בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים

להלן החלטה בנושא בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים: החלטה א. הרקע 1. בשתי הבקשות שלפני, שהדיון בהן אוחד (ב"ש 3740/07 ו- 3738/07), עותרת המבקשת, לכך שמעצרם של המשיבים יוארך עד לתום ההליכים, שנפתחו נגדם בבית משפט זה, בעקבות כתבי אישום שהוגשו נגד המשיבים (פ' 6149/07 ו- פ' 6148/07). 2. הגם שמדובר בשני כתבי אישום נפרדים, הרי הפרשה שהם מגוללים היא פרשה אחת, ולמעשה היא קְצֵה-קָצֵהַּ של פרשה אחרת, מורכבת וסבוכה יותר. ברקע הדברים עומד סכסוך ממושך ורב שנים בין שתי משפחות בישוב ערב אל-עראמשה, משפחות עלי ומזעל מחד גיסא ומשפחת סוידאן מאידך גיסא. כה ארוך הסכסוך, עד כי ספק אם הצדדים הניצים זוכרים על שום מה נסתכסכו. מכל מקום, בעטיו של הסכסוך, נפגעים מעת לעת בני המשפחות האמורות, פעם בנה של האחת ופעם בנם של האחרות. כדרכם של אנשים בעלי חשיבה מעוותת, בעלת מאפיינים פרימיטיביים, שאינה תואמת לחוקיה של מדינת דמוקרטית בה שולט שלטון החוק, כל אימת שנפגע מי מבני אחת המשפחות, מחפשים קרוביו את הנקמה בבני המשפחה היריבה. 3. כעולה מכתבי האישום שהוגשו נגד המשיבים, וכעולה משמותיהם של המשיבים, המשיבים נמנים על בני משפחות עלי ומזעל, יריביה של משפחת סוידאן. ועתה לאחר שהובהר הרקע, בא אני לגוף העניין שלפני. ב. כתבי האישום 4. על פי כתבי האישום שהוגשו נגד המשיבים, בתאריך 11.8.2007, ועל רקע היריבות הקיימת בין המשפחות בישוב ערב אל-עראמשה, נפתח סיבוב חדש בסכסוך בין המשפחות היריבות. בני המשפחות אחזו בנשקם וירו זה לעבר זה כדורים חיים. אירועי הירי בישוב הניבו מספר נפגעים, והם אחד מבני משפחת סוידאן מחד גיסא ואחמד סעיד עלי מאידך גיסא. אחמד עלי זה, הוא אחיו של המשיב מס' 2 (אנואר) ובן דודם של כל יתר המשיבים העומדים לפני, ובעקבות הירי נפגע במצחו ואגן הירכיים, ובשל פציעתו אושפז בבית החולים בנהריה. 5. בעקבות הירי, עצרה המשטרה את זידאן סוידאן ושני אנשים נוספים, כחשודים בביצוע הירי. ואולם, בני משפחת המשיבים לא הסתפקו בפעולות המשטרה, ובשעת לילה התכנסו וטכסו עצה, ועצתם הייתה לנקום בבני משפחת סוידאן על פציעתו של אחמד. כחלק ממסע הנקמה שתוכנן על ידי משפחות המשיבים, קשרו המשיבים קשר ביניהם לפגוע בחסן סוידאן, הוא אביו של זידאן. הערכת המשיבים הייתה, כי למחרת בבוקר יגיע חסן לבית המשפט בעכו, לדיון בהארכת המעצר של בנו, ואז יוכלו לפגוע בו. נטען בכתב האישום, כי תכננו לדקור את חסן בפלג גופו התחתון ולגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום. כבר בשלב זה אציין, שאין זו הפעם הראשונה שהמשיב מס' 2 (אנואר) מבקש לפגוש בחסן סוידאן, שכן עוד בשנת 2001 הוגש נגד המשיב מס' 2 כתב אישום, ובו נטען כי דקר את חסן סוידאן. בעקבות הסדר טיעון שנעשה, הודה המשיב מס' 2 בעבירה של גרימת חבלה חמורה לחסן סוידאן, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק, ונדון ל- 36 (שלושים ושישה) חודשי מאסר בפועל ועוד 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. 6. עוד נטען בכתב האישום, כי בתאריך 12.8.2007 יצאו המשיבים את ביתם בשעה 05:00 בבוקר ושמו פעמיהם לעבר העיר עכו. את דרכם עשו במכוניתו של עלאא בן עלי עלי, הוא אחיו של המשיב מס' 3, והמשיב מס' 3 נהג במכונית. נטען בכתב האישום, כי הארבעה התמקמו בסמוך ליד בית המשפט, והמתינו לבואו של חסן. 7. ואולם, בשעה 06:46 קיבלו המשיבים שיחת טלפון מבני משפחתם, בה הודיעו להם בני המשפחה כי פארס סוידאן, מבני המשפחה היריבה, נורה למוות במסגרת תוכנית הנקמה. על כן החליטו המשיבים לעזוב את המקום, ונסעו לבית החולים בנהריה על מנת להגן על אחמד מפחד ידה הנוקמת של משפחת סוידאן. אעיר, כי מפי ב"כ המשיבים למדתי לדעת, כי בשלב העכשווי עזבו בני משפחות המשיבים את הישוב ושכרו לעצמם דירות למגוריהם בישובים אחרים, ואף זאת מפחד נקמת בני משפחת סוידאן. 8. בכתבי האישום מואשמים הנאשמים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק, ועבירה של קשר לבצע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. כאמור, לצד כתבי האישום הוגשו בקשות להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים, הן הבקשות המונחות עתה לפני. ג. ראיות לכאורה 9. ב"כ המשיבים אינם חולקים על כך שבידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתבי האישום, אך לטענתם עובדות אלה, אפילו תוכחנה במשפט, אינן מקיימות את כל היסודות העובדתיים והנפשיים הדרושים להרשעה בעבירת החבלה בכוונה מחמירה המיוחסת למשיבים. עם זאת, ולמרות עמדת ב"כ המשיבים, אשר אינם חולקים על קיום ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, עיינתי בהודעות שנגבו מאת המשיבים, ומהודעות אלה עולה, כי המשיבים 1 ו- 2 (סאמי ואנואר) קושרים את כל ארבעת המשיבים לאירועים המפורטים בכתבי האישום, ואעמוד בקצרה על מעט מהדברים, שכן יש להם חשיבות לפרקים אחרים שאדרש להם במסגרת הבקשה שלפני (עילת מעצר וחלופת מעצר). 10. המשיב מס' 2 (אנואר) נחקר לראשונה בתאריך 14.8.2007 (שעה 02:34), בחשד שהיה אחד ממבצעי הרצח של פארס סוידאן. בהודעתו נשאל איפוא המשיב מס' 2 על מעשיו בשעה שאירע הרצח, וכך פרט שבשעת הרצח היה בקרבת בית המשפט בעכו, ואף הסביר מדוע היה שם: " ... אני תכננתי לדקור את אביו של זידאן בכניסה לבית המשפט בעכו, וזה בשביל להחזיר את המכה שלי, כי הבן שלו ירה באח שלי, אני רציתי לדקור אותו בפלג גופו התחתון , ושיהיה נכה, ולהחזיר את המכה". בהמשך הדברים, נשאל המשיב מס' 2 (אנואר) האם יתר המשיבים (אמג'ד סאמי וחלמי) ידעו מה מטרת הנסיעה לעכו, והשיב (שם, גיליון 3, שורה 55): "כן, בטח, אני סיפרתי להם, אני אמרתי להם שאני רוצה לדקור את חסן, וסאמי אמר לי בסדר, חלמי ואמגד ישבו בחדר השני כשדיברתי עם סאמי על מה שאני מתכנן, והם באו איתי". 11. בהודעה נוספת שמסר המשיב מס' 2 (בתאריך 2.9.2007 שעה 11:04), כאשר כבר נוקה מהחשד שהשתתף ברצח של פארס סוידאן, מסר המשיב מס' 2 (גיליון 2 שורה 16): "אני ידעתי שזידאן הולך להארכת מעצר וכולם ידעו שאני רוצה לדקור את אביו של זידאן ואני וסאמי ישבנו ותכננו את זה ואמג'ד וחלמי שמעו ובאו איתנו. אני התכוונתי רק לדקור אותו ולא להרוג אותו". בהמשך הדברים נשאל, מה היה קורה אלמלא קיבל את ההודעה שפארס סוידאן נרצח, והשיב: "הייתי ממשיך בתוכנית ודוקר את חסן סוידאן אביו של זידאן" (שם, שורה 21). 12. המשיב מס' 1 (סאמי) סיפר בהודעתו מיום 15.8.2007 (בשעה 17:36) על הנסיעה לעכו ביחד עם יתר המשיבים, ואמר (גיליון 3 שורה 69): "... אני יחד עם אנואר ואמג'ד וחלמי עלי בן אחמד נסענו ברכב הפיאט אונו של עלאא לעכו, וישבנו ליד בית המשפט בעכו, שם חיכינו לחסן סוידאן וזאת על מנת לפגוע בו, כאשר כל אחד מאיתנו החזיק בסכין . אני החזקתי בסכין נשלף עם להב באורך 15 ס"מ". 13. הגם שהמשיבים 1 ו- 2 קושרים את המשיב מס' 3 (אמג'ד) לאירועים המתוארים בכתב האישום, כחלק מקושרי הקשר, אמג'ד בחקירתו הכחיש את הדברים. לדבריו, הוא הסיע את החבורה במכוניתו של אחיו עלאא, משום שלמשיב מס' 2 אין רישיון נהיגה, ולטענתו, לא ידע שהמשיב מס' 2 מחזיק בסכין ושבכוונתו לפגוע בחסן סוידאן. עם זאת, דבריו מעוררים מספר ספקות, אשר המקום לבחון אותם יהיה במסגרת ההליך העיקרי, כגון: מדוע לפני שהתייצב במשטרה, טרח המשיב מס' 3 לשבור את הטלפון הנייד שלו ולזרוק אותו, או האם הגיוני שהסיע את החבורה בשעת בוקר מוקדמת מאוד לבית המשפט בעכו, במכוניתו של אחיו, מבלי שידע מה מטרת הנסיעה? אף המשיב מס' 4 (חלמי) הכחיש כי ידע מה מטרת הנסיעה, אך אף גרסתו שלו מעוררת ספקות. לטענתו, בבוקר היום ההוא המתין המשיב מס' 4 להסעה למקום עבודתו, והנה עברה המכונית הנהוגה בידי המשיב מס' 3, והוא החליט שלא להמתין להסעה, ובמקום לנסוע לעבודת יומו, הצטרף לחבורה שבמכונית, משום שאמרו לו שהם נוסעים לבקר את אחמד עלי המאושפז בבית החולים בנהריה. אכן, מצוות ביקור חולים גוברת על כל דבר אחר, אפילו על הצורך להגיע לעבודה. מכל מקום, כל המכיר את מפת הארץ יודע, שכדי להגיע מהישוב ערב אל עראמשה, המצוי על גבול הצפון, לנהריה, אין צורך לעבור בעכו, ממש כשם שלשם נסיעה מחיפה לתל אביב אין צורך לעבור בטבריה. והנה, המשיב מס' 4 נוסע עם החבורה לעכו, במקום לנהריה, ורק בעכו הוא מתחיל לחשוב שמשהו לא תקין עם מסלול הנסיעה ועם כוונת חבריו. האומנם? 14. על פי הודעותיהם של המשיבים 1 ו- 2 (סאמי ואנואר), כל הארבעה קשרו את הקשר לדקור את חסן סוידאן, כל הארבעה נסעו לעכו על מנת לבצע את התוכנית שתכננו, וכל הארבעה הצטיידו בסכינים. מלבד העובדה כי בהודעות שמסרו המשיבים 1 ו- 2 יש משום ראיה לכאורה לחובת המשיבים 3 ו- 4, הרי התמיהות שבגרסת המשיבים 3 ו- 4 מחזקות את הראיות הלכאוריות נגדם, הבאות מפי המשיבים 1 ו- 2. ד. עבירת ניסיון או הכנה לבצע עבירה 15. כאמור, בכתבי האישום מיוחסת לכל אחד מהמשיבים עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, הקובע לאמור: "העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו - מאסר עשרים שנים: (1) .... (2) מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין או בנשק מסוכן או פוגעני אחר;" עמדת המבקשת היא, כי המשיבים ביצעו עבירת ניסיון לפגוע באדם בסכין, משום שתכננו תוכנית וכבר יצאו לדרכם והחלו להוציאה לפועל. עמדת הסנגורים היא, כי המשיבים עדיין לא החלו לבצע את התוכנית, ולמעשה עדיין היו בשלב ההכנה לפי הוצאת התוכנית לפועל, וזאת בין היתר, ובעיקר, משום השעה המוקדמת בה הגיעו לבית המשפט בעכו, בסביבות :06:00 בבוקר, כאשר ברור וידוע שבשעה זאת כלל אין דיונים בבית המשפט, ועוד משום שהיה ברור, שהקורבן המיועד עדיין לא נמצא שם בשעה מוקדמת שכזאת. 16. כל אחד מהצדדים תמך עמדתו בעניין זה בפסיקה שהניח לפני, אך עם כל הכבוד, הנני סבור שאין כלל צורך לדון בשאלות המשפטיות הנובעות מטענות ב"כ הצדדים, וכלל אין צורך שאכריע בשלב זה בשאלה האם מדובר בעבירת ניסיון מושלמת לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין או שמא מדובר רק בפעולות הכנה לקראת ביצוע העבירה. רק כדי לצאת ידי חובה, ובהערת אגב שאינה דרושה להכרעה בבקשה שלפני, אעיר, כי נטייתי היא לקבל את טענת ב"כ המשיבים, כי בשלב המוקדם בו הגיעו המשיבים לעכו כדי לממש את תוכניתם, ובמצב בו הקורבן כלל לא נראה לעין ואין מידע מתי צפוי היה להגיע, המשיבים היו מצויים עדיין בשלב ההכנה ולא בשלב הניסיון לבצע את העבירה. ה. חרטה 17. ב"כ המשיבים טענו, כי אפילו אניח שעבירת הניסיון נשלמה כפי שטוענת המבקשת, הרי בשלב מסוים, ועקב שיחת הטלפון שקיבלו, זנחו את תוכניתם לפגוע בחסן סוידאן, ועזבו את המקום. לטענת ב"כ המשיבים, זכאים המשיבים לחסות בצל הוראת סעיף 28 לחוק העונשין, שכותרתה "פטור עקב חרטה", והקובעת לאמור: "מי שניסה לעבור עבירה, לא יישא באחריות פלילית לנסיון, אם הוכיח שמחפץ נפשו בלבד ומתוך חרטה, חדל מהשלמת המעשה או תרם תרומה של ממש למניעת התוצאות שבהן מותנית השלמת העבירה; ואולם, אין באמור כדי לגרוע מאחריותו הפלילית בשל עבירה מושלמת אחרת שבמעשה." גם עניין זה אין צורך שאכריע בו במסגרת הבקשה שלפני, ואף כאן אציין, שאילו נדרשתי להכריע בשאלה זאת, הייתי נוטה לקבל טענת ב"כ המשיבים. ו. עילת מעצר 18. אפילו אניח שהמשיבים לא עברו את עבירת הניסיון המיוחסת להם, ואקבל בעניין זה את טענת הסנגורים המכובדים, ואפילו אוסיף ואניח כי המשיבים זכאים להנות מהפטור הקבוע בסעיף 28 לחוק העונשין, בשל כך שחזרו בהם מכוונתם לפגוע בחסן סוידאן, עדיין קיימת עילה משמעותית מאוד להורות על מעצרם. 19. מהראיות הלכאוריות עולה, כי המשיבים קשרו קשר לפגוע באדם, מתוך רצון לנקום בו על כך שבנו פגע בקרוב משפחתם. יתרה מזאת, מהראיות עולה, כי כל ארבעת המשיבים הצטיידו בסכינים על מנת לבצע את העבירה, ואף יצאו את ביתם בשעת בוקר מוקדמת ונסעו למקום בו ציפו להופעת הקורבן. עבירת הקשר, שנועדה להוציא לפועל נקמה שתכננו המשיבים, מלמדת על מסוכנות רבה הטמונה במשיבים. הרצון לפגוע באדם, תוך עשיית דין עצמית, רק משום שלדעת המשיבים בנו ירה ופגע בקרוב משפחתם, מלמדת על מידת הסיכון הגדולה הטמונה בהם. 20. למסוכנות הטמונה בכל ארבעת המשיבים יש להוסיף מסוכנות מיוחדת ככל שהדברים נוגעים למשיב מס' 2 (אנואר), שכבר נדון פעם אחת על פגיעה באותו קורבן עצמו, ואף ריצה בשל כך עונש מאסר בפועל לתקופה לא מבוטלת. 21. מידת הסיכון הרבה הטמונה במשיבים, מקימה עילה למעצרם עד לתום ההליכים, וזאת בשל החשש מפגיעה בשלום הציבור. יתרה מזאת, במצב הדברים כיום, כאשר מדובר בפרשה המתפרשת על פני מספר כתבי אישום, וחובקת מעורבים רבים ועדים רבים, החשש שמא שחרור המשיבים לחלופת מעצר יגרום לשיבוש הליכי המשפט, אינו חשש בעלמא, אלא הוא חשש רציני ומשמעותי. 22. על כן, הנני קובע כי קיימת עילה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם. ז. חלופת מעצר 23. כל המשיבים כולם הציעו לשחררם לחלופת מעצר, באופן שיהיו נתונים למעצר בית מלא בבתי הוריהם, ויהיו נתונים לפיקוח ההורים במשך 24 שעות ביממה. 24. לכאורה, נקמת בני משפחת המשיבים במשפחה היריבה מוצתה עם מותו של פארס סוידאן, ומעת שפארס סוידאן נרצח, הרי המשיבים ומשפחותיהם הפכו מתוקפים למתגוננים, ומתאבי נקם לחוששי נקמה מהצד היריב. מטעם זה עקרו בני משפחותיהם ונמלטו מהישוב, ושכרו לעצמם דירות מגורים בישובים שונים, מרוחקים מערב אל עראמשה. 24. ההנחה כי הנקמה מוצתה, ועתה לא נשקפת עוד סכנה מאת המשיבים, כפי שטען ב"כ המשיבים 3 ו- 4 אינה מקובלת עלי, והנני סבור כי בנסיבות העניין שלפני אין מקום לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר, ולהלן אביא טעמי לכך. 25. כל חלופת מעצר בנויה על שני עמודי תיכון. העמוד האחד הוא, שבית המשפט ישתכנע כי חלופת המעצר תאיין את המסוכנות הטמונה בנאשם ואת יתר העילות למעצרו (כגון, שיבוש הליכי המשפט, בריחה מאימת הדין וכיוצ"ב). העמוד השני הוא, שבית המשפט יבטח בנאשם, כי יקיים את התנאים שנקבעו לשחרור לחלופת מעצר. לדעתי, שניים אלה אינם מתקיימים בעניין שלפני. ראשית לכל, חשיבתם המעוותת של המשיבים, שקשרו ויזמו לכאורה את הנקמה בחסן סוידאן על מעשיו של בנו זידאן, ואף ביצעו פעולות הכנה לשם הוצאת תוכניתם אל הפועל, מצביעה על מסוכנות שחלופת מעצר לא תוכל לאיין. הרי בכל מקום יוכלו המשיבים לרקום ולרקוח מעשי נקם נפשעים. יתרה מזאת, שמירת המשיבים בידי בני משפחותיהם, שחלקם אמורים להעיד כעדים מטעם התביעה, יוצרת כר פעולה נרחב לפורעי חוק אלה, לנסות לשבש את הליכי המשפט. אף החלופות המוצעות אין מתאימות בעיני, שכן מדובר במקומות מסתור זמניים, שאפשר ואם יתגלו יחייבו את עזיבתם המיידית ועקירת המשפחה למקום אחר, ואין עתה לדעת, האם המקום האחר, שהמשפחה תבחר בו במצוקתה, יהיה מתאים לשמש כחלופת מעצר. שנית, המשיבים במעשיהם הוכיחו, כי הם אנשים חסרי מעצורים, וגם אם מהבחינה המשפטית הם עדיין היו בשלב ה"הכנה" של הנקמה בחסן סוידאן, הרי בפועל מדובר בפעולות הכנה שנועדו לבצע תוכנית, שמטרתה הייתה לפגוע בגופו של אדם, שכל חטאו היה שהוא אביו של אדם אחר, שנחשד בירי לעבר קרוב משפחתם של המשיבים. פריצת כל הגבולות, חוסר היכולת להבין את הפסול שבמעשה, וחוסר הרצון ללמוד את הלקח מהמעשה הקודם שהמשיב מס' 2 (אנואר) עשה באותו קורבן עצמו, ועונש המאסר שריצה בעקבות כך, מרוקנים כל מידה של אמון, שהייתי מוכן לרחוש למי מהמשיבים. 26. לפיכך, הנני סבור כי חלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותם של המשיבים ולא תבטל את העילות הקיימות למעצרם עד לתום ההליכים, ובנוסף לכך, אין לתת אמון במשיבים, כי יקיימו את תנאי חלופת המעצר. ח. סיכום 27. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט להעתר לבקשת המבקשת, והנני מורה כדלקמן: (א) הנני מורה לעצור את המשיבים 1 ו- 2 עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם בתיק פ' 6149/07. (ב) הנני מורה לעצור את המשיבים 3 ו- 4 עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם בתיק פ' 6148/07.הארכת מעצרמעצרמעצר עד תום ההליכים