המבחן על הטלת שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות.

4.     ב"כ המאשימה, עו"ד סעדה, פירט בטיעוניו לעונש את הנסיבות לחומרה שבמעשי העבירה. הנאשמים השפילו את כבודו של המתלונן בעצם החיפוש על גופו, תקפו אותו ולקחו את כספו. אין המדובר בעבירה המבטאת מעידה של רגע, אלא במעשה שנעשה בכוונת מכוון. ב"כ המאשימה הטעים, כי חומרה יתרה נודעת למעשיו של הנאשם 1, אשר ביצע את העבירה בעת ששירת כשוטר חובה במשמר הגבול. בעוברו את העבירות עשה הנאשם 1 שימוש לרעה בסמכויות שניתנו לו כשוטר וניצל סמכויות אלה כדי להתעמר באדם ולגזול את רכושו. מעבר לפגיעה שחווה המתלונן, נפגע אמון הציבור בגורמי אכיפת החוק, ובהם מג"ב. המדובר במעשה אשר מכתים את לובשי המדים, העושים לילות כימים בעבודת קודש להגנת המדינה ולאכיפת החוק. אכן, בתסקירים נאמר כי הנאשמים התחרטו על מעשיהם, ואולם השניים ראו שלא למסור את שמו של שותפם למעשי העבירה, ובמובן זה חרטתם אינה שלימה. ב"כ המאשימה טען, כי עניינם של הנאשמים אינו מתאים כלל לאי הרשעה, ולכן ביקש להרשיעם בעבירות שיוחסו להם. לסיכום נטען, כי העונש הראוי לשני הנאשמים, בשים לב גם לנימוקים לקולא, ובהם נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, גילם הצעיר והתסקירים החיוביים שהוגשו בעניינם, הוא עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלונן.

5.     ב"כ הנאשם 1, עו"ד ברקו, טענה, כי הנאשם הוא אדם משכמו ומעלה, אשר מעד מעידה חד פעמית שאיננה מאפיינת את אישיותו וערכיו, ולכן על בית המשפט להקל עימו. הנאשם הודה בביצוע העבירות, התחרט ולקח אחריות מלאה על מעשיו. הנאשם הביע נכונות לקחת חלק בהליך של צדק מאחה, הוא מודע לחומרת העבירות, וקשה לו להשלים עם מעורבותו בביצוען. הנאשם חש בושה גדולה, גם ביחס למשפחתו, ובמיוחד הוא חש כי איכזב את הוריו אשר נטעו בו ערכים חיוביים. ב"כ הנאשם טענה, כי בנסיבות הענין הנזק שייגרם לנאשם אם יורשע בדין חמור לאין ערוך מהפגיעה באינטרס הציבורי, הכרוכה באי הרשעה. המדובר בעבירה ראשונה ויחידה של מי שהוא "מלח הארץ". הרשעה בדין תפגע בו כל חייו. הנאשם נטל אחריות מלאה והיכה על חטא, ובנסיבות אלה אין עוד צורך בהרשעה. סיכומו של דבר, ביקשה ב"כ הנאשם 1 לאמץ את המלצת שירות המבחן בדבר הטלת מבחן ושירות לתועלת הציבור, לצד אי הרשעה.

הנאשם 1, בדברו האחרון, אמר, כי הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מבין שעשה טעות חמורה ומתחרט מעומק הלב. הנאשם הוסיף, כי הוא מוכן לפצות את המתלונן, וביקש שלא להרשיעו ולפגוע בעתידו.

6.     ב"כ הנאשם 2, עו"ד ברהום, טען, כי המדובר באירוע הפלילי הראשון והיחיד בחייו של הנאשם 2, אשר אינו מאפיין את מהלך חייו עד כה. מהתסקיר ניכרים בצורה ברורה החרטה וקבלת האחריות, לצד הרצון של הנאשם 2 לפשפש במעשיו ולנקות את מצפונו. ב"כ הנאשם 2 הטעים, כי קיים הבדל מהותי בין שני הנאשמים: נפח האישומים המיוחס לנאשם 1 גדול בהרבה מזה של הנאשם 2; הנאשם 2 נגרר אחרי הנאשם 1, אשר היה הרוח החיה וביצע את עיקר המעשים; הנאשם 2 הואשם אך כמסייע ולא כמבצע עיקרי; הנאשם 2 לא היה בעת האירוע חייל או שוטר אלא אזרח, ולכן הטיעון באשר להכתמת המדים אינו רלבנטי לגביו. לסיכום, נטען, כי יש לעשות הבחנה ברורה בין שני הנאשמים ולאמץ ביחס לנאשם 2 את המלצת שירות המבחן בדבר הימנעות מהרשעה, שירות לתועלת הציבור ומבחן. ב"כ הנאשם 2 היפנה גם לאמור בתסקיר שירות המבחן בדבר ביצוע העבירה במצב של צלילות דעת לקויה עקב צריכת אלכוהול. המדובר באירוע חד פעמי ולא בבעיה הדורשת טיפול. עוד נטען, כי יש לתת משמעות מיוחדת להסכמתו של הנאשם 2 להשתתף בהליך של צדק מאחה.

הנאשם 2, בדברו האחרון, אמר, כי כל חייו נקט בעיקרון של אי התערבות בקטטות והימנעות ממצב של מריבה. הנאשם אמר, כי הוא רואה עצמו כאדם אשר רוצה להועיל לקהילה כמה שיותר, ללמוד ולעבוד, כמו כל אדם "נורמלי". הנאשם אמר כי הוא מתחרט על המעשה שעשה, אשר היה חד פעמי מבחינתו. הנאשם הוסיף, כי השנתיים שבהן התנהל המשפט היו קשות עבורו, שכן "כל התהליך הזה זה לא אני".

7.     שני הנאשמים ביקשו שבית המשפט יימנע מהרשעתם בעבירות שנקבע כי ביצעו. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות הענין, אינני סבורה כי תוצאה כזו יכולה לעמוד. על פי אמות המידה שהותוו בפסיקה בענין זה, ניתן להימנע מהרשעה בהצטברם של שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ראה: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342). עוד נקבע, כי הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ועל הטוען להימנעות מהרשעה לשכנע את בית המשפט כי שיקולי השיקום האינדיבידואלי גוברים על שיקולי האינטרס הציבורי והשוויון בפני החוק. ב-ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני פ"ד נד(3) 685, נאמרו הדברים הבאים: "באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטיה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה" (בעמ' 690).

יישומם של כללים אלה לעובדות המקרה שלפנינו מוביל לכלל מסקנה, כי עניינם של הנאשמים איננו נופל לגדר אותם מקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם ניתן לתת עדיפות מוחלטת לשיקולי השיקום ולהימנע מהרשעה. הטעם העיקרי לכך נעוץ בטיב העבירות בהן הורשעו הנאשמים ובנסיבותיהן. שלושה צעירים, שהיו בחבורה, בחרו בבן מיעוטים אשר נקרה בדרכם, לפנות בוקר, בגן העצמאות, כקורבן. בתואנת שווא ערכו הנאשמים "חיפוש" בכליו של המתלונן, תוך שהנאשם 1 מזדהה בפני המתלונן כשוטר ומציג בפניו תעודת שוטר. בחסות אותו "חיפוש" גנב הנאשם 1 שטר של 100 ₪ מארנקו של המתלונן, ואילו הנאשם 2 השליך את תכולת כיס מכנסיו לארץ. במהלך אותו אירוע משפיל ומבזה נדחף המתלונן אל עבר גדר, ולאחר ש"העז" לרדוף אחרי הנאשמים ושותפם ולדרוש חזרה את כספו, הוכה המתלונן על ידי הנאשם 1 בבעיטה ובאגרופים. המדובר, אפוא, בביצוע עבירות רכוש ואלימות בחבורה, כלפי קורבן מזדמן, תוך עשיית שימוש לרעה בכוח משרתו של הנאשם 1 כשוטר חובה במשמר הגבול. אכן, העבירות שביצעו הנאשמים אינן מצויות ברף הגבוה של עבירות הרכוש והאלימות, ואולם אין המדובר גם במעשים קלי ערך שניתן לפטור אותם ללא תגובה חברתית של הרשעה בדין. המעשים שביצעו הנאשמים ושותפם מכוערים ומעוררי סלידה, ויש בהם כדי לפגוע במרקם החיים החברתיים בישראל ובסדר הציבורי.

נתתי דעתי לשאלה האם ניתן להבחין בין הנאשמים בשאלת ההרשעה ולהסתפק בעניינו של הנאשם 2 באי הרשעה. זאת, בשל כך שחלקו של הנאשם 2 במעשי העבירה נופל מחלקו של הנאשם 1, ונאשם זה לא היה בעת המעשה בסטטוס של שוטר. בסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה, כי גם בהינתן נתוניו המיוחדים של הנאשם 2, אין עניינו ראוי לתוצאה של אי הרשעה. מעשי הנאשמים נעשו בחבורה של שלושה. הנאשם 2 אמנם לא היה בסטטוס של שוטר, אך הוא כרך עצמו במעשיו של הנאשם 1 ושותפם השלישי, ולא מחה. הנאשם 2 לא הסתפק בנוכחות פאסיבית, אלא רוקן את כיסיו של המתלונן, ובכך סייע לתקיפה לשם גניבה. אין המדובר, אפוא, במי שהוציא עצמו מן המחנה ולא נטל חלק במעשים הבזויים והמכוערים של חבריו, אלא במי שחבר אליהם, אף אם בפועל חלקו היה קטן יותר. עובדה זו תישקל בבוא העת בקביעת העונש, ואולם אין היא אוצרת די כוח כדי ליצור אבחנה בשאלת ההרשעה.

כפי שהוזכר, הרכיב השני בבחינת האפשרות להימנע מהרשעה, לצד בחינת סוג העבירה ונסיבותיה, הוא שיקולי השיקום של הנאשמים. אשר לכך, לגבי שני הנאשמים, לא התרשמתי כי הקשיים בפניהם יתייצבו הנאשמים בתחום התעסוקתי חורגים מקשייו של כל צעיר המורשע בדין לפלס לעצמו דרך בשוק העבודה. אזכיר, כי אין המדובר במי שהיו קטינים בעת ביצוע העבירות. הנאשמים היו בני 21, ושומה היה עליהם לשקול את תוצאות מעשיהם לפני ביצועם ולא לאחר מכן, כאשר הם נדרשים לתת את הדין על העבירות שביצעו ולשלם את חובם לחברה.

סיכומה של נקודה זו. עניינם של הנאשמים אינו מקים "נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר", המצדיקות סטיה מן הכלל בדבר הרשעתו בדין של מי שנמצא אשם בדבר עבירה. לפיכך, אני מחליטה להרשיע כל אחד מן הנאשמים בעבירות שנקבע כי ביצע.

8.     אשר לעונש, כפי שנאמר לעיל, הנאשמים ביצעו, בחבורה, עבירות רכוש ואלימות, כלפי בן מיעוטים שנקרה בדרכם באקראי. מעשים אלה נעשו בחסות פנייתו של הנאשם 1 למתלונן כשוטר, המבקש כביכול לערוך חיפוש בכליו. לא לשם כך ניתנו לנאשם 1 שררה וסמכויות, וכפי שנטען על ידי ב"כ המאשימה ביצוע העבירות בנסיבות אלה מהווה מעילה באמון וביזוי התפקיד, ופוגע לא רק במתלונן אלא בחברה הישראלית כולה. לנאשם 1 חברו הנאשם 2 והשותף השלישי, והיו לחבורה. החבורה פגעה ברכושו, בגופו ובנפשו של המתלונן. המדובר במעשים שכיעורם בוטה. הם מעידים על ליקוי מאורות ערכי של עושיהם. ב-ע"פ 1752/00 מדינת ישראל נ' ערן נקאש, פ"ד נד(2) 72 נאמר בהקשר זה (מפי כב' השופטת ביניש (כתוארה אז)): "מי שמנצל שררה ומדים כדי להתעלל ולהשפיל אנשים הנתונים למרותו ולשליטתו - דינו ענישה חמורה וקשה.. יש לעשות כל שניתן כדי למנוע מעשי רשע ופגיעה בגוף האדם ובכבודו, במיוחד כלפי אנשים שהאחריות לשלומם ולביטחונם הופקדה בידי חייליה ושוטריה של מדינת ישראל" (בעמ'
82). בענין אחר, חמור יותר בנסיבותיו מזה שבפנינו, נאמרו על ידי הדברים הבאים: "היבט נוסף לחומרא נעוץ בעובדה, כי הנאשם ושאר המעורבים ביצעו את העבירות בהיותם בתפקיד שוטרים במשמר הגבול, בחסות תפקידם זה, כשהם עוטים מדים, כלפי אוכלוסייה אזרחית הנתונה למרותם ומשוללת כל יכולת התנגדות. המדובר, אפוא, לא רק בעבירות בזויות, אלא מבזות - הביזוי הוא ביזוייה של מדינת ישראל בכלל ורשויות אכיפת החוק בפרט. 'מדים של משמר הגבול עטו המשיבים; על שמירת החוק והסדר הציבורי הופקדו; ותוך ביזוי המדים והשפלת משמר הגבול - ולא אך משמר הגבול - פרעו חוק וסדר והיכו אדם ללא רחם' (בש"פ 2224/94 מדינת ישראל נ' יחיאל שטרית, תק-על 94(2) 1653, מפי כב' השופט חשין). מעשיהם של הנאשם והמעורבים האחרים מהווים מעילה באמון שניתן בהם ועשיית שימוש בוטה לרעה בכוח שנמסר לידיהם. אין המדובר באנשים פרטיים החוטאים באלימות ובהתאכזרות כלפי חפים מפשע, אלא בנציגי מדינת ישראל אשר מעלו בשליחות שהוטלה עליהם באופן קיצוני, ובכך פגעו לא רק בקורבנותיהם המיידיים אלא בציבור כולו" (ת"פ (י-ם) 907/05 מדינת ישראל נ' ווהבי באסם, תק-מח 2005(3), 7582; וראה גם: ת"פ (י-ם) 183/03 מדינת ישראל נ' סיסאי נוגה, תק-מח2005(2) 3025; ע"פ (ת"א-יפו) 7190/05 משה אוחנה נ' מדינת ישראל, תק-מח 2007(1) 5682). האמור לעיל תומך בתגובה עונשית קשה וכואבת, במיוחד בשים לב לשיקול הגמול והרתעת הרבים.

יש לציין, כי ככל הנראה היו הנאשמים נתונים להשפעת אלכוהול בעת ביצוע העבירות. נתון זה יש לשקול לחובתם של הנאשמים, אשר הכניסו עצמם, במודע ומרצון, למצב אשר הביא לביצוע העבירות ולפגיעה הקשה במתלונן ובציבור "ומי שנוהג כך, נושא באחריות למעשיו ואינו יכול להסתתר מאחורי שיכרותו" (ע"פ 6586/98 אלסיבצקי נ' מדינת ישראל, תק-על 99(2) 73, מפי כב' השופט קדמי).

עם זאת, לא ניתן להתעלם מן השיקולים לקולא ובראשם הודאת הנאשמים, חרטתם והכאתם על חטא. כמו כן, המדובר במי שזו הרשעתם הראשונה בדין. נזכיר, כי לגבי שני הנאשמים הוגשו תסקירים חיוביים על ידי שירות המבחן, אשר המליצו על נקיטת אמת מידה עונשית מקלה.

בכל הנוגע לעונש, יש להבחין בין שני הנאשמים, כאמור לעיל, מבחינת חלקם בביצוע העבירה. כאמור, חלקו של הנאשם 1 רב ומשמעותי ביותר, והוא גם זה אשר איפשר את ביצוע העבירות על ידי הדרישה שהופנתה למתלונן להזדהות ולאפשר עריכת "חיפוש" בכליו. תרומתם היחסית השונה של הנאשמים לגיבוש העבירות מצדיקה הטלת עונש קל יותר על הנאשם 2.

9.     לאחר שנתתי דעתי לכלל שיקולי הענישה, לחומרה ולקולא, כמובא לעיל, אני מחליטה להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1:
(א)     מאסר למשך חמישה חודשים, שירוצה בעבודות שירות בבית הזקנים קרית מנחם ברח' החרצית 2 ירושלים (טל' 6433411) בין השעות 08:00 עד 15:00, בפיקוח דוד יוסף (טל' 6278747-050), המועד לתחילת ביצוע העבודות ביום 30.10.07. במועד זה יתייצב הנאשם עד השעה 10:00 ביחידת עבודות שירות במפקדת מחוז דרום בבאר שבע (ליד כלא באר שבע, אוטובוס מס' 46 מהתחנה המרכזית).
על הנאשם לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי אם יחול בכתובת מגוריו. כמו כן עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע, וכל הפרה תביא להפסקה מינהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.
(ב)     מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים, והתנאי הוא שתוך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם כל עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע.
(ג)     פיצוי למתלונן בסכום של 4,000 ₪.

נאשם 2:
(א)     מאסר למשך חודשיים, שירוצה בעבודות שירות במוזיאון פעיל עין יעל (טל' 5640612-050), בין השעות 08:30 עד 16:00, בפיקוח דוד יוסף (טל' 6278747-050), המועד לתחילת ביצוע העבודות ביום 30.10.07. במועד זה יתייצב הנאשם עד השעה 10:00 ביחידת עבודות שירות במפקדת מחוז דרום בבאר שבע (ליד כלא באר שבע, אוטובוס מס' 46 מהתחנה המרכזית).
על הנאשם לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי אם יחול בכתובת מגוריו. כמו כן עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע, וכל הפרה תביא להפסקה מינהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.
(ב)     מאסר על תנאי למשך שלושה חודשים, והתנאי הוא שתוך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם כל עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע.
(ג)     פיצוי למתלונן בסכום של 1,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גניבת מניות

  2. גניבת נחושת

  3. גניבה מחייל

  4. גניבה ממעביד

  5. גניבת גנרטור

  6. חטיפת תיק ברחוב

  7. גניבת תיק ברחוב

  8. גניבת זרע - מזונות

  9. עבירות גניבה בצבא

  10. מעילה בכספי ציבור

  11. גניבת שעון קרטייה

  12. עונש על גניבת בקר

  13. הוכחת גניבה ממעביד

  14. גניבת כוורות דבורים

  15. גניבה של שוטר מג''ב

  16. גניבת לקוחות ממעביד

  17. גניבה בידי עובד ציבור

  18. מעורבות הנהג בגניבה ?

  19. גזר דין בעבירת גניבת בקר

  20. פיטורים בגלל חשדות לגניבה

  21. זיכוי מעבירת ניסיון גניבה

  22. גניבה על ידי מורשה עורך דין

  23. העונש על גניבת תשמישי קדושה

  24. גניבות של עובדים - נטל ההוכחה

  25. פיטורי קופאית בגלל חשד לגניבה

  26. שלילת פיצויי פיטורין בשל גניבה

  27. העונש על גניבה מהדירה של השכנים

  28. גניבת סחורה שהוחרמה על ידי המשטרה

  29. פיצויים לעובד שהאשימו אותו בגניבה

  30. גניבות של עובדים - פיצויי פיטורים

  31. חשד לגניבה ממעביד - פיצויי פיטורים

  32. פיצוי בגין האשמת שווא בגניבה מחנות

  33. זיכוי מטפלת מעבירת גניבת כסף מהבית

  34. גניבת כספים מחשבונות לקוחות בנק מזרחי

  35. האם פוטר התובע כדין בשל חשדות בגין גניבה שביצע ?

  36. גובה הפיצויים במקרים של בדיקות על רקע חשד לגניבה בידי לקוח

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון