להלן הכרעת דין בנושא בניה בניגוד לצו מינהלי: ה כ ר ע ת ֿ ד י ן 1. כתב האישום, כפי שתוקן ביום 30.11.2006, מייחס לנאשמת עבירות בניגוד לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), כלהלן: א. ביצוע עבודות בניה בסטיה מהיתר, ביום 6.6.2006: בקומה א': סגירת חלל, כולל רצפת בטון וקורות פלדה ופתיחת פתחי כניסה, הכל בשטח של כ- 18 מ"ר (סעיף 3.1 לכתב האישום); בקומת מרתף: הרחבת הקומה בשטח של 38.55 מ"ר (סעיף 3.2 לכתב האישום). ב. ביצוע עבודה בניגוד לצו מנהלי, ביום 11.6.2006 (סעיף 5 לכתב האישום): הקמת קיר גבס, לאחר קבלת צו מנהלי להפסקת עבודות בניה, צו שהוצא ביום 6.6.2006. ביום 11.2.2007 ניתנה על ידי החלטה בטענות מקדמיות שהעלה בא כח הנאשמת. לאחר ההחלטה, הודיעה באת כח המאשימה כי אינה עומדת על קורות הפלדה כרכיב בעובדות המגבשות את העבירה שבסעיף 3.1 לכתב האישום, כך שבעצם התייתר הצורך לדון בסעיף 3.1, שכן הנאשמת, בתשובה לאישום מיום 16.11.2006 הודתה, מפי בא כוחה, במיוחס לה בסעיף זה (תוך שהוסיפה כי הבניה הוסרה לאחר ביקור הפקח ולפני הגשת כתב האישום). 2. הצדדים הגיעו להסכמה כי כל הראיות תוגשנה בהסכמה והתיק יוכרע על פי הראיות וסיכומיהם. אתייחס לכל אחת מהעבירות נשוא כתב האישום. ביצוע עבודות בסטיה מהיתר 3. כמפורט לעיל, לאור הודאת הנאשמת בתשובה לאישום בעבודות שבקומה א' (ללא קורות הבטון, עליהן ויתרה המאשימה), יש לבחון את הרכיב הנוסף, המתייחס לקומת המרתף. 4. בתשובה לאישום מיום 16.11.06, הודתה הנאשמת, מפי סנגורה, בעבירה, אך טענה כי המדובר רק במחצית השטח הנטען בכתב האישום (וכי הדבר הוסר לאחר ביקור המפקח). הסנגור העלה בסיכומיו טענות שונות, לרבות הטענה כי אין משמעות להודאה בתשובה לאישום, שכן התביעה לא הוכיחה כלל רכיב זה, במיוחד לאור הראיות בהן מצויינים שטחים שונים. שוגה הסנגור בהתייחסו למשמעות התשובה לאישום. התשובה לאישום היא המגדירה את יריעת המחלוקת בין הצדדים, כשעל התביעה להביא ראיות רק לגבי העובדות לגביהן לא ניתנה הודאה (סעיף 156 לחסד"פ). על כן, השאלה הבלבדית אותה יש לבחון אינה עצם ביצוע העבירה, אלא האם היא חלה לגבי השטח המצויין בכתב האישום או רק זה בו הודתה הנאשמת. 5. דו"ח הביקור של הפקח מיום 6.6.2006, אליו צורפו תמונות, מדבר על פתיחת מרתף בשטח של כ- 39 מ"ר; לעומת זאת, דו"ח הביקור מיום 16.7.2006, מדבר על הרחבת המרתף בשטח של 17.65 מ"ר, שטח התואם את הודאת הנאשמת בתשובה לאישום. גם לדו"ח זה צורפו תמונות. עיון בתוכנית קומת המרתף, אשר צורפה לכתב האישום, מלמד כי השטח של 17.65 מ"ר מולא באדמה ואילו השטח הנוסף, המשלים לשטח המצויין בכתב האישום, הוא שטח המסומן בתכנית על ידי הפקח כ - F1, שטח המשקף את קו הבניין, כשלא ברור, לא מהתכנית ולא מהדו"חות, מה הפעולות שנעשו בשטח זה, אם בכלל, ודאי לא מעבר לספק סביר, כנדרש במשפט פלילי. 6. לפיכך, אני מרשיע את הנאשמת בעבירה של בניה בסטיה מהיתר, בשל הבניה בקומה א' והרחבת קומת המרתף בשטח של 17.65 מ"ר. ביצוע עבודה בניגוד לצו מינהלי 7. ביום 6.6.2006 הוצא צו מינהלי להפסקת בניה, מכח סעיף 224 לחוק. על פי הצו, מצווה על הנאשמת "להפסיק מיד את עבודות הבניה, שנעשות ללא היתר", כשבהמשך מפורטת העבודה ללא היתר כך: "סגירת חלל עם בטון בקומה א' כ- 15 מ"ר, ופתיחת מרתף בקומת מרתף כ- 39 מ"ר". ולסיכום נרשם: "עליך להפסיק מיד את כל עבודות הבנייה באופן מיידי". 8. הטענה היא כי הנאשמת בנתה לאחר מתן הצו קיר גבס. לגישת המאשימה, הצו אוסר בניה כלשהי ועל כן בנית קיר הגבס מהווה בניה בניגוד לצו. הסנגור, מצידו, טוען כי הצו מתייחס רק לעבודות המבוצעות ללא היתר, וכי בניית קיר הגבס אינה כלולה בעבודות אלו, מעבר לטענה העובדתית כי לא הוכח מתי בוצעה העבודה, היינו האם בתוך תקופת הצו אם לאו. מועד בניית קיר הגבס 9. בדו"ח ביקור הפקח מיום 11.6.2006, מצויין כי נבנה קיר גבס בקומת המרתף, בצירוף תמונות הקיר. דו"ח זה הוא ראיה מספקת להקמת קיר הגבס לאחר המצאת הצו, שכן הוא נערך לאחר דו"ח הביקור מיום 6.6.2006, בו צויינה פתיחת המרתף ללא התייחסות להקמת קיר הגבס, היינו ברור כי קיר הגבס נבנה לאחר יום 6.6.2006 ולפני יום 11.6.2006. בנסיבות אלו ובהעדר כל טענה פוזיטיבית ו/או סותרת מטעם הנאשמת לגבי מועד בניית קיר הגבס, הוכח כי הקיר נבנה לאחר הוצאת צו ההפסקה. בניית קיר הגבס: בניגוד לצו ההפסקה? 10. הסנגור הוסיף וטען כי גם אם נבנה קיר הגבס לאחר מתן הצו, לא די בכך, שכן לא כל עבודה היא בניגוד לצו ההפסקה. מקובלת עלי עמדת הסנגור כי צו ההפסקה חל רק על המצויין בו שנבנה ללא היתר או בסטייה ממנו, ולא על עבודות המבוצעות על פי היתר כדין. כך עולה הן מלשון הצו וחשוב מכך, מהוראת סעיף 224 לחוק. אולם, כאשר הצו מציין את פתיחת המרתף כפעולה לגביה חל הצו, ברור כי כל עבודת בניה באותו מרתף, בין בנייה ובין הריסה, היא בניגוד לצו ואם טוענת הנאשמת כי בניית הקיר היא בהתאם להיתר, הרי בנסיבות האמורות עליה הנטל להפריך את העולה לכאורה מהמשך ביצוע עבודות במרתף, היינו עליה להראות כי המדובר בפעולה המבוצעת בהיתר - ולא להיפך, כטענת הסנגור. מאחר והנאשמת לא הביאה ראייה כלשהי, ולאור ראיות התביעה כאמור לעיל, הנני מרשיעה בביצוע עבודה בניגוד לצו ההפסקה. 11. סוף דבר, אני מרשיע את הנאשמת בעבירה של ביצוע עבודות בסטיה מהיתר, בניגוד לסעיפים 203(א) ו- 204(ב) לחוק ובעבירה של ביצוע עבודה בניגוד לצו הפסקה מנהלי, לפי סעיף 237 לחוק. ג ז ר - ד י ן 1. הנאשמת הורשעה בעבירות של בנייה בסטיה מהיתר וביצוע עבודה בניגוד לצו מינהלי. המדובר על שני אזורים שונים, האחד מהם בקומה א' והשני בקומת המרתף. הסנגור התמקד בטיעוניו משום מה בעיקר בקיר הגבס שלכאורה ולטענתו נועד להסיר מחדל, הוא המחדל של הרחבת המרתף, למרות שלא זה החלק העיקרי בכתב האישום, ואולם מאחר והסנגור הרחיב בכך, אפנה רק לאמור בפרוטוקול הישיבה מיום 22.6.06, בנוכחותו של מהנדס הנאשמת, שם הוסכם על פירוק קירות הגבס. לא זו בלבד, אלא שבעת שנגבתה הודעתה של הנאשמת היא השיבה כי לא פירקה את קירות הגבס חרף סיכום הישיבה משום שנבדקה האופציה להכשרתם, היינו לא היתה כל טענה כי קירות הגבס עומדים בתנאי ההיתר. 2. מכל מקום, העבירות בהן הורשעה הנאשמת חמורות הן לאור טיבן והן לאור היקפן, לא ניתן לזקוף לטובת הנאשמת חסכון בזמן שיפוטי למרות ההודייה החלקית ואולם יש לזקוף לזכותה את הסרת המחדל, לפחות בקומה א', 3. לאור כל האמור לעיל וטיעוני הצדדים, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. קנס בסך 30,000 ₪, הקנס ישולם ב-6 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כשהראשון בהם ביום 1.11.07 וכל תשלום נוסף ב-1 לחודש שלאחר מכן. ב. הנאשמת תחתום על התחייבות ע"ס 50,000 ₪, להימנע במשך שנתיים מהיום מהעבירות בהן הורשעה ומעבירה של אי-קיום צו. אם לא תחתום, תיאסר למשך 7 ימים. מאחר והנאשמת אינה נמצאת באולם (אלא בעלה) אין מניעה כי תחתום על ההתחייבות בפני בא כוחה ובלבד שההתחייבות תוגש למזכירות ביהמ"ש בתוך 21 יום מהיום. ג. לענין צו ההריסה, טוען הסנגור, כפי שנטען עוד בתשובה לאישום, כי המחדלים הוסרו, כך שאין משמעות לצו הריסה. לפיכך, מוצא בזה צו הריסה אשר יבוצע בתוך 4 חודשים מהיום ע"י הנאשמת ועל חשבונה, אלא אם יינתן היתר לגבי כל רכיבי ההרשעה ואולם באם תוך 21 יום יודיעו הצדדים כי אכן כל המפגעים הוסרו - יבוטל רכיב צו ההריסה מגזר הדין. זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום. בניהצווים