להלן החלטה בנושא תקנה 519 - ערובה להבטחת הוצאות: החלטה 1. בקשה לחיוב המשיבה - התובעת במתן ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, זאת על רקע חשש המבקשים כי היה ותידחה תביעתה של המשיבה, לא תוכל היא לשלם את ההוצאות שיפסקו מחמת מצבה הכלכלי הרעוע, כפי שהעידה בעצמה בבקשה שהגישה למתן פטור מתשלום אגרה. לטענת המבקשים, יש לקחת בחשבון את העובדה שתביעתה המתוקנת של התובעת עומדת על הסך של כ- 1.2 מיליון ₪, ואילו בדיקת המומחה מטעם בית המשפט העלתה ליקויים בסך מוערך מקסימאלי של 45,500 ₪, אשר אף הוא, לא יפסק לדעתם, לאחר שתיבחנה טענותיהם. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המדובר בסעד קיצוני, שניתן אך במשורה ואין לו מקום, שעה שהנימוק הוא עוניו של התובע, זאת במיוחד לאור הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד טוענת המשיבה, כי אין כל יסוד לחששם של המבקשים, שכן לתובעת נכס המקרקעין נשוא התובענה, אשר ממנו ניתן יהא להיפרע במידה ויפסקו נגדה הוצאות, ובאשר לחוות דעת מומחה בית המשפט, הרי שבדיקתו נעשתה על פי הנטען בכתב התביעה המקורי בלבד (זאת לאור התנגדות המבקשים בעצמם), ובטרם תוקן כתב התביעה, ולפיכך לא נבדק כל ביתה של המשיבה ולא הוערכו מלוא הנזקים. מכל מקום טוענת המשיבה, הוכיחה היא יכולותיה בתשלום אגרה על תביעתה העולה על מליון ₪ וכן שילמה שכר מהנדס שהכין לא מכבר שתי חוות דעת. 4. המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לעניין שבפנינו, מצויה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשס"ד - 1984 הקובעת כי : "ביהמ"ש או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". 5. ככלל, ניתנת עדיפות לעקרון זכות הגישה לערכאות ואין חוסמים בדרך כלל דרכו של תובע לפנות לבית המשפט למימוש זכויותיו. יחד עם זאת, כנגד הזכות האמורה, עומדת זכותו של הנתבע, שלא למצוא עצמו נגרר שלא ברצונו להתדיינות ולהוצאות מיותרות, כשבסופה, עלול הוא למצוא עצמו חסר יכולת מימוש הוצאות הצפויות להפסק לזכותו, אם אכן תתקבל עמדתו. על ביהמ"ש להפעיל איפוא את שיקול דעתו בהפעלת התקנה הנ"ל, באופן שמבטא את האיזון שבין שתי הזכויות (לעניין זה ראה רע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' אורי יניב פ"ד נד(2) 845, ע"א 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ, מיום 21.7.04 (טרם פורסם), רע"א 7543/04 שמואל ליסטר נ' אשר ליסטר, מיום 3.10.04 (טרם פורסם)). 6. בפסיקה פורשה התקנה באופן מצמצם והתגבשו מספר כללים להחלתה. לעניין תכליתה, נקבע כי הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים - רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים פ"ד נח(5) 865. רציונל זה עומד אל מול זכות הגישה לערכאות והנגישות לבית המשפט, שהיא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה - ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות פ"ד נא (3) 577. בפסק הדין שניתן לאחרונה ברע"א 321/07 אלינה רבינוב נ. עו"ד אבי גיא (מיום 21.8.07 - לא פורסם) קבע בית המשפט: "אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת... האיזון שבתקנה 519 הוא כך ש'השימוש בה מודרך אף הוא לאורה של זכות הגישה לערכאות ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו'...'הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד'...ובסופו של יום 'בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו... שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא... על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע... אכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות". 7. בענייננו, לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, לא מצאתי לנכון לקבל את הבקשה. מבלי לקבוע עמדה באשר לתוצאות הסופיות של ההליך, הרי שלא ניתן לומר שסיכויי התביעה קלושים, מקום שמונחת בתיק בית המשפט חוות דעת מומחה הקובעת כי אכן ישנם נזקים, ובטרם נדונו טענות המשיבה בכתב התביעה המתוקן מטעמה, להגדלת הנזקים. נסיבות התובענה אינן מהוות נסיבות מיוחדות המצדיקות הטלת נטל על המשיבה, אשר עלול להביא לסגירת שערי בית המשפט בפניה, וזאת אך מחמת טענה להעדר יכולת כלכלית. המדובר בתובעת בעלת כתובת ידועה, קבועה ותושבת הארץ, שלה לכאורה נכס מקרקעין, , שלה לכאורה נכס מקרקעין, ולפיכך אין מקום להטלת ערובה להוצאות משיקולי חיסרון כיס, אשר אף הוא לא הוכח, בין היתר לאור העובדה, שהמשיבה אף שילמה את אגרת בית המשפט בגין תביעתה המתוקנת. 8. בנסיבות אלה נדחית הבקשה. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ, בלא קשר לתוצאות הסופיות של ההליך. ערובה להבטחת הוצאותערובה